19-02-2010, 13:24
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 28.10.01
הודעות: 29,140
|
|
|
זה ממש לא קשור.
ציטוט:
|
במקור נכתב על ידי KRIDoron
למיטב ידיעתי גם על עבריין כבד שמחוסל נהוג להגיד שהוא נרצח, לפחות זו העבירה שבה מאשימים את המחסלים (במקרה הנדיר שבו תופסים אותם).גם אם הוא "הפסיד בקטטה", הוא עדיין נרצח.
|
רצח, לדעתי זה בכוונה תחילה. אם במסגרת קטטה, מישהו נפגע וכתוצאה מזה מת, הרי שלא הייתה כוונה לרצוח אותו ולכן אין פה רצח, אולי הריגה. וזה עוד בלי להכיר את המקרה, יכול להיות שבני הדודים הצעירים, כמנהגם שלא מופיע בתקשורת, תקפו ראשונים וזה שנהרג בכלל נפל קורבן להגנה עצמית.
נ.ב.
עיון בויקיפדיה תחת "רצח" מגלה את ההתייחסות הבאה
כנגד אישום ברצח ניתן להעלות את ההגנות הפליליות (כורח, צידוק וכיוצא בזה). עם זאת, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ו-1977, הוא הסעיף האוסר על הרצח, דורשת עבירת הרצח הוכחת שלושה יסודות עובדתיים, כבסיס ליסוד הנפשי. במידה ויוכחו שלושת יסודות אלו, ניתן לדבר על "כוונה תחילה", שהיא הדרישה להרשעה ברצח. ואלו היסודות:
- החלטה להמית
- הכנה
- העדר קינטור
כל עבירת המתה שבה הוכח יסוד נפשי פחות מכוונה תחילה (אדישות, פזיזות, רשלנות, ואף רשלנות פושעת) הינה עבירת "הריגה" שעונשה המרבי 20 שנות מאסר, או "גרימת מוות ברשלנות" עבירה שעונשה 3 שנות מאסר.
בשנת 2007 מינה שר המשפטים וועדה לבחינה מחודשת של עבירות ההמתה בישראל. בראש הצוות עומד פרופ' מרדכי קרמניצר מהמכון הישראלי לדמוקרטיה וחברים בו אפרת ברזילי, מנהלת המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה, רחל גוטליב ועמית מררי ממחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים וד"ר יואב ספיר, סגן הסניגורית הציבורית הארצית.
אז ככה : קינטור - היה ועוד איך היה, החלטה להמית - לא. הכנה - בדוחק וכמעט בלתי אפשרי להוכיח שהפושעים (ממש לכאורה) בכלל התכוונו להמית ולא להגן על עצמם או אפילו לפצוע. כך שתפקיד המשטרה יהיה לבדוק מי באמת תקף את מי ולא לתשאל רק את ה"קורבנות". רצח אין פה בודאות!
_____________________________________
“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”
נערך לאחרונה ע"י looklook בתאריך 19-02-2010 בשעה 13:29.
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
