שבת שלום,ברצוני להתייחס למקרה שקרה לי השבוע ולקבל את התגובות/הצעות שלכם איך לנהוג במקרה הזה.

קצת רקע:בשבוע שחלף הפלוגה שלי ירדה לאימון שמדמה מלחמה,כנראה בגלל הקושי שיש בשבוע כזה או בגלל שאנשים מפחדים מהמילה שטח או כל סיבה אחרת שעולה בראש קרוב ל50% מפלוגה היו עם פטורים!.אני בטוח שהרבה אנשים חושבים עכשיו "איזה פלוגה של סמרטוטים..." אבל זה לא ככה,המצב יותר מורכב ממה שאני רושם ואני לא רוצה להיכנס לזה כרגע.

בכל מקרה לגביי,את כל השבוע עשיתי והשתתפתי בכל התרגילים אבל זה הזמן לספר שיש לי בעיית עיניים,אני בעל מספר בעיניים של מינוס ארבע וחצי ומרכיב עדשות מגע באופן קבוע (העברתי טירונות חי"ר שלמה איתם),כשאני בשטח קורה לי משהו שאם זה זיהום,אלרגיה או דבר אחר קורה שהעין מתנפחת ונהיית לי בצקת מקומית,אחלה סיבה לצחוקים לחברה במחלקה אבל לי זה לא כל כך נעים להסתובב ככה רוב היום עד שהנפיחות יורדת.

זה התחיל בשנה האחרונה,בפעם הראשונה זה קרה בעין שמאל,הלכתי לרופאה היא הביאה לי אנטיביוטיקה ושלחה אותי לנוח...חשבתי שזה חד פעמי אבל אחרי משהו כמו 4 וחצי חודשים כשהיינו שוב באימון גדודי זה קרה שוב,אחרי שחזרנו משבוע שטח זה שוב התפרץ בשתי העיניים וחמור יותר מהפעם הקודמת,שוב לקחו אותי לתאג"ד (כוח הרפואה הגדודי) ושמה הקצינת רפואה החליטה לפנות אותי למיון,עזבו שלקח לי כמעט חמש שעות להגיע לשם בגלל שלא מצאו רכב שיקח אותי וגם שזה קרה ביום שישי ככה שיצא לי לבלות את שישי בערב במיון ולא בקידוש אבל חפיף העברתי את זה,בכל מקרה הרופא ממחלקת עיניים שבדק אותי לא מצא בדיוק את הגורם לנפיחות הזאת וגם התייעץ עם רופא אחר ממחלקת עור שרצה לאשפז אותי לשבוע אבל בגלל התנגדות שלי החליט על ניסוי בטיפול סטרואידי שאותו לא ביצעתי בסופו של דבר(פחד שלי מתופעות הלוואי:צלקות,פיגמנטציה,ועוד...).

נחזור לעניינו,השבוע כשהיינו בשטח באמצע השבוע הרגשתי ששוב המחלה הזו מתחילה להתפרץ,זה התחיל עם גירוי מטורף של העין שממש בא לך להוציא אותה מהמקום מרוב שמגרד,בשלב הראשון הורדתי את העדשות ישר וניגשתי למ"מ שלי כדי שיכיר את את זה,הוא כבר מודע לסיפור הזה מהפעם הקודמת שפינו אותי.בשלב השני ניגשתי לחופ"ל(חובש פלוגתי) שגם מכיר את הסיפור הזה והוא פטר אותי בזה שאין לו איך לטפל בזה ואולי עוד מעט יבוא התאגד והוא ידאג שיטפלו בי. אני מחוסר ברירה השלמתי עם זה ופתאום המ"מ בא אליי ואומר לי שאני צריך לעשות את התרגילים,הופתעתי ואמרתי לו שאני לא יכול לכוון עם הנשק ואני בקושי רואה לאן אני הולך אז להסתערבכלל אני לא יכול,אחרי 5 דקות הוא חזר אליי ואמר שאני יהיה דגלן (התפקיד הכי שנוא בעולם),אני לא יודע אם מותר לספר וגם כדי לא לחשוף ברשת אסטרטגיה צבאית נגיד שזה קצת בעייתי שכולם מסתערים ואני מאחורה עם הדגל ,מי שבחי"ר כנראה יודע על מה אני מדבר.

על כל מקרה גם בגלל שזה מסוכן לכוח ולי בגלל שכל האזור מסולע עם בולדרים ואני לא רואה לאן אני רץ הסכמתי להשתתף בתרגילים מחוסר ברירה כשהמ"פ התערב ואמר שלא מעניין אותו כלום ואני עושה את התרגיל ויהי מה,קצת לפני שהתרגיל התחיל הלכתי לדבר עם הסמג"ד שהיה בקר הבטיחות בתרגיל,הסברתי לו את המצב בקצרה הוא שאל מה השם שלי והלך,התחיל התרגיל וכמו חשבתי לא הבינו שזה סיטואציה מטומטמת שאני הולך עם הראש בקרקע מאחור כל התרגיל במקום שאני ירוץ עם כולם ויסמן אותם עם הדגל.בסופו של דבר הסתיימו תרגילי היום בשלום למזלי ואז הגיע הערב...בלילה כשמחשיך אני כמעט ולא רואה כלום,אם ביום עוד הצלחתי לראות למרחק כמה מטרים בחושך כמעט מוחלט אני בקושי רואה למרחק שניים-שלוש מטר,בשלב הזה הלכתי לדבר בצד עם המ"מ שלי ואמרתי לו שאין מצב שאני עושה תרגילים בלילה,לא מוכן לסכן את עצמי ואף אחד בשביל תרגיל,עם הייתי במלחמה לא הייתי אומר מילה והייתי מסתער גם אם חטפתי רסיסים לעיניים ואני עיוור לגמרי,הכל בשביל החברים והמדינה שלי,זה מה שחינכו אותי וככה אני פועל ואפעל,אבל כשזה רק תרגיל ובמיוחד כשעברתי את אותם תרגילים כמה וכמה פעמים בשירות שלי אני לא חושב שזה ראוי לסכן מישהו/משהו בשביל תרגיל.גם אחרי עוד כמה פעמים שדיברתי עם המ"מ ועוד דיבורים עם המ"פ הוחלט שאני שוב עושה תרגיל,הפעם ב"הליכה" אבל בתכלס זה לא היה ככה,עשיתי את אותו תרגיל כשבמהלכו פעמיים כמעט והתהפכתי/התרסקתי על איזה סלע מזדמן שלא ראיתי,סיימתי אותו ובדיוק כשהגעתי לנקודת ההתחלה הגיע לשם התאג"ד,נכנסתי לרכב שלהם והסברתי להם את המצב שלי,אחד החובשים שם וגם החוג"ד (חובש גדודי) מכירים אותי ואת המחלה שלי כי הם אלה שטיפלו בפעם הקודמת שזה קרה,הם וגם הפראמדיקית שהחליפה את הקצינת רפואה באותו יום הבינו שזה מסוכן בשבילי לעשות תרגילים ככה וניסו לדבר אם המ"מ שזה לא בסדר אבל בגלל שזה עניין בטיחותי ולא עניין רפואי כביכול זה נתון לשיקול דעתו והם לא יכולים לעשות הרבה בנדון. אני באותו זמן הגעתי להחלטה אחרי ששמעתי אותו אומר שזה לא מעניין אותו כל העניין,להישאר שם גם אם זה כרוך בסירוב פקודה.התחיל התרגיל ונשארתי שם ליד הרכב ובסוף התרגיל המ"מ בא,לא אמר לי כלום על זה שנשארתי שם ואמר שאני לא ממשיך עם כולם(תודה רבה סוף סוף קיבל שכל!),שאני יעלה לרכב מנהלה/פינוי שהיה שם ושאני יהיה רק בימוי אויב בתרגיל כלשהו בהמשך הלילה.בזה בערך נגמר הסיפור,בבוקר כשחזרנו לבסיס לא החלפתי איתו מילה עד שיצאנו הביתה בשישי.

זהו,כאן בערך נגמר הסיפור ה"קצר" שלי ועכשיו השאלות של מה אני עושה עם זה...כשחזרתי הביתה עידכנתי את אמא במה שקרה השבוע והיא אמרה שהיא לא מתכוונת להבליג על זה ורוצה לדבר עם הקצין שלי,אמרתי לה שזה לא יעזור הרבה עם היא תנזוף בו חמש דקות בטלפון,ואני גם לא אוהב לערב את ההורים במה שקורה איתי בצבא אבל זה מקרה די חריג,אני כרגע חושב על לכבול את המ"מ והמ"פ אבל זה כרוך בלפתוח מלחמה איתם,נשארו לי 4 חודשים עד לסוף השירות (עד מתי?!) וכמו שאני מכיר,בצבא כמו באזרחות מי שמתלונן גם אם זה בצדק זוכה ליחס אחר והתנכלות,אם זה בבקשות אישיות שמראש היחס אליהן שלילי גם אם הן צודקות וממשיך בלחפש אותך על כל דבר קטן-מה שלחייל אחר היו מוותרים,אותי ינסו לדפוק כמה שיותר חזק וראיתי ושמעתי על מקרים כאלה,לכן חשבתי על דבר כזה-להגיד לאמא שלי שתפנה לקצין פניות הציבור ודרכו תגיש נגדם כבילה/תלונה על המקרה הזה,בדרך הזו אני פשוט בין הצללים ואמא שלי היא זו שתוקפת אותם בראש והם לא יכולים לעשות נגדה כלום,אמנם אני מאמין שיפלו עליי בעיקר המ"פ אבל פחות מאשר אני יצא נגדם ראש בראש.


כמה הבהרות ונקודות בנימה אישית:

-יש לי גם משקפיים!,כרגע הם שבורות ובגלל זה הם לא ירדו איתי לשטח אבל גם עם הם היו תקינות וסתם הייתי שוכח לקחת אותם,עדיין קרתה לי סיטואציה בעייתית מסויימת והמ"מ צריך לתת לי מענה ראוי ולא להתעסק באיך,למה,וכמה כי זה לא ממש עוזר לפתור את הבעיה שנוצרה.

-מגיל 15 וחצי אני מרכיב עדשות מגע,אני כבר לא מסוגל ללכת עם משקפיים ביומיום והם משמשות אותי בדרך כלל לקריאה בחדר,לראות טלוויזיה או סתם בלילה כשאני כבר צריך להוריד את העדשות.

-לי אישית נמאס לשמוע על חיילים שמתים בגלל מחדלים!,כמו במקרה האחרון שטירון מגולני מת באמצע תרגיל בגלל ליקוי במבנה שלא סומן כי מישהו התבלבל ורשם מותר במקום אסור.
ברמה האישית לא הייתי רוצה לשבור משהו בגוף רק בגלל שלא התחשבו בי ויותר מזה-בעניין הדגל שהזכרתי,לא רוצה שיקרה תרחיש במקרה הגרוע של ללכת לשבעה של אחד החברים במחלקה שמת בגלל כדור שפגע בו,להסתכל לאמא שלו בעיניים ולהגיד לה שהוא מת בגלל מחדל שהשתתפתי בו והיה יכול להימנע אם היו שמים במקומי מישהו אחר.במקרה הפחות גרוע זה ללכת לבקר את אותו חבר בבית חולים בגלל אותו כדור שפגע בו בגלל אותו מחדל!.
נמאס לי להקשיב לתחקירי בטיחות ולגלות שזה סתם כדי למלות חורים בלו"ז או כי חייבים להעביר אותם כי זו הפקודה,אני מתייחס לזה די ברצינות כי הדברים האלה נכתבו בדם של חיילים כמוני שעכשיו בזמן שאני רושם את השורות האלה יכלו להיות עם החברים בים,עם המשפחה בארוחת שבת או עם החברה לחגוג שנה לקשר ובמקום זה הם מתחת לאדמה בקבר!
השבוע הבנתי שרק כשזה קורה קרוב אליך אתה מרגיש טוב טוב מה זו הגישה הדפוקה הזו של רק אם קורה משהו אז מטפלים,עושים ואם זה בכמעט אז לא ממש מייחסים לזה חשיבות.

-אני לוחם כבר כשנתיים ושמונה,משרת באחת החטיבות הקרביות ותכלס אני לא מכיר משהו אחר חוץ מלחימה,אף פעם לא הייתי בג'וב וגם כשהיה לי קשה ורציתי לצאת למפקדה ויתרתי כי אני לא יכול,לא נותן לעצמי.אז גם עם הפוסט הזה נשמע קצת בכייני תדעו שזה לא ככה,עברתי כבר כמה אימונים בשירות שלי ובכולם אף פעם לא הסמרטטתי תמיד עשיתי הכל כמו כולם ולא זרקתי על החברים שלי חוץ ממי שהגיע לו.






אני מצטער מראש על החפירה הארוכה הזו וגם על הכמה מילים גסות/קשות שהכנסתי פה,ניסיתי להביא את המקרה עם הפרטים כמו שהוא וכמה שיותר קרוב,גם עם הכנסתי כמה פרטים לא רלוונטים :-). הייתי רוצה שיתייחסו לנושא ברצינות ויתנו את העצות איך לפעול,אין לי בעיה לענות על שאלות וגם אם יש ביקורת אין לי בעיה לקבל אותה העיקר שכל עוד מתמקדים בנושא עצמו ולא במה שסתם לא קשור.

יש לך 20 דקות להעיף את השטויות והקללות מההודעה שלך לפני שאנעל את האשכול ואחסום אותך.

קיבלתי,ערכתי,וסליחה.

ולדעתי אתה יכול מאד לקוות שמישהו יטרח לקרוא את כל המעשייה כאן. זה פורום, לא אתר בלוגים.

אֲהוּבָתִי לֹא הָיְתָה בַּמִּלְחָמָה.
הִיא לוֹמֶדֶת הִיסְטוֹרְיָה וְאַהֲבָה
מִגוּפִי, שֶׁהָיָה בִּשְׁתַּים, שָׁלשׁ.

רפרפתי על ההודעה
1. אני לא מבין מה אתה רוצה.
2. אני לא מבין על מה אתה מתלונן
3. מניסיון, להרכיב עדשות במצב של חול וחרא זה טיפשי מאוד, ודרך מצוינת לקבל זיהום בעין. תרכיב משקפיים.

מסכים איתך אבל כמו שרשמתי,המשקפיים שלי שבורות בגלל אחד החברים שישב עליהם בטעות,וכרגע האמת אין לי כל כך זמן לתקן אותם ואני יודע שזה בעייתי במקצת בשבילי.

לגבי מה שאני מתלונן,אני בעייתי טיפה בלהביע את עצמי אבל אני ינסה להסביר בקצרה: הייתה לי בעיה מסויימת שהמ"מ והמ"פ מודעים אליה,באתי אליהם כדי שיתנו מענה והם החליטו מה שנקרא בעגה צבאית "לזרוק" עליה משמע לא לטפל בבעיה,הבעיה האמיתית פה היא משתי סיבות:כשזה מתחיל לסכן אותי ברמה של סיכוי טוב מאוד שאני אפצע אם אני אפול ואו שאני ישבור משהו בגוף-יד,רגל,שן או שאולי זה יסתכם במכות יבשות,לא יכול לדעת בדיוק כי זה לא קרה בסופו של דבר אבל זה כמעט קרה.
הסיבה השניה היא שבמידה מסויימת סיכנתי את החברים שלי שהיו לידי ולא בכוונה שלי,אני לא יכנס לזה פה עכשיו אבל לפי התו"ל (תורת לחימה) מצב כזה לא אמור לקרות ויכול לגרום לפעמים למוות והיו מקרים מעולם,ובמצב שלי אז זה כמעט היה יכול לקרות.
הבעיה שלי היא הכמעט הזה. אני דיווחתי והעברתי עידכון לגבי המצב שלי והסגל החליט לא להתחשב בזה בגלל שיקולים לא עניינים למרות שכמו שאני מודע גם הם מודעים למה שהיה יכול לקרות ועדיין העדיפו להתעלם,פה הבעיה שלי.מפריע לי שעד שלא קורה משהו באמת,לא מטפלים בבעיה וכשקורה אז לפעמים כבר מאוחר מדיי,ואני בכוונה נכנס לתרחישים קיצוניים כי הדברים האלה כבר קרו! אני לא רוצה לסחוב כל החיים שלי מישהו מת או פצוע קשה בגלל מחדל שהשתתפתי בו בגלל אינטרסים מפגרים,וגם אם בתחקיר שיעשו אחר כך וימצאו שאני לא אשם זה עדיין לא יחזיר או יבריא לי את החבר,בגלל זה כל כך מפריע לי החוסר אחריות שצועק לשמיים וכולם שרואים אבל מעדיפים לעצום עיניים ולהמשיך הלאה.

שבוע טוב..

אההה ועוד משהו קטן שקצת קשור לנושא: לפני בערך שבוע וחצי שבועיים היה אירוע בפלוגה שאחד החיילים היה חולה ממש,40+ מעלות חום לא יודע בדיוק את המספר המדוייק,על כל מקרה החייל פגש את הרופא שקבע שצריך לפנות אותו למיון. עד כאן הכל בסדר ונעשה לפי הנהלים אבל הנה מגיעה התפנית-אחרי משהו כמו 20 דקות מגיע הסמ"פ שבעברו היה חובש לפלוגה וקובע לפי שיקולו הרפואי לא לפנות את אותו חייל ונותן הוראה לאחד החובשים בפלוגה לתת לו עירוי ושישאר לנוח באוהל. אני לא יודע,אולי בבה"ד 1 עם סיום הקק"צ מסמיכים אותך גם כסמכות רפואית אבל ממה שאני כן יודע,רופא הוא סמכות עליונה בכל מה שקשור לרפואה וחולי אז איך מגיע קצין,טוב ככל שיהיה והופך את ההחלטה רק בגלל שלא נראה לו?
לפי השמועות בפלוגה,כנראה בימים הקרובים הוא יעמוד למשפט אצל המח"ט בעקבות הקבילה שהגיש נגדו הרופא ויש סיכוי לא רע שהוא יודח מתפקיד,ואולי אפילו הדחה מצה"ל אבל זה רק בגדר השערה. בכל מקרה את העונש שלו אני מאמין שיקבל ואני ממש מקווה שזה יתפרסם איפשהו בתקשורת כדי שכל מי שקשור לפיקוד בצה"ל וישמע על זה ידע ויפנים שלא משחקים בחיים של חיילים!
אחרי השבוע האחרון אני מאמין בזה יותר מתמיד.

מה הקשר בין זה לבין המקרה שלך?

הקשר הוא שבמקרה שלי זה כמעט וקרה ובמקרה שלו זה באמת קרה שהוא נפצע ו"זרקו" כמו שאנחנו קוראים לזה.
הרעיון הכללי הוא שקורים דברים ולא מתייחסים לזה בגלל שיקולים לא טובים-סד"כ(אמרתי בתחילת ההודעה המקורית ש50% מהפלוגה היו בטיסטים),להראות טוב בעייני המג"ד(המ"פ הודה בזה) ועוד דברים שאולי אני בתור חייל רגיל לא מבין לעומק אבל בסופו של דבר קורה מקרה ובגלל אותם שיקולים לא מטפלים בזה.

??

איזה חריגה מנהלים היתה במקרה שלך?

1. אתה גורם לעצמך לבעיות רפואיות חוזרות. אתה דוחף לעין שלך גוף זר, ואתה עושה את זה בתנאים ובמצב שהם מטבעם לא היגיינים (מניסיון ארוך מאוד עם עדשות). אם הייתי מפקד שלך הייתי פוקד עליך להיות עם משקפיים.

2. אם יש לך דלקת עיניים אתה צריך לראות רופא, שיעניק לך טיפול.

3. הבעיה שלך זה שהכריחו אותך להשתתף בתרגיל בלי משקפיים\עדשות? יש לך מפקדים, יש להם את השיקולים שלהם, תעשה מה שאומרים לך ותלך בזהירות עם הדגל. המפקדים שלך קיבלו החלטה והם אחראים עליה.

4. ד"א הבעיה שלך נשמעת לי כמו גוף זר בעין\ מתחת לעדשה, שהטיפול ברב המקרים זה להוציא את העדשה ולשטוף את העין עם סיילין

אני אפריד ברשותך את המקרה הראשון מהשני.
אתה ניגשת לחובש אשר הפנה אותך אל הפראמדיקית.
האם היו סימנים כלשהם בעין?
האם הפראמדיקית מילאה טופס כזה או אחר?
הפראמדיקית, בתור הגורם הרפואי הבכיר בשטח היתה צריכה לאסור עליך להשתתף בתרגיל במידה ומצבך הרפואי לא איפשר זאת.

לא היו סימנים בעין כי לא נתתי לזה לקרות,ברגע שראיתי כבר את התסמינים ששורף לי והעין מגרדת בטירוף הורדתי ישר את העדשות כי אני לא אוהב כאב ולא רציתי להחמיר את המצב של העין כדי שתתנפח.
לגביי הפראמדיקית,היא לא קשורה אלינו ובאה רק למלות מקום במקום הקצינת רפואה שגם מכירה אותי ואת הבעיה שלי שלא הייתה באותו יום,והיא התבססה על המידע שהעביר לה החוג"ד שהכיר את המקרה מהפעם שעברה וטיפל בי,היא גם אמרה לי להישאר ברכב ואם הקצין שלי היה מגיע אני מאמין שהיא הייתה רבה איתו ואומרת לו שאני לא עושה תרגיל במצב הזה אבל הוא לא בא לשם כי התרגיל התחיל והוא היה צריך ללכת אליו.אחרי כן כמו שכתבתי כבר לא נתנו לי להמשיך,אולי כי הוא קיבל שכל ואולי הוא הקשיב למה שהיא אמרה,בכל אופן מה שאני כועס עליו זה שעשו עליי ניסוי וטעייה-רק אחרי התרגיל היבש הגעתי לתאג"ד ומה היה קורה לפני כן ולא הייתי מגיע לתאג"ד? אולי היה קורה משהו? או שעדיין הייתי ממשיך עד שהיה קורה..
מעצבן אותי גם שהוא מכיר את הבעיה,הרי סתם לא היו מפנים אותי למיון בפעם שעברה ובכל זאת הוא הלך נגד מה שהוא חושב,אני יודע שהרבה מזה בא מהמ"פ אבל רבאק תעמוד על שלך! אני מפקיד את החיים שלי אצלך כשאתה מוביל אותי במלחמה ובמבצעים אז כן אני מצפה שעדיין תדאג לי גם אם אני בבט"ש או אימונים.