ציטוט:

"כן דוקטור, אנחנו נשמח. שמעי", לחשתי לה בקול רם, "הצטברה לנו חתיכת קופה מההימורים שרצו בחבר'ה, אם את אומרת בן אני אפילו מוכן לשתף אותך ברווחים."

היצירה ירדה לבקשת הגולש

"תשקר‭,"‬ הוא אומר. "אל תספר את כל הסיפור. הישראלים, בעיקר העמותות שפועלות בקרב המסתננים פה, אוהבים שמשקרים להם‭."

מרענן, זה קטע שנכתב בצורה שונה ממה שאני רגיל לקרוא ממך..
זה כ"כ יפה שהרעיון המקורי של חברך, שימש לכתוב את זה והעובדה שזה ניתן במתנה מאוד מוסיפה לזה חן מסויים..

אהבתי מאוד את הסיפור,
במיוחד את הפסקה הראשונה, שבה הרופאה מתבדחת "מה החלק שלי?".
תיארת מציאות שנשמעת כ"כ מציאותית - בריב הקטן, "ההורמונים", המחשבות שרצות בראש -
כאילו כבר היית במצב הזה, וזה רק תיאור חוזר של חוויה.
אני מניח כמובן שלא היית במצב הזה - מה שמאוד מעלה את הערך של היצירה בעיניי.

יש לך יכולת לכתוב בצורה מאוד מקצועית וריאלית.

המשך לכתוב, גם כשלחוץ ואין זמן,
בהערכה,
marin

אני חושב שכל סיפור, בדוי ככל שיהיה, נלקח מסצינות אמיתיות ומהחיים האמיתיים.
כל דבר שכתבתי, בעיקר אם מדובר על סיפורים קצרים, מכיל בתוכו איזשהו בסיס רעיוני עם יסודות עמוקים במציאות.
רגשות מתפקדים בסיפור כמו שהם מתפקדים במציאות (שאחרת הם לא אמינים), או לחילופין על סמך "הפקת לקחים"
ממקרה שאירע במציאות.
לא חושב שיש הבדל אם הסיפור הוזמן על ידי חבר והבסיס הרעיוני הוא של מישהו אחר, כי קרה לי לא מעט שהתחלתי
לכתוב בגלל משהו ששמעתי מאחרים.

מסכים עם marin בקשר לתוכן. זה כתוב טוב מאד ובצורה אמינה. דווקא החלק האחרון אמין יותר בגלל התיאור הפיזי
של המגע, אבל בסופו של דבר זה נשמע כמו סצינה מהחיים.
קצת יותר הוראות מסך ואפשר להמחיז את זה.

קודם כל זה קונטרסט כזה מעניין בין הקטע הזה לקטע שכתבת אז ב 20 פלוס,
נאיבי, מתרגש, מקסים.

יחד עם זאת, 2 הערות..

1. הכתיבה קצת מסורבלת לעיתים, אתה צריך ללמוד לפשט ולתמצת, פחות זה יותר.
2. קטע שממש זרק אותי מחוץ לעלילה היה זה:
   
   ציטוט:

   התבוננות מאושרת האחד בשניה (באישה, לא בדוקטור)

   
   ההסבר המובן מאליו הזה היה מיותר וממש הרס רגע יפה בסיפור,
   אפשר היה לנסח את זה בצורה יותר טובה מבלי להעזר בפירושים מעיקים בסוגריים.

אבל מעבר לזה באמת קטע חמוד, מרגש, נושא נהדר אם כי טעון שיפור קצת,
תרשה לי לשאול, אם כשאתה כותב, האם אתה עובד עפ"י ורסיות? (כלומר ורסיה ראשונה, שניה, הגהה וכו')

לגבי הערה 2: אתה כמובן צודק, סוגריים אלו נכתבו כהלצה (זכור כי זה היה אמור להיות מודפס) וכשהעתקתי את הקטע לפה הייתי צריך להוריד אותם. הורדתי עוד כמה משפטים שמוכוונים לאשתו של החבר, היות וכאן זה לא מתנה לרגל הלידה אלא קטע ספרותי.

לגבי ורסיות- בהתחלה, כשרק התחלתי לכתוב, הייתי שולח לחברים שכותבים גם כן ושהערכתי את דעתם כדי לקבל ביקורת ראשונה. כיום, לאחר כ-100 קטעים, אני לא מכין כמה ורסיות, ולגבי הגהה- מעבד התמלילים והעין שלי הם ההגהה.

"תשקר‭,"‬ הוא אומר. "אל תספר את כל הסיפור. הישראלים, בעיקר העמותות שפועלות בקרב המסתננים פה, אוהבים שמשקרים להם‭."

אין בעיה עם הלצה שכזו שבה המספר פונה אישית אל הקורא,
אלא שזה לא השתלב באופן טבעי בטקסט, ואם תקרא שוב אתה תראה
שזה עומד שם כזה בלי קשר לכלום, כי הכל זה בעצם עניין של קונטקסט,
והשורה עצמה לא היתה פניה של המספר, אלא תיאור של הסיפור.

לדוגמא, אם השורה הייתה נכתבת ככה:
כשהחלפתנו מבטים מאושרים האחד בשניה (באישה, לא בדוקטור), הגיע לפתע מבט שואל במסך....

זה היה משתלב כחלק מהפניה לקורא, אבל כשזה כתוב כך בצורה לירית ולא סיפורית:
התבוננות מאושרת האחד בשניה (באישה, לא בדוקטור), ואז מבט שואל במסך...

אתה רואה את הדיסוננס החד מאוד שנוצר מהטקסט בכלל ומהסוגריים בפרט

תודה לכולכם, ואתם צודקים- זה לא קטע רגיל אצלי, מן הסתם כי הוא לא מקורי ממש

"תשקר‭,"‬ הוא אומר. "אל תספר את כל הסיפור. הישראלים, בעיקר העמותות שפועלות בקרב המסתננים פה, אוהבים שמשקרים להם‭."

למה לא מקורי? כי שאבת את הרעיון מחברך?
הכתיבה היא שלך בסופו של דבר. לדעתי זה מראה שיש לך עוד אפיקים שאתה יכול לכתוב בהם.
נצל גם אותם. תתנסה - אני באופן אישי מעדיף לרוב אותם

כנראה שאני יכול, אבל אני לא אוהב את זה. זה לא טבעי לי, זה מלאכותי, ולא הייתי כותב קטע כזה לבד.

אולי זאת הסיבה שיש כאן פחות "זרימה", לדברי הביקורת.

"תשקר‭,"‬ הוא אומר. "אל תספר את כל הסיפור. הישראלים, בעיקר העמותות שפועלות בקרב המסתננים פה, אוהבים שמשקרים להם‭."

אני שוב מצהיר שאני נהנה מהכתיבה.
בעיני זה כן זורם, הסגנון אולי דומה לטעמי לצורת הכתיבה בשנים שלושה עשורים האחרונים, ואולי אני סתם משכנע את עצמי.
אני גם נהנה מההשוואה המתבקשת אל חוויותי שלי משתי הפעמים בהן רופאה ואחר כך רופא גילו לנו את מין העובר (פעמיים גבר...).
לא מפריעות לי הסוגריים והניסוח שסביבן.
כן מוכר לי הלך המחשבה על ההשלכות של בן זכר במדינת ישראל בזמננו, כי הדבר הבזיק גם במוחי ולא רק אצל אשתי הרגישה וההומנית.
אתה כותב מאוד לטעמי, אני לא יודע לדרג טו או כמעט-טוב או 92, אבל בהחלט לטעמי.
עלה והגשם.

אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'

תודה רגב

"תשקר‭,"‬ הוא אומר. "אל תספר את כל הסיפור. הישראלים, בעיקר העמותות שפועלות בקרב המסתננים פה, אוהבים שמשקרים להם‭."