 |
19-09-2008, 15:01
|
|
מנהל צו"ב
|
|
חבר מתאריך: 02.05.02
הודעות: 7,828
|
|
|
|
|
גיבוש גבעתי: אם לא הולך בכח, אז עם מח
http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/788/875.html
להעביר הרצאה זה אתגר קשה והבוחנים מסתכלים לא רק על הכושר אלא גם על עבודת הצוות. כתב nrg מעריב עם רשמים מהגיבוש לסיירת גבעתי
אמיר בוחבוט | 18/9/2008 13:43
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/include/img/article_toolbar_comment.gif]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/include/img/article_toolbar_suitcase.gif]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/include/img/article_toolbar_print.gif]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/include/img/article_toolbar_write.gif]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/include/img/article_toolbar_send.gif]
השעה שש בבוקר. מפקדי הגיבוש של סיירת גבעתי שולפים מדחום, ובודקים את חום גופם של 240 החיילים שחולמים להיות לוחמים ביחידת העילית של החטיבה הסגולה. אחד אחד הם עוברים, ומוודאים שאין ולו מועמד אחד שיתחיל את הגיבוש כשהוא חולה. המעבר הזה מחייל לחייל מסמל אולי יותר מכל את השינוי שעבר על צה"ל בכל מה שקשור לגיבושים. את היחס הקשוח החליפה מקסימום דאגה
.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images//archive/300x225/977/245.jpg]
גיבוש סיירת גבעתי. צילום: רועי נגרי
- צפו: גיבוש גבעתי החדש בתמונות
"הגיבוש לגבעתי נחשב לאחד הקשים מבין חטיבות החי"ר בגלל המיקום הטופוגרפי, האקלים וסרגל המאמצים של החיילים", מסביר עידן מפקד הגיבוש, "החיילים מגיעים לכאן אחרי חודש וחצי של טירונות, לכן אנחנו דורשים מהם הרבה יותר מאשר בנחל או בצנחנים, שם כבר בשבוע הראשון עושים את הגיבוש לסיירות".
אנחנו דוהרים בג'יפ הסופה של מפקד בסיס הטירונים של גבעתי סגן אלוף יוסי דרורי. רבע שעה של ניווטים בשטח הטופוגרפי מוביל אותנו לדיונה תלולה, שעליה עשרות חיילים במרוצה מעלה ומטה. זה אתר אחד מתוך תחנות מאמץ רבות שיעברו החיילים בגיבוש, אך גם זו מוגבלת בזמן, מכיוון שהיא לאחר מסע אלונקות מפרך ותלויה כמובן בעומס החום.
"כל חצי שעה אני מקבל דיווח משני מוקדים על מדידת עומסי חום", מסביר סגן אלוף דרורי, "אנחנו מתייחסים לכך בשיא הרצינות. אם יש עומס חום, אנחנו מפסיקים את הפעילות ועוברים לפעילות בצל מתחת לעצים. כל מי שמעביר חלק בגיבוש מקבל תדריך קפדני לכל תסמינים של התייבשות, ואם צריך שופכים על החייל ג'ריקן של מים כדי לקרר את החיילים".
לא רק קיבוצניקים
205 חיילים התחילו את הגיבוש, שנמשך שלושה ימים. עשרות נשרו מרצונם במהלכו, ולבסוף סיימו אותו רק 70. "נשירות זה קטע מעניין", מסביר אחד ה"מלאכים", מעין תצפיתנים שמתעדים כל צעד של החיילים לטובת הדיונים שבסיומם תתקבל ההחלטה, "אתה רואה את שלב ההרהורים של החייל. לפרוש או לא לפרוש. עכשיו או אחר כך. מה יאמרו עליי. לפעמים הם פורשים על קטע שטותי לחלוטין, ואז על מפקד הצוות לאתר את זה. לא למנוע אבל לתת פוש קטן".
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/archive/300x225/977/237.jpg]
גיבוש לסיירת גבעתי רועי נגרי
עיקר החששות של המועמדים בגיבוש הוא כושרם הפיזי, אך צוות הגיבוש טוען כי זה נועד בעיקר לבחון את הרמה המנטלית שלהם. "נכון שיש אתגר של סחיבת ג'ריקנים, ומובן שאנחנו מסתכלים על החיילים בזמן שהם עולים בדיונה התלולה, אבל בשורה התחתונה מדובר במבחני מנהיגות", מסביר עידן בזמן שהחיילים שרועים על הקרקע באפיסת כוחו, לאחר שפירקו והרכיבו נשק בלחץ זמן. "אני לא רוצה לחשוף את כל סודות הגיבוש, אבל העיקר הוא עבודה בצוות ובתנאי לחץ. יש מסעות קורעים, אבל זה בהחלט לא העיקר".
אז מה כן העיקר? רענן, שתפקידו בגיבוש הוא "מלאך", מספר שהדגש הוסט בשנים האחרונות אל התחומים של המקצועיות והבטיחות. "אני מעביר גיבושים כבר 15 שנה, והיום דורשים מאיתנו המגבשים להיות הרבה יותר לעניין", הוא מסביר.
"אנחנו כבר הורים לילדים והפרספקטיבה שלנו שונה,
רמת האחריות כלפי החיילים גבוהה בהרבה. בדיקות החום, לדוגמה, לא היו בעבר. זה דבר חדש. ואנחנו עושים את המסדר הזה לא רק בבוקר אלא גם אחר הצהריים. זה נשמע מגוחך, אבל זו עוד בקרה אפקטיבית על מצבו של החייל לנוכח המאמץ".
החיילים אגב, לא ממש מרגישים שדואגים להם יותר. שרועים על הרצפה ומתנשפים בכבדות הם אוגרים כוחות למשימה הבאה, שתחל עוד מספר דקות. בצוות שלצדי 25 חיילים, שמונה מהם בני העדה האתיופית. "החבר'ה מבחינת הישגים נשארו אותם חבר'ה", מסביר רענן, "הדימוי של קיבוצניקים ומושבניקים לסיירות פג מזמן". ואילו מפקד הצוות שי, שמשקפי הדיסטנס מכסים תדיר את עיניו, מוסיף: "יותר מעשר שנים אני מעביר גיבושים. אני יכול לומר היום בוודאות שיש יותר חיילים עם בעיות ת"ש שמגיעים לגיבוש ויותר חיילים דתיים. חצי מהצוות שלי חובשי כיפה".
לא רק פיזיים
אחרי הדיונה שמתישה את מרבית החיילים בגיבוש, מגיעים רגעי העמימות. אותן דקות שבהן הצוות לא יודע מה יילד יום. הדקות הקשות ביותר. "החייל שלידנו סובל משפשפת, אבל סוחב את הכאב", מסביר סגן אלוף דרורי. "הוא לא יודע מה השעה, כי לקחו לו את השעון ביום הראשון של הגיבוש, הוא לא יודע איזה יום היום, והוא אבוד. זה בדיוק מה שאנחנו רוצים לבחון. איך הוא יתמודד".
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/archive/300x225/977/251.jpg]
גיבוש לסיירת גבעתי צילום: רועי נגרי
וההתמודדות היא לא רק פיזית. אחד הקטעים המתוחים ביותר מבחינת החיילים היה דווקא הרצאה בת חמש דקות שנדרשו להעביר על כל נושא שעולה בראשם, אשר יצרה התנגשות בין מועמדים יוצאי גיאורגיה לעמיתיהם יוצאי רוסיה. אחד החיילים סיפר שהוא עולה טרי מגיאורגיה, ורגע לפני שהצטרף לגיבוש שמע שחבריו, חיילים בצבא גיאורגיה, נהרגו בעימותים עם הצבא הרוסי. בקבוצה מספר חיילים שהוריהם עלו מרוסיה, ואת השקט שהשתרר היה אפשר ממש לחתוך בסכין.
ה"מלאכים" מסתובבים כמובן ורושמים את הכל, מפקד הצוות מנסה להרגיע את הרוחות. "המטרה שלנו היא לסיים את הגיבוש בכבוד הדדי", הוא מסביר, "בסופו של תהליך אלו הלוחמים שישמרו עלינו במלחמה הבאה. יצא לי לא מעט פעמים להילחם עם חבר'ה שאני העברתי להם את הגיבוש. זו סגירת מעגל מעניינת מאוד".
|
|
ראשי
צ'אט
מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים 
מצב כלאיים
