קשה להבין גם איזה אינטרס יש לעיתונים כמו ידיעות אחרונות ומעריב למלא כותרות לבקרים ועמודים שלמים הדורשים את שחרורו המיידי של גלעד שליט.
http://www.news1.co.il/Archive/003-...ml?tag=07-59-28

זה נושא שמאוד כאוב לדבר עליו וזה מין טאבו בתקשורת אבל לי יש הרגשה אישית שמי שממן את משפחת שליט נראה לי שהאינטרסים שלו זה לא גלעד שליט אלא שחרור המחבלים .., אני יודע שזה נשמע מגעיל אבל יכול להיות שזה בלי ידיעתם של משפחת שליט אבל היום אחרי הכתבה אנשי שייח גארח שבאים , ההיתמקדות בממשלה כאילו היא חטפה את גלעד שליט נורא גורמים לי לחשוב שמי שממן את הקמפיין רוצה שיותר יתמקדו בממשלה מאשר בחוטפים, שכחנו שלא ביבי ולא אולמרט היו אשמים בחטיפה אלא החמאס..

מה דעתכם?

http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...ad.php?t=517770 יתכן שאלו שממנים את אלה ממנים לפחות חלק מהקמפיין "למען שליט".

בישראל לא קל אבל אפשר לגייס מאות אלפי דולרים מאנשים פרטיים וחברות כדי לממן טיפול רפואי יקר לאנשים אנונימיים למדי. קל וחומר שאפשר לגייס כסף רב לקמפיין כזה סביב חייל שהוא הכל חוץ מאנונימי, ורבים חשים אחריות אישית לגביו. העיתונים נותנים במה לסיפור כי הוא מרגש ולכן אטרקטיבי למפרסמים.

והחמאס הפך זה מכבר ליקיר השמאל. שלום עושים עם אויבים. לא?

http://www.globes.co.il/news/articl...?did=1000570638

ןבNFC
http://www.news1.co.il/Archive/003-...ml?tag=00-07-21

אין למיקרה המתואר בכתבה של גלובס דבר וחצי דבר עם שחרורו של גלעד שליט או אפילו אם קידום אג׳נדה פוליטית כשרה יותר או פחות. המדובר בנוכלים שמקומם מאחורי סורג ובריח ובנסיבות המיקרה הייתי מוסיף שהם גם נבלות.

לגזור קופון פוליטי מסבלו של אדם, בהנחה שהגוזר אינו סתם אופורטוניסט, זה עניין מפוקפק למדי אבל ניתן לפחות לתרץ זאת ב״טובה הגדולה יותר״ (וזה כבר נתון להחלטת המאזינים אם לקבל או לדחות את התירוץ). לגזור קופון כלכלי פרטי על סבלו של אדם, ובמיוחד כזה שסבלו נובע מכך שקיים את חובתו האזרחית ושירת את המדינה תוך סיכון אישי ובעקיפין הגן גם על גוזר הקופון, זה מעשה שיש לדעתי עניין ציבורי בבעורו בצורה שתרתיע אידיוטים כאלו בעתיד.

אגב, במיקרה הזה אכן הראשונים שנפגעים הם בני משפחת שליט וכל מי שתומך במאמציהם לשחרר את סמ״ר גלעד שליט.*

Reality is that which, when you don't believe in it, doesn't go away.
Peter Viereck, 1916-2006

חלקם פוליטיקאים, חלקם אנשי עסקים לרגע. רובם מוכרים לציבור בוחריהם/עובדיהם/לקוחותיהם כאופורטוניסטים שהסכוי שישימו קצוץ על אדם אחר הוא לא גבוה במיוחד ופתאום אתה מוצא אותם על כל במה ותחת כל עץ ממלמלים את סיסמתם.

אתה חש את החברה הישראלית בעיקר דרך התקשורת שם המסע הוא סוחף ומצליח. לדעתי ברחוב התוצאה היא שונה. רבים בצבור הישראלי עומדים בקו הסיום אליו אני אתה ונתניהו הגענו ולא יתקדמו ממנו מטר אחד קדימה - ונימוקיהם המצויינים עימם: נכונות לשחרור רוצחים אך גרושם למקום ממנו יקשה עליהם לפעול. אני בטוח שמבחינה קרה שלושתנו טועים ורק האמוציות לקחו אותנו לשם. גם רוצחים ואדריכלי טרור מגורשים ישובו להכות ויצירת המשוואה: רצחת וגם חטפת-שוחררת תגרום לנו להתקל בה עוד מספר פעמים. אבל לצורך הנחת היסוד ולאחר נאום נתניהו - זו העמדה הישראלית המוצקה.

המצב הנוכחי הוא המקום הרחוק ביותר אליו יכולה משפחת חיל במצוקה להביא דעת קהל. המחשבה כי שימוש במעצבי ומתסיסי דעת קהל שחלקם הקטן אף מצויים בשולי החברה הציונית ואף מזדהים לעיתים עם אויביה - תדחוף לצעד הקטן הנוסף לתוך התהום היא שגויה. בעיקר לאור ההתעלמות הכמעט מוחלטת של המסע והמטה מהרעים האמיתיים בספור. גם המתקפה הישירה על רוה"מ אינה רעיון מוצלח שכן הויכוח הפוליטי-מדיני-בטחוני בארץ סוער וטעון יותר מחטיפת שליט והפיכת שליט ל'עוד כותרת נגחנית של מוזס מהעוזרת' ושורה ממאבקי 'ליכוד-קדימה' רק תדחוף אנשים להתבצר בעמדותיהם המסורתיות. היחס המספרי בין בעלי עמדות מסורתיות גרם לכך שהליכוד, העבודה,החרדים והימין - מצויים כיום בקואליציה רחבה. כלומר כפי שאמרו בהפגנה - 'הרוב קובע' אבל כפי שלא אמרו: 'הבחירות וההסכמים הקואליציונים ולא מטה ליבמן קובעים מה הרוב'.

הבטוי 'לא משנה מה תכתוב העיקר שתאיית נכונה את השם' אינו נכון במקרה הזה. אורי לובראני היה יושב שעות על שעות ב'שיחת נימוס' מותחת עצבים במשאים ומתנים קריטיים בהם השתתף מול רודנים וסתם אנשים לא סימפטיים בדרכו לפשרה כלשהי. אילו היה מנהל את המו"מ שניהל תחת דגל 'בכל מחיר' - היינו מאבדים חיי אדם לא מעטים ואולי אף נכשלים בהשגת יעדי המו"מ.

אז זהו... שאני לא בטוח בכלל שמבחינה קרה אנחנו טועים.

ברור ששלושתנו היינו מעדיפים שלא לשחרר מחבלים, זו הנחת מוצא כמובן, אבל אנחנו במצב לא נח, חייל שלנו שבוי/חטוף בידי אויב/פושע, הטרמינולוגיה לא משנה, מצב הבסיס הלא נח הוא שלהם יש משהו יקר ערך שאנחנו רוצים, לא ממש מצב נהדר לפתיחת מו"מ מצידנו.

במילים אחרות אנחנו בעולם לא מושלם וצריכים לבחור לא את האופציה הטובה ביותר אלא הגרועה פחות.

המחיר לדעתי של ויתור על גלעד שליט הוא יותר מחייו של חייל בודד והריסתה של משפחה בישראל (שהרי מדובר פה בחמש נפשות לפחות שחייהן במידה רבה יהרסו). המחיר הוא הורדת ערך חיי ישראלי (אני מודע לכך שאתה סבור שבדיוק ההפך הוא הנכון). על חייו של גלעד שליט תג מחיר כבד מאוד, במבצעי גשמי קיץ שלאחר חטיפתו הרג צה"ל למעלה מ350 פלשתינאים, מאז ההתנתקות הרגנו בין 1,500 ל2,000 פלשתינאים, משמעותית יותר מסה"כ ההרוגים הישראלים באינתיפדאת אל-אקצא. רק הנכונות לשלם מחיר כבד בשחרור מחבלים פלשתינאים כשהאופציה הצבאית ממצא את עצמה, רק הנכונות הזו יכולה להצדיק מוסרית את הנכונות להרוג מאות פלשתינאים במהלך חיפושים אחרי חייל בודד. מכאן אגב שגם עם תתקיים העיסקה והפלשתינאים יקבלו את האלפיה שלהם הרי שהנצחון חלול למדי, לו אני פלשתינאי וידעתי שהרגע נחטף חייל ישראלי לשכונה שלי הייתי ממהר לקחת את משפחתי, לארוז את היקר לי ביותר ועובר לצד השני של העיר, רוצה לומר, מעבר לכך שלא כל כך פשוט לחטוף חיילים ישראלים, זהגם תחביב מסוכן הן לפעילים והן לסביבתם.

אני גם חייב לספר לך שאני מאושר לתת 1,000 מחבלים תמורת חייל ישראלי בודד. למה מאושר? כי לו יגיע יום בו נקבל 1,000...100, עשרה ישראלים תמורת ערבי בודד, לו יגיע חו"ח יום כזה יהיו אלו זמנים רעים רעים לישראלים. כמו שאני רואה את זה לא מדובר פה, מצידנו, בפריירים, אלא דווקא באישוש לכך שמצבנו, למרות כל הבעיות, טוב לאין שיעור ממצב השכנים.

זה לא נכון אגב שמשפחת שליט מסבה את טענותיה רק כלפי ממשלת ישראל או תובעת אך ורק כניעות. משפחת שליט פנתה פומבית (ואולי גם בערוצים אחרים) לחמאס, לרש"פ, למנהיגים באירופה ובארה"ב כולל ג'ימי קרטר, סרקוזי, שר החוץ האיטלקי ובוודאי עוד רבים. משפחת שליט התנגדה להקלות במצור, לפתיחת מעברים, להקלות בתנאי כלואי החמאס... המשפחה מעולם לא "התחנפה" לחמאס ולא זכורה לי התבטאות לא סבירה שלהם.

הסיבה ללחץ הכבד על ראה"מ ברורה מאליה, ממשלת ישראל היא אחד משני הגופים היחידים בעולם שיכולים להביא לשחרורו של גלעד שליט ופנייה לגורם השני, החמאס, הינה בזבוז זמן מוחלט.

אני סבור שראה"מ צריך לאזן בין מחויבותו לניהול הגיוני של המדינה לבין רגישותו לסנטימנטים, הן לאומיים והן פרטיים והמתמטיקה של האיזון הזה לא תמיד פשוטה כל כך. אני סבור שכרגע נתניהו מצא איזון סביר ואני מקווה שלא ייסוג ממנו. הוא יכול, לטעמי, להפגין גמישות מסויימת במספר המשוחררים וגם ב"איכות" חלק מהמשוחררים אבל לא בלתת להם להסתובב בינינו.

למרות שבאופן כללי אני מסכים עם ההכרעות של נתניהו אני סבור שהמשפחה חייבת להמשיך בקמפיין לשחרור גלעד בכל כוחותיה. למה? ע"מ שלא יישכח ושיהיה תמיד על הרדאר של ההנהגה. חשוב שימשיך ללחוץ למנהיגי מדינת ישראל לשחרר ישראלים, במיוחד שלוחי המדינה. זה לא אומר שצריך להיכנע לכל גחמה של החמאס אבל זה כן אומר שצריך להיות מוכנים לשלם מחיר כבד ושצריך להמשיך להשקיע משאבים בהחזרת החטוף חי, אם במו"מ ואם בכח.

אבל יש עוד עניין והוא, כמובן, החשוב ביותר. דווקא אתה וגל צריכים להיות רגישים לזה: לנועם שליט אין שום ברירה אלא להילחם על בנו עד הסוף שנקווה שיהיה טוב. זה פשוט מאוד, באמת... תאר לך את גלעד שליט חוזר הביתה לאחר עשר שנות שבי, עכשיו גבר בן שלושים, קרוב לוודאי שניראה מבוגר מכפי גילו, קרוב לוודאי שלעולם לא יוכל להשלים לחלוטין את מה שאיבד. נועם שליט יצתרך אז לעמוד, הן מול המראה והן מול משפחתו, כולל גלעד, אני לא בטוח מה גרוע יותר, ולשכנע, קודם כל את עצמו, שעשה כל מה שאדם הגון יכול היה לעשות ע"מ לשחרר את בנו בהקדם האפשרי. אם התשובה היא "לא" ההשלכות למשפחה יהיו הרסניות.

עכשיו, אני לא אומר שאתה צריך להצתרף למסעו של נועם שליט, אני מבין היטב את ההסתייגויות שלך ואפילו מקבל את חלקן. אבל כשגבר הגון הולך לחפש את הילד שלו אתה לא עומד בדרכו! זו הטענה שלי כלפי חלק ניכר מהטענות כנגד הקמפיין לשחרור גלעד שליט, שהן חרגו מגבולות הלגיטימי (בעיני) ופוגעים עכשיו במי שאני רואה כאדם הגון שעושה לא רק מעשה הגון אלא את המעשה היחידי שהוא יכול בכלל לעשות.

אולי זה הגיל, אני מוצא את עצמי חושב על נועם שליט יותר מאשר על גלעד, אולי מזדהה תהיה מילה מדוייקת יותר. גלעד מזכיר לי, פיסית, חבר ילדות, היינו ביחד מגן חובה ועד סוף התיכון, שירתנו ביחידות שונות, המשכנו בחברותנו אבל כל אחד התחיל ללכת לכיוון שלו, אני בי-ם, הוא בת"א. קצת אחרי הצבא היתה טרגדיה, הוא היה במצב רע, לא הייתי שם בשבילו, רציתי, התכוונתי, אמרתי "מחר", "בשבוע הבא", היו לי החיים הרגילים, לימודים, בחינות... יום אחד אמא התקשרה, הוא התאבד, החזקתי בשפורפרת וחשבתי רק על דבר אחד, "מאוחר מידי, עכשיו אני כבר לא יכול אפילו לדבר איתו, אפילו להסביר לו שרציתי...". אולי זה לא היה משנה, אולי גם אם "הייתי בשבילו" זה היה ניגמר בטרגדיה אבל עכשיו אני לעולם לא אדע, לפחות למדתי לקח קטן, אם אנשים אסור לדחות דברים, היום הם עוד זמינים, מחר אבודים לעולם.

אני לא רוצה שגלעד יאבד לנועם לעולם.

Reality is that which, when you don't believe in it, doesn't go away.
Peter Viereck, 1916-2006

ציטוט:

במקור נכתב על ידי hamora אז זהו... שאני לא בטוח בכלל שמבחינה קרה אנחנו טועים. ברור ששלושתנו היינו מעדיפים שלא לשחרר מחבלים, זו הנחת מוצא כמובן, אבל אנחנו במצב לא נח, חייל שלנו שבוי/חטוף בידי אויב/פושע, הטרמינולוגיה לא משנה, מצב הבסיס הלא נח הוא שלהם יש משהו יקר ערך שאנחנו רוצים, לא ממש מצב נהדר לפתיחת מו"מ מצידנו. במילים אחרות אנחנו בעולם לא מושלם וצריכים לבחור לא את האופציה הטובה ביותר אלא הגרועה פחות. המחיר לדעתי של ויתור על גלעד שליט הוא יותר מחייו של חייל בודד והריסתה של משפחה בישראל (שהרי מדובר פה בחמש נפשות לפחות שחייהן במידה רבה יהרסו). המחיר הוא הורדת ערך חיי ישראלי (אני מודע לכך שאתה סבור שבדיוק ההפך הוא הנכון). על חייו של גלעד שליט תג מחיר כבד מאוד, במבצעי גשמי קיץ שלאחר חטיפתו הרג צה"ל למעלה מ350 פלשתינאים, מאז ההתנתקות הרגנו בין 1,500 ל2,000 פלשתינאים, משמעותית יותר מסה"כ ההרוגים הישראלים באינתיפדאת אל-אקצא. רק הנכונות לשלם מחיר כבד בשחרור מחבלים פלשתינאים כשהאופציה הצבאית ממצא את עצמה, רק הנכונות הזו יכולה להצדיק מוסרית את הנכונות להרוג מאות פלשתינאים במהלך חיפושים אחרי חייל בודד. מכאן אגב שגם עם תתקיים העיסקה והפלשתינאים יקבלו את האלפיה שלהם הרי שהנצחון חלול למדי, לו אני פלשתינאי וידעתי שהרגע נחטף חייל ישראלי לשכונה שלי הייתי ממהר לקחת את משפחתי, לארוז את היקר לי ביותר ועובר לצד השני של העיר, רוצה לומר, מעבר לכך שלא כל כך פשוט לחטוף חיילים ישראלים, זהגם תחביב מסוכן הן לפעילים והן לסביבתם. וכאן אתה נופל למעשה, בטעות הכי בסיסית בסיפור הזה: המחשבה, שזה שעומד מולך מתנהל לפי אותו קו מחשבה ולפי אותם ערכים. בנוסף, זה לא שהרגנו מחבלים בתגובה לחטיפה, אלא אלו אנשים שנהרגו במהלך לחימה כזו או אחרת, ולכן ההשוואה אינה נכונה. בנוסף, עליך להבין כי שחרור של מחבלים, לא יציב אותנו באיזה שהוא יתרון במאזן המבחיל הזה: בשיחרור של מחבלים, בכמות שהחמאס רוצה ומהסוג שהחמאס רוצה, אתה מחזיר ידע, הנהגה, דמויות להערצה ומה לא, חזרה לשורות החמאס. והיה סמוך ובטוח, שאנשים אלו לא יצעדו ברחובות במטרה לאפשר לנו לחסל אותם. אני גם חייב לספר לך שאני מאושר לתת 1,000 מחבלים תמורת חייל ישראלי בודד. למה מאושר? כי לו יגיע יום בו נקבל 1,000...100, עשרה ישראלים תמורת ערבי בודד, לו יגיע חו"ח יום כזה יהיו אלו זמנים רעים רעים לישראלים. כמו שאני רואה את זה לא מדובר פה, מצידנו, בפריירים, אלא דווקא באישוש לכך שמצבנו, למרות כל הבעיות, טוב לאין שיעור ממצב השכנים. אה? מה אתה מנסה לומר כאן? עכשיו, אני לא אומר שאתה צריך להצתרף למסעו של נועם שליט, אני מבין היטב את ההסתייגויות שלך ואפילו מקבל את חלקן. אבל כשגבר הגון הולך לחפש את הילד שלו אתה לא עומד בדרכו! זו הטענה שלי כלפי חלק ניכר מהטענות כנגד הקמפיין לשחרור גלעד שליט, שהן חרגו מגבולות הלגיטימי (בעיני) ופוגעים עכשיו במי שאני רואה כאדם הגון שעושה לא רק מעשה הגון אלא את המעשה היחידי שהוא יכול בכלל לעשות. וודאי, אבל מצד שני גם ההשתלחויות באלו שחושבים טיפה אחרת חורגות מ"גבולות הלגיטימי".

אם נשתוק מול שחרור מחבלים למקומות מהם יוכלו לשוב ולרצוח. ספק אם אנו ממלאים חובתנו בשתיקה מול קביעת תג מחיר = אפס לחיי מאות נרצחים ולעמל הרב והמסוכן שבלכידת הרוצחים וניטרולם.

והאם שליט 'ממלא חובת מאבק נבון' כשהוא מפקיד את פיו ויוקרתו בידי אנשים האומרים:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3910980,00.html
המסע יוצא לדרך: "מקווים שזה יהיה המשט שלנו"





דווקא ההסתבכות האחרונה של ישראל היא זו שמשאירה פתח לתקווה: "המדינה התפרקה כל כך מהר מהסגר, אז אולי גם 'משט לירושלים' יעזור"

..עם כל הקושי שבדבר, הודו אנשי מטה המאבק למען שחרורו של גלעד שליט כי בהחלט למדו דבר או שניים מחמאס. "אני מקווה שהצעדה הזו תהיה המשט שלנו", אמר ל-ynet יו"ר המטה, שמשון ליבמן. "בגלל המשט, המדינה התפרקה בצורה כל כך מהירה מכל אותם מנופי הלחץ שבהם התגאו הסגר על עזה ושחרור אנשי חמאס מהכלא...

הרהב שבמילות מר ליבמן והמבט הכאילו חיצוני על אלה שישלמו את מחיר העסקה - אינם מעוררים אמפטיה בלשון המעטה.