כלי תקשורת בלבנון מדווחים כי ישראל דרשה להדיח את הקצין שהצית את העימות בגבול בתחילת השבוע. בדיווח, המתבסס על "מקורות ישראלים", נטען עוד כי ישראל הבטיחה שאם האיש לא יועמד לדין היא "תנקום בו" וכן "תנהג בצבא לבנון הפרוס לאורך גבולה כצבא אויב, כשכל מתקפה מצדו תענה בתגובה קשה וחסרת תקדים".

מקור


אם אכן יש אמת בידיעה: פחות פאקה פאקה.מצפים לפירעון השטר!

אני חושב שה-"מקור הישראלי" עליו מדובר הוא דבקה. קראתי שם לפני יומיים כתבה באותו נוסח בדיוק.

מי יהיה הכוכב של החתימה הבאה??

להדיח איזה "קפטן" שלו...
אם ידוע שמו של הקצין, ראוי היה שגורמים בטחוניים היו "מדליפים" את פרטיו המלאים, וכן סקירה מסויימת של הרקורד והסטטוס המקצועי והאישי שלו, בתוספת הערה סתומה כי "לא מחר בבוקר, ולא בעוד שבוע, אולם ישראל יודעת להביא למיצוי דין עם מי ששלח לרצוח באנשיה".
זו אולי לא ההרתעה המושלמת, אבל היא זולה ופשוטה.

.

זהו האולטימטום שכאשר עומד לפוג, יש מספיק זמן כדי להציג אולטימטום נוסף.

רק הקפיד לשגר בתדירות גבוהה איומים מעורפלים שמזכירים את נבואות הפיתיה מדלפי, השתחצנויות סטייל הצ'חונה של פעם ולעג, ובכל זאת עם ישראל ממתין לשמוע מה הפעם יש למר ראש סמרטוט להגיד מדירת המסתור שלו.

.

החזבאזיבלון נסראללה - משגר איומים.
אנחנו - אולטימטום טבול באיומים.
נראה מי ימצמץ ראשון.

לא שחייו של ה״קצין״ הלבנוני מזיזים לי הרבה ואשמח דווקא לקרוא שארעה לו ״תאונה״ בנסיבות מסתוריות אבל אני לא חושב שיש צורך בהערות סתומות. חשיפת פרטים, רבים ככל האפשר, היא רעיון מעולה ולמעשה מהווה איום במשתמע וזאת מבלי להתחייב לכל ביצוע. כמו כן, לאור חדוות החשיפה של כמה מידידנו ומוקירי נפשנו בזמן האחרון (עיין ערך ״ג׳ורג״), ראוי בהחלט להאכיל את השכנים בתבחיל (לא שגיעה) שלהם.

Reality is that which, when you don't believe in it, doesn't go away.
Peter Viereck, 1916-2006

וזו הייתה לדידו הטעות של יונה הנביא. ברגע שאתה נותן אולטימטום אתה כובל עצמך לדרך פעולה מסוימת שהרי אם לא תממש את האיום המפורש האמינות וכושר ההרתעה שלך ייפגעו קשות. איומים עמומים פחות מגבילים וכל עוד הם מתממשים ביום מן הימים (וישראל מצטיינת בנקמות מאוחרות) הרי שיש להם אפקט מרתיע.

בקיצור אתה מסכים כי אצלנו האולטימטום הוא אולטימטיבי עם אפקט של הארכה.
וכמו שקורה בכדורגל, אחרי תשעים הדקות אם אין הכרעה עוד שלושים דקות ואז זה מוכרע בבעיטות עונשין.

אז כבר בעצם לא חשוב כמה השחקן והנבחרת שלו טובים, עניין של פקשוש קטן שולח אותך הביתה.

אם אתה בוחן את מדיניות ההרתעה שלנו, כך אנו נראים. יוצאים ונותנים פייט טוב לאורך המשחק, אבל בסוף כושלים והיריב כופה עליך הארכה. אחר כך הוא מכריע אותך בבעיטות עונשין.
דמיין לך את מלחמת לבנון השנייה, ואת עופרת יצוקה - שחקנו אותה טוב בהצלחה ולקראת הסוף כשלנו. כעת היריב כופה עליך בעיטות עונשין , כל בעיטת עונשין (טיל באשדוד וטיל על אילת) ואנו כרגיל מפקששים בתגובת הנגד.
לבנון מרימה ראש, שולחת לנו בעיטה חזקה נוספת לרשת, אנחנו כרגיל מעמידים שחקן טוב , אבל מפקשש שוב.

לי נראה כמו פשלה של מאמן שאינו יודע איזו קבוצה יש לו ביד ולא עושה בה שימוש כמו שצריך. אולי צריך ללכת הביתה (גם מראדונה הגדול הלך אבל לא לפני שצעק כי "אכלו לי שתו לי").

היו מגיבים על האירוע בהשמדה של כמה עשרות מוצבי גבול של צל"ב באותן 5 דקות ראשונות של האירוע.