30-08-2010, 21:33
|
|
|
|
חבר מתאריך: 11.09.06
הודעות: 1,860
|
|
דבר הדוממים
קינה לזכר הנופלים.
הנני שב משדה הקרב,
גופה דוממת ונוקשה.
תחילתי כפרי הבטן
וסופי כזרע אדמה.
אמי, מולדתי
אשר לך קראתי במותי,
חבקני וזכרי
את שנפל במלחמה.
לא אדע עוד טעם גפן,
לא ארוץ בשדה חיטה,
כי אני עכשיו דשן
לך ארץ יקרה.
אך על אף ששמש ארצית לא אראה,
משכני אינו בין דרי צל
וגופי אינו לתולע.
כי שמשי תהיה תהילה,
מקרינה כגיל האל
ורוחי מושא הלל
על שפתיה של אומה.
רגלי כבשה משעול,
ידיי חיסלו אויב
וכך לא חשתי עוד כאב,
לא פחדתי מפני שאול,
רק רציתי להדביר אויבייך אימא
ולהגדיל תהילתו של אל כל יכול.
לכן זכרו אחיי את זה המוטו:
לאל התהילה,
ליהודה הגדולה.
_____________________________________
|