ע"פ דו"ח שפרסם מכון CSIS המחלוקת בין המדינות גדולה מאשר הבדלים בין המנהיגים. ע"פ עיתון הארץ הדוח קורא לבחינה מחודשת של הסיוע הצבאי.
הכתבה ב"הארץ" http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.1475867
וידיעה באתר CSIS
http://csis.org/program/anchor-and-...-strategic-ties

http://csis.org/files/publication/1...SIsrael_Web.pdf

קראתי את המסקנות, עושה רושם כי המשוואה פשוטה: הסכסוך הישראלי פלסטיני מעיב על כל המזרח התיכון, פוגע באינטרסים האמריקאים וגורם לשינוי בגישת הממשל.

חשבתי שזה פשוט, עד שעשיתי חיפוש על כבודו חיים מלכה, וריבוי התוצאות בדבר השלום האוטופי הבין פלגי הפלסטינים, האשמה התמידית של נתניהו בכל דבר וההבחנה כי ישראל אמורה לשמש מודל טוב למדינת וסאל אמריקאית, משום מה, גורמים לי לחשוב שאין טעם לקחת את הדו"ח הזה ברצינות.

Never Odd or Even

עוד מהגיגיו :

ציטוט:

Haim Malka says that experience suggests that Fatah is unlikely to carry out extensive reforms. What is most important for Palestinian society is to bridge the gap between Fatah and Hamas, and Mr. Malka suggests that Marwan Barghouti, who is now in prison, might be the best person to do that. He notes that the Palestinians are dealing with Yasser Arafat’s legacy of authoritarian rule. Without building a Palestinian “consensus” across party lines, Haim Malka suggests, there will probably be no “viable peace process” in the future. He says the United States should not try to divide Palestinians “between the good guys and the bad guys.” Instead, Washington should first try to get a cease-fire that is “tied to some kind of international involvement.”

והסוגיה המצרית:
ב2007 טען:

ציטוט:

He notes that Egypt has not been helpful in stopping the smuggling of weapons because “they have their own constraints.” But a decision by the U.S. Congress to delay aid to Egypt until it cracks down on the smuggling may prove helpful, he thinks.

וב2011

ציטוט:

Calls in Washington to suspend military aid to Egypt are fueling an already blazing fire. Although a serious review of the $1.3 billion in U.S. military aid to Egypt is long overdue, raising the threat in the midst of a burning crisis is dangerous. The Egyptian military, the primary beneficiary of U.S. aid, will play a significant role in shaping the contours of the post-Mubarak system. The United States' ability to influence that system is already limited. Freezing military aid now undermines what leverage the U.S. government does have to promote a post-Mubarak system that is more than just a reconfiguration of the status quo.

משנה דעות, משנה גרסאות, תומך (תמך) בברגותי לאיחוד השסע הפלסטיני, ושום מילה על הסיבות לכך, כי זה הרי לא קשור לישראל.
או בקיצור, הוא לא יותר טוב מכל עסקן פוליטי או כותב תור דעה בכל יומון ישראלי ממוצע. וכמובן, ממליץ בחום לישראלים ממעבר לאוקיינוס שדעתו היא נכונה, יחד עם אסכולת פרידמן-רוזנברג, כי הרי אין כמו אחד שתומך בשחרורו של ברגותי להגיד לנו כאן, מה נכון ומה לא.

עם כל הכבוד, עדיף שימשיך לשחק בקקי.

Never Odd or Even

קראתי את המבוא ואת תקציר המנהלים.
על סמך שני אלו בלבד (בתוספת קודמי שהגיב מעלה בשרשור זה)
המאמר (מחקר?!) אשר מובא בקישור הינו למיטב שיפוטי, מעוות ושטחי לחלוטין,
כזה שחסר ראיה וזוית מזרחית ערבית גרדיא.
כמו כן חסר התייחסות לשורשי הבעיות במזרח התיכון, ומתרכז במתן דגש לעניין שולי וזוטר
המכונה "הבעיה הפלסטינית", תוך התעלמות מוחלטת כמעט לגמרי מהאינטרסים האמיתיים של
ארה"ב באזור ועיקרם הנפט.

עושה רושם בלתי נמנע כי הכותב מתדפק על הגישה אנכרוניסטית שגורסת, כי "הבעיה המזרח
תיכונית" מתחילה ונגמרת "בסכסוך הישראלי פלסטיני" (מה שהוא לא נכון בכלל) וכאן זו כבר
טעות פטאלית של הכותב.

הבעיה השניה של הכותב והיא - אמונה עוורת כי התדרדרות (דמיונית אגב) בקשר הישראלי אמריקאי
בעת הזו נגזר בשל פערי גישות, כאשר האמריקאים סוברים שהישראלים "הם האשמים באי קידום
השלום עם הפלסטינים" (דבר שגם הוא לא נכון) והאינטרס האמריקאי בנדון הוא כל כך חזק (הקמת
מדינה פלסטינית) עד שזה עשוי להיות הגורם שיוביל לקרע ישראלי אמריקאי.

לא יכולה להיות שטות יותר גדולה מכך:
נזכיר לכותב שרק בימים אלו, נשיא ארה"ב הוא ולא אחר, הצהיר מעל כל בימה אפשרית,
שלא תהיה מדינה פלסטינית, וכי וטו אמריקאי יונחת במועצת הבטחון, כך שהדרך היחידה להקמת
מדינה פלסטינית עובר אך ורק דרך מו"מ עם ישראל והסכמתה לכך.
זוהי סתירת לחי מצלצלת לנטען ע"י הכותב בגוף המאמר.

כמה "חדשות" נוספות לי לכותב, שעושה הרושם ניחן בבורות מוחלטת לבעיה האזורית:
הבעיה העיקרית במזרח התיכון היא ממש לא הישראלים והפלסטינים, למעשה "הבעיה הפלסטינית"
היא אפילו לא בעיה שבאמת מעניינת את הארצות הסובבות אותנו.
הבעיה המזרח תיכונית ושורשיה העמוקים הן הסטורית והן דתית, היא מלחמת הסונה בשיעה.

הבעיה המדומה (הפלסטינית) עושה הרבה רעש תקשורתי ומסייעת לשחרר לחץ ערבי מבפנים - עת
מנהיגים רודנים מנסים ככל יכולתם לנער מעליהם ביקורת מבפנים, בעיות כלכליות, ואחרות קשות
מנשוא במדינותיהם, בחלקן רעב ועוני מחפירים, והכל על מנת להפנות את אש ההמונים כלפי גורם
מלכד חיצוני (ישראל). הבעיה הפלסטינית משחקת כאן כינור ראשי וקל להתדפק על דלתותיו מצד
שליטי ערב כאמור.

ויחד עם זאת האמריקאים לא באמת חשים צורך עז "להקמת מדינה פלסטינית" כאילו כל אם
אמריקאית אינה יושנת בלילה - רק בגלל עוד כמה "פלסטינית מסכנים שאדמתם נגזלה".
הפלסטינים אינם מענינים את האמריקאים כהוא זה. נכון, האמריקאים מתעסקים בסוגיה זו
כל פעם מחדש לכשעולה נשיא חדש נבחר, אך זאת עד שגם הוא מוותר עליה משהפנים, שאין לו
השפעה של ממש על פתרונה. ולא משום הישראלים "שאינם מוכנית לזוז ס"מ" (כדעת רבים
ששותפים לדעת הכותב ונופלים כל פעם מחדש בבורתם) אלא בעיקר משום שהפלסטינים לא
מפספסים אף הזדמנות - לפספס צ'אנס להקמת מדינה, (ובזאת הם מומחים מזה 63 שנה).
כל פעם נשיא אמריקאי נבחר אחר, לומד את הלקח אחרי שנה-שנתיים בתפקיד,
וזאת בעיקר משום אמונה שגויה ומתן קשב מיותר ליועצים טירונים בענייני המזרח התיכון.

הסיבה השורשית לאינטרס האמריקאי באזור (מעבר לשותפות בהשקפת עולם בין העם האמריקאי
לעם הישראלי/יהודי), היא פשוטה: שהאמריקים צריכים את ארצות ערב והאזור בגלל תלותם בנפט
הערבי.
אך אבויה לארצות ערב ובתוך 20 שנה לערך הנפט הערבי יאזל, במקביל לחלופות טכנולוגיות בלתי
נמנעות, בכללן מעבר לדלק סיננטי, יביא למצב בו הצורך של האמריקאים לקשרים עם ארצות ערב
על הנפט שלהם ילך ויעלם לו, בעוד שהסיבות לקשר החזק בין ישראל לארה"ב אינן תלויות בזמן.

במצב שכזה תמיכתה של ארה"ב בישראל מבלי הצורך להפנות מדי פעם "לחי תומכת" במדינה
ערבית (או בעריץ ערבי זה או אחר), תוכל להיות ברורה וללא סייג, וזאת משלא יצטרכו עוד להצטייר
כגורם נייטראלי - שמשרת אותם לקידום אינטרסים אמרקאים נוספים מעבר לישראל.


סיכום:
ככל שעובר הזמן, הסיבות לצורך אמריקאי בתמיכה בארצות ערב על הנפט שלהם הולכות ונחלשות,
(אגב, זו גם מדיניות פומבית מוצהרת שלהם להפטר מהתלות בנפט הערבי), ולכן היכולת לתמוך
בקשר היסודי עם שותפתם לערכים - ישראל, ילך ויגדל ומבלי שישנם גורמים נוספים שסותרים אותו.

במקביל אציע ובמלוא הנימוס לכותב המאמר בקישור ללמוד קצת הסטוריה, ולראות הכיצד הקשרים
האסטרטגיים והביליטראליים של ארה"ב עם ישראל - לא רק שלא קטנו עם השנים, אלא הלכו
והתחזקו.
שהכותב יבדוק את הסטורית יחסם של כל נשיאי ארה"ב לישראל, מאז שהקשר בין המדינות החל לו
אי שם בשנות ה- 60, יציב אותם על גרף ויראה איך אז נשיאי אמריקה התייחסו לישראל ואיזו חשיבות
ראו בה, לעומת המצב כיום ובדגש על שני הנשיאים האחרונים (בוש ואובמה).
זאת בהתמקד על המעשים והצעדים ששני נשיאים אלו עשו לטובת ולמען מדינת ישראל, אם זה
בזירה הבינלאומית הפוליטית, ואם זה בזירה הבטחונית, ולא בהתמקדות שגויה, על הצהרות
התקשורת המעוותות (חלקן מוטות מאינטרסים זרים).

לא היו בהסטוריה נשיאים אמריקאים שתמכו (בכל הרבדים לרבות סמויים מהעיין) בישראל
ובטחונה כמו שני האחרונים (אפשר להוסיף גם את קלינטון שקדם להם) - וזו הסתירה הגדולה
ביותר לכותרת של המאמר המובא בקישור.
דהיינו: הכוון הנראה והנצפה הוא דווקא לחיזוק הקשרים הישראלים-אמריקאים ולא להחלשותם.

"לא היו בהסטוריה נשיאים אמריקאים שתמכו (בכל הרבדים לרבות סמויים מהעיין) בישראל
ובטחונה כמו שני האחרונים (אפשר להוסיף גם את קלינטון שקדם להם) - וזו הסתירה הגדולה
ביותר לכותרת של המאמר המובא בקישור. "

בוא נראה...
טרומן אפשר את הקמת מדינת ישראל מלכתחילה...
קנדי וג'ונסון פתחו את ברז הנשק והאחרון הסכים למכור לישראל נשק מתקדם מפר איזון...
ניקסון שלח את הרכבת האווירית במלחמת יוה"כ, בניגוד לעצת יועציו...
פורד אפשר את בנייתו מחדש של צה"ל אחרי יוה"כ ומכר לנו את ה F-15...
קרטר המשיך בתהליך זה ואף סינדק את הסכם השלום עם מצרים...

אין סתירה בין שלל תאורי תמיכות נשיאי אמריקה בעבר בישראל,
לטענה שהאחרונים שבהם, תמכו יותר מכל אלו שקדמו להם.

כולם תמכו, מי יותר ומי פחות. האחרונים יותר.
לא לכל דבר הציבור מודע, או מסוגל לכמת אותו "בנקודות זכות" ולערוך השוואה כמותית.

בתחילה אתה כותב שמדובר בטענה ואח"כ הופך זאת למעשה לקביעה על בסיס מידע "שלא קיים אצל הציבור".
יואיל נא כבודו לחלוק מעט מן העובדות המיסתוריות הללו שעליהן מסתמך בקביעתו? או לחילופין לפרט מעט יותר על הפרמטרים שכבודו נעזר בהם כדי להשוות בין נשיא אחד למישנהו ומשם לגזור ביעילות ונחרצות שכזו שהאחרונים תרמו יותר מקודמיהם?

לא אוכל לפרט מטבע הדברים דבר, מעבר למה שכולנו יודעים מהתקשורת.

אבל כן אוכל להפנותך לדברי ראש ממשלת ישראל, מר אהוד אולמרט, שנאמרו בשנת 2008
באמצעי התקשורת הפומביים ובהתייחס לנשיא ארה"ב דאז מר בוש, שציין כי היה הנשיא שתרם
הכי הרבה לעוצמתה הצבאית והבטחונית של ישראל מבין כל נשיאי ארה"ב.

דברים דומים מתרחשים בשנים אלו גם מצידו של אובמה, למרות שהוא לא מצליח בתקשורת העולמית
לקצור על כך אף קופון. ואולי זה מכוון כך מצידו - למרות שזה פוגע בו בתמיכת הקול היהודי בבחירות
הקרבות, ציבור מצביעים שאם ידע מה הוא עשה ועושה למען ישראל, היה אולי חושב עליו אחרת.

ואולי הוא יגמר עוד 20 שנה, אבל אין מה לדאוג מפני שלפי הכתוב בעיתון הקנדי

THE GLOBE AND MAIL

רזרבות הנפט של ישראל במישור החוף הן ע צ ו מ ו ת

http://www.theglobeandmail.com/repo...article2078985/

בין הגדולות(זכור לי התיאור "הגדולות ביותר" אבל אני לא רוצה לזרוק תיאור שאני לא בטוח בו)שנתגלו בשני העשורים האחרונים כלומר מספיק כדי לדחות את תאריך התפוגה של השימוש בנפט בעוד כמה שנים והאמת לא יכולנו למצוא זמן טוב יותר למצוא את הרזרבות הללו, מחיר הנפט בעלייה חדה בעשור האחרון ועם הקושי בהמשך הקידוח בבארות הקיימות המחיר הזה ימשיך לעלות.אני חושב ששוק הנפט הולך להשתנות בקרוב,השוק האמריקאי והאירופאי יצמצם את השימוש שלו בנפט לטובת דלקים אלטרנטיביים(ביודיזל הוא מתמודד חזק)אבל מדינות מתפתחות(סין הודו וכו')וכן מדינות שמסתמכות במיוחד על נפט ערבי(יפן)יחליפו במהרה את השווקים הללו ואפילו יגדילו את הצריכה,הדעיכה של השלטון הערבי בשוק האנרגיה יוביל להטבות פוליטיות וכלכליות נרחבות לנו שישולבו עם ההפך המוחלט לצד הערבי נראה שבפעם הראשונה זה שנים אנחנו במצב של WIN WIN אבל המדינות האחרות במזרח התיכון יודעות כבר את כל העובדות הללו וכבר מנסות לחבל בכניסה של ישראל לשוק האנרגיה(לבנון וטורקיה הן רק הראשונות)עלינו לשמור על נכסינו בצורה רצינית בהרבה ושדרוג משמעותי של חה"י הוא מסלול שאנחנו חייבים לקחת על מנת להבטיח עתיד וורוד למשק הישראלי.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

ובעברית
http://www.globes.co.il/news/articl...?did=1000682664

עם נביט במציאות לרגע נגלה שהאינטרסים האמריקאים במזה"ת נהיו תלויים בישראל הרבה יותר בתקופה האחרונה,הבה נסקור:המשטר הפרו אמריקאי במצרים התמוטט והיום הקול הדומיננטי ברחוב הוא מאוד אנטי אמריקאי ואנטי ישראלי,הממשלה מנגד מנסה להסיט את האש מעצמה ומקריבה את מערכת היחסים עם ישראל וארה"ב ובכך מוסיפה אש למדורה,טורקיה כבר שנים מתרחקת לאט לאט מהמערב בגלל שהמדינה נשלטת ע"י איפריאליסט שמנסה להחזיר את המדינה לימי האימפריה העות'מאנית גם על חשבון בריתות מהעבר,משטרים נוספים כמו ירדן למשל יתערערו וינסו להקריב את מערכת היחסים עם ארה"ב כדי לקבל את תמיכת המנהיגים הדתיים ובכך לזכות בתמיכת העם(כמו במצרים עכשו).
לסיכם ארה"ב זקוקה לישראל עכשו יותר מתמיד עם היא רוצה להמשיך להוות כוח משפיעה במזה"ת ו3 מיליארד דולרים (שבכל מקרה חוזרים לארה"ב עם בונוס לא קטן)הם סכום פעוט לשלם בזמנים מטורפים כאלה.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

1+


אגדיל ואוסיפה בהפוך על הפוך,
נניח בשלילה שארה"ב היתה רוצה לומר לישראל:
"תשמעו, אתם כבר לא כל כך חשובים לנו בשביל שנוציא עליכם כל שנה 3 מיליארד דולר."

בשעה שארה"ב יורדת מקרנה ומעצמות חדשות קמות ומאיימות על הגמוניותה, האם תהה היא מוכנה
לקחת את הסיכון, ולדחוק בישראל שתעשה את הצעד לכוונה של סין ?
(במצב שישראל לא תהה זקוקה עוד או תלויה בארה"ב בהעדרו של הסיוע הבטחוני)

הסינים הרי מתים לקשרים צבאיים ואסטרטגיים עם ישראל (במיוחד על מנת להפיק מכך טכנולוגיה
מתקדמת ועל בסיס כל מה שפוגע ביריבתם ארה"ב הרי הוא מבורך).

ישראל היתה זו שניתקה את התפתחות הקשרים הללו מול סין ובצער רב לפני כעשור לערך,
זאת כפועל יוצא מכפייה אמריקאית. לא נראה איפה, כי ארה"ב גם במקרה היפוטתי שתואר
לעיל (הפסקת הסיוע הבטחוני), תרצה לוותר על ישראל כל כך מהר ולדחוק בה לחיקה
של מעצמה אחרת.

מי שזוכר, עוצמתה וחשיבותה של ארה"ב באזורנו הייתה בשיאה כאשר היא תמכה בישראל ללא סייג, ואילו הרוסים תמכו במדינות ערב. הרצון של מדינות ערב לנתק את הקשר בין ארה"ב לישראל, נתן לארה"ב את העוצמה וההשפעה הרבה שהייתה לה באזור בזמן ההוא, אבל ברגע שהאמריקאים הפכו להיות בורר, והתנתקו מתמיכה חד צדדית בישראל, מדינות ערב קיבלו את שלהם וארה"ב איבדה את חשיבותה באזור זה. כמובן שמאורעות נוספים הוסיפו לשחיקה בהשפעתה של ארה"ב באזורנו.

http://www.globes.co.il/news/articl...?did=1000683329


מקריאת התקציר הזה בלבד, נראה כי ניתוח התפיסות והמגמות בכל מדינה דווקא די מדוייק.

הנני חולק על לא מעט מהתאוריות שהוצגו שם ע"י המחבר, שאינן מתבססות דיין על ידע רלוונטי
לזירה האזורית שלנו, ובנוסף חוטאות קשות בניתוח הדמוגראפי שהן מציגות במיוחד למגזר האמריקאי.

כמו כן דעתי שחופפת לזו של ד"ר גיא בכור, היא כזו:
בשעה:
1. שאימיגרציית איסלם פשעה בכל רחבי אירופה ומאיימת על עתידה הדמוגראפי - בצרפת
כבר החלו לפני שנתיים-שלוש מקרי אלימות סלאם מצד מוסלמים (עניין שמוצנע בתקשורת במכוון),
2. בצרפת אף עוברים חוקים שאוסרים על לבוש מוסלמי צנוע מלהופיע בציבור,
3. רק לפני כמה חודשים מחבל ימני קיצוני מהקשת שלא מקבלת את חדירת האיסלם ורואה בו
השתלטות זרה על המדינה נורבגיה, שחט 100 ילדים והציף לתודעה בעיה אנטי איסלמית קשה
(במדינה שיוצאת מכליה להסתירה),
הבעיה הפלסטינית נראית ומפורשת "קצת" אחרת.

קרנה של ישראל בעת הזו עלה פלאים, עת אירופה וארה"ב הפנימו (בעקבות האביב הערבי שפוקד
את אזורנו), שישראל היא זו שמהווה עבורן את כר היציבות היחידי שקיים באזור ואין להם לסמוך
(וודאי לטווח ארוך) על אף גורם ערבי אחר (לרבות טורקיה שאיכזבה קשות!)

הלך זה מופגן במחצית השנה האחרונה גם בתקשורת הבינלאומית, וגם במהלכים שלפנינו באו"ם:
חל שינוי כוון מערב אירופאי ואמריקאי (אמנם הדרגתי אך ברור) להתקרבות אל עבר כוונה של
ישראל. מי דמיין לפני כמה שנים, כשישראל היתה עמוק בתוך הברוך הפלסטיני ששיגע את כל
העולם וצייר את ישראל כמפלצת בסיפור הזה, שהיום תקבל תמיכה לא מבוטלת במהלך המסתמן
באו"ם, בתמיכה בה בדו"ח האו"ם האחרון על המרמרה והמצור על עזה, כמו גם גיבוי אמריקאי כמעט
מוחלט לישראל, בשעה שנתניהו עשה מהלכים לא פופולריים כאן בשנתיים האחרונות.

העולם המערבי כבר לא כל כך בוערת לו "הבעיה הפלסטינית", ישנן צרות גדולות הרבה יותר
שקשורות ליציבות מזרח תיכונית, לסכנה בהתלקחות מלחמתית, וביציבות באספקת הנפט.
כמו גם שכל מני שלטונות ערביים שהיו שם, פתאום לא קיימים עוד או לא ברור מה יהיה עם אלו
שעדיין נותרו - האם אפשר לבנות עליהם ?
בכל הבלאגן הזה רק ישראל המערבית, הדמוקרטית, והחזקה, נשארת קנה יציב שעליו אפשר לסמוך
ועליה אפשר לבנות.

תוספת תגליות הנפט והגז של ישראל שהפתיעו אותנו (ואת העולם) בשנתיים האחרונות, רק תומכות
עוד יותר במגמה המסתמנת לטובת ישראל.


במאמר מוסגר:
כיום ממשלו של נשיא ארה"ב ברק אובמה, כבר לא יכול לזוז מילימטר מבלי לבדוק טוב טוב
ובזהירות של הולך על ביצים, שהוא לא חלילה עושה מהלך שיתפרש בקרב ציבור תומכי ישראל
בארה"ב כמהלך מנוגד לה. וזה ציבור מצביעים (ותורמים) לא מבוטל.

האם נשיא אמריקאי חלש ללא רוב במוסדות הרלוונטיים (כמו המצב כיום) זה טוב לישראל ?
האם נשיא כזה נזהר שבעתיים, שלא לפגוע בישראל מפחד דבר הבוחר ?
יש לנו כמעט שנתיים "להנות" מלחץ ברור בנושא זה על נשיא ארה"ב המכהן,
כך שגם אם יש כאלו בעת הזו שמתים כבר שאובמה יוחלף בשלטון ויעלה נשיא רפוליקאי,
כדאי שיעצרו ויחשבו פעמיים: יתכן שהניתוח הנוכחי הוא כזה, שעדיף שישאר שם אובמה מוחלש
שלא מעז לעשות לישראל דבר אחד שנוגד את האינטרסים שלה. ויתרה על כך, יוצא מכליו ומתאמץ
להראות עד כמה הוא מסייע תומך ועוזר לישראל - והעיקר למצוא חן בעייני הבוחר הרלוונטי.