טוב,אני מרגיש "כמו בבית" כאן בפורום.

זמן רב אני תוהה:
במלחמות העולם למשל (ובאחרות) אם חייל בודד נתקל בחייל יריב - רוסי מול גרמני לדוגמא.
ולא במסגרת קרב,שמירה או משימה אחרת אלה במהלך שיטוט בעיר/כפר/יער וכו',כיצד מפגש כזה עשוי היה להסתיים?
(אני מדבר על חפ"שים סדירים,לא פרטיזנים)

יתכן ושאולי אני טועה,אבל אם נניח מדובר בחמאסניק מול חייל צה"ל,אז החמאסניק לא ממש יהסס לפגוע בחייל ואני כמעט בטוח שאותו חמאסניק לא ממש פועל ממניעים רציונליים (ע"ע שאהיד)
(כמובן תקנו אם אני טועה.)
מצד שני:שמעתי שבעופרת יצוקה החמאסניקים ברחו מהלוחמים..

עובר נושא:
*בן אדם שנושא נשק חייב לעשות בו שימוש להגנה עצמית,מה עם האזניים?
הרי אין זמן לשים אטמים.
*אני מניח שכעת קיימים כל מיני פתרונות למזער נזקים לשמיעה מרעש בשדה הקרב,איך במלחמת העולם לדוגמא מיזערו נזקי רעש?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי grish22 זמן רב אני תוהה: במלחמות העולם למשל (ובאחרות) אם חייל בודד נתקל בחייל יריב - רוסי מול גרמני לדוגמא. ולא במסגרת קרב,שמירה או משימה אחרת אלה במהלך שיטוט בעיר/כפר/יער וכו',כיצד מפגש כזה עשוי היה להסתיים? (אני מדבר על חפ"שים סדירים,לא פרטיזנים)

אתה מתייחס לאירועים נקודתיים, ולכן באותה מידה גם הפתרון של כל אירוע כזה היה נקודתי - בחלק מהמקרים זה נגמר בקרב (ירי/כידונים/אגרופים), בחלקם באיום הדדי והתרחקות עד ניתוק מגע, והיו גם מקרים בודדים של תרומת לגימת מים, תחבושת אישית, או סיגריה.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

והגיעו אפילו עד אירועים ביזארים כמו "הפסקת האש של חג המולד" במלחמת העולם הראשונה: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94...5%D7%9C %D7%93


לגבי אטמים - אף אחד עוד לא מת משמיעה קצת פגומה - ובלהט האירוע אתה לא תשים לב שאין לך אטמים כמו במטווח.

"הדואג לימים זורע חיטה, הדואג לשנים נוטע עצים, הדואג לדורות מחנך אנשים."

עקוב אחרינו! Facebook

יפה כי החיילים שמרו על רוח האדם, וידעו לצאת מהתפקיד שנכפה עליהם.
לא לכל חייל זה יכול לקרות,
יש כאילו שנסחפים עמוק מדי לתפקיד שלקחו לעצמם/הטילו עליהם.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי sh_woll יפה כי החיילים שמרו על רוח האדם, וידעו לצאת מהתפקיד שנכפה עליהם. לא לכל חייל זה יכול לקרות, יש כאילו שנסחפים עמוק מדי לתפקיד שלקחו לעצמם/הטילו עליהם.

נקודה מעניינת העלית,הרי בסופו של דבר אלה ואלה (גרמני ורוסי) הם בני אדם רגילים שרוצים לחיות,השאלה כמה רחוק הם הולכים בתפקיד שהוטל עליהם..

מעניין האם מחבלים למיניהם (טאליבן,חיזבאללה וכו' וכו') פועלים בצורה פחות רציונלית?

אתה לא מבין את הפרדוקסליות במה שאמרת?

לא, תסביר....

כן,אכן התכוונתי לאירועים נקודיים מסוג זה ותהיתי איך הסתיימו היתקלויות מסוג זה.

התבהרות חצות (Midnight Clear) מאת ויליאם וארטון, סופר שמתאר אירועים אמיתיים שלקח בהם חלק בשלהי מלחמת העולם השנייה בחזית הארדנים, בהם יחידתו שהורכבה מחיילים צעירים נתקלה ביחידה של ותיקי הוורמאכט והתפתח ביניהם סוג של דו-קיום ביזארי עד להתלקחות הטראגית.
יש הרבה עדויות של חיילי צה"ל מהתקופה של הישיבה ב"אפריקה" מיד לאחר מלחמת יום כיפור, לגבי דו-קיום מעניין מול חיילים מצרים.

לגבי ירי ללא הגנה על האוזניים: בזמן אמת הגוף מגן על עצמו ולא מרגישים צורך באטמים (גם אי אפשר הרי לשים אטמים בעת סיור או מארב), הירי נשמע מרוחק כביכול (מנסיון אישי). לאחר מכן גם אין את התחושה של לחץ באוזניים או צפצופים. לא יודע לגבי ירי בכלים כבדים כגן תומ"ת. האם יש פגיעה בשמיעה? כנראה שכן, במיוחד בחשיפה ארוכת טווח.

אם אני מבין נכון בזמן אמת (מלחמה/קרב) הגוף נהייה יותר חסין למפגעים שונים ומחלות,לא?

ראוי לציין ששיתוף הפעולה לאחר מלחמת יו"כ ממערב לתעלה הגיע עד כדי משחק כדורגל ישראלי-מצרי.
בצד הישראלי היו אלו מילואימניקים של חטיבת צנחנים.

שיתוף הפעולה הזה נפסק באחת, לאחר שכתב מטעם קול ישראל פירסם את הסיפור (למרות הבטחתו לחיילים שלא לעשות כן).

הייתה על כך כתבה מעניינת, אך איני יודע איפה אפשר למצוא אותה.

לצערי אני לא יכול להסכים איתך בנוגע להתחשלות הפתאומית של הגוף לנזקי הירי ללא אטמים.

מהיכרות עם מספר לוחמים שירו ללא אטמים באירוע מבצעי אני יכול לציין שכולם לא יוצא מהכלל דיווחו על צפצופים קשים באוזניים לאחר האירוע. וחלקם אף נאלצו להפסיק את שירותם בתפקידי לוחמה עקב כך.

כנראה שבסופו של דבר זה אישי אצל כל אחד, אבל חשוב להבין שגם אם במהלך הירי לא תרגיש את הקרע והדימום מעור התוף לא אומר שאחרי זה לא תסבול מליקוי שמיעה עקב כך.

התופעה של "פיצוי אוטומטי" ע"י המערכות השונות בגוף מוכרת ונחקרה, המסקנות לא חד-משמעיות ומשתנות באופן סובייקטיבי. כתבתי שיש כנראה פגיעה בשמיעה, בסופו של דבר. אני יכול רק להעיד על עצמי, השתתפתי מספר פעמים באירועי קרב בסדיר ובמילואים ולא היתה לי אף בעיה בעת הירי ולאחריו. לעומת זאת, בשגרה אני רגיש מאד לרעשי ירי ולא מסוגל להשתתף במטווח ללא הגנה מינימלית על האוזניים.

כשאתה אומר "פיצוי אוטומטי" אתה מתכוון לתופעה המוכרת כ"הילחם או ברח" (Fight or Flight)?
זו דווקא תופעה מוכרת, והמסקנות יחסית חד משמעיות.
אבל הנזקים בסוף הם אותם נזקים גם אם אתה לא מרגיש אותם באותו הרגע.
לא סתם אנחנו מקיימים בדיקה פיזית בסיומה של ההסתערות.

כוחו של האדרנלין...

"הדואג לימים זורע חיטה, הדואג לשנים נוטע עצים, הדואג לדורות מחנך אנשים."

עקוב אחרינו! Facebook

ציטוט:

במקור נכתב על ידי FiReBall כוחו של האדרנלין...

אכן כן

בבינת' ג'בייל, בזמן לבנון 2, אחד הקלעים של גד' 51 גמר כמה וכמה מחסניות במהלך הקרב. למיטב זכרוני הוא התבצר בשירותים בקומה 2 ומשם החל לירות. הוא לא שמע כלום אחרי הירי, אך אולי זה הוחמר עקב היותו בחדר קטן וסגור.

"תשקר‭,"‬ הוא אומר. "אל תספר את כל הסיפור. הישראלים, בעיקר העמותות שפועלות בקרב המסתננים פה, אוהבים שמשקרים להם‭."

שלמעט מטווחים בהם שמתי אטמי אזנים בפקודה
או שהייתי מפקד ונאלצתי לתת דוגמא אישית
מעולם לא שמתי...ויריתי המון....איך השמיעה?? טוב תודה...

אבא שלי ירה המון.....והשמיעה נפגמה באופן בולט.
יש לי איפשהו את האטמים הצבאיים שהוא קיבל מתישהו. זוועת עולם.

מתנות שחרור לחייל - קייס מעוצב לטלפון עם מיתוג יחידה טייסת ללוחם המשתחרר שי לחיילת לקראת שחרור

צילום נחמיה גרשוני Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

בספר "יום הפלישה" (ספר שמתאר את הפלישה של צבאות הברית לנורמנדי במלחמת העולם השניה) יש תיאורים רבים של חיילים אמריקאים שנתקלים ב"אחד על אחד" עם חיילים גרמניים. במקרים רבים זה נגמר בכך ששני הצדדים התעלמו מכך שהיריב נמצא מולו והמשיך ללכת/לצעוד/לרכב.

לפי דעתי, בדרך כלל אם מדובר בחייל אחד מול חייל אחד אז זה ייגמר כמו שתיארתי. מעבר לכך אם מדובר בקבוצה של חיילים אז יש סיכוי גבוה שזה ייגמר ביריות. דוגמא לכל היא בבתקלות "המיותרת" ב"להציל את טוראי ריאן". הם מחסלים עמדה של גרמנים למרות שזה לא היה בתכנון. אפילו אפשר לראות את המתח שנוצר בין החיילים בדילמה של הסתערות על הגרמנים. אז נכון שזה רק סרט אבל בעיני זה מייצג.

בקשר לאוזניים ולירי ללא אטמים: אני יריתי בקרב נגד מחבלים ובעקבותיו נשלחתי לבדיקת שמיעה וגילו ירידה בשמיעה.

הצנחנים ב- D-DAY היו בקרב הראשון שלהם. ייתכן והם פשוט חששו באופן טבעי לפתוח בקרב לא הכרחי. אני מניח שאחרי כמה קרבות, הלוחם הממוצע של בעלות הברית- שכמעט ונפגע כמה פעמים, לא ראה מקלחת, מיטה או חדר אוכל כבר כמה שבועות, ואיבד מספר חברים- ייטה יותר לירות ליתר ביטחון בחייל גרמני שהוא רואה במיקרה. זו הרי הדרך שלו לקרב את הניצחון ולחזור הביתה מהר יותר. ואני לא מדבר על היפנים שנחשבו כמעט לא אנושיים.

אם אני מבין נכון, הרי שהקריקטורה הזו מצחיקה משום שהיא בלתי סבירה בעליל:

זהירות - ספויילר!

(מתוך "לוחמים" מאת ג'ון אליס)

ציטוט:

במקור נכתב על ידי קרן-אור בלתי סבירה בעליל:

אם כבר בלתי סביר לחלוטין צריך להזכיר את הבדיחות הרבות על היהודים שלחמו (זה בזה לפי שיוכם הלאומני) במלחמת העולם השניה והצליחו אפילו לארגן מניין מתפללים שהורכב מלוחמים יהודיים משני צידי הגדר. אפרופו "אי-לחימה" בין חיילים יריבים.

בשניה היו פחות מקרים של יהודים בשני הצדדים, אלא אם כן אתה מתכוון לפלישה הרוסית לפולניה.

כן, התכוונתי לראשונה.

(למרות שגם בוורמאכט במלחמת העולם השניה שירתו כ200000 יהודים ומישלינג, לפחות ע"פ הספר המחקרי "היהודים של היטלר")

הריטואל של אירגון מניין תפילה בין לוחמים יהודים יריבים היה (לפחות בבדיחות שאני מכיר) במלחמת העולם הראשונה ולא השנייה.

יש לקחת את הנותנים בספר בערבון מוגבל, זהו ספר עם אג'נדה מובהקת.
לפי התיעוד הגרמני, המישלינגים ברובם לא היו אפילו חצאי יהודים. היה להם אולי סבא או סבתא אחת ממוצא יהודי או חצי יהודי. לחבר'ה האלה לא היה מושג שהם יהודים עד שהנאצים טרחו לברר.

דוגמא: הסנטור קרי שהתמודד מול בוש ב-2004 גילה פתאום שהורי-סבו (או סב-סבו? )הם יהודים מתבוללים מגרמניה. זה, לפי הנאצים, משליניג.

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

בסרט - The Men Who Stare at Goats מזכירים מחקר שקובע שרק 20% מחיילים החדשים יורים במטרה לפגוע.
Django would later come across a study that stated only 15-20% of fresh soldiers shot to kill. The rest purposely missed, didn't fire at all, or pretended to be busy doing something else (*)

מישהו יודע כמה מזה נכון ?

ס.ל.א מארשל משתמש בנתונים די דומים בספרו "אנשים מול אש".

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

נשמע שזה מבוסס על נתון של סל"א מרשל, היסטוריון קרבי של צבא ארה"ב במלחמת העולם השניה.

ציטוט:

Marshall's work on infantry combat effectiveness in World War II, titled Men Against Fire, is his best-known and most controversial work. In the book, Marshall claimed that of the World War II U.S. troops in actual combat, 75% never fired their personal weapons at the enemy for the purpose of killing, even though they were engaged in combat and under direct threat. (Later research has cast doubts on his methods, but research into killing ratios of other wars, including the U.S. Civil War, has supported this claim; see below.) Marshall argued that the United States Army should devote significant training resources to increase the percentage of soldiers willing to engage the enemy with direct fire.

הנתון הזה שנוי מאוד במחלוקת. בכל מיקרה, בהקשר האשכול הזה אני מניח שהוא מעיד על פחד ולא על הומניזם.