היום יתקיימו בחירות מדקימות ב7 מדינות שרובן בחוף המזרחי
של ארה"ב, לקביעת המועמדים לסנאט, לבית הנבחרים ולמושלי
המדינות. הפריימריס יתקיימו במדינות הבאות:
דלאוור - פריימריס לסנאט ולכסא היחיד שיש למדינה בביה"נ
ניו המפשייר - פריימריס לסנאט, לביה"נ ולמושל
ניו יורק - לסנאט, לביה"נ ולמושל
מסצ'וסטס - לביה"נ ולמושל
רוד איילנד - לביה"נ ולמושל
מרילנד - לסנאט, לביה"נ ולמושל
וויסקונסין - לסנאט, לביה"נ ולמושל


ברוב המירוצים כאן, אין הרבה עניין בפריימריס, כיוון שהבחירות
די סגורות מראש:
ברור לגמרי שלא משנה מי ינצח בפריימריס למושל או לסנאט
בקרב הרפובליקנים, כיוון שהמושל יהיה אנדרו קואומו (דמוקרט)
והסנאטורים יהיו צ'אק שומר (משלנו...) וקירסטן ג'יליברנד
(דמוקרטים). לא משנה מי ינצח בפריימריס לסנאט במרילנד, כיוון
שהסנאטורית תמשיך להיות ברברה מיקלוסקי (דמוקרטית).

לעומת זאת, יש שלושה מירוצים רפובליקניים לסנאט, שיש להם
משמעות, כיוון שמדובר במדינות שבהן צפוי מירוץ קשה
בבחירות הכלליות:

בוויסקונסין עומד הסנאטור הדמוקרטי המכהן, ראס פיינגולד (כן,
הוא משלנו - למעט בכל מה שנוגע לדיעותיו...) במירוץ צמוד
בסקרים מול המועמד החצי-אלמוני (אך העשיר...) רון ג'ונסון.
העניין הוא שג'ונסון עוד לא קיבל פרומלית את המועמדות
הרפבלוקינית (הוא מתמודד מול אלמוני אחר, דייב ווסטלייק,
ומוביל בבטחה).
בעוד 7 שבועות צפוי שם מירוץ צמוד ביותר.

בניו המפשייר ישנו כסא פתוח (הסנאטור הרפובליקני המכהן, ג'אד גרג פורש) ובעוד שלדמוקרטים כבר יש מועמד, חבר הקונגרס פול הודג'ס), הרי שאצל הרפובליקנים מירוץ צמוד בין התובעת הכללית לשעבר, קלי איוטה, לבין אוביד לה-מונטיין,
פעיל פוליטי ותיק.
בעוד שאיוטה (שמובילה מעט על לה-פונטיין בסקרים) מובילה
בפער מרשים על הודג'ס בבחירות הכלליות, הרי שלה-פונטיין
נמצא בפיגור קל בסקרים מול הודג'ס).

בדלאוור ישנו המירוץ המעניין ביותר. מדובר במירוץ על כסאו של
סגן הנשיא ג'ו ביידן, שהתפטר, כשנכנס לתפקידו, והוחלף זמנית ע"י עוזרו טד קאופמן (למרבה הפלא, לא משלנו...), שלא
מתמודד.
בבחירות אלה היה צפוי מראש שמייק קאסל, חבר הקונגרס היחיד של המדינה הקטנה, ירוץ לסנאט (ויקל לעצמו את החיים -
קמפיין אחד פעם ב6 שנים, במקום כל שנתיים - הוא כבר 18
שנים בקונגרס, כך שנאלץ להתמודד 9 פעמים - די מתיש...),
והחשש מהפופולריות המוכחת שלו, גרם לבנו של סגן הנשיא,
התובע הכללי של המדינה, בו ביידן, להצהיר שלא ירוץ בבחירות
אלה, ובמקומו נבחר כריס קון כמועמד הדמוקרטי. קון פתח את
הקמפיין בידיעה ברורה שמבודר בסיכויים אפסיים (גם הממסד
הדמוקרטי האמין בכך, וכמעט שלא גייס כספים עבור קון).
אלא מה? מועמדת מהקצה האולטרה-שמרני של המפלגה הרפובליקנית בשם כריסטין אודונל, העמידה עצמה מולו
בפריימריס. אודונל שרכבה על גל של טענות שקאסל אינו שמרני
מספיק פתחה בקמפיין נגד קאסל, שנישא על גבי הצלחת
מועמדים שנתמכו ע"י תנועה חברתית שמרנית המכונה בשם
"מסיבת התה" (באלסקה, ביוטה ובקנטאקי - הצליחו מועמדי
"מסיבת התה" להפתיע את מועמדי הממסד המפלגתי), והתקדמה
צעד אחר צעד בסקרים, כשדמויות מוכרות מהמפלגה, כמו שרה פיילין והסנאטור הבכיר מדרום קרוליינה, ג'ים דה-מינט, מצהירים
על תמיכה בה.
כרגע המירוץ שם נראה מאוד צמוד - ומי שיעקוב אחריו בשבע
עיניים - זה המועמד הדמוקרטי כריס קון, שעפ"י כל הסקרים,
צפוי להיות מובס ע"י קאסל - אבל לנצח די בקלות את אודונל.

המשמעות היא שכיום במדינה אחת לפחות, יכולים רפובליקנים להבטיח את נצחונו של מועמד דמוקרטי (ולפגוע בסיכוייהם לזכות
בחזרה ברוב בסנאט - סיכויים, שגם ככה מוטלים בספק גדול...).

מקורות: כלי התקשורת למיניהם...

מאמר מאיר עיניים.
לא ברור לי מדוע פיילין תומכת באודונל. מה היא אומרת?

ויש שיאמרו (ואני ביניהם) שכרון כוח:
היא הצליחה, בניגוד לכל תחזית אפשרית, להעיף סנאטורית מכהנת, ליסה מרקובסקי
(במדינתה - אלסקה), ולהציב כמועמד, אלמוני מוחלט (אם כי
הרקורד שלו מלמד על אדם איכותי וראוי) - ג'ו מילר.
היא הצליחה להביא לבחירת מס' מועמדים לא מוכרים לביה"נ,
ובאופן כללי ניכר היה שהתמיכה שלה הייתה שווה את משקלה
בזהב בכל הפריימריס הללו (מקיין עצמו נלחם על קבלת התמיכה
שלה בפריימריס באריזונה, שם טען יריבו שאינו שמרני מספיק...).

אין ספק שקאסל אינו שמרני מספיק בעיני פיילין ושאר תומכי
מסיבת התה. עם זאת, העובדה שהפלתו מקטינה עד מאוד את
הסיכוי לזכות בכסא בסנאט, וכמעט מחסלת את הסיכוי להשיג רוב
בבחירות הללו, עלולה לחזק את המחשבה שפיילין מחזיקה
באותו קו מחשבה סהרורי שביטא לאחרונה הסנאטור מדרום
קרוליינה, דה-מינט, שהבהיר שהוא מעדיף 30 רפובליקנים
שמרניים בסנאט, ע"פ 60 רפובלינקים מתונים בסנאט, מכיוון
שלתפיסתו שמרנות ברורה, גם אם תהיה בתחילה עמדה של
מיעוט, סופה לנחול נצחון בקלפיות.
פיילין אמנם מעולם לא אמרה משפט כה הזוי, אבל פעילותה
מעידה שהיא בהחלט מוכנה לכך - ואם מוסיפים לזה את העובדה, שכאמור, הרקורד שלה בפריימריס אלה, הוא של מחוללת
נצחונות, קשה שלא לחשוב שאולי גם לאגו-טריפ יש כאן מקום (משהו בסגנון "אני העפתי את הRINO* הזה קאסל, בדיוק
כפי שעשיתי למרקובסקי).

באופן אישי אני חושב שמטופש לעשות השוואה בין מהפך באלסקה, מדינה שבה כל מועמד רפובליקני הוא מועמד מוביל,
לבין דלאוור, מדינה עם רוב דמוקרטי, שרק מקרים נדירים מביאים לזכייתם של מועמדים רפובליקניים מטעמה (וגם
מועמדים אלה, חייבים להיות רפובליקנים מהסוג של קאסל, ולא
של אודונל) - אבל יש כאלה שהפרינציפ הוא בשבילם הכל, ולכן
הם נותרים, בדר"כ, בלי כלום...


*RINO - כינוי למועמד שהוא אמנם רפובליקני, אבל לא מתנהג ככזה: REPUBLICAN IN NAME ONLY. יש רפובליקנים רבים
שזה נאמר עליהם, הכל לפי צורך. לפעמים אומרים זאת על מקיין,
ובדר"כ משתמשים בביטוי כלפי רפובליקנים מצפון מזרח ארה"ב,
שם רפובליקני שנבחר, חייב להיות מתון בהרבה מחבריו בדרום
או המערב התיכון...

(התגובה למשקיפה, טעות בשרשור)

האמת היא שהטרנד האמריקאי הזה עלול להפוך לאנטי ישראלי. כל האידאולוגיה שלו היא אידאולוגיה של פנים ובניגוד לניאוקון הם לא רוצים להיות השוטר הבינלאומי, הם רוצים לקצץ בתקציב (מישהו אמר סיוע חוץ) , לצמצם את הצבא, לא להיות מעורבים במלחמות שאיננן כוללות הגנה ישירה על ארצות הברית וכו'.

אומנם כמה ממנהיגי "המסיבה" מחריגים את ישראל כ"בעלת ברית" אבל לא כולם, ואי אפשר לסמוך על זה לאורך זמן.

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

החריג, שאינו מעיד על הכלל, הוא המועמד מקנטאקי, ראנד פול - שאבא שלו הוא חבר הקונגרס הבדלני רון פול. פול הבן מדבר (בצדק מוחלט, אגב) על כך שכאשר יש ניגודי אינטרסים בין ישראל
לארה"ב, הוא בעד ארה"ב. הוא בהחלט פחות נלהב ליוזמות
התקפיות - אבל טרח להזכיר פעם אחר פעם, שתמיכתו בזכותה
של ישראל להגן על עצמה, גם בהקשר של גרעין, היא מוחלטת
והוא יגבה אותה בזה.
ראנד פול יודע מה מצופה ממועמד של הימין השמרני -
וההתבטאויות שלו שונות לגמרי משל אבא שלו (ואצל בוש הבן, כבר
ראינו שאפשר להיות פרו ישראלי, גם כשאבא הוא לא ממש
כזה...)

נכון שחלק מהמועמדים הבדלנים/ליברטאנים, כשהם נשאלים על ישראל מתייחסים אליה כחריג שיש להגן עליו. אבל לא כולם. אבל גם מי שמתייחס לישראל כחריג שאותו יש לממן, עלול שלא לעשות זאת בתקופת שפל כאשר הדבר מנוגד לאידאולוגיה הבסיסית שלו. מכך אני חושש.


אפילו גלן בק שהוא המנהיג הלא רשמי של המסיבות האלה , מתבטא בצורה דומה

אני ממליץ לקרוא את הקטע הבא:
http://www.debbieschlussel.com/1763...errorist-buddy/

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

אתה שוכח שמדובר, רובם ככולם, באנשים שמאמינים שישראל היא ארץ הקודש ועם ישראל הוא עם הקודש ואם הם רוצים שישו יחזור, סוף העולם יגיעה וכולם יעלו השמימה רגע לפני גוג ומגוג והרמגידו, צריך אותנו פה וצריך בית מקדש שלישי (כך טוען חזון יוחנן, "ההתגלות").

אפילו בתקופת השפל הם יתמכו בישראל. מבחינתם, ישועתם הדתית כרוכה בישראל באופן בלתי ניתן להתרה.


אגב, גלן בק הוא ליצן לא קטן (הוא בילה את חודשי הקיץ בשכתוב ההיסטוריה של נשיאותו של FDR והוציא את רוזוולט מינימום יוסיף סטלין) אבל התמיכה שלו בישראל היא בלתי מתפשרת.

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

הדברים של בק אודות FDR אינם חידוש בשום צורה. הרבה מאוד
חוקרים מלאי ביקורת אודות הכתרים הלא-מוצדקים שנקשרו לניו
דיל. הניו דיל היא כשלון ענקי, ואלמלא מלה"ע השנייה, שאפשרה
לארה"ב להפוך למפעל נשק ענקי, המיתון היה נמשך ונמשך, בעוד
שמדינות אחרות הצליחו להשתחרר ממנו.
נכון שהיו דברים טובים שעשה FDR (למשל, הביטוח הלאומי), ובק
מתנגד להם - אבל דבריו על FDR הם בשום פנים לא "ליצניים" גם
אם בכלי התקשורת שלנו טוענת כך. כלי התקשורת שלנו מעתיקים מילה במילה מה שנאמר
ברשתות הגדולות ובCNN (שם לא יסלחו לבק שעזב אותם,
והשאיר אותם נטולי רייטניג באותה שעת שידור...), שמנסות לחבוט בבק, בדיוק כפי שהן חובטות בכל מי שמייצג שמרנות בתקשורת (ראש לימבו, ביל אוריילי, שון האניטי, מייקל לווין ועוד ועוד...).

בק נסחף לגמרי עם FDR, אורי. משטרה חשאית? התנקשויות? פאשיזם? ברור שהסוציאליזם לא באמת הציל את ארה"ב מהמשבר אלא מלחה"ע 2, אבל מכאן ועד הקונספירציה שהתחילה בוודרו וילסון, נמשכה בFDR וממשיכה עד אובמה הוא באמת נסחף.

גלן בק רואה את העולם בשחור מאוד ולבן מאוד. את ישראל הוא רואה כלבן מאוד וזה טוב לנו.

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

זה ממש לא הופך את כל טענותיו לאיוולת.
הקמפיין שהוא מנהל בנוגע לFDR מכוון כל-כולו נגד אובמה
והמהלכים הכלכליים שהוא מוביל, שהכניסו את ארה"ב לבור גרעוני
שאין לאיש מושג איך היא תצא ממנו.
אובמה משכן את עתיד המדינה לטובת ניסיון לתקן במעט את
ההווה. הניסיון נכשל, ובמקום לחתוך הפסדים, אובמה מגדיל את
ההימור.

בק מתייחס לFDR בהקשר הזה, ומראה כיצד FDR לקח משק
במיתון והחמיר את המצוקה, באופן שרק מלחמת עולם הוציאה
את ארה"ב מהבור.

לאובמה אין היטלר שיושיע אותו, וגם ההיטלרון שכן קיים, מצליח
להבהיל את אובמה, כך שלא משם תבוא הישועה למשק
האמריקני...

FDR היה רחוק מאוד מלהיות הליברל העדין שמלמדין אודותיו.
הוא ידע להיות מאוד אכזרי ומחושב כשרצה בכך, ואת זה בק
רוצה להדגיש. מתוך עניין ברייטניג וברעש (שמביא עוד רייטינג) הוא נטפל לפרטים זניחים שנועדו להפוך את FDR לרע מכפי
שהיה, אבל המטרה היא אחת: לתקן שגיאה שהושרשה במשך
שנים: שהניו דיל הציל את ארה"ב, ובאמצעות כך להבהיר
שמדיניות ההתערבות הממשלתית הענקית שמוביל אובמה, היא
מתכון לאסון מתמשך.

בק הוא ממש לא ליצן. הזלזול של השמאל בו, הוא אחת הסיבות
להצלחתו - הם מתקשים להבין מה הוא מנסה להגיד, ונטפלים
לאופן ההצגה של הטיעונים...

לפחות תסכים איתי שחלק מהגימיקים שלו ליצניים?

אני התחלתי לקרוא לגלן בק ליצן אחרי הקריאה שלו לבית הלבן לצלצל אליו לתוכנית... זה היה גימיק ליצני. ואני לא מזלזל בו בכלל, רק כדי להבהיר. במילותיו של הורציוס: Ridentem dicere verum quid vetat? (בתרגום גס: מה מונע מהאיש שצוחק להיות זה שצודק)

ד"א, בדעותיי אני קרוב יותר אליו מאשר אל אובמה בלא מעט עמדות. סתם למען הגילוי הנאות

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

בק רוצה להעביר מסר בתכנית חדשות בכבלים. לשם כך הוא
משתמש בגימיקים. זו אחת מתופעות הלוואי של המירוץ אחרי
הרייטינג. העובדה שקוראים לו ליצן, ולא, נניח, לקית' אולברמן,
לכריס מת'יוז, לרייצ'ל מדו או לכל אחד אחר מרשת MSNBC,
נובעת מכך שבק הוא מימין והם משמאל...

אם הם מהשמאל הנאור אלו לא גימיקים. אלו כלים עיתונאים, אמנות המדיה וגישה שובת-לב ומרתקת עם ניחוח חדשני ומקורי.

בתור מי (שמרוב גועל) פשוט לא צופה בMSNBC אני לא יכול להעיד בוודאות אבל אני מתאר לעצמי שהליצנות איננה נחלתו הבלעדית של גלן בק.

(אגב, מהראשים המדברים של פוקס, החביב עלי באמת הוא ביל אוריילי. איש שנון עד דמעות)

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

הוא עשה ספיישל על המשט, שהלוואי עלינו לו ערוצים כאן עשו
אותו.

האיש הוא לחלוטין לא מה שאתה טוען לגביו.

אם אתה מודאג מתומכי מסיבת התה, אז צ'מע, אין לך חברים
בארה"ב, כי באמת המוהיקנים האחרונים...

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ori הוא עשה ספיישל על המשט, שהלוואי עלינו לו ערוצים כאן עשו אותו. האיש הוא לחלוטין לא מה שאתה טוען לגביו. אם אתה מודאג מתומכי מסיבת התה, אז צ'מע, אין לך חברים בארה"ב, כי באמת המוהיקנים האחרונים...

אם תקרא טוב, תראה שלא טענתי בשום מקום שבק או פיילין הם אנטי ישראלים. הם מאוד פרו ישראלים. העניין הוא מסיבות התה.

מסיבות התה עוסקות בעניינים אמריקאים פנימייים ומטרתם - לחבר את ארה"ב למשמעת פיסקלית תקציבית נוסח רון פול ולביטול מוחלט של גישת השוטר האמריקאי הבינלאומי (שכן, גם זה דורש תקציב ואת התקציב צריך להשקיע בארצות הברית)

חלק מאנשי המסיבה טוענים שלמרות שהם נגד סיוע חוץ הם ימשיכו להעניק אותו לישראל , החשש שלי הוא שברגע שהגישה הכלכלית הליברטאנית תנצח לא יהיו לזה מעצורים.

נו טוב, ננוחם בהפסקת סיוע החוץ למצרים .

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

האנשים שם הם פרו ישראלים מושבעים. חתך האוכלוסיה שתומך
בתנועה הזו, הוא זה שבאחוזים עצומים קורא לשלוח צבא כדי
להלחם עם ישראל, במידת הצורך. המרחק בינם לבין בדלנות נוסח
פול, הוא אינסופי.

הרבה יותר גרוע לנו מנצחון שלהם - זה הפסד (שהוא נצחון
לאובמה ושות')...

למרבה מזלנו נראה שהדמוקרטים הולכים לתבוסות מוחצות בנובמבר הקרוב...

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

ביה"נ כנראה אבוד לדמו' - ויהיה שם מהפך. יהיה נחמד לראות את
פלוסי עפה ומוחלפת במישהו אחר (כנראה שבוהנר).
הסנאט, לעומת זאת, היה קשה להשגה מלכתחילה עבור הרפו',
ועכשיו עם המהלך האדיוטי בפריימריס דלאוור, שם כנראה תיבחר
מישהי שאין לה סיכוי בעולםפ לנצח בבחירות הכלליות - הרי שסיכוי
זה הולך ומתאדה.

פשוט חבל, כיוון שדלאוור הייתה כבר בכיס...

עכשיו יש לי אליך שאלה... מי ירוץ מטעם הרפובליקנים בקליפורניה?

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

המועמדת מטעמם למושל היא מג וויטמן (המנכ"לית הראשונה
ובעלת המניות השנייה בגודלה באיביי).

תומכי מסיבת התה הם בדלנים קלאסיים שלא רוצים לשלוח צבא לשום מקום בעולם. נכון, חלק מהם אומרים שלישראל - הם דווקא כן ישלחו צבא כי הם פרו ישראלים והברית ההיסטורית והדמיון התרבותי וכו וכו' - לא הייתי סומך על זה בשעת מעשה. גם הניאוקונס לא יצאו להלחם באיראן להזכירך והאנשים האלה בדלנים פי אלף מהחברה של בוש.

למה אני צריך לקוות שהם ינצחו בפריימריס הפנימיים של המפלגה הרפובליקנית? האם יתר הרפובליקנים הם שונאי ישראל?

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

אני לא הייתי מציע לסמוך על אף אחד בשעת צרה, אבל יותר טוב מהם - לא תמצא:
א. כי הם ממש לא "בדלנים קלאסיים" (לא רק לגבינו - הם גם לא
בדלנים ביחס למדינות אחרות שמזוהות כבעלות ברית של ארה"ב). איש לא ייצא למלחמה באיראן במקומנו - אבל יש מי
שלא יפריעו לנו אם אנחנו נפעל. טובים מהם, בהקשר הזה - לא תמצא.
ב. כי הזיהוי עימנו נובע מכך שרובם נוצרים אוואנגאליסטים. אתה מבין, הכעס הפיסקאלי על אובמה, לא בא לבד - אלא נלווה לשמרנות קלאסית של הימין הדתי, ואין לנו ידיד טוב יותר בעולם
מהימין הדתי בארה"ב.

באשר לסייפא, לא כתבתי על הפריימריס, בהקשר להפסד שלהם
(אם לא שמת, לב, מאוד לא רציתי שהמועמדת שלהם בדלאוור
תנצח - והיא ניצחה, למרבה הצער...), אלא בהקשר לבחירות
כלליות ולמועמדים רפובליקנים בכלל.

מה הסתירה בין בדלנות לבין תמיכה בישראל? בלי סיוע החוץ אנחנו נסתדר (3% מתקציב המדינה), ובלי לחץ אמריקאי למו,מ בוודאי שנסתדר. הבעיה תהיה רק אם הוטו האוטומטי שיש לטובתנו באו"מ ייעלם.

"תשקר‭,"‬ הוא אומר. "אל תספר את כל הסיפור. הישראלים, בעיקר העמותות שפועלות בקרב המסתננים פה, אוהבים שמשקרים להם‭."

ממש לא בקלות נסתדר בלעדיו.
מעבר לכך, לתמיכה האמריקנית בנו יש משמעות אדירה, הרבה
מעבר לכסף שהיא מספקת לנו.

יש מדינות שמקיימות קשרים עם ישראל רק מתוך ההבנה שאנחנו
המפתח לוושינגטון...

בגלל זה אני שואל מה משמעות הבדלנות. האם נפסיק לקבל גיבוי באו"מ למשל?

עם כל הכבוד לסיוע, אפשר להסתדר בלעדיו. נצטמצם, אבל נצליח (שלא לדבר על מה יקרה אם התוכנית שלך תצליח ונקבל עוד תמלוגי גז ).

"תשקר‭,"‬ הוא אומר. "אל תספר את כל הסיפור. הישראלים, בעיקר העמותות שפועלות בקרב המסתננים פה, אוהבים שמשקרים להם‭."

הסיוע מארה"ב הוא שבריר מהתל"ג הישראלי. הויתור עליו משמעו פשוט שרמת החיים במדינת ישראל תרד משהו משום שתצטרך יותר מיסוי ויהיה פחות תקציב לשירותים אלו ואחרים. יש לציין שההפסד הוא לא בדיוק 3 מליארד דולאר אלא בשיעור מסוים פחות מכך. זאת משום שעם הסיוע באות מיגבלות-ובעיקר, את רוב הסיוע ניתן לממש רק בקניות בארה"ב. כלומר, ישראל נאלצת לוותר על רכישה זולה יותר של מוצרים מסויימים במקומות אחרים, נאלצת לא לרכוש מהתעשיה הישראלית וכך פוגעת בסיכויי הייצוא ובהתקדמות הטכנולוגית שממנה נהנית גם התעשיה האזרחית הישראלית וכו'. וכמובן, לסיוע יש עלות פוליטית גבוהה, ובוודאי שהוא מהווה נשק תעמולתי מדרגה ראשונה ל"ידידינו" בארה"ב ובמקומות אחרים.

מעבר ללכך, לא עסקתי רק בסיוע, אלא גם ובעיקר במשמעות של
אובדן התמיכה האמריקנית במישור הבינ"ל.
המשענת האמריקנית היא בעלת חשיבות גם בגלל איך שהיא
נתפסת בעולם. זו, אגב, אחת הבעיות החמורות ביותר שנובעות
מממשל אובמה העויין. ככל שיותר גורמים בחו"ל ישתכנעו שארה"ב מאסה בישראל, ייפגע מעמדנו באמת (ולא רק בהצהרות של ערוצי
הקרן ושות'...).

תמיכה בינלאומית בישראל ? יקירי אני לא יודע איפה אתה חי, אבל בארה"ב מתנהל בשנים האחרונות מסע שיסוי עמוק נגד זכותה של מדינת ישראל להתקיים כמדינה יהודית דמוקרטית, גם בתחום גבולות 67. הבון טון היום הוא מדינת כל תושביה.
בסיטאל לפני חודש הוציאה רשת מרכולים את כל המוצרים תוצרת ישראל ממדפיה, סטודנטים יהודים נרדפים בקמפוסים בכל רחבי קליפורניה עקב היותם יהודים וכ"ו.
בסן פרנסיסקו מועצב המנהלים של העיר הגדישה במהלך חודש יוני 5 שעות לדיונים על קיצוצים בתקציבי העיר ו 6 שעות בדיון על הוצאת הודעת גינוי לישראל בעקבות ארועי המשט (הודעות גינוי לארועים בינ"ל הם בכלל לא בסמכותה של מועצת המנהלים ע"פ החוק)
אתה חושב שמדינת ישראל באמת תמשיך לקבל את תמיכתם של סנאטורים וחברי קונגרס ששומעים מקהל הבוחרים שלהם כמה מדינת ישראל עושה רע לפסלטינים ?
מדינת ישראל צריכה להתחיל להתרגל לחיים ללא תמיכה בינ"ל של הדודים מאמריקה

אני מניח שאני מודע למתרחש בארה"ב לפחות כמוך, אבל אני נוטה
פחות להתרשם מכמות הרעש שמחוללים ארגוני הרעש של MOVEON ושות', ויותר ממה שקורה למעלה. ב2006 ו2008 הם
נחלו הישגים אלקטוראליים עצומים - הרבה מעבר לכוחם האמיתי,
וכנראה שכעת זה הולך להתאזן.

הצבעות גינוי בסאן פרנסיסקו (בחיי, לא יכולת למצוא עיר
שמשקפת יותר את ארה"ב מאשר מחוז הבחירה של היו"ר
אוטו-לשעבר של ביה"נ? אני מבין שלשיטתך קיבוץ יד חנה משקף
את דעת הקהל בישראל...) הן דבר מסעיר ומטריד מאוד, כמעט
כמו הצבעות גינוי בעיריית ר"ג של דיכוי תושבי דארפור בידי
הג'נג'וויד...

אז בקיצור, נשמה שלי, בוא נעסוק בעובדות, ולא במה שNBC
מספרת לנו על העובדות...
מצבנו בדעת הקהל בארה"ב, איתן להפליא.

אתה רואה אולי חדשות ב NBC אני מדבר עם אנשים ברחוב הקליפורני, ומה שאתה שומע מאנשים היום הוא לא מה ששמעת מהם אתמול. התמיכה במדינת ישראל הולכת ופוחתת, באוקלנד הפגינו בנמל ומנעו פריקת סחורות מאוניה של צים, בריצ'מונד העיריה חתמה על הודעת גינוי למדינת ישראל בעקבות ארועי המשט, בסנטה קרוז מחרימים מוצרים של אהבה ים המלח, ויינות חרמון, והרשימה רק מתחילה.
חלק די גדול מהעוסקים במלאכה הם אירגונים יהודיים, יהודים בעד שלום, יהודים אומרים לא וכ"ו. צלב קרס צוייר על התמונה של עומרי כספי, הסתה בקמפוסים היא אדירה. קחו למשל את חברת הקונגרס אנה אשו כדוגמה, הנ"ל הייתה תומכת נלהבת של ישראל, לא עוד.
לדעתי אתם שניכם מהלכים עם עיניים עצומות, דעת הקהל בארה"ב הולכת ומשתנה וזאת לרעת מדינת ישראל.

למה לא אמרת קודם שאתה מדבר עם אנשים ברחוב הקליפורני?
לו היית כותב זאת מלכתחילה, הייתי ישר לוקח את דבריך ברצינות
הראוייה, ומבטל כל מה שהמחקרים אומרים אודות דעת הקהל לגבינו - אחרי הכל, צלב קרס על דלת, הצבעת בעירייה השמאלית ביותר בארה"ב, ושיחות רחוב - הם-הפם המודל המדוייק ביותר
שמביא לידי ביטוי את דעת הקהל בארה"ב.
כל מה שצריך, זה שתקפוץ לבקר בברקלי (לא רחוק ממך, מסתבר)
ותביא לי רשמים משם - אני משוכנע שזה ייצוק בטון משוריין על
טענותיך המלומדות אודות השנאה כלפינו הצוברת תאוצה במלוא
המרץ...
בכוןונה הצעתי ברקלי, כי אחרי אוקלנד, סן פרנסיסקו ו"הרחוב
הקליפורני", הגעתי למסקנה שאתה לא אוהב להתרחק
מהביתבכדי לגבש דיעה, ומה שתשמע שם, מתאים בין כה למה
שאתה רואה כ"דעת הקהל האמריקנית"...

בעצם, במחשבה שנייה, אני בכ"ז אדבוק בסקרים. מכון רסמוסן
בכ"ז מדבר עם יותר אנשים ב"רחוב הקליפורני"...

אורי אתה מתעלם ממה שקורה בסביבה.
נכון להיום מדינת ישראל עדיין זוכה לאהדה בדעת הקהל, זה נמצא במגמת שינוי. הפלסטינים עושים חריש עמוק מאוד בדעת הקהל האמריקאית, תערוך סקר על כמה מהאמריקאים יודעים על הנכבה הפלסטינית אתה תגלה שהרבה, אתה תערוך סקר על כמה מהם יודעים על גרוש יהודי מדינות ערב, ולא הרבה ידעו.
יש ספין אדיר היום שממומן ע"י גורמים שונים ומשונים, אתה מזלזל בזה, אני לא. זה הכול.

העניין הוא שאותו שמאל מייצג נישה בתוך מפלגה אחת. זוהי נישה
שאין לבטלה (כרגע הם שולטים במפלגה, אבל זה מצב הפיך,
בעיקר לאור הישגיהם המופלגים בשנתיים שלהם בשלטון) - אבל
בקרב העצמאיים (מאסת המצביעים הגדולה ביותר) ובקרב
הרפובליקנים, התמיכה בישראל רק גדלה.

העובדה שאתה מסתובב בקמפוסים בחוף המערבי (זה נמכון גם
לחוף המזרחי, כמובן), וןמגלה, הפלא ופלא, שהפלג השמאלי של
המפלגה הדמוקרטית הוא דומיננטי להפליא, זה לא באמת
מפתיע: אם תסתובב במסדרונות ווינט, תהיה משוכנע שכולנו
מצביעי חד"ש...

מצבנו בדעת הקהל בארה"ב איתן - אבל בהחלט נגמר הסיפור שהיה קיים פעם שבמסגרתו ישראל הייתה פייבוריט של שתי מפלגות שלמות. כיום יש מפלגה שבעדנו, מפלגה שחצייה אוהד
למדי, וחצייה פשוט עויין.
העניין הוא שגם כאשר העויינים בשלטון, והם כרגע בבית הלבן,
אתה רואה שיכולתם להזיק מוגבלת (וזה בקונגרס הדמוקרטי
ביותר שהיה בעשורים האחרונים - אפיזודה שתיגמר בעוד
חודשיים).

להוסיף למה שאמר אורי, אני חזרתי באוגוסט משלושה חודשי מולדת בקליפורניה. רוב הזמן הייתי בצפון-צפון של מדינת הזהב אבל גם לפריסקו ירדתי ואתה יודע משהו... פריסקו מייצגת את קליפורניה, שלא לדבר כלל על ארה"ב כולה, בערך כמו ששנקין מייצגת את ישראל. הדעות הפוליטיות בנושאי חוץ ובטחון לא ממש ברורות (הייתי אומר אפופות עשן גראס אבל על זה ההיפים ימחו) ובנושאי פנים אולטרא-ליברליות. ברגע שיצאת מגבולות פריסקו, אפילו רק חצית את המפרץ לתוך מחוז אלמדה (אוקלנד, פלזנטון וכו') פתאום אתה מתחיל לשמוע קונצנזוס כמעט מושלם לגבי ישראל.

ראיית העולם שם לא תמיד מבוססת על אותה ההיסטוריה שאנחנו לומדים. אחת הדוגמאות הקיצוניות אבל די ממחישות היא שיחה שהייתה לי עם גבר משכיל כבן שבעים, מנהל בית ספר (חטיבה+תיכון) נוצרי. כשדיברנו על המצב הביטחוני ועל הטענות לגבי למי שייכת הארץ, תגובתו התחילה ב"But the Israelites have laid claim to the land since the time the Nephilim lived on Earth" כשהנפילים, כפי שאני מבין זאת, הם צאצאי בניו של נוח שפרו ורבו עם בנות מלאכים או משהו כזה.
זה אולי לא רציונאלי במיוחד ואולי לא נתפס בארצנו החילונית, אבל האמונה בעם הקודש שארצו היא ארץ הקודש היא אמונה אמיתית, יציבה כמו טנק. סליחה. יציבה יותר מטנק. והיא נפוצה מאוד.

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

העניין הזה מופיע בבראשית ו' והוא די סתום ולא ברור. ברור מדוע נוצרים יתענינו בסיפור, כמובן.

כך או אחרת, זה מראה עד כמה עמוקה התמיכה בישראל. שים לב שלא מדובר בסתם אדם מהרחוב או במטיף אלא במנהל בית ספר שבאופן טבעי משפיע על התכנים שנלמדים בבית הספר ואיך הם מוצגים.

הדוגמא הזו מייצגת תחושה מאוד ברורה ומאוד נפוצה. בתור מי שגר שם כרגע, אתה אמור להכיר את התחושה הזו

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

כפי שכתבתי בתגובה לספייקר, ברגע שמתרחקים מהקמפוסים, ובוודאי שכשמתקרבים למקומות שבהם אמריקאים פשוטים יותר ואדוקים יותר, התמיכה בישראל עולה. ועם זאת, אני מתרשם שבשנים האחרונות יש שחיקה כללית, ומוקדי התמיכה בישראל הופכים יותר ויותר מבודדים. אני אישית לא תמיד חש בנוח עם חלק גדול מהתומכים המושבעים בישראל בארה"ב (אני מתייחס ללא יהודים שבהם) משום שאני נתנגד נמרצות לעמדות שלהם בכל נושא אחר ,כמעט. בקרב הליברלים הלא יהודים התמיכה בישראל נשחקה מאוד מאוד לדעתי.

המצב לא טוב אבל גם לא כזה איום. ובכלל, אני לא בטוח שמה שקורה בקמפוסים בהכרח מייצג את עמדות כלל הציבור האמריקאי.

אומנם אינני רואה שחורות כספייקר, אבל אני מבין מהיכן הוא בא. המצב כרגע עדין והתמיכה בישראל נשחקת. אינני יודע אם אובאמה הוא סימפטום, קטליזטור, או שניהם גם יחד, אבל המצב מתחיל להזכיר לי במעט את התפנית ביחסים עם צרפת אחרי עליית דה גול שם. צריך לקחת בחשבון ולהתכונן לאפשרות שבתוך זמן לא רב כבר לא נוכל לבנות על תמיכה אמריקאית גורפת.

http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...ad.php?t=508632

אנחנו כבר היום לא זוכים לתמיכה גורפת - הממשל הנוכחי אינו תומך, באופן גורף או לא גורף. הסיבה היחידה לכך שאינו עויין בגלוי, היא הנסיבות שכבר צויינו: דעת הקהל אינה תואמת עויינות
שכזו (ודעת הקהל רלוונטית מאוד כשיש כל שנתיים בחירות
כלליות, שיכולות לגזול מהנשיא את הרוב המוצק בקונגרס...). אנחנו
חבדנו לא נושא כזה חשוב - אבל כשאנחנו מצטרפים לעוד אג'נדות
לא פופולריות שלו, הרי שהמאסה הקריטית היא כזסו שמונעת
עויינות גלוייה - וזה, כאמור, בממשל שמתעב אותנו לדעתי ברמות
"דה-גוליות".
אם אובמה לא הצליח לעשות את המהלך הדה-גולי, לבאים אחריו
זה יהיה קשה בהרבה (ואת הצ'אנס שלו הוא החמיץ - קונגרס כ"כ
שמאלני כבר לא יהיה לו...).

אני לא בטוח שבצרפת לא הייתה תמיכה רבה בישראל בקרב דעת הקהל (אני נזכר בתיאור אנקדוטי משעשע בספר של רם ספקטור של התגובה הספונטנית ברחוב הצרפתי להפלה הראשונה של מיג באמצעות מיראז' ישראלי) אבל אין ספק שדה גול היה הכי קרוב שאפשר לדיקטטור במשטר דמוקרטי והוא לא ממש שם על דעת הקהל (אחרת לא היה יוצא מאלג'יריה). אובאמה, אכן, לא יכול לפעול באופן דומה וגם אין לו את עוצמת האישיות הדרושה. ועדיין, יש מכלול של שינוי ברמות שונות של המשטר והאליטות שגורם לי לחשוש לעתיד. שמע, מספיק שנחזור לימים דומים לאלו של אייזנהאואר בהם, למרות דעת הקהל האוהדת לישראל (אולי אף אוהדת יותר מהיום לאור זיכרון השואה הטרי, העדר שטיפת המוח של "הכיבוש" וכו') המימשל סרב לסייע לישראל באופן משמעותי, בוודאי במישור הצבאי, שיתף פעולה באופן פאסיבי או אקטיבי עם לחצים בינלאומיים קשים על ישראל ואף גזל ממנה באופן ברוטאלי את פירות הניצחון במלחמת ששת הימים, תוך מתן הבטחות וערבויות שספק אם אי פעם הייתה לו כוונה לקיים.
כמובן, במקרה הזה אני בהחלט בהחלט מעדיף לטעות...

אני חושב שאתה מחמיץ משהו.

דיעות ואידיאולוגיה הם דברים שמשתנים מהר. אמונה דתית, מטבעה, מצריכה מהפכות של ממש כדי להשתנות.

התמיכה של העם האמריקאי בישראל נובעת לא מתוך אידיאולוגיה אלא מתוך אמונה דתית. זה לא סתם שה-"Security of Israel" זה אבן בוחן בבחירות שם. עשרות מיליוני בעלי זכות הצבעה מאמינים שישועת נשמתם הנצחית כרוכה, בלא התרה, בישראל. כשיתחילו קמפייני הבחירות לנשיאות אתה תראה את אובמה מותקף קשות על העויינות שלו לישראל.

זה מזכיר לי, רגע של נחת מבית היוצר של EA Games (לא מאמין שממש אמרתי את המשפט הזה):

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

ידידי אמריקה היא כבר לא המעצמה הנוצרית של פעם, דמוגרפית אמריקה הולכת ומשתנה לנגד עיננו, הרוב הנוצרי הלבן הוא עדיין שמרן, אבל אם תסתכל על חלקו באוכלוסיה הוא הולך וקטן, אובאמה נבחר בקולות אלו שנחשבו מיעוטים: שחורים, היספנים. והם תתפלא עדיין תומכים בו עקב מדיניות הרווחה שהוא מנהל.
אובאמה עשה דברים שבגדול העם האמריקאי לא תומך בהם, רק אתמול הוגשה תביעה לבית המשפט בשמם של 20 מדינות נגד חוק הבריאות של אובאמה,. המחלוקת בהקשר לחוקי ההגירה באריזונה רק הולכת וגוברת כשתתפלא אבל העם האמריקאי די חצוי בהתייחסותו לנושא (קולות המיעוטים כבר אמרנו)
אני פסימי.

אורי אמר, ואמר נכון, אתה לא יכול לראות תגובות סן-פרנצסיקניות, או על תוואי הI-90 בין פריסקו למונטריי כמייצג את העם האמריקני. אני שב ואומר, כל הנושאים שהעלית, ההתנגדות לחוקי ההגירה של אריזונה, התמיכה באובמה והביקורת על ישראל, אלו תופעות טבע שקשורות ישירות למיקומך הגיאוגרפי. (אם כי, בניגוד לאורי אני ממליץ לך לא לנסוע לברקלי, שם יש הרבה זיהום Smug [ולא, לא הייתה פה שגיאת כתיב]).

עלה על I-80, סע צפונה לוואלחו או מזרחה לפלזנטון. תגגלה שהאנשים שם שונים לחלוטין (גם השחורים, ד"א) בדעתם. מצפון לוולאחו תשמע אפילו לטינוס (חוקיים) מדברים בעד החוק של אריזונה.... אני שמעתי אותם במו אוזניי.

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

ראשית לא ידעתי ש I90 מגיע מפריסקו למונטרי, זה חדש לי. שנית תסתכל על הסקר של גאלופ בהתייחס לחוק ההגירה באריזונה, ותבין שאתם טועים בהתייחסכם למרחב הגאוגרפי.
וזאת תופעה הרבה יותר רחבה, מסוף מלחמת העולם השניה נושא זכויות האדם תפס תאוצה בעולם. מספיק עם תסתכל על ההחטות האחרונות באו"ם, מיים ואוויר נקי הפכו לזכויות יסוד המגיעות לכל אדם באשר הוא, בשביל שתבין שהעולם משתנה. לצפות לקבל לאורך שנים את אותה תמיכה שאנו מקבלים מארה"ב זה לחלום באספמיה.
רק אזכיר לכולכם שאת לשנת 1968 סד"כ מטוסי ח"א הורכב מציוד צרפתי, וזאת כיוון שהאמריקאים לא בדיוק הסכימו למכור נשק.

אם זכרוני אינו מטעני, I-90 יורד מפריסקו דרך Half Moon Bay וסנטה קרוז עד למונטריי. זה למיטב זכרוני הסנילי. לא יצא לי לנסוע על הכביש המדובר כבר שנים אז יתכן ואני מתבלבל מעט.

באשר לתמיכה בנו, אני חושב שהזמן יקבע...

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

I 90 הוא כביש שמתחיל בסיטאל, ונגמר בניו-יורק ולא מגיע בדרך לסאן פרנסיסקו, אתה מתווכן לכביש מספר 1 שיורד לאורך החוף עד לוס אנג'לס, טיול מדהים בעיקר באזור Big Sur

בכל מקרה, הנסיעה על כביש מספר אחד מסן פרנסיסקו ללוס אנג'לס (האמת שמספיק עד איזור סן לואיס אביסבו) מומלצת ביותר.

נו, יצאתי סנילי

אני אישית מעדיף לרדת לוס-אנחלסה דרך 101 אבל זה רק בגלל שיש כמה חברים לעצור אצלם בסאלינס

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

כן, סאלינס...
מה הבעיה?

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

אני נולדתי בסאלינס, דור שלישי למשפחה שלי שם. זה פשוט לא מקום שבדרך כלל מישהו יזכיר אלא אם כן הוא בעניין של סטיינבק...

אם לדוד שלך יש כלב מים פורטוגזי שזכה בכמה אליפויות, אז כן, אצלו אני עוצר

סטיינבק זה לא מונטריי?

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

שמתי לב שמונטריי לקחה בעלות על סטיינבק, אבל האמת היא שסטיינבק הוא בן סאלינס והבית שלו עומד שם על תילו עד היום. אבל מגיע לתושבי סאלינס. רבים שם מאוד לא אהבו את "ענבי זעם" וזה הגיע עד כדי איומים על חייו של הסופר והרבה טינה גלויה כלפיו שם. רק בשלב מאוחר הרבה יותר הוא הפך להיות גאוות המקום הזה שממילא הופך להיות בהדרגה לנציגות מקסיקנית נידחת.

אני תוהה אם המסעדה הסינית ההיא עדיין שם באיזור תעשייה.... האוכל הסיני הכי טוב שאכלתי אי פעם נמצא בסאלינס

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

תאמין לי אין שום דבר טוב בסאלינס, חוץ מהיציאה לסאן חוזה.

עכשיו אתה סתם מלכלך....


סאלינס היא לא עיר לתיירים אבל בתור לא-תייר זה לא ממש שינה לי. בין זה ובין "אין שום דבר טוב" הדרך ארוכה.

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

ממש לא מלכלך, סאלינס הפכה להיות בירת הפשע של האזור. כנופיות, סמים, רצח. אריזונה בקליפורניה.

נו בחייך. אף מקום לא מושלם... מכאן ועד "אין שום דבר טוב" יש מרחק.

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

יש לי זיכרונות נפלאים מהחצי שנה שביליתי שם בגיל 5-6, בתקופה שזו עדיין הייתה עיירה אמריקאית חביבה. מהביקורים המאוחרים שלי שם זה עשה רושם של מקום משמים ומאובק עם נוכחות מקסיקנית חזקה על חשבון אוכלוסיה ותיקה וחזקה- כמו עוד כמה עיירות בין ה-bay area לסן לואיס אביסבו.

זה קורה בכל האיזור שם

זה מתחיל להדאיג אפילו "צפוניים" כמו הפורטי-ניינרס (רק לכדי להבהיר, מבחינתי הבית נמצא במרחק מחצית המייל מכביש 49, קצת צפונית לאובורן)

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

אני חשבתי כמו רבים שנוצרים החדשים מתרבים ומשתלטים על אמריקה אבל דווקא מלומד רפובליקאי בדיעותיו דיווח לי שהסקרים מצביעים על מגמה הפוכה.

זה לא נראה כך במקומות בהם אני מסתובב, אבל אני מודה שאני לא מגיע מי יודע מה רחוק מהבית כשאני שם אז יכול להיות שזה מקור התמונה שאני מקבל.

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

לא ברור מדוע הפריימריז לא מתרחשים בכל המדינות בו זמנית. אני זוכר בזמן הפריימריז האחרונים לנשיאות שהיה מדובר בתהליך שנמרח זמן רב, ועל כן גם היה כרוך בהוצאות עצומות.

מדינות שמסורתית הממסד שלהן חזק בתוך הממסד המפלגתי
הכללי, מקבלות את הזכות לערוך פריימריס מוקדם (או מאוחר).
יש ביקורת עצומה על הדבר הזה, אבל בדומה למפגעים אחרים
בשיטה האמריקנית (כמו, למשל, המשך השימוש בשיטת
האלקטורים מבמאה ה21, אחרי הכשל הנוראי של 2000...), העסק
לא משתנה, כי כל צד חושש שהוא ישלם את המחיר על מעבר
לשיטה טובה יותר...

שלא לדבר על הבחירות הפנימיות של מועמדים לנשיאות..... Super-delegates ומה לא....

אבל היי, בניגוד לנבחרים שלנו, הם לפחות מעמידים פנים שהם מנסים לשפר את המצב. אצלנו גם הבושה כבר לא קיימת

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

בכלל, לא פשוט לאזרח אמריקאי להשפיע על תוצאות הבחירות. בארה"ב צריך ממש להרשם להצבעה ואם במקרה עברת כתובת למדינה אחרת או אפילו מחוז אחר ולא נרשמת מחדש, לא תוכל להשתתף בבחירות.