|
הכלה הבררנית - סיפור שכתבתי
אחת מהעובדות, ביקשה ממני שאכתוב לילדה שלה סיפור קצר.
ישבתי וחשבתי על מה לכתוב, ולבסוף עלה לי הרעיון 
מדוע ולא אכתוב סיפור עם מוסר השכל, בו הילדה לא תהייה בררנית יותר מידיי כשתגדל.
כתבתי את הסיפור בשעת העבודה כדי להרוג את הזמן, והרי הוא לפניכם.
----------------------------------------------------------------------------------------
בעיר מרוחקת בפרס בארמון גדול ,הייתה ילדה יפיפיה.
לימים הגיעה הילדה לפירקה. וההורים רצו לחתנה.
באותו המקום היה נוהג בו ההורים היו מחליטים מי יהיה החתן.
לכן האב הביא אנשים על מנת לחתנה.
אך לאכזבת האב, מאמציו עלו בתוהו, וכל הבחורים אשר הביא למען ביתו, לא היו לרוחה, והיא זרקה אותם כלאחר יד .
האחד היה מגעיל, השני מכוער, והשלישי סתם טיפש.
כך עברו להם השנים, ולא נמצא בחור, אשר ימשיך את שושלת המשפחה.
לימים הגיעה השמועה, לנסיך בעל מעמד, שיש נערה יפה שרוצים להשיאה.
ארז הנסיך את מטלטליו, ויצא אל הארמון לפגוש את הנערה.
בשמע שמעו של הנסיך הבא אל העיר, מיד המלך ציווה על משרתיו להכין משתה וארוחה, כיד המלך.
ובאותו הערב התקיים משתה גדול שבני הכפר לא ראו במשך שנים רבות.
היו שם ינות מינות שונים, מיני מאפה, ובירה נשפכה כמים, וכל אנשי המסיבה העבירו דברי מליצה האחד לשני.
לפתע ניגש הנסיך לנערה על מנת לבקש את ידה.
ברגע שקרב הנסיך אל הנערה, מיד השתתקו הנוכחים.
ופתאום בהיסח הדעת, סיננה הנערה מבין שפתיה, "איזה מכוער, הוא נראה כחזיר".
לשמע דברים אלה נפגע הנסיך עד עמקי נשמתו, ויצא מן הארמון כאשר רוחו נכאה.
לאחר דברי רשע אלה, סיים האב את המשתה, ושילח את האנשים לביתם.
חיכה האב עד שאחרון האורחים עזב ומיד ציווה בחמתו על המשרתים, להביא את הנערה.
"איך את מעזה לדבר כך לפני הנסיך, את לא מתביישת? בת נעוות המרדות, רחוק מרשעים ישועה."
מאחר וכך ביישת אותי, מצווה אני עליך, כי הבחור הראשון
שידרוך על מפתן ארמון זה, אשיאו לך.
לבינתיים הנסיך הפגוע התחבא מאחורי דלת הארמון, מצותת לשיחה שהתנהלה בין האב לבת.
מה עשה?
למחרת היום, לבש בגדים מרופטים של קבצן, מרח על גופו אפר עד לבלי היכר, וצעד לעבר הארמון.
בהגיעו לפתח הארמון, פסע לעבר המפתן, וצילצל במצילה.
האב שחיכה לאדם הראשון שיבוא, מיד פתח את הדלת והכניס את הקבצן.
שאל אותו האב, "האם אתה מוכן להתחתן עם ביתי?"
מיד ענה לו הקבצן, כי הוא מוכן לעשות את כל אשר המלך יורהו.
וכך למרות כל תחנוני הנערה באוזני אביה, נערכה חופה צנועה באותו הלילה,
למען לא יראו אנשי העיר בבזיונה.
מיד לאחר החתונה, לקח אותה הקבצן, וללא גינונים של כבוד, הושיבה על הסוס, והם ויצאו למסע נדודים.
בדרכם הם נתקלו בגן יפה, ובו היו פרות מכל הסוגים, ומכל הטעמים שהלב חפץ.
שאלה הנערה בתום לב, "למי שייך הגן הזה?".
"הגן הזה שייך לנסיך חזיר" (לאחר אותו הארוע בארמון, כל האנשים החלו לקרוא לאותו הנסיך, "הנסיך-חזיר").
מיד ליבה החמיץ בקרבה, אך היא לא אמרה שום דבר.
באופק הם ראו שדות וכרמים, שאלה הנערה, "ולמי אלה הם שייכים?"
אלה שייכים גם כן "לנסיך-חזיר".
דמעה קטנה נשרה מעניה, והנערה ביכתה על מר גורלה.
"טיפשה שכמוני, מדוע לא התחתנתי איתו" אמרה בליבה.
וכך הלאה בהמשך הדרך הם נתקלו במראות ובדברים שאין הכתב יכול מלהכיל,
ועל כולם השיב הקבצן, שהם שייכים "לנסיך חזיר".
לאחר תלאות רבות החליט הקבצן להשתקע בחור נידח.
מיד כשפרקו את תרמילהם, ביקש מאשתו שתכין נזיד אורז, ושתייה.
הנערה מיד נענתה לרצון בעלה, החלה לבשל וליבה בוכה.
לאחר הארוחה שכב הקבצן על האדמה, וישן עד למחרת הבוקר.
בבוקר ביקש מאשתו מדוע לא תלכי ותנסי לתת ידייך במסחר?
הנערה שזוהרה דעך במשך הזמן בו הייתה עם הקבצן, בלאת ברירה הסכימה, כבר לא היה לה אכפת .
לבנתיים הקבצן הלך לביתו המפואר, סיפר למשרתיו ולהוריו את המקרה שקרהו,
ביקש סירים ומחבתות, ואמר לכולם שיעבירו הודעה בה כל אנשי החצר,
חייבים לקנות מידי אשתו, את כל הכלים המוצעים על ידה.
בחוזרו אל המקום בה חנו, הביא לידי הנערה את הכלים ואמר לה "צאי לשוק ומכרי
את הכלים ברווח, אל תרדי מ-5 דולר לסיר ו 3 דולר למחבת"
לקחה הנערה את הכלים ויצאה אל השוק.
בשוק להפתעתה היה ביקוש רב לכלים והיא מכרה אותם ברווח גדול.
חזרה הנערה אל בעלה ואמרה לו "מחר הבא כמות כפולה מזו שהבאתה לי
מאחר והסחורה נמכרה מהר וביוקר"
חייך הבעל חיוך ממזרי, ואמר שינסה להביא לה עוד סירים ומחבתות.
הלך עם חמורו לעבר ביתו המפואר, ושוב דיבר עם משרתיו ובאי הבית
כדבר הפעם שעברה, שכולם, בלי יוצא מן הכלל, יקנו את הסחורה שתוצע ע"י אשתו החביבה.
בחוזרו אל האשה הביא כמות כפולה של סירים מן הפעם שעברה.
האשה לקחה כהרף עין את הסירים והמחבתות, והעידה צעדיה לעבר השוק.
בינתיים הבעל אץ רץ לביתו, שטף מעליו את הזוהמה שדבקה בו, לבש את בגדיו היפים,
לקח את סוסו האציל והלבן, ודהר לעבר כיכר השוק.
בראותו את אשתו יושבת עם מרכולתה, פנה לעברה בדהרה, ושבר את כל הכלים.
מהבהלה האשה קפצה, איבדה את שליטתה, ונפלה אפיים ארצה מתבוססת בבוץ.
לאחר כמה דקות בו הייתה המומה מן המכה, היא קמה, פסעה לאיטה לעבר
המקום בו הם שהו, וביכתה על מר גורלה.
לאחר שהסב לאשתו נזק, פנה הבעל עם סוסו לעבר ביתו, החליף את בגדיו שוב ללבוש מרופט, ומרח את פניו
באפר כפעם שעברה.
הלך לאשה ושאל אותה "מדוע פנייך נפולות"?
ספרה לו האשה את תלאותיה ואת מר ליבה על שארע לה בשוק.
ניחם אותה הבעל ואמר לה שלא ירך לבבה, כוון שיש לו קשרים עם אנשים עשירים,
ואוליי הם יכולים לסדר עבודה.
דיבר הבעל עם אנשי ביתו ועם משרתיו וסידר לאשתו עבודה כעוזרת ראשית בבית.
ביום למוחרת ארגן הנסיך מסיבה גדולה בבית, והזמין את הורי הכלה.
בליל המסיבה בעודה משרתת את האורחים, נתקלה בהוריה ופרצה בבכי.
סיפרה להם את מר גורלה, ועל תלאות הדרך בה עברה עם בעלה הקבצן.
בראות הורי החתן(שידעו את מזימתו של בנם), את הכלה בוכה הלכו אל בנם ובקשו כי
יגלה לנסיכה את זהותו האמיתי.
אמר להם הבן "ברגע שתתחיל המוזיקה, אז אראה לה את דמותי האמיתית".
לבינתיים כל האורחים אכלו ושתו, ומילאו את כרסם במטעמים שהוגשו על השולחנות.
לפתע נכנס לאולם כרוז, והקיש על הכוס בחוזקה למען ישמעו האנשים ויאזינו.
שקט השתרר באולם, וכולם היטו את אוזנם לדבריו של הכרוז.
"גבירותי ורבותי לאחר שנהנתם, ומילאתם את כרסכם, ביין ובאוכל,
אני חושב שהגיע זמן הריקודים"
מיד פצחה המוסיקה, והשולחנות הוזזו למען יוכלו אנשי האולם לרקוד.
בצד עמדה הנערה, שהייתה אוהבת לרקוד (בזמן היותה בארמון בבית אביה),
מקנאת באנשים הנהנים.
אז הנסיך פסע לעברה, הציג את עצמו בפניה, והזמין אותה לרקוד.
בעת הריקוד סיפר את הסיפור, וגילה כי הוא בעלה.
לאחר מכן הם חיו בעושר, ובהבנה האחד את השני, עד היום הזה.
יש גרסה נוספת שהיא התגרשה מבעלה לאחר שנתיים, מאחר והיא לא רצתה
להמשיך עם בעל שקרן.
והגיעה לפשרה בה הוצע לה כמיליון דולר.
ממזרתה או לא?
_____________________________________
The QuizMaster
נערך לאחרונה ע"י yossi_co בתאריך 19-04-2005 בשעה 08:53.
|
ראשי
צ'אט
19-04-2005, 08:51
לאיזה גיל הסיפור...
מצב כלאיים
