 |
02-11-2010, 15:37
|
|
|
|
חבר מתאריך: 26.04.10
הודעות: 1,159
|
|
|
ממליץ לקרוא את פסק הדין הזה
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי פלמינג שמתחילה ב "וועדת השרים לענייני חוק ומשפט דחתה אתמול הצעה לעונש בהחמרת על נהגים המעורבים בתאונת ""
ועל העונש שנגזר על רוצח לא פחות ולא יותר רוצח ואחר כך להגיב,רמז קטן האיש קיבל עונש מופחת מאשר על זורק הנעל על בייניש.: בית המשפט המחוזי בירושלים
ת"פ 350-09 מ.י. פרקליטות מחוז ירושלים נ' סלימאן
28 אוקטובר 2010
בפני כב' השופט אמנון כהן
בעניין:
מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד שמוליק הרבסט
המאשימה
נגד
שוויש סלימאן
ע"י ב"כ עו"ד איברהים אבו-גוש
הנאשם
גזר דין
הנאשם, כבן 33, נשוי ואב לארבעה ילדים, הורשע על פי הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן בעבירות של גרימת מוות ברשלנות, הפקרה אחרי פגיעה, נהיגה בזמן פסילה, חובת פוליסה ובשיבוש מהלכי משפט.
הנאשם הודה, כי ביום 21.2.2009, נהג ברכב אף שתוקף רישיון הנהיגה שלו פג בשנת 2005 ועל אף שרישיון הנהיגה שלו נפסל שלוש פעמים. ברור, כי כתוצאה מכך, נהג הנאשם גם ללא פוליסת ביטוח תקיפה.
ביום האירוע, נהג הנאשם ברח' עזה בירושלים, כאשר מערכת החימום של הרכב לא הייתה תקינה, וחלונות הרכב היו מכוסים באדים באופן שחסם את שדה ראייתו, מלבד קטע קטן בחלון הקדמי. הוא פגע במנוחה אשר חצתה את הכביש.
כתוצאה מהתאונה, נפלה המנוחה על המדרכה, איבדה את הכרתה ונפצעה באורח קשה. כעבור חודש נפטרה המנוחה (ילידת 1919) מפצעיה בבית החולים.
בהמשך כתב האישום, בו הודה הנאשם, צוין, כי על אף שהנאשם ידע כי פגע במנוחה, הוא המשיך בנסיעה ונמלט מהמקום מבלי לדווח למשטרה.
לאחר מכן, התקינו הנאשם ואחיו מראה חדשה במקום זו שניתקה במהלך התאונה, וזאת במטרה להסתיר את הנזק שנגרם לרכב במהלך התאונה ובכוונה למנוע ו/או להכשיל הליך שיפוטי.
במסגרת ההסדר, הוסכם, כי התביעה תטען לעונש מאסר לתקופה של שלוש שנים, לפסילת רישיון נהיגה ולמאסר על תנאי וההגנה תטען לעונש באופן חופשי. כמו כן, הוגש תסקיר מטעם שירות המבחן.
יצוין, כי בכתב האישום המקורי יוחסה לנאשם עבירת הריגה בנגוד לסעיף 298 לחוק העונשין התשל"ז – 1977 (שהעונש המכסמיאלי בגין עבירה זו הינו 20 שנה) וכן עבירה של הפקרה אחרי פגיעה בניגוד לסעיף 64א(ב) לפקודת התעבורה (שהעונש המכסימאלי בגין עבירה זו הינו תשע שנות מאסר).
כפי שציין ב"כ הנאשם בטיעוניו לעונש, בעקבות תיקון כתב האישום, הורשע הנאשם בעבירה של גרימת מוות ברשלנות בניגוד לסעיף 304 לחוק העונשין התשל"ז – 1977 (שהעונש המכסימאלי בגין עבירה זו הינו מאסר 3 שנים) ובעבירה של הפקרה אחרי פגיעה בניגוד לסעיף 64א' (א) לפקודת התעבורה (שהעונש המכסימאלי בגין עבירה זו הינו מאסר 7 שנים).
התובע ביקש להטיל על הנאשם שלוש שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופסילה משמעותית ארוכה.
ב"כ הנאשם ביקש להסתפק במאסר שירוצה בעבודות שירות או במאסר קצר לתקופה של כשבעה חודשים.
כל צד הגיש פסיקה התומכת, לטענתו, בגישתו ואולם, כידוע, הענישה הינה אינדוידואלית, וכל מקרה יש לדון לפי נסיבותיו.
שירות המבחן ציין את מצבו המשפחתי של הנאשם ואת העובדה, כי לנאשם אח שמת בנסיבות בלתי ברורות בחודש האחרון. בנוסף, ציין, את בעיות הבריאות של האב.
שירות המבחן התרשם, כי ברקע למעשיו ולהתייחסותו של הנאשם לעבירות, נמצאים דפוסי התנהגות מניפולטיביים ונטיה למזער חשיבותן של עבירות תנועה והגמול העונשי בצידן.
בסיכומו של תסקיר, המליץ שירות המבחן "כי בשיקולי הענישה יילקחו בחשבון היותו אב למשפחה, מצבו הנפשי עקב מות אחיו והבעת חרטה אותנטית על התנהגותו ותוצאותיה הטראגיות". שירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית בעניינו של הנאשם.
עיון בגיליון הרשעותיו התעבורתיות של הנאשם, מעלה, כי לפניננו עבריין תנועה סדרתי, אשר לחובתו לא פחות מ-120 הרשעות קודמות!
הנאשם קיבל רישיון נהיגה בשנת 1995 ועד שנת 2006 (מועד בו לא חודש רישיונו), ביצע עבירות תעבורה כמעט ללא הפסק והפגין זלזול חמור בחוקי התעבורה. אומנם, חלק מהרשעותיו הקודמות של הנאשם הינן בגין עבירות טכניות, ואולם ניתן למצוא בהרשעותיו הקודמות של הנאשם גם עבירות חמורות כגון: אי ציות לתמרורים, נהיגת רכב שניתן עליו איסור שימוש ועוד כהנה וכהנה.
חומרה מיוחדת יש לראות בעובדה, שהנאשם נהג ברכב למרות שהיה תחת פסילה ולמרות ששדה הראייה שלו היה מוגבל ובכך שב והפגין זלזול בחוקי התעבורה.
המחוקק בחר להחמיר בענישה בעבירה של הפקרה אחרי פגיעה במובן זה שהעונש המכסימאלי בגין העבירה הינו שבע שנות מאסר ואילו העונש המכסימאלי בגין גרימת מוות ברשלנות הינו שלוש שנות מאסר בלבד.
יצוין, כי גם העונש המכסימאלי בגין נהיגה בזמן פסילה הינו שלוש שנות מאסר.
אם הנאשם לא הפנים עד כה כי יש לקיים את חוקי התעבורה כמו שיש לקיים חוקים אחרים, הרי שיש להבהיר הן לנאשם והן לעברייני תנועה אחרים, כי בתי המשפט יתייחסו בחומרה גם להפרת חוקי התעבורה.
העובדה, כי הנאשם נטל על עצמו סיכון ונהג ברכב לא תקין (כפי שעשה בעבר), ולאחר שידע כי הוא בפסילה, יש בה כדי להצביע על העובדה, כי הנאשם אינו ירא מפני החוק ואף מזלזל בו.
לזכותו של הנאשם יש להביא בחשבון את הודאתו בכתב האישום המתוקן, ובכך שחסך זמן שיפוטי יקר. בנוסף, יש להביא בחשבון את הבעת החרטה ונסיבותיו המשפחתיות וכן את העובדה כי הנאשם היה במעצר בית מלא תקופה ממושכת.
ואולם, במקרה דנן, גובר האינטרס הציבורי על הנסיבות האישיות ולפיכך יש מקום לעונש מאסר משמעותי הקרוב מאוד לרף הענישה אותו דרשה התביעה.
בשים לב לכך ולאחר ששמעתי דבריהם של ב"כ התביעה, של הנאשם ושל אביו, ועיינתי בתסקיר שירות המבחן, מוטל בזה על הנאשם עונש כדלקמן:
מאסר לתקופה של 30 חודש, בניכוי 33 ימי מעצרו.
אני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 15 שנה.
מאסר על תנאי למשך 12 חודש, ואולם, הנאשם לא ישא בעונש זה אלא אם כן יעבור תוך תקופה שנתיים מיום שחרורו על עבירה של גרימת מוות ברשלנות או הפקרה אחרי פגיעה, או נהיגה בזמן פסילה, או שיבוש מהלכי משפט ויורשע עליה.
הצדדים רשאים לערער על גזר הדין בפני בית המשפט העליון תוך 45 יום מהיום.
ניתן היום, כ' חשון תשע"א, 28 אוקטובר 2010, במעמד הצדדים. |
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
