ענייננו הוא הכתבה הבאה:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3979160,00.html

אתמול היו בחירות בארה"ב. מאות מתמודדים התחרו על תפקידים
בכירים בקונגרס הפדראלי ובמערכות השלטון של המדינות.
לפחות מחצית מהמתמודדים הפסידה (בכמה מירוצים היו יותר
משני מתמודדים).

עורכי ווינט ראו לנכון לבקש מנציגם בארה"ב, מומחה נודע לענייני
פוליטיקה אמריקנית (או סתם צפייה בCNN...) יצחק בן-חורין
להכין רשימה של המפסידים הנלעגים ביותר.

ובכן, ישב העילוי ועבר על הרשימות - ומצא ארבעה מפסידים
שנראו לו משעשעים במיוחד.
למרבה הפלא, ובניגוד לכל חוקי ההסתברות - כל המפסידים
המשעשעים הם רפובליקנים. אתמול היו ה-ר-ב-ה יותר מפסידים
דמוקרטיים ובכ"ז הצליח הכתב החרוץ למצוא רק מפסידים
רפובליקנים.

המסתורין נעלם כאשר נזכרים שמדובר ביצחק בן-חורין, שרמת
התחקיר שלו היא צפייה בCNN, בדיילי שואו ובתכנית של ביל
מאהר - ובתכניות אלה אכן כל המועמדים המוזרים שמופיעים, הם
רפובליקנים...

אלא מה? לא כל המועמדים שמוצגים כמוזרים בתכניות אלה, הם
אכן מוזרים - ומעמדים דמוקרטיים מוזרים, כמעט ולא מוצגים
בערוצים ותכניות אלה.

מבין ארבעת המועמדים שבחר, ישנם שניים שאכן קשה למצוא
מלים חיוביות עליהם (אודונל ופאלאדינו), אבל שני האחרים, הם
לא רק לא-מוזרים, אלא שבהחלט ניתן לראותם כפחות גרועים
מיריביהם, שניצחו אותם הלילה:
לינדה מקמהון היא לא רק "מנכ"לית הWWE - היא הבעלים (היא
ובעלה מנהלים את העסק הענקי הזה - והצליחו להרוויח בזכותו
מאות מליונים. להרוויח מאות מליונים מהצגה של שני שרירנים
שעושים את עצמם מרביצים אחד לשני, זה כשרון - ולו היא
הייתה דמוקרטית, סביר שגם בתכניות שבלן-חורין לומד מהן, היו
אומרים את זה...).
שרון אנגל היא מורה מחליפה שהתמודדה נגד אחד מראשי הממסד הוושינגטוני הרקובים ביותר, הארי ריד. ריד מעורב בעל
טריק אפלולי שאפשר לדמיין, וכנציגה של מדינה שכל הכלכלה
שלה נשענת על עסקים לא נעימים (הימורים - וגם הזנות חוקית
שם...), הנוכחות של כל השבטו שלו בפוליטיקה, עושה אותה
גרוע מכל מה שאנגל יכולה לעשות. התשדירים השקריים שלו
(שבן-חורים ראה תקצירים מהם כנראה ומהם למד על אנגל) יצרו
סביבה תדמית של משוגעת אנרכיסטית ליברטריאנית - אבל
בפועל היא "סתם עוד שמרנית", שפשוט העזה להתמודד נגד הארי ריד...

באשר לשאלה הטבעית "אולי אין בכלל דמוקרטים מוזרים
שהפסידו", אנימציע לבדוק את השמות הבאים:

alan grayson
alvin freene
tracy potter
michael mcmahon (כן, היה מקמהון מצחיק...)

ניסיתי, באמת שניסיתי, למצוא משהו, אפילו הקטן ביותר, להגיד רע על לינדה מקמהון... אבל כל מה שאני מוצא זו אישה שעשתה הון על ידי הבנה מרשימה של עסקי השעשועים ומה שמעניין את הנפש האנושית

אם בין אגרוף באוויר לבעיטה מדומה היו אנשי הWWE מקריאים שורות מהמלט, היו אומרים עליה שהיא בעלת תיאטרון פופולארי....

אגב, הבחילה של קונס על פני כריסטין אודונל איננה בדיוק בחירה באיש טוב על פני מועמדת גרועה... אלא במועמד טיפה פחות גרוע...

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

מילא אם האנשים האלה היו שמאלנים אבל אינטיליגנטים. אבל באמת, כששמים מטורללים כאלה לסקר את הבחירות בארצות הברית הרבה יותר קשה למכור את האגדה לפיה "האנשים בתקשורת הישראלית לא נבחרים על פי אג'נדה פוליטית". נבחרים ועוד איך. האמת, מכיוון ש - ynet (בניגוד לערוץ הראשון אליו התייחס ישראלה) הוא גוף פרטי, אין לי טענות - פרט לחוצפה הלא תאמן שלהם לנסות למנוע מישראל היום להתפרסם מתוך תאוות בצע.

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

וגם ה - talking head ערד ניר היה צריך להשמיע לצופים בדיוק את מה שראה יום קודם במדיה האמריקאית.




http://www.latma.co.il/Latma/Templa...&PID=0&IID=4011

תחיל בוידוי קטן: אין לי מושג מה יקרה עד בחירות 2012 בארה"ב. ייתכן והדמוקרטים, שכבר עכשיו רואים באובמה נטל, ידאגו להחליף אותו במועמד אחר, ייתכן ואובמה יצליח למכור טריליון עותקים מהספר שיכתוב ב-2011 ועם הכסף יסגור את המגה-גירעון של ארה"ב ואולי בכלל נבואת המאיה על סוף העולם בדצמבר 2012 תתחיל לתת את אותותיה, מי יודע?

הפרשנים בישראל פחות או יותר מאוחדים בדעתם: התבוסה המחפירה של הדמוקרטים היתה טובה לברק אובמה. מה זה טובה? הוא לא יכול לבקש יותר מזה. אין ספק שאובמה נהנה לשמוע לפני הבחירות את המועמדים הדמוקרטים מתרחקים ממנו וממעשיו כמו מפני כולירה, וברור שהוא השתוקק למהפך פוליטי בסדר גודל שלא היה כמותו למעלה מ-70 שנה, אבל אנחנו תמיד פתוחים לשמוע תיאוריות מעניינות.



ערד ניר מסביר ושימו לב ללוגיקה המעניינת שלו: עכשיו שהרפובליקנים הפכו לרוב בבית הנבחרים הם ישאו בנטל האחריות לכל מה שיקרה עד הבחירות הבאות. באותה נשימה ערד ניר מביע את דעתו כי אובמה ישתנה ויהפוך לנשיא מצליח. אז רגע אחד, אם הרפובליקנים ישאו באחריות למה שיקרה בשנתיים הקרובות מדוע שההישגים לא ייזקפו לזכותם בדעת הקהל האמריקאית? ואם התוצאות מזוהות עם הנשיא מדוע, לדעת ניר, כשלונות יפגעו ברפובליקנים?

פרשנים אחרים הביאו את ביל קלינטון כהוכחה לדבריהם - הנה נשיא שהפסיד בחירות אמצע קדנציה וניצח בבחירות לנשיאות שנתיים לאחר מכן. הבעיה היא שגם ג'ימי קרטר הפסיד בבחירות אמצע ושנתיים מאוחר יותר הצליח להפסיד גם בבחירות לנשיאות. כך גם ג'ורג' בוש האב שמפלגתו איבדה מושבים בבחירות האמצע והוא הפסיד את הנשיאות, כך גם במקרה של ג'רלד פורד שמפלגתו הפסידה בגדול בבחירות האמצע והוא הפסיד בבחירות לקרטר ועוד ועוד דוגמאות.



אם כן, מדוע פתאום נכנסת לוגיקת ההפוך על הפוך שהמפסיד הוא בעצם המנצח ולמה לבחור דווקא בדוגמא של קלינטון ולא של פורד, קרטר או בוש האב? הסיבה היא פשוטה - הפרשנים לא בוחנים מה סביר שיקרה אלא מה הם רוצים שיקרה.

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

הרי שהתאוריות של אבן, פנקס ניר ודומיהם נשמעות כלוגיקה מושלמת.

נביא סוחרי סמים מקולומביה שישמרו עלינו מסכנת עישון נרגילות ע"י בני נוער בגנים הציבוריים, נביא זונות מתאיילנד כדי לבלום את סחר הנשים, נביא נהגים איטלקיים שילחמו בתאונות הדרכים וטבחים אנגלים שישפרו לנו את החומוס. בלי בג"צ ובלי בחלם.

ואני רוצה לפתח את התאוריה של הפסדו היזום והמתוחכם של אובאמה ולומר שאם לרגע ימנמנים כאורי ולקלוק יתלהבו בעוד שנתיים במקרה שאובמה יפסיד - צריך יהיה להסביר להם שלמעשה מדובר בתרגיל בחירות דמוקרטי מבריק שנועד לאפשר לרפובליקנים למנות נשיא ל4+4 שנים שלאחריהם יווכח העם האמריקאי כי הגיע הזמן לדמוקרטים אמיתיים.

פרס עבד בשיטה הזאת בארץ במשך כמעט שני עשורים בבחירות הכלליות וגם בתוך מפלגת העבודה ואליבא דנערי ברנע זה בהחלט עבד. בעוד עשור כשהעם יבין מי זה ביבי יוכל נשיאנו לשוב ולהבחר בקלות לראשות הממשלה ולפנות את המקום לריבלין.