07-11-2010, 22:25
|
|
|
|
חבר מתאריך: 01.01.04
הודעות: 27,888
|
|
או קיי.
במקומות העבודה שבהם עבדתי מאז שהשתחררתי מהצבא (בורגר קינג בתיכון לא נחשב...) למדתי שהרושם הראשוני שאתה מקנה למי שמולך יכול לתרום לא מעט, או להזיק.
אדגים:
לעבודה הראשונה שלי בתור חייל משוחרר התראיינתי כחודש לאחר השיחרור. מדובר במקום גדול אשר עוסק במגוון תחומים, והעבודה שאליה התמיינתי היתה עבודה שהיא קצת ייצור וקצת מו"פ בתחום מסויים.
לשלב הסופי הגענו שניים ובסופו של דבר אני התקבלתי.
לאחר מספר חודשים בעבודה אזרתי אומץ ושאלתי את הבוס שלי למה הם בחרו אותי ולא את הבחור השני (שלאבא שלו היו קשרים ממש חזקים שם). התשובה שקיבלתי: הוא לא עשה עלינו רושם מי יודע מה בראיון. חלק מזה היה גם ההגעה שלו אליו בלבוש מרושל.
בתור סטודנט, עבדתי במשמר בתי המשפט (המקום לסטודנטים). ראיתי אנשים שהיו מגיעים אלינו לראיונות וועדות קבלה, ולפי הצורה שהם התלבשו יכולתי לנחש מה תהיה התוצאה. לרוב צדקתי.
אני מדבר איתך על אחד שהגיע עם אפרו ועגיל בשפתיים, מישהי שהגיעה עם גופי ומיני, או בחור אחר שהגיע עם גופיה קרועה וקרוקס.
אגב, יוצא מן הכלל היה הראיון למקום שבו אני מתמחה כיום. הייתי בכמה ראיונות בכמה מקומות.
לכולם הגעתי טיפ-טופ - נעליים מצוחצחות, מגולח, בגדים יפים ומגוהצים. לחלק מהמקומות לא התקבלתי, בחלק מהם הייתי "ברשימת המתנה", אבל דווקא למקום שאליו התקבלתי הגעתי לראיון... על מדים.
זה היה מיד לאחר מבצע עופרת יצוקה. הגדוד שלי גויס ביום האחרון של המבצע והיינו בקלקיליה.
בוקר אחד אני מקבל טלפון מהלשכה המשפטית של אותו גוף שבו אני מתמחה כיום, שאלו אותי אם אני יכול להגיע לראיון. השבתי בחיוב. שאלו מתי, עניתי - מבחינתי מחר בבוקר.
וכך היה.
רק מה? לא היו לי בגדים לראיון, ובלילה שלפני הייתי במשמרת - מפקד מחסום.
עליתי למשמרת ב- 22:00, ירדתי ב- 6:00, ונסעתי מהבסיס בצופים (לד כפר סבא) לראיון בירושלים.
הגעתי על מדים, עם נשק, ווסט (שלא יכולתי להשאיר באוטו), כמעט מבלי שהתכוננתי ואחרי לילה לבן.
מסתבר שזה דווקא עשה רושם חיובי על המראיינות, ואחת מהן אמרה לי לא מזמן שהן מאוד העריכו את זה.
_____________________________________
לעולם אשא דגלך בגאווה
|