שלום לכולם.
אני לפני הגיוס שלי. מכיוון שאני אובדת עצות, מיואשת ומדוכאת מהמערכת הכל כך מבולגנת הנקראת 'צבא', אני כאן, כותבת, בתקווה למצוא נחמה.

על פי גילי, אני אמורה להיות כעת בכיתה י"ב. שנה שעברה, כל כך התרגשתי לקראת הצו הראשון, שסוף סוף התהליך הזה מתחיל, והנה גם אני מלשב"ית. נערכתי כל כך לקראת כל היום הזה, רציתי לפתוח דברים בצורה הטובה ביותר. עברתי בכל אתר, התקשרתי בלי סוף למיטב- העיקר, לצאת משם גדולה ולהרגיש טוב לגבי השלב הבא בחיי.
אחרי הצו הראשון, לא קבעו לי פרופיל במשך חודשיים, בגלל הבדיקות שתן. שאותן עשיתי 6 פעמים, אולי יותר. מתוכן 3 מקיפות- עם הג'ריקן, שצריך להשתין בו כל היום. זה כי חשבו שיש לי יותר מדי חלבונים בגוף. בסוף מסתבר שהפקס לא הגיע בכלל,שהתבלבלו, למרות הטלפונים החוזרים ונשנים (מצידי, כמובן), לדעת מה קורה עם זה.
אבל בסה"כ, זה צבא. ואת אומרת לעצמך "וואלה, המערכת הזו גדולה כל כך. לגיטימי".
לאחר מכן, הזימונים לא איחרו לבוא- והגעתי לכנס לעתודה, (בעיקר בגלל ההורים, שלטענתם- חכם להרוויח תואר מהצבא. ועוד ההתנסות לאחר מכן- בכלל, נהדר לרזומה.) מצאתי את עצמי שם, עם ראש פתוח. אחד התנאים לכניסה לעתודה הוא ציון פסיכומטרי- שאין לי. כי קורסי הפסיכומטרי- נפתחו בעצם בתחילת כיתה י"ב- שרק במהלכה בכלל היה לי הצו הראשון, (למרות שיידעתי מספר פעמים את מיטב בעניין גילי, בזמנים, והם מצידם אמרו לי ששום דבר לא מתפספס). כשפניתי לנציג בכנס, הוא אמר לי לפנות למיטב. כשפניתי למיטב, הם הפנו אותי למדור עתודה, ומדור עתודה- אמרו לי שאם זה כל כך חשוב לי, אז שאעשה שנת שירות, או שנה מכינה... ובמהלכן, אגש לפסיכומטרי, ושנתון לאחר מכן- במידה ואעבור, אכנס למסלול עתודאי. ככה שהרעיון הזה נדחה.
וחזרתי בעצם למה שאני רציתי, להיות לוחמת, לשרת את מדינת ישראל באופן הכי מעשי שניתן. להרגיש שאני תורמת, שאני שווה לגבר. ולא מעניין אותי קבע שמא קבע, או מילואים. זו המדינה שלי, ואני אתן הכל לשמור עליה. ובתחושה מאוד ציונית ורצון מטורף להתגייס, הגעתי למיון חובלים. מתחילת היום ועד סופו מטעמים רפואיים- היה על הפנים. ערערתי, העירעור התקבל. ונותר לי לחכות לקראת התשובה מהם- מתי מיון נוסף יתקיים. נדנדתי בלי סוף בטלפונים ובפקסים- בתקווה שלא ישבצו אותי למיון שלא אוכל להגיע אליו. וכמובן, לאחר המון טירטורים והמתנות על הקו שובצתי למיון האחרון לשנתון- שכמו שאתם מתארים לעצמכם, לא יכולתי להגיע אליו. כששאלתי בתסכול מה אני כן יכולה לעשות- התשובה הייתה- להיכנס לשנת שירות או שנה מכינה, ובמהלכן לעשות את המיון. (ובמידה ולא אעבור את המיון? אז ביזבזתי שנה? וחוץ מזה, גם ובמידה והייתי רוצה, הקומונות לשנת שירות נסגרו, ואין לי הכסף לשנה מכינה.) והחלום הזה נופץ.
משם, הגעתי לגיבוש לוחמות, עדיין, עם כל האידיאולוגיה והשאיפות מאחוריי. אה, ועם דלקת בשתן וגיד דפוק. סבלתי בשקט, הדרכתי את הבנות בקבוצה שלי, השתתפתי בכל התרגילים, נתתי את כל מה שיכולה. אז עברתי את הגיבוש, שזה טוב. אבל קיבלתי נ"מ. לא סימנתי בדירוג העדפות של התפקידים את הנ"מ. אז איך יכול להיות הגיוני שאני משובצת לתפקיד הזה? כשהתקשרתי למיטב, הפקידה שענתה לי אמרה לי בכל כך סתמיות... באדישות מדהימה "תראי, אני מציעה לך לחתום ויתור, כל הערעורים האלה...נדיר שיתקבלו." אז אין בעיה. אם אתם לא מתייחסים לפרט, לאדם הקטן שכל כך רוצה להתגייס, את המינימום התייחסות, באמת... שאין לי סיבה להילחם. הרמתי ידיים, חתמתי ויתור.
והתחלתי לחשוב על שינוי כיוון, להשתבץ כפראמדיקית. ניראה היה לי שזה אחלה תפקיד לשרת בו, ושזה יכול להוות בסיס נהדר ללימודי הרפואה שארצה להתקדם בהם בהמשך. כשהתקשרתי לבדוק מתי יש מיונים- אמרו לי שהם כבר עברו. יש לי את הנתונים המתאימים, בדקתי. גם התקשרתי כל כך הרבה פעמים לבדוק איזה תפקידים פתוחים בפניי, למה בכל זאת- אין התייחסות???
בניסיון אחרון- ניגשתי למיון ל'ייעודי לקצונה', במחשבה ששם אמצא את המקום שלי, אולי אכנס לחיל רפואה. מסתבר שזה היה לשלישות,תקשוב ולוגיסטיקה, משהו שהפקידה שענתה לי יום לפני בטלפון- לא הזכירה. חתמתי ויתור גם מהמקום הזה. על הדרך, שמעתי את הסיפורים של הבנות האחרות- האחת בת 19 וחצי, ועברה 6 דחיות גיוס. 19 וחצי, ועדיין לא גויסה! האחרת, תותחית אמיתית, הגיעה הישר משנחאי להתגייס ולשרת בצה"ל, והיא- בדיוק כמוני, נזרקת בין המדורים, ומיואשת מכל כיוון אפשרי. ועוד אחת, שנה וחצי אחרי היום מיון תעסוקתי- עדיין לא סיימה אותו. התקשרו אליה בדיוק בסיום יום המיון- ואמרו לה לבחור בין מיון שיש לה לבין המיון התעסוקתי. איך אפשר לבחור? מה הקטע הזה?
זה עצוב שהמערכת נראת ככה. שמדכאים כל כך את האנשים האיכותיים שיש בהם את כל המוטיבציה להתגייס, לתרום, לשרת... להרגיש יהודי. הרגשת פספוס ענקית. וכואב...

יורדת לכלל צהל"י....
שונית.

כשאת מוותרת לעצמך, את מי את חושבת שאת דופקת, את צה"ל? בסופו של יום לאף אחד לא יהיה איכפת שאת סתם איזה פקידה בלשכה מונפצת באיזה בסיס סתמי, שרק מכינה קפה כל היום, חוץ ממך. את תחיי עם התחושה הזאת של החמצה ואכזבה לאורך כל השירות. יש פה הרבה אנשים שהרגישו שהצבא מתעלם מהם ולא סופר אותם, ולא הפסיקו להלחם על מה שהם רוצים, ובסוף הגיעו לשם. רק צריך לא לוותר...

יש פה הרבה אנשים שהרגישו שהצבא מתעלם מהם ולא סופר אותם, ולא הפסיקו להלחם על מה שהם רוצים, ובסוף הגיעו לשם.

שנה וחצי שחוטפת סטירות על ימין ועל שמאל מהצבא. שמזלזל, שלא אכפתי, שלא מזהה את המוטיבציה והרצון המטורף להתגייס בפרט. בשלב מסויים צריך למתוח את הגבול, אחרת אפול (כמו רבים לפניי) לדיכאון אמיתי. לא רוצה להגיע למקום הזה, אני במצב... שפשוט רוצה- כבר מעכשיו, עוד לפני שהתגייסתי, לסיים עם השירות הזה ולהתקדם הלאה. (אני- שרציתי לחתום קבע, לפתח קריירה צבאית...) כואב, מייאש. אין את הרצון להיכנס לשם בכלל.

ואולי בגלל זה לא קיבלת את מה שרצית.
העובדות הן פשוטות - למערכת לא אכפת ממך, כל עוד היא מקבלת מה שהיא צריכה. ברור שאם יהיה איזה סא"ל ביחידה זו או אחרת שיקרא את מה שכתבת, יהיה לו אכפת באופן אישי, אבל המערכת מורכבת בעיקר מהרבה מאוד אנשים בינוניים שעושים את מה שהם חייבים ולא יותר מזה.
זה נכון, אגב, כמעט לכל מערכת אזרחית. זה שיש לך עכשיו מוטיבציה עד לשמיים לא אומר שום דבר על המוטיבציה שלך לעתיד. למעשה, מוטיבציה היא הסממן הגרוע ביותר למדוד את ההתאמה של אדם לתפקיד.

אז זהו - אלה החיים ואף אחד לא מחכה לשונית - צה"ל יסתדר באותה מידה של הצלחה איתך או בלעדייך. אם את רוצה משהו, או שתלחמי עליו, או שתוותרי עליו.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

כיום, אני מקבלת את רוב הדברים שרשמת... שמחה אפילו שאתה שם את האמת הכואבת 'על השולחן'.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ביטיס ואולי בגלל זה לא קיבלת את מה שרצית.... למעשה, מוטיבציה היא הסממן הגרוע ביותר למדוד את ההתאמה של אדם לתפקיד.

כתבתי בפורום, כדי למצוא הזדהות, אולי אפילו פיתרון; ולא כדי להתמרמר.
עצם זה ששיתפתי והבאתי את זה לרמת מודעות- כבר עושה לי טוב.

ובעניין המוטיבציה.... לדעתך, לא הגיוני לטפח אותה? לתת לה מענה?
לא יודעת מה לגבייך, אבל אני לא שואפת לבינוניות, או להיות 'חלק מהרוב' - והתסכול שלי, נובע בעיקר מהתנגשות המערכת באידיאולוגיה שלי, שבעצם אמורה לשרת את שני הצדדים.

אין קשר בין מוטיבציה של לפני השירות לזו שבמהלך השירות. מוטיבציה שלפני השירות נובעת הרבה פעמים מראיה מעוותת ואידיאלית של האדם את עצמו, מקומו במערכת והמערכת עצמה. לראיה - הקלות בה היא מקועקעת, כפי שקרה לך. אני יכול לומר באופן גורף שהחיילים אצלי שהפגינו הכי*הרבה מוטיבציה בהתחלה, לא שרדו את הטירונות, ואילו שני חיילים שסבלו ממשברים אישיים חוזרים ונשנים הפכו להיות הטובים ביותר (וגם המשיכו לקצונה לאחר מכן).
מוטיבציה "טובה" היא כזו שלא תלויה בהיזון חוזר של המערכת, כזו שמבינה שהמערכת בכללה היא בינונית ולא הישגית, וזה לא מפריע לה.
את לא יכולה לא להיות "חלק מהרוב" אבל להשבר מההתנהגות של הרוב - כי בכך את בדיוק הופכת להיות חלק מהרוב. בשביל להיות מצויינת, את צריכה להתבלט ולצאת מהכלל תוך כדי התמודדות איתו - ואת את עוד צריכה לעשות - בין אם עכשיו, ובעיקר בתפקיד אותו תבצעי.*

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

לוקחת את דברייך לתשומת ליבי, מעריכה את זה,
תודה :-)

היי.... קראתי את הסיפור שלך והוא נראה לי מאוד מוכר.. אני לא עברתי דרך כל כך ארוכה ומייגעת אבל גם אותי הצבא נפנף מכל דבר שרציתי. מה שאני יכולה להמליץ לך, מפני שאני רואה שאת מלאה מוטיבציה לשירות משמעותי ותורם זה לנסות להתגייס לתפקיד "מפעילת האמר קרבי", הייתי במיונים לפני כמה זמן וזה ממש תפקיד תורם, משמעותי, ומאתגר.... זה משלב הדרכה ושטח.. תפקיד לא קל.. אבל שמעתי עליו מלא דברים טובים!!

אם את בקטע של התפקיד תגידי לי..., את עכשיו בכיתה י"ב או סיימת?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי tali1 מה שאני יכולה להמליץ לך, מפני שאני רואה שאת מלאה מוטיבציה לשירות משמעותי ותורם זה לנסות להתגייס לתפקיד "מפעילת האמר

אני לא אהיה מפעילת האמר, לא לשם אני שואפת. אם היית מנסה להבין את המצב בו אני נמצאת, היית קוראת עד הסוף את האשכול.
-הזכרת לי, בגיבוש לוחמות, הייתה איזו מפעילת האמר, שנכנסה באקליפטוס, (באותו אקליפטוס) פעם אחרי פעם. לא ידעתי איפה לקבור את עצמי. -

ציטוט:

במקור נכתב על ידי shunit12 אני לא אהיה מפעילת האמר, לא לשם אני שואפת.

אני לא יודע מה איתך, אבל עם כל השאיפות הגבוהות שלך בסוף לא יישאר לך כלום. ניכר ממך זילזול למקצועות "בינוניים" או למקצועות שלא נתפסים "סקסיים" עבור מלש"ב. צר לי לאכזב אותך, אבל צה"ל זה לא הוליווד, וגם התפקידים שנראים לך איכותיים ומגניבים ותורמים רבות (כמו עתודה, קרבי, חובלים וכו') הם סיזיפיים, מתישים, קשים ודורשים המון השקעה לאורך זמן. אני לא הייתי פוסל במצב בו את נמצאת מקצועות שלא חשבת עליהם כמו "מפעילת האמר" או מדריכת חי"ר או כל דבר אחר שכן נמצא בסל האפשרויות שלך- בסוף תמיד מגלים שלכל תפקיד יש תפקידים טובים ורעים, ובכל מקום שמגיעים אפשר לתת את המקסימום, ליהנות ואף להפיק תועלת.
כמו שאמרו לפניי וכמו שהבנת מעצמך, צה"ל זאת מערכת גדולה, שעושה שיקולים קודם כל לפי האינטרסים שלה בהתאם לנתוני האנשים שהיא מקבלת אליה.

את מדברת הרבה על אידיאולוגיה ותרומה למדינה אבל מתייחסת בזלזול לשנת שירות או מכינה, דבר שנראה לי סותר. אולי באמת שווה לך לחשוב על זה כדי לנסות להגיע למקומות שרצית, אבל הדבר האחרון שצריך לקרות זה להשתמש בשנת שירות כקרש קפיצה לצבא.

שיהיה בהצלחה!

המערך המוביל

תגובתך לא רלוונטית כלל למצב שאני מתארת.
בוא נשים את עניין הצבא בצד. אדם בעל יכולות, עם רצון להתגייס שאיפות ומטרות- צריך להתפשר על מקומו בחיים? להיות כמו כולם כי 'זה מה שניתן להשיג'? אני מגיעה מבית שחינך אותי לשאוף כמה שיותר גבוה, ולהלחם על כל מטרה שהיא. אם אנשים בחברה שלנו יתפשרו על בינוניות כי "לא ישאר להם כלום", לאן הגענו?
ואני לא מזלזלת, בכלל. כל אחד ומה שעושה לו טוב.

"צר לי לאכזב אותך, אבל צה"ל זה לא הוליווד, וגם התפקידים שנראים לך איכותיים ומגניבים ותורמים רבות (כמו עתודה, קרבי, חובלים וכו') הם סיזיפיים, מתישים, קשים ודורשים המון השקעה לאורך זמן. "
- כל הפוסט חזרתי ואמרתי - שלאורך כל הדרך, אני נחושה להתגייס ולתת מעצמי את המיטב. ואני מודעת למה שהתפקידים האלו דורשים, ואין לך מושג כמה נערכתי לקראת זה- במטרה להתקבל ולהוות חלק מצה"ל.

"את מדברת הרבה על אידיאולוגיה ותרומה למדינה אבל מתייחסת בזלזול לשנת שירות או מכינה, דבר שנראה לי סותר. אולי באמת שווה לך לחשוב על זה כדי לנסות להגיע למקומות שרצית, אבל הדבר האחרון שצריך לקרות זה להשתמש בשנת שירות כקרש קפיצה לצבא. "
- תרמתי בעברי לקהילה, ואני בטוחה שגם בהמשך אתנדב. אבל אני אוהבת לעשות את זה בדרך שלי, בקצב שלי. ולכן אני לא מתחברת לשנת השירות. ובעניין המכינה- אין לי התקציב לזה.
ואני מסכימה איתך. אני לא רואה בשנת שירות כמשהו שצריך לשמש אותי לאינטרסים האישיים. השנה הזו צריכה לבוא ממקום אמיתי.

מה שאני יכול להמליץ לך, "shunit12", ולבנות שקוראות בפורום הזה, הוא לקחת בערבון מוגבל המלצות של כותבות בפורומים, שאפשר שמציגות עצמן באופן שאינו נאמן למציאות ומנסות לשווק מוצרים או מסלולי שירות בצבא. בד"כ, מדובר במוצרים נחותים ובמסלולי שירות בלתי אטרקטיביים, שצריך להתרחק מהם כמו מאש. הפורום הזה, כמו פורומים אחרים ברשת, הוא שדה פעולה של ספאמרים, אנשי פרסום שנשכרו כדי לשווק דברים שונים תוך יצירת מצג שווא באשר לזהותם. דוגמאות מהעת האחרונה לשיווק כזה הן זאת וזאת. נושא "מפעילת האמר קרבי" עלה לאחרונה גם כאן וכאן. ("tali1", את אחראית לפוסטים האלו?)

היי... אני לא משווקת שום דבר.. אני ילידת שנת 92 ונמצאתי באותה בעייה כמוה.. אני שמעתי על התפקיד הזה והייתי במיונים לא ממזמן.. לא מנסה לשווק שום דבר!!! לא רוצה לא צריך! בתור קוראת של הפורום המלצתי לה על התפקיד הזה כי חשבתי שיתאים לה!!!

וכן זה אני! אני לא מנסה לשווק כלום.. כפי שאפשר לקרוא בכל הפורומים שהזכרת זה שאני מחפשת מידע על התפקיד!! לא לשווק אותו!!!!!!!!!!!!

נחסמת לכתיבה בפורום.

תשמע kcout אתה הזוי כל היום אתה בתוך הקונספירציות האלו.

לפותחת הדיון,
מניסיון ארוך טווח, אני יותר ממסכים עם אדון ביטיס, הוא תיאר את זה בצורה המושלמת.

את חייבת להבין שלצבא לא איכפת מהפרט, הוא ממלא מכסות ותפקידים,

המוטיבציה אפילו פחות מעניינת אותו, כי על כל התפקידים שאת מדברת עליהם הביקוש גבוה מההיצע,

ושוב כמו שהוא אמר, צה'ל מוכן להתפשר על האיכות.

אם את נחושה בדעתך את תמצאי את עצמך בכל תפקיד,

גם מפעילת האמר שבתור לוחם יצא לי להתקל בהן לא מעט ואני מאוד מעריך אותן.

התופעה המוכרת ביותר בפורום הזה ובכלל בקהילת המלש'בים היא תופעת ה'אני יותר טוב מזה,

למה הצבא לא מנצל את היכולות שלי'

תביני שהסיבה נעוצה בהיצע, ברוך השם מדינתו הקטנה בורכה באנשים משכילים, מובילים, ציוניים

ורציניים. מה שחבל שהיא לא בורכה בו, זה שרובנו צריכים לטול את הקורה מבין עיננו.

את נשמעת בחורה אינטלגנטית וכנראה שבאמת יש לך מוטיבציה.
זה כל כך קל להאשים "מערכת" שלמה ולא את עצמך באחריות לגורלך.

קיבלת את הזכות להיות לוחמת נ"מ כי שם הצבא רוצה שתשרתי אותו, ואם זו לא תהיה את, זו תהיה מישהי אחרת - ולאמ שנה מי בסוף תיבחר לשם, היא תצטרך לקחת את זה ולהבין ששם הצבא צריך אותה. זה שקיבלת נ"מ לא אומר שאת גרועה, אולי פשוט השאר טובות יותר.

קיבלת את הזכות למיון חוזר לחובלים, ולא ניצלת אותו. הצבא נתן לך אופציה וממש לא אשם שלא יכלת להגיע. טענות כמו אלו שהעלית אופייניות לאנשים שלא מבינים שזה צבא ולא בית ספר, אם הצבא נתן לך הזדמנות שנייה וגם אותה לא ניצלת - כנראה שזה לא מגיע לך.
וכמובן שכמו חייל וותיק, אני יכול לתת כדוגמה את עצמי. קיבלת חובלים במיון חובלים \ צוללות אבל הגיבוש היה בפברואר ובדיוק הייתי עם דלקת גרון. קיבלתי את זה. אחרי הכל, דלת אחת נסגרת ודלתות אחרות נפתחות. החיים זה לא שחור ולבן, וגם הצבא לא.

אני מאוד מצטער, ולא רוצה לשפוט אותך לפי הודעה בפורום, אבל כל ההודעה שלך היא רשימת תירוצים אחת גדולה. "לא הספקתי", "לא יכולתי להגיע", "הייתי חולה".
ככה באמת לא תקבלי כלום.

ומה הקטע של ה"להרגיש יהודי" בסוף? בגלל שאין קצונה ייעודית ברפואה אלא "רק" בשלישות, לוגיסטיקה או קשר, הצבא לא נותן לאנשים "להרגיש יהודיים"? אף אחד לא אשם שלא ביררת משהו שהיית דווקא מאוד צריכה לדעת כשביקשת קצונה ייעודית.

נראה לי שהנקודה שלי הובנה.
בהצלחה בעתיד.

שריון נוב 7 - מחזור שכל אישה רוצה

תודה לכל ה'עוזרים' למיניהם,

מתגייסת ב7.2 לכלל צהל"י.
שיהיה לי בהצלחה

בבקשה, שיהיה לך בהצלחה.