הסיפור שלי מסובך והייתי רוצה לשמוע חוות דעת כמה שיותר מבינה בנושא..
ההתלבטות שאני יציג לפנייכם כרגע מכרסמת במוחי מאז שהתגייסתי...
רקע:
-התגייסתי לאחת היחידות המובחרות ובנוסף עברתי קורס חובשים לאותה יחידה-
* היסטוריה שלפני הגיוס:
הייתי ממש "מורעל" התאמנתי המון וממש רציתי לשרת ביחידה מעין זו. הייתי עושה המון אימוני ריצה וכוח..לא ידעתי באמת מהו הצבא האמיתי.
* כיום:
אחרי כמה חודשים של שירות שאני כבר יודע מה זה צבא עולות בי התהיות האם עשיתי את הדבר הנכון כשבחרתי ללכת לשם...והאם ההחלטה באה ממקום בוגר ומבין או סתם מאיזה סרט אקשן שקיבלתי ממנו מוטיבציה יש לי שיקולים בעד ונגד...אני נורא מבולבל והייתי רוצה לשמוע כמה שיותר חוות דעת שיעזרו לי לגבש דעה..
* בעד:
1) הישגיות והרגשת מצוינות - אני נמצא במסלול שלא הרבה אנשים זכו להתקבל אליו ורוכש מיומנות שהרבה אנשים רצו, ידע שילווה אותי כל החיים ולאחר השירות הצבאי יפתח לי צוהר בהמון תחומים בחיים מה גם שממסלול כזה אתה יוצא בן אדם.

2) כמה שזה כואב לומר אבל כן, הכבוד גם עושה את שלו..אני בא ממקום בארץ שאתם אפילו לא מאמינים..אנשים פה לא יודעים מה זה צה"ל והמעטים שיודעים ממש מתפעלים איך הגעתי לשם..מאיפה שאני בא זה לא פשוט להגיע ליחידה כזו..כבר עכשיו כל מי שהכרתי עד עכשיו מסתכל עליי במבט שונה - מבט מעריץ.

נגד:

1) הייתי אצל רופא אורטופד מומחה מאוד מטעם היחידה והוא יעץ לי בארבע עיניים לעזוב את היחידה מפני שיש לי מבנה ברך בעייתי שיגרום נזקים בלתי הפיכים לכל החיים. כדבריו, הסיכוי שאסיים את המסלול הוא אפסי וגם אם אסיים אהיה חייל סוג ב' - חייל פצוע.
בנוסף אצטרך ללכת לאורטופד על החיים

2) הבית - המצב שלי בבית מהמון בחינות - לא משהו. וזה בלשון המעטה גדולה. לאחרונה אני מבקש הרבה לצאת בשבתות וכבר הובהר לי מהיחידה שהמצב לא יוכל להימשך ככה..אבל לי זה נורא קשה..יש עליי אחריות [לפחות כך אני מרגיש] גדולה מאוד על הבית שגם לא תמיד נותנת לי להתרכז ולתפקד שם במיטבי הקושי העיקרי: סגירת שבתות [ולא, לא מתוך פינוק של להיות בבית..ממש לא] בשבתות שם אני פשוט לא מעכל את המחשבה שאני שם ולא עוזר בבית במה שצריך לעזור

3) מה הסיכוי שבגלל שעברתי קורס חובשים באותה יחידה אם אבקש לצאת אמשיך באותה יחידה כפראמדיק [לאחר שאשלח לקורס כמובן] בפרט או בתפקיד אחר בכלל..לפי מה שהבנתי היחידה לו מוותרת על הלוחמים בקלות

**חשוב לציין:
-שאני מזכיר קושי, איני מדבר על קושי פיזי כלל..הקשיים הפיזים והמנטליים ביחידה זה דבר שלא מפריע לי כלל.
-עד כמה אמינים דבריו של אותו רופא? [הוא נחשב לאחד המומחים בארץ בתחומו] התייעצתי עם אנשים וקיבלתי מגוון תשובות לכאן ולכאן:
דוג':
"עוזב אותך, הרופאים האלה..אני מכיר חבר שהיה באותו מסלול וסיים שם כמו גדול..אז שלא יגידו לך סתם דברים"
או:
"אחי הגדול היה שם ואמרו לו משהו כזה והיום הוא בקושי הולך אחרי כמה ניתוחים שהוא עבר, ממליץ לך לעזוב בחום, קודם כל הבריאות"

בקיצור, לאחר שאתם יודעים הכל ניתן להבין שאני קרוע בין 2 מחנות..וכל החלטה שלי תהיה קשה..חשוב לי לציין בנוסף שההגעה ליחידה היא אחד הדברים הכי מוצלחים שעשיתי עד היום ויהיה כואב לי נורא לוותר על זה..

**** למנהלים - אם ההודעה מסגירה דברים שאסורים להיאמר במסגרת ביטחון המידע - מיחקו אותה.

אשמח לתגובות
שבוע טוב!

כל מה שאתה רואה זה מנקודת מבטך, מספר הדיעות זהה למספר האנשים.

לגבי הבעיה הבריאותית: כמובן וכמובן, שאתה לא רק צריך אלא חייב לסמוך על רופא, מעצם היותו.... רופא. הסמכות הבלעדית למה שהולך לך בברך לצורך העניין. ראיתי יותר מדי מקרים של הקלות ראש בקביעות או המלצות של רופא שנגמרו לא טוב, לא ראיתי ההפך.

לגבי הבעיות בבית: לצבא יש כלי לטפל בבעיות אלו, נקרא תנאי שירות- ת"ש, מן הסתם שמעת על זה, תשתמש במה שמציעים לך במידה ומציעים, אם תראה שלא מספיק תדבר עם המפקדים שלך והם כבר ימצאו את הפתרון הטוב ביותר כשכמובן עזיבת היחידה היא אופציה מעצם היותה התנדבותית.

דעתי האישית, לאחר ששקלת את הבעיה הרפואית שעתידה להגיע, וכן את אופציית הת"ש. אני ממליץ, תמשוך כמה שאתה יכול, היצאות משתפרות בדר"כ לאחר סיום המסלול ולאחר סיום הכשרתך המפקדים שלך יהיו יותר גמישים עם הבקשות שלך. לגבי הברך, אני מציע שכל עוד כלום לא מפריע לך בבריאות- תמשיך, בסופו של דבר הרופא העריך מה עלול לקרות בעתיד, תמשיך בהכשרה תוך כדי מעקב רפואי ואם תראה שהרופא צודק תוכל חד משמעית לדעת שכאן לא מקומך ותוכל לתרום בהרבה מקומות אחרים. בהצלחה.

לא ציינת מה הפז"מ שלך אז קשה להתייחס להמשך שירות.

שירות ביחידה מיוחדת לא מתאים לכל אחד, אבל ממה שכתבת אני מתרשם שאתה מסתדר שם.
כך שכל השיקולים שלך הם שיקולים חיצוניים.

גם לי הייתה בעיית ברך ביחידה מיוחדת, וסיימתי את השירות קצין ביחידה.

אני חושב שיהיה לך מאוד קשה לוותר על השירות שהגעת אליו בצדק.
לא ציינת גם מה הבעיות המשפחתיות, אך כמו שנאמר, בהמשך התנאים שלך ישתפרו.

ביקשת לשמוע דעה, אז לדעתי תנשוך שפתיים ותחזיק מעמד.

אני חושב שהבריאות היא מעל הכל, אתה לא רוצה להשתחרר בגיל 23 להתחיל חיים עם ברכיים\גב הרוסים, וזה לא צריך לבוא על חשבון של לתרום. ממש לא, אתה יכול פשוט לעבור לקרבי, אחר, שיריון או אם הבעיה לא כה חמורה אולי חי"ר. העיניין הוא, אל תחכה שיהיה מאוחר מידי וכבר יוציאו אותך מהמסלול, לדעתי אם זה מחמיר ואתה כבר לא יכול לתפקד באופן מלא כמו החברים לצוות פשוט אל תיקח את הסיכון..