23-01-2011, 15:51
|
|
|
חבר מתאריך: 13.11.04
הודעות: 16,823
|
|
דו"ח ועדת טירקל - חלק 1
http://go.ynet.co.il/pic/news/23.1.11/23.1.11.pdf
מסמך מעלף, מומלץ בחום לקרוא בשקיקה מתחילתו ועד סופו. שימו לב במיוחד לפרק הדן (במפורט) בהערכות חיל הים, באמל"ח שהחיילים לקחו עמם ובהוראות הפתיחה באש, שגם טובי הפרקליטים לא היו מצליחים לפענח, לא שכן ליישם בזמן אמת. ראו בהמשך.
עדויות שלשת הלוחמים שנפלו בשבי מחבלי ה IHH מסמרות שיער ונראה שרק בנס ניצלו מלינץ'. יותר מ 40 דקות מוחזקים מיטב בנינו בידי הפורעים בבטן האוניה אך למעשה איש מהמפקדים לא מבחין בהעדרם (למעט ספקולציות פה ושם), לא שכן נערכה הערכת מצב חדשה בנושא ו/או ננקטו צעדים מיידים לשחרורם. אחרי שהכוחות שירדו משני המסוקים הראשונים לא יכלו להשתלט על המצב (ולמעשה התפוררו כיחידות לוחמות ועסקו בעיקר בהגנה עצמית, איש איש לנפשו), הוסט מסוק שלישי לתגבר את המרמרה. רק שאנשיו ישבו על תדר קשר שונה וכתוצאה מכך התיאום בינם ובין הכוחות שכבר היו על האוניה היה חלקי ומסורבל (שלושים קצינים בכירים של חיל הים בדרגת סגן אלוף ומעלה נמצאים בספינות, במסוקים ובמפקדה שבחוף, איש לא חושב על כך?). שימו לב גם לסיפור המורנות, שרק מקץ 40 דקות מתחילת ההשתלטות החלה העלייה מהן לסיפון, וזאת לאור ההתנגדות שנתקלו בה. למעשה הכוחות שהיו עליהן לא באו כלל לידי ביטוי מאחר וההשתלטות על הספינה הסתיימה עוד קודם לכן. ככל הנראה מחבלי ה IHH לא האמינו אפילו בתרחיש האופטימי ביותר מבחינתם שחיל הים ישחק לידיהם בשלומיאליות מבצעית כזו ושיצליחו ללכוד קלות בכזו 3 לוחמי שייטת 13, אחרת היו מכינים מן הסתם מראש מרחב מוגן בלב האוניה ומנהלים משם משא ומתן על גורלם של השבויים. בפקודת המבצע הוגדרה שורה שלמה של אמצעים להתמודדות עם התקהלות וצוות האוניה ובכלל זאת סינוור, זרנוקים וכו' אך בפועל לא נראה שנעשה בהם שימוש (מדוע?). שימו לב גם לנדבך המשמעותי שמהווה מטוס הצופית של ח"א, על אמצעי החוזי שבו באופרציה, כולל העדויות המובאות בפני הועדה.
מהדו"ח והעדויות הכלולות בו עולה תמונה מבצעית לא פשוטה, פרשיה שרק בנס לא הסתיימה במרחץ דמים (לכוחותינו) ובושה גדולה לצה"ל ולמדינה. ניתן רק לקוות שיופקו הלקחים המתאימים.
לגבי פרק האמל"ח, בין היתר נכתב שם:
ב. כלי הנשק המותרים לשימוש במבצע - בנספח הבטיחות נקבע כי חימוש
הלוחמים ייעשה רק על פי הוראות הפרקליטות הצבאית והוראות מפקדת קצין
עוד נקבע כי המפקדים יוודאו, לאחר הנפקת 460 רפואה ראשי )להלן גם: מקרפ"ר(.461
הנשק, כי בידי החיילים מצוי רק נשק המותר לשימוש על פי הוראות אלה.
על פי פקודת המבצע, כלי הנשק הפחות קטלניים שאושרו לשימוש במבצע היו:
1. אקדח טייזר בתצורת שוקר, ללא ירי - אמצעי הפועל בדומה לשוקר, על-ידי
סגירת מעגל חשמלי על האובייקט מטווח קרוב. פועל על בסיס סוללות. סוג
התחמושת: זרם חשמלי.
2. רובה רמינגטון 870 - נשק חם שניתן לעשות בו שימוש כנשק פחות קטלני.
נטען ידנית, בעל "שחלה" )חלק בנשק( המכילה שלושה כדורים )בנוסף
לכדור אחד בקנה(. ניתן להרכיב עליו אמצעי כינון ואמצעי לפריצת חלונות.
התחמושת שאושרה לשימוש בנשק זה: כדור Bean Bag )אמצעי אל-הרג
המשמש לפיזור הפגנות והפרות סדר; הקלע הנורה מאמצעי זה הינו שקית
בד בקוטר 18.2 מ"מ עם כדוריות עופרת( מסוג שקית רכה )סוג תרמיל -
קליבר 12 GAUGE.462 שקית בעלת מהירות לוע של 82 מטר לשנייה(,
3. רובה צבע TIPPMAN 98 - נשק המיועד לירי כדורי צבע, בעל יכולת ירי
חצי אוטומטית. פועל על בסיס מנגנון פניאומאטי המופעל על-ידי מיכל
אוויר בלחץ של עד 2000 PSI. התחמושת שאושרה לשימוש בנשק זה: כדור
צבע בקוטר 0.68 אינץ'.
4. רימון הלם - רימון שבעת הפעלתו נוצר רשף למרחק של עד 30 ס"מ מחלקו
התחתון. זמן השהייה: 1.5 שניות. הודגש כי יש לעשות שימוש ברימונים
מסוג זה ללא גז וללא עשן.
|