30-01-2011, 08:21
|
|
|
חבר מתאריך: 25.12.05
הודעות: 17,294
|
|
יש לי "הרבה" יותר ילדים מאשר לנ"ל
וכשר היו לי אחד, ואפילו שניים, הייתה תקופה ארוכה (אחרי פיצוץ "בועת" ההיטק ב 2001) שבה דילגתי בין עבודות, לפעמים 2 בו זמנית, שכולם היו הרבה מתחת לכישורי ובהן התמודדתי גם עם חוסר ודאות יחסי ובמיוחד עם צוות ניהולי שהיה הבררה של הבררה מבחינת מה שהייתי רגיל. היו תקופות בהן עבדתי בשמירה בלילות כהשלמה, או כנותן שירות לקוחות (טלפוני) בלילות בבורסה ליהלומים בלילות ובסופי שבוע. מצבה של אשתי, שבדיוק אז, כמו חצי מדינה, סיימה איזה קורס יקר במחשבים ב"ג'ון ברייס", היה אפילו גרוע יותר. זה אומר שאני יודע דבר אחד או שניים על המטמטיקה שמאחורי "לא גומר את החודש".
ת'שמע: ישנם המון אנשים שהם בבוץ תמידי: אנשים המטופלים בהורים חולים ועניים, או כאלה שיש להם ילד (או יותר) שגוררים שורת בעיות חמורות. תוסיף לכך גם פרמטרים "לגיטימיים" כמו מיעוט קרובי משפחה שיכולים לעזור, חסרון מולד בכישורי ניהול פיננסי או סתם מגרעות כמו תמימות או מגרעות פיסיות בולטות (החברה המערבית נותנת הנחות ענק לאנשים ש"כיף להיות אתם"), ותקבל אנשים שלא משנה מה הם יעשו, הם בבעיה. אם אתה מתכוון למישהו כזה, אז ליבי אתך (בנודע לתחושת התסכול) אבל אני לא ממש רואה איך זה קשור למאפייני החברה, כמו שזה קשור למאפייני האדם.
ואם לא באנשים "כאלה" עסקינן - אלא בסוג הנפוץ יותר של אנשים ש"לא הולך להם" - הרי שדי ברור לי שיש גורמים במשוואה שאתה לא מביא בחשבון. גבר עובד + אשה עובדת + ילד אחד אמורים לגמור את החודש גם בלי בחייהם יראו כאילו נלקחו מסיפורי צ'ארלס דיקנס. זה חשבון פשוט. אני בכוונה לא נכנס לשאלות יותר פרטניות משום כבודו של האדם אותו אתה מתאר, אבל אני די בטוח שבסדרה של עשרה שאלות אוכל לקרב אותך לסיבה האמיתית שבגללה חייו כאלה.
ואם זה "סתם" עניין רגשי, גם אם אני מבין אותו מנסיון, אני לא רואה איך זה קשור לאקטואליה. ב-15 ויותר שנות מילואים אני מכיר סיפורים גרועים בהרבה: אנשים שכל המשפחה, כולל האחרים, יורדים לחייהם והופכים אותם כמעט לשפחות משפחתיות, כולל שיעבוד הילדים שלהם. אלה אנשים שבמילואים הראשונים לא היו שונים במיוחד מעוד עשרה אחרים, שבינתיים כן התקדמו. אני מניח שכולנו מכירים את הטיפוס הזה שהזמן לא יכול לו, ופוגשים אותו במילואים: הוא כאילו "תקוע" עוד בגיל 22. ככל שזה נוגע למשימות הקו, או תפעול הכלים, הוא טוב כמו כולם, או יותר. בחייו האישיים הוא "צעיר לנצח": בכל מילואים הוא מתברר שהוא שוכר חדרון באיזה מושב/קיבוץ/שכונה אחרת, ועובד באיזו משרה מוזרה אחרת שגוזרת את אותו שכר המספיק לחייו של רווק מופנם שפעם בשנה קונה לפ-טופ משוכלל ו-7 ספרים בחודש בצומת ספרים. כל מי שאני מכיר "כואב לו" על זה, וחלקם זוכרים אותו עוד מהבק"ום. השאלה היא איך זה קשור לאקטואליה?
_____________________________________
.
|