
09-02-2011, 17:00
|
 |
מומחה ללוחמת חי"ר, סיור וצליפה
|
|
חבר מתאריך: 06.12.04
הודעות: 21,060
|
|
מה עם שנות ה-40-50? מה עם השנים בין 67-73? אלה לא היו שנים קשות? 76-82 לא היו שנים קשות? כולן היו קשות, ובכולן היה ברור מהו סדר העדיפויות - קודם המדינה, אח"כ הבטחון. בן גוריון, למרות הסתננויות של הפידאיון אל תוך לב ליבה של הארץ צמצם את הצבא לסד"כ זעיר לעומת היום, פשוט כי ברור שכלכלת המדינה דורשת זאת, אפילו אם יהיה תשלום בדם.
מופז קיבל הוראה לפעול נגד הטרור (נניח - זה היה יותר הוראה עצמית). איך, מה, כמה ומתי נותרו לשיקולו הבלעדי. האם היה צורך להפסיק את קיומו של הצבא? לא. האם התשלום על ניוון זה גבוה וחמור בהרבה? בטח! ראה את הקדימון של 2006.
האם קיים מצב כלשהו, חוץ מחידלונה של המדינה, שתומך בריסוק הצבא?
ההנחה שלך, כאילו בפני מופז לא עמדה כל ברירה מלבד ביטול האימונים, צמצום ההכשרות וגריעת הכשירות הקרבית של צה"ל, משוללת כל יסוד. מדובר במצב שהוא self inflicted - העדפה של הצלחה בטווח הקצר, וקצירת יוקרה על קיום ושיפור (רחמנה לצלן) המערכת לטווח הארוך.
_____________________________________
There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics
"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.
Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht
I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -
נערך לאחרונה ע"י ביטיס בתאריך 09-02-2011 בשעה 17:02.
|