בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים קבע היום (ג') באופן סופי כי השחקנית והדוגמנית ענת אלימלך נרצחה על ידי בן זוגה לשעבר, דוד אפוטה ולא להפך. עוד קבע בית המשפט, כי אחיו של הרוצח, שהתאבד לאחר מכן, שיבש את החקירה בכך שנטל את האקדח מידיו של אפוטה והניחו בסמוך לכף ידה של אלימלך.

לכתבה המלאה

אני תוהה: למה לקח לבית המשפט לא פחות מ-14 שנים להגיע להחלטה הזו, 14 שנים של מריטת עצבים ותסכול נוראי לאביה, שלא רק שאיבד את בתו האהובה, אלא גם שלא יכל לנוח עד שייטהר את שמה? האם זה קשור לסחבת הבלתי נסבלת בבתי המשפט בישראל או אולי גם לסיבות אחרות? מה אתם אומרים?

לא נראה לי.
שתי השורות האחרונות בהודעה שלך הן סתם דמגוגיה זולה ושגויה.

לעולם אשא דגלך בגאווה

תמ"ש (י-ם) 29170/05 עזבון המנוחה ענת אלימלך ז"ל נ' עזבון דוד אפוטה ז"ל

ציטוט:

במקור נכתב על ידי השופט מנחם הכהן סוף דבר: 241. לאחר שבחנתי בכובד ראש את שלל הראיות וטענות הצדדים, אני קובע כי המנוח הוא שנטל את חיי המנוחה, ולאחר מכן שם קץ לחייו. כן אני קובע, כי הזירה שובשה על ידי הנתבע 5- אח המנוח, אשר נטל את האקדח מכף ידו הימנית של המנוח, והניחה בסמוך לכף ידה הימנית של המנוחה. גרסת התובעים במלואה, הוכחה על ידם בראיות מוצקות, ללא שעלה בידי הנתבעים לערער אותה.

* פסק הדין פורסם באתר המשפטי נבו.

לעולם אשא דגלך בגאווה

בתי המשפט בישראל כל כך עלובים שאין שום צורך לנפח את עוולותיהם על מנת להשמיץ אותם. אפשר פשוט לכתוב את האמת.

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

על פי מספר התיק (29170/05) ניתן ללמוד שהתביעה הוגשה בשלהי שנת 2005.

בעריכה:
צדקתי, הנה התייחסות השופט לתאריכים:

ציטוט:

במקור נכתב על ידי השופט מנחם הכהן ראשית ההליכים בתיק זה עם הגשת משפחתה של המנוחה תביעה לבית המשפט המחוזי ביום 1/12/04, בסמוך ממש לתום תקופת ההתיישנות. 5. החל מיום 18/12/05 מתנהלת התביעה דנן בפני מותב זה, נוכח החלטת כבוד השופט נעם סולברג בבית המשפט המחוזי מיום 22/11/05 , אשר קבעה כי הסמכות להידרש ולדון בתביעה דנן נתונה לבית המשפט לענייני משפחה. 6. בתיק זה התקיימו תשעה עשר ישיבות הוכחות, וניתנו החלטות בשש בקשות ביניים, אשר על חלקן הוגשו ערעורים לבית המשפט המחוזי, כמו גם בקשות רשות ערעור לבית המשפט העליון- בקשות שנדחו רובן ככולן על ידי שלוש הערכאות.

שים לב לסעיף 6, זה מסביר מדוע ההליך נמשך כל כך הרבה זמן.

לעולם אשא דגלך בגאווה

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

זה לא קשור לטיהור שמה, הוא כבר נעשה כחודש לאחר הרצח, אז המשטרה קבעה לאחר חקירה שנייה שאפוטה הוא באמת הרוצח.
זו פשוט תביעת נזיקין שהוגשה שנים לאחר ששמה טוהר, אין בה שום קביעה חדשנית מלבד פיצוי כספי (לא שזה מסביר למה לקח להם כ"כ הרבה זמן להגיע לאותה קביעה של המשטרה, אדרבא, זה אפילו מתמיה יותר).

תוספים לפורום
קורס לטינית בלעדי לפרש, בפורום שפות ובלשנות.