גנבתי חלק מהתקציר מאתר רב חן: קפטן קולטר סטיבנס מתעורר בבהלה ומוצא את עצמו באחד הקרונות של רכבת נוסעת. הוא אינו יודע איך הוא הגיע לשם ואינו מבין מדוע הבחורה הזרה שיושבת מולו קוראת לו בשם של אדם אחר... הדבר האחרון שקולטר זוכר היא משימה צבאית שבה השתתף... ככל שעובר הזמן הוא לומד שהוא חוד החנית במשימה גורלית שבמסגרתה ניתנת לו האפשרות (שוב ושוב) להציל את חייהם של המון אנשים...
אני לא רוצה להרוס. הסרט שווה לגמרי את המחיר כרטיסים. תדמיינו דייסה של הסרט "לקום אתמול בבוקר" והסרט "אפקט הפרפר".
בכל איזה 15 דקות הסרט מצליח להפתיע שוב. בינתיים זה קיבל ציון גבוהה ב"עגבניות רקובות" ובצדק.
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי צ'נדלר בינג שמתחילה ב "המלצת סרט: "קוד מקור" (סרט מעולה)"
שאלה למי שכבר ראה בלבד (זהירות - חפירה ארכיאולוגית מטורפת לפניך):
זהירות - ספויילר!
האם זה נכון שאת הSMS קיבלה החיילת גודוו'ין במציאות החלופית והסופית שבה הכל הסתדר?
לפי מה שהבנתי, בכל פעם שקולטר נשלח לחוות 8 דקות נוצר יקום מקביל (בסוף אנחנו רואים איך היקום האחרון ממשיך ומכך אפשר להסיק שגם שאר היקומים הקודמים נמשכו).
יש מציאות ראשית ויש מציאויות חלופיות שנוצרות בכל פעם שקולטר נשלך לעוד 8 דקות. מבחינת האנשים במציאות הראשית, כל מה שקולטר יכול לעשות זה ללמוד מי הטרוריסט ולספר להם. אין לו דרך למנוע את הפיגוע ברכבות במציאות הראשית - רק ביקומים המקבילים.
רק אחרי שקולטר מוסר את המידע אודות הטרוריסט האנשים במציאות הראשית יכולים לתפוס אותו אבל הם יכולים לתפוס אותו רק מהרגע שבו קולטר מסר להם את המידע, שזה (מבחינתם) אחרי הפיגוע. אם הוא ימסור את המידע למישהו בתוך המציאות החלופית ויעצור את הפיצוץ, זה לא יעזור לחבר'ה במציאות הראשית כי שם זה כבר קרה.
היו 2 שליחויות שהצליחו. בשליחות המוצלחת הראשונה הוא גילה מי הטרוריסט ומסר את המידע לחבר'ה של המציאות הראשית כך שהם ידעו לאתר את הרכב הלבן של הטרוריסט ולעצור אותו לפני הפיגוע השני והענק אבל קולטר ואנשי הרכבת מתו ביקום המקביל של המשימה המוצלחת הזו (הרכבת התפוצצה וקולטר והחברה שלו נורו ע"י הטרוריסט).
בשליחות המוצלחת השנייה (אחרי שהוא משכנע את גודוו'ין לשלוח אותו בסתר מהמציאות הראשית) הוא מונע לחלוטין את כל הדברים הרעים ביקום החלופי החדש והסופי שהוא לוקח בו חלק ובינתיים גודוו'ין נותנת לו למות במציאות הראשית. הקטע הוא שלמרות שחלקי גופו האמיתי של קולטר מחוסלים במציאות הראשית, חלקי גופו האמיתי ביקום המקביל החדש עדיין חיים וגם הוא ממשיך לחיות בתוך הגוף של שון.
נוצר מצב כזה: במציאות הראשית היה פיגוע ברכבות אבל הפיגוע הגדול נמנע וקולטר האמיתי מת (השאריות). במציאות החלופית האחרונה, אין פיגועים בכלל, קולטר ממשיך לחיות בתור שון וקולטר האמיתי (השאריות) עדיין מוחזקות בחיים. פה מקבלת גודוו'ין את הSMS (במציאות החלופית האחרונה) והיא מתבקשת למסור לקולטר שיהיה בסדר ככה שבעתיד (כשיחליטו להשתמש בקולטר למשימה) היא תגיד לו שיהיה בסדר.
כי אולי היינו באותו אולם ואני אזכור אותך? שמע, אלא אם אתה בעצם נערה שחרחורת (כנראה ממוצא מרוקאי) שלבשה מכנס טייץ שחור, מגפיים שחורים וסוודר חום אני לא אזכור אותך. אם אתה היא אז חשבתי עליך בזמן שהייתי עם חברה שלי
בתגובה להודעה מספר 7 שנכתבה על ידי shruki שמתחילה ב "ראיתי, ואתה אכן צודק.
הסרט..."
זהירות - ספויילר!
זה לא נשמע מטומטם שכל שניה נוצר יקום חדש ומקביל?!
שמעתי כבר על התיאוריה הזו וזה נראה לי לא הגיוני
יכולה להיות האפשרות גם שהשינוי נוצר באותו עולם
אם אתם זוכרים - לבחור היו פלאשבקים של האיזור שהוא
היה בו עם הבחורה הזו בסוף, החלק של המראות, הראו את זה פעמיים במשך הסרט
בתגובה להודעה מספר 11 שנכתבה על ידי RedBlossom שמתחילה ב "[SPOILER]זה לא נשמע מטומטם..."
זהירות - ספויילר!
זה לא שכל שנייה נוצר יקום חדש. לפי הלוגיקה הפנימית של הסרט זה קורה רק כשמשתמשים במכונה כדי לשלוח מישהו לנקודת זמן קודמת. בכל פעם שקולטר נשלח למשימה נוצר יקום חדש אבל בגלל שהוא תמיד מת ביקומים החדשים שיצר ונזרק בחזרה להווה שלו שביקום הראשי אנחנו לא היינו מודעים לזה. רק בשליחות הסופית, כשהוא לא מת בה, גילינו באופן וודאי שהיקום ממשיך לרוץ גם בתום 8 הדקות (עוד קודם קיבלנו לזה רמז גדול בשליחות שבה קולטר יורד מהרכבת והיא מתפוצצת בלעדיו כשהוא רדף אחרי זה שנראה ערבי לשירותים של התחנת רכבת. למרות שעברו 8 דקות והרכבת התפוצצה, הוא והיקום הזה המשיכו לרוץ עד שהוא נפל לפסי הרכבת ונדרס. ההבנה שלי היא שאחרי שהוא נדרס היקום הזה המשיך להתקיים ואילו הוא לא היה נדרס אז הוא היה ממשיך לחיות בגופו של שון בתוך היקום הזה)
נראה לי שזה יותר סרט בנים. התגובה של הבחורה שהלכתי איתה הייתה משהו כמו: "איזה כיף שכל האולם היה כמעט ריק". כאילו, היא לא התייחסה בכלל לעובדה שהסרט היה 10 אלא לזה שהאולם היה כמעט ריק.