קודם כל אני פותח את הדיון הזה ומקווה שהוא יהפוך לדיון רציני.
השאלה שלי עלתה בעקבות שיחה עם אבא, שהיה קצין ונלחם גם בלבנון הראשונה וגם גויס למילואים באינתיפאדה הראשונה, והשאלה שלי שעלתה בעקבות התמונות של אתמול היא "מה אני עושה?!"
בתור חייל(לעתיד הקרוב) שעוד שנה יצטרך כבר לעמוד כמו החיילים אתמול, איזו החלטה מקבלים, כשאתה רואה המון של מאות אנשים מתקרב אלייך, חמוש בכלי נשק שיכולים להרוג בקלות מאוד(ואבא סיפר לי איך חברים איבדו עין או פיקה של ברך בגלל אותם זורקי אבנים שאסור לירות עליהם) ואתה עומד שם עם עוד צוות קטן של לוחמים, ואתה יודע ש:
א, ההוראות מלמעלה מעורפלות.
ב, כמה כדורים לא במקום, יש משפט ומלמעלה סביר להניח שיפקירו אותך.

מצד שני, גבול זה גבול, בטח עם מדינת אויב, ומי שחוצה אותו צריך להיעצר ובכוח, השאלה היא למה שאני אהרוס לעצמי את החיים במשפטים ובלי יכולת לצאת לחו"ל מפחד שיעצרו אותי רק בשביל לעצור אותם, כשאני אתן את הכל למדינה ובעצם הדרגים שלמעלה יכולים להפקיר אותי ברגע האמת..
בתור חיילים לשעבר, לעתיד או שאתם חיילים עכשיו שכבר עמדו בסיטואציה דומה, מה עושים?

עד כמה שאני יודע הפקודות היו מאוד ברורות - לירות בלי לחשוב פעמיים במי שעובר את הגבול.

אז אתה לא יודע, הפקודה הייתה לירי סלקטיבי לברכיים ומטה לצעירים שהנהיגו את פריצת הגבול הזאת. זה שאנשים נהרגו (אגב לא מספיק לדעתי) זה עניין של פגיעות לא טובות (פגיעות ירך יכולות להיות קטלניות)... ואגב במקרה הזה הייתי יורה בלי לחשוב פעמיים על פי הפקודות וההוראות שקיבלתי ו\או תחושת הסכנה בה הייתי נתון.

מה אם הפקודות עמומות, ואתה רואה שמאות מתקרבים, מצד אחד להגן על הגדר, חדירה זה חדירה וצריך לירות אליהם כי הם לא עוצרים, מצד שני לך אחר כך תסביר לאיזה פרקליט שלא היה שם מה היה ותחטוף בלי גיבוי של המפקדים..

עצם השאלה לא אמורה להיות בצבא מתוקן. לא יודע אם בסוף הייתי יורה על מנת, אבל בא נגיד שעל להחזיר אנשים לסוריה בכיסא גלגלים או על קביים לא הייתי מהסס...

בכל פעם שתמצא את עצמך בפעילות כזו או אחרת עם נשק, תיהיה בטוח שהיה נוהל קרב לפני הפעילות הזו.
במהלכו לומדים מה נהלי הפתיחה באש, מה המקרים האפשריים שיקרו בפעילות ומה התגובות.
בסוף יבוא איזה קצין שישאל אותך לראות שבאמת למדת, ובאם יהיו שאלות תוכל לשאול אותו.

בסופו של יום, בשטח מביין החברה שאיתך יהיה את זה שהוסמך לקבל החלטות, כל עוד זה לא אתה,
תשתדל לדייק בירי ולפגוע בירך רצוי כמה שקרוב לעורק.

‎"הביאוהו חי או מת, מוטב חי. זה יהיה חשוב מאד עבור הנוער שלנו"

אל תושפע יותר מדי מהפרשות שמפורסמות בתקשורת.


כמו שנאמר יש נוהל קרב מסודר לפני אירועים כאלה, ויש גבול דק מאוד בין מצבים מסויימים שעלולים לקרות, ובין התגובות שהם יגררו.
גם אם בתגובה למקרה שבו חייו של חייל היו בסכנה והתגובה שלו היתה "קיצונית" מדי הוא לא יופקר ללא גיבוי מצד מפקדיו.

היכולת להתגבר על הפחד ולהתנהג במקצועיות היא תכונה שמאפיינת חייל טוב.
כל אחד מפחד להיפגע, וכשהמון זורק עליך אבנים זו ודאי לא סיטואציה קלה, אבל זה גם לא אומר שצריך לאבד את הראש ולרסס לכל עבר כדי לנטרל את האיום.
אם אתה סומך על המפקדים שלך שהם מקצועיים ודואגים לך, אתה יכול להיות בטוח שאם לא ניתנה פקודת אש זה אומר שכנראה היא לא צריכה להינתן, ואם יהיה צורך, הם יורו לירות ללא היסוס.
ההתאפקות מלייצר טבח ולשחק לידיים של המפגינים חסכה לישראל הרבה צרות באירועי מג'דל שמס.
ולמיטב ידעתי (גדוד מהחטיבה שלי הוא שהיה באזור האירוע, ולו היו מירב הנפגעים) ההוראות לפתיחה באש היו ברורות מאוד.

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time