
06-06-2011, 14:22
|
|
|
|
חבר מתאריך: 11.09.06
הודעות: 10,514
|
|
אני חושב שמתפספס כאן משהו. העימות אינו "אזרחי" לעומת "צבאי", אלא תודעתי. במונחים המקובלים אצלנו, אפשר גם לומר "תקשורתי".
- השלטון חש שאסור לו/ לא כדאי לו לפזר מפגינים לא-אלימים בכוח
- המפגינים מאבדים את הפחד מהשלטון, עצם ההפגנה מחזקת אותם. עד מידה מסוימת, גם אלימות נגדית מחזקת אותם (למשל- הפגנות ענק בזמן לוויות הרוגי הפגנות קודמות)
התוצאה היא לא "גל אדם" ששוטף בבת אחת את השלטון, אלא הפגנות קבועות שמתפרצות מדי פעם, עד שהשלטון נשבר או עד שהן שוככות.
בהקשר של הגולן, הסכנה היא לא הפגנה חד-פעמית של מאות אלפים או עשרות אלפים (שכפי שציינת, לא יבואו), אלא הפגנות של אלפים, מתחלפים, לאורך שבועות וחודשים. בסופו של דבר, הגולן מפסיק להתקשר עם מי עדן, יין טוב, סקי וטיול ביהודיה, ומתחיל להעלות זכרונות של נכבה, נכסה, הרוגים, סרבנים, שטח צבאי סגור, הנפת דגלי פלסטין וסוריה, מילואים גרועים, נערות שאיבדו עין מכדור גומי וכו' סימני האינתיפאדה הראשונה. ישראלים בחו"ל, כולל נציגים רשמיים, יתחילו לשמוע ידידי אמת של ישראל תוהים למה, בעצם, אנחנו יורים בנערים לא חמושים, והשלב הבא הוא נכונות ציבורית לסגת מהגולן.
האם התרחיש הזה סביר? כלומר- כמה אזרחים מסוריה מוכנים להפגין שוב ושוב מול ישראל? אינני יודע.
אפשר לומר שדווקא "כיבוש אזרחי" הוא הטקטיקה הפחות יעילה לעומת "התשה אזרחית": הפגנת ענק אחת אלימה מסירה את המחסומים שיש לממשלה ומחזקת את תמיכת הציבור בה. ההפגנות המתמשכות יוצרות סחף נגד הממשלה.
נערך לאחרונה ע"י קרן-אור בתאריך 06-06-2011 בשעה 14:34.
|