|
16-09-2011, 18:41
|
מומחה לתעופה, תעופה צבאית, חלל ולווינות. חוקר בכיר במכון פישר
|
|
חבר מתאריך: 02.07.05
הודעות: 11,676
|
|
חוטי ברזל, שני ברגים וקצת אטום
http://www.haaretz.co.il/magazine/1.1474805
כתבה של אמיר אורן:
צבי צור, הרמטכ"ל שלפני רבין ומשנהו האזרחי של שר הביטחון דיין במלחמות ששת הימים ויום הכיפורים, היה אחראי על ההכנות לשעת סכנה קיומית. בהתייחסות רשמית ראשונה של רמטכ"ל צה"ל לאופציה הגרעינית הישראלית, מאשר צור כי לפני מלחמת ששת הימים, "בדקנו מה מצבנו". מסמך
במקום אוטוביוגרפיה, השאיר צור עיזבון היסטורי, מזווית אישית, ב"מרכז יצחק רבין": ראיון מקיף (עם ד"ר בועז לב-טוב), להלכה פתוח כולו לעיון הציבור, למעשה משועבד לכפה הכבדה של הצנזורה הצבאית, שעודנה רגישה כמונה גייגר, במיוחד כשהדברים מובאים כעדות ישירה של המעורבים בפעולות כמוסות. כשנודע לקציני הביטחון, בעקבות הצצה מוקדמת בכתבה זו, מה אמר צ'רה, מרטו את שערותיהם וגנזו את הזיכרונות.
להלן חלקים מאלפים מדברי צור ובעיקר מהתייחסויותיו לישראל הגרעינית בשנות ה-60 וה-70:
צור: "כשהתחיל עניין דימונה, רבין כסגן הרמטכ"ל והמטה הכללי כולו לא התלהבו. לא בגלל שזה טוב או רע, הפיתוח הגרעיני, אלא בגלל שזה יעלה כסף ויוציאו את הכסף מתקציב הביטחון, ובסוף זה יהיה על חשבון השריון וחיל האוויר".
וזה לא אופרטיבי?
"בתקווה שזה לא יהיה אופרטיבי".
מחוץ לצבא היו גם אנשי הביטחון של אחדות העבודה, יגאל אלון (בממשלה) וישראל גלילי (בכנסת), שאמרו שבעצם, ברגע שיצטרכו, אי אפשר יהיה לבנות על זה, זה לא נותן תשובה טובה.
"זה סוג הדברים שצריך רק לדעת שיש אותם. פה היתה הטעות המחשבתית שלהם. עצם העובדה שיש לך את זה, כבר גורמת מצב שצריך לקחת אותך בחשבון ולהתחשב בך. אבל אז היתה התנגדות. נכון, זה התחיל עם גלילי ואלון, והיתה הטקטיקה שעברה גם למטה הכללי. בעניין הגרעיני, נלחמו בפרס ובבן גוריון, שהם מוציאים כספים לאן שלא צריך להוציא. ואני דווקא חשבתי שהם טועים. השתדלתי כן לעזור לשמעון. וזה לא עלה כסף לתקציב הביטחון. דווקא שמעון דאג שזה לא יעלה כסף. הוא היה משיג את הכספים, ואפילו אירגנו קרן מיוחדת של תורמים. כשעזבתי את הצבא, ב-64', נסעתי לשלושה חודשים לדרום אמריקה מטעם פרס, כמובן גם מטעם אשכול, לאסוף תרומות מהמיליונרים. אלה לא היו אסיפות עם של המגבית, אלא (הלכתי) למיליונר הזה, למיליונר ההוא, לאסוף כספים, ואספנו. מיהודים, כמובן, ואתה מסביר מה שצריך. אספנו כספים, ספציפית לנושא הזה".
בתקופה שלך, כרמטכ"ל, זה (הגרעין) עלה (אצלך) לדיון?
"זה לא עלה לדיון, כי אף פעם לא היה דיון בפורום רחב. זה היה אולי עולה לדיון אצל בן גוריון. אחר כך אצל אשכול: מה יהיה ומי יהיה וכדומה. הדעות פה היו די חדות, אבל גם אלה שהיו נגד לא הרשו לעצמם להיות יותר מדי נגד, כי זה לא נושא שיכולת להיות בטוח בו, שאתה צודק בו. דאגת שלא ייפגע תקציב הביטחון. זה בעצם מה שהטריד אותנו, לא המבצע עצמו. כשהיה אומר לך אשכול, נניח, אחר כך, 'טוב, נו, אני אדאג לך', בזה כבר ניתנה תשובה. לא היה צריך להילחם. זה לא כל המטכ"ל, בעיקר רבין, קצת בהשפעת אלון וגלילי שהיו נגד, ואולי גם גולדה. זה היה קשר טבעי, שורשים, יחסים אישיים. הוא לא היה יכול להתעלם מיגאל. הוא התעלם ממנו אחר כך, כשהיה ראש ממשלה. באותה תקופה, הוא בהחלט לא התעלם ממנו. על זה היה ויכוח. כמובן, האסכולה הזאת מול האסכולה של פרס.
"בדיעבד, לאחר שעבר דור, הייתי שואל לפעמים את יצחק, מי צדק? היום, כשאתה כבר יכול לשפוט מי צדק? יצחק לא אמר שהוא צדק. הוא הקטין קצת את משמעות הלחץ שלו נגד, אולי בצדק, כי זאת לא היתה מלחמה נגד, היו ויכוחים.
"כל הדברים שנעשו, טוב שנעשו. הקימו תעשייה ביטחונית, גדולה מדי בדיעבד. הגדילו את הייצור הביטחוני לממדים של מיליארדים; הקימו את דימונה - יכול להיות מישהו נגד זה, אבל לא מהנימוקים שהצבא אז נתן, אלא מנימוקים אחרים.
"מה שדפק את רפא"ל, הרשות לפיתוח אמצעי לחימה, שלא היו לה ניירות עבודה מסודרים, שהיא תישאר מחקר ופיתוח ותעביר את הניירות שלה לתעשייה, והתעשייה תעשה. ברפא"ל אמרו שאין להם מה להעביר. הם התחילו לאט-לאט להקים מערך ייצור להזמנה ענקית, שבסופו של דבר זה מה שדפק את רפא"ל. זו היתה טעות, אבל לא הטעות שיצחק דיבר עליה. טעות אחרת.
"בתחום המחקר והפיתוח בכלל, היינו צריכים להגדיר מי מחליט מה מפתחים. גופי הפיתוח - שם היו המהנדסים הטובים - ידעו פחות או יותר למה אפשר להגיע. הם דחפו את הפרויקטים שלהם. בענייני פיתוח אמצעי לחימה, בכלל ובאופן עקרוני, הצבא דרש לתת לו להגדיר מה הוא צריך, אבל לא תמיד ידע להגדיר עד הסוף. קיבלתי שקודם כל הצבא יגדיר את הצורך שלו. אם אין צורך, לא צריך להוציא כספים סתם, אבל דאגתי שיהיה גוף, מועצת הייצור והפיתוח, שיישבו בו כולם.
"היתה ועדה, 'הוועדה הגרעינית', שראש הממשלה עמד בראשה, והיו שם אנשי ציבור דווקא. היא עסקה בדברים הפתוחים יותר ולא בדברים הסגורים. והיה עוד גוף שבראשו עמדתי אני, שנפגש כל שבוע ומטפל בדברים השוטפים ומדווח לראש הממשלה, שהוא תמיד היה הסמכות העליונה בדיוק על הדברים שאנחנו הולכים או צריכים לעשות, גם להתייעץ וגם לקבל אישור. זה דווקא לא הרמטכ"ל. אז, לא היה כלום. פרס היה צריך לגמור עם הצרפתים, לקבל אישורים, לדאוג שזה יתחיל בכלל. לא היה כלום, ופרס יצר את זה. אחר כך, כשהוא הלך, היתה כבר פחות או יותר מתכונת, ודינשטיין נכנס וזה עבד בצורה הרבה יותר מסודרת והרבה יותר נכונה. כל גורמי המחקר והפיתוח היו מאוד מעורבים".
|
|