
28-04-2005, 00:26
|
|
|
|
חבר מתאריך: 30.01.03
הודעות: 913
|
|
|
העובדה שהם העזו מלכתחילה
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי juda שמתחילה ב "סוף סוף- המשטרה הוציאה צו הריסה לאנדרטה לרוצח החייל אולג שייחט"
אומרת הרבה על איך וכיצד נתפס מעמדם של ערביי הארץ בקרבנו - בעיני עצמם.
אדם נחות במדינה לא דמוקרטית (לדידם) - לא היה מרשה זאת לעצמו!
וכן - בהכללה!
העובדה שהקימו את האנדרטה בראש חוצות -
מלמדת על כך שאין בהם צער על מעשי בנם הטרוריסט, אלא להיפך.
יכול להיות מובן צער משפחה על אבדן בנם באשר הוא בנם.
לא את זה אני אשפוט.
אלא שבנסיבות אלו, הייתי מצפה לתחושת בושה ולהפנמת הצער.
על פניו הוא כי משודרת כאן גאוה ולא רק צער נטו.
העובדה שבני משפחתו עשו כן, ולא בחרו לכונן את האבל ב-"ד" אמותיהם -
מציגה לדעתי בריש-גליי את מעורבות כל אחד מבני המשפחה הזו.
גם מעורבות "נפשית" "רוחנית" או כל תמיכה אידיאולוגית - היא מעורבות!
כל מקרה כזה, רק מרחיק אותי (שאינני-קיצוני ואף הומני!)
מלהאמין לכלל ערביי הארץ.
ה"כבדהו וחשדהו" שלי - מתחזק!
ולא, זה לא חדש - זה רק לא מתפוגג ולא מופרך לצערי.
אני לא מאמין!
וכל יום שעבר והאנדרטה עדיין נשארה על תילה -
כל יום שכזה - הוא יום של מוסר דפוק ומחורבן במדינה שלי.
דמי אולג שייחט זועקים מן האדמה ):
יהי זכרו ברוך!
יימח שם המשפחה, חבריה ותומכיה.
טפו!
|