בהיותי חייל בגולני בתחילת שנות ה70 היו לנו מספר קצינים שהתנהגו לא לפי פקודות מטכ"ל וזאת בלשון המעטה . למרות זאת אהבנו אותם . ירי נטל ז"ל היה מ"פ בגדוד 13 . הוא היה בריון רציני שאחת מהשיטות שלו היתה להרביץ לחייליו אבל הם לקחו את זה בחיוך כי הם מאוד אהבו אותו וידעו שהוא יעשה הכל למענם . אני מדבר על מקרים שאצל מפקדים אחרים הם היו נכנסים לתקופות ארוכות לכלא ., גם המכות שלו היו "בכאילו " . הוא נהרג בקרב הראשון על החרמון כשהתנדב כאיש מילואים לרוץ קדימה . מקרה אחר היה של סמ"פ בגדוד שהיה קצין מאוד מיוחד . הוא עלה על מוקש בבקעה שריסק לו את כף הרגל , למרות זאת הוא חזר לשירות עשה את כל התרגילים הקשים כשהוא נושך את שפתיו ולא מוותר .אחד החיילים הבעיתיים שלא היה אהוד במיוחד גם על החברים בפלוגה סרב לצאת מהאוהל בבוקר. היינו אז באימון חוף בבוקיעה. אותו קצין שלף אותו , הוביל אותו לואדי סמוך והודיע לו שהוא מוציאו להורג כי נמאס לו .. לאחר מכן ירה צרור לידו ושחרר אותו למאהל . אותו חייל רץ בזעקות אימה לרופא הגדוד .מובן שאי אפשר היה להתעלם מהמקרה והמח"ט החליט להדיח אותו מהגדוד .מאחר שקצין ברמתו לא מוצאים בשוק הוחלט אכן להדיחו , אבל לאן ? מינו אותו כסמ"פ של הסיירת החטיבתית . הוא אגב התקדם לאחר מכן בשירות מילואים והגיע לדרגת אלוף משנה .

היו עוד לא מעט כאלו, אבל אני חושב שלאור החוק החדש של 300,000 ש"ח, עדיף אולי לשתוק, לפחות בקשר לכאלו שעדיין בחיים.

התופעה הזו אגב לא אופיינית רק לגולני, היא היתה קיימת גם בחילות אחרים.

לדעתי, היום זה לא קורה, השתנו הזמנים.

אני לא מדבר על התעללות . אני מדבר על קצינים שהחיילים העריצו אותם . במקרה הראשון ציינתי שזה היה "בכאילו " . אבל זה נגמר בזה ולא בכלא עם התוספת של "קבע דפוק ".. במקרה השני אפילו שזה לא היה חוקי היתה הסכמה מלאה של החיילים למקרה כי "הנדון למוות " פשוט המאיס עצמו על כולם . נכון שאין דברים כאלה היום , אבל היום גם לא מכניסים כל כך מהר לכלא כמו שהיה בזמני .

שמעתי שפיני דגן, מג"ד 601 ומאוחר יותר אל"מ בחיל ההנדסה, היה קצין "צבעוני" ומעניין. זכור לו במיוחד ירי הצפ"ש בלב בירות. למישהו יש יותר פרטים וסיפורים עליו?

ArmouredDov_D9

ארץ ישראל לעם ישראל - הציונות תנצח!
דף ה-D9 של MathKnight

מישהו יכול להסביר לי פשר הסגידה ל"קצינים" כאלה?

"השגנו את מטרתינו בנחישות ובעוצמה שלא לאפשר לערבים המשוגעים האלה להשיג נשק גרעיני.
אנחנו לא חוששים מאותן 'נשמות טהורות',שכל התנינים בנהרות דרום-אפריקה לא יוכלו לספק להן די דמעות שיוכלו למחות את צביעותן,ובטוחני שאתה מבין אותנו היטב".

רא"ל רפאל איתן במברק אל שר ההגנה הדרום אפריקני מגנוס מאלאן מיד לאחר תקיפת הכור בעיראק.

לפחות בשני המקרים היה מדובר בקצינים מעולים שהחיילים היו מוכנים ללכת איתם באש ובמים. לכן גם סלחו להם על קצת שטויות שהם עשו . ברור שהיום הדברים האלה לא מקובלים .

90 אחוז מהמקרים האלה הם אגדות \ ניפוחי סיפורים כיאה לחטיבת גולני ובמיוחד לסיירת.
אחרי זה בקורס מכי"ם סיירות שהם צריכים לטפס על הר או לעשות דברים מעבר לנדרש בכוחות עצמם הם לא עושים את זה בגלל "שהיה להם מסלול של מטורפים\עם מפקדים מטורפים כלשונך".
אין פה מה להתגאות במעשים האלה מה גם שאני בספק אם הם קראו בכלל.

חבר'ה, מדובר בתקופה של לפני כ40 שנה .הנורמות היו אחרות . אני מביט על התקופה ההיא בחיוך . לא קרה כלום . חייל אחד לא ננשרט . לעומת זאת , אותם "מטורפים " הם שהובילו את גולני להיות חטיבה מפוארת . הרובאים אהבו מפקדים כאלה ותמיד היו גאים להיות חיילים שלהם .

ואני מתכוון לסיירת גולני שלתקופה קצרה חלקנו איתם בסיס במהלך סידרה. ייתכן שמדובר באותו מחזור מפורסם לשימצה שמפקדיו התעללו בו בצורה כזאת שכמעט כל החיילים נשרו. בעיקר מסיבות של נזקים גופניים.
אצלי ביחידה היה מחזור מסויים (אחד מתחתיי-ובו נכלל חבר אחד בפורום הזה) שעבר התעללות לא פשוטה ממפקדיו. רבים מחיילי אותה פלוגה ספגו השפלות יצירתיות ו/או טורטרו בצורה קשה.השיא היה שבמסגרת טירטור סוף מסלול הם כמעט הצליחו להטביע למוות 2 חיילים בחוף תל אביב. אני לא יודע עם זה השתנה, אבל הנסיון שלי מלמד שסוג כזה של טיפול לא חישל את החיילים אלא בדרך כלל שבר אותם פיזית ו/או מנטלית וכך גרם לאובדן של חבר'ה עם פוטנציאל גבוה.

על איזה צוות מדובר?

http://www.fresh.co.il/dcforum/Army/2044.html

בהחלט יש המון אגדות על מה שעבר על הצוות הזה.

אני חייב להוסיף ולציין שכשסיפרתי, כעבור זמן קצר, על שראיתי למכר שלי שהשתחרר שנים ספורות קודם לכן משירות כקצין באותה יחידה (סיירת גולני, כאמור) הוא הגיב בזעם בלתי צפוי (חשבתי אותה עת שהוא יגיב בקלות דעת) וסינן "איזה זכות יש להם לתת מכות לחיילים?!"
מכאן אני מסיק שלפחות מבחינת הפעלת אלימות פיזית (שלא במסגרת שיעורי קרב מגע) מה שעבר על הצוות הזה לא היה נורמטיווי אפילו במונחי אותה תקופה.

אבי היה מספר לי שמפקדו היה יורה מעל ראשם של החיילים כדי שילמדו לזחול צמוד לקרקע...

צריך לזכור שהנורמות היו שונות מאוד.
אדם קרוב אלי מספר איך, כמ"מ צעיר בגולני בסוף שנות ה-60, הוא לא זכה לאמון המחלקה עד שלא "פירק" במכות את החייל הכי חזק בה.

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

"קרבות" בין קצינים וחיילים היו דבר ידוע בזמני .הקצינים היו מורידים את החולצה או את הדרגות ויוצאים לקרב נגד הבריון היחידתי . בדרך כלל הם ניצחו כי הם עשו מאמץ עליון לא להתבזות .אבל כאמור כל זה נעשה בהסכמה .

[QUOTE=חירניק]
...הקצינים היו מורידים את החולצה או את הדרגות ויוצאים לקרב נגד הבריון היחידתי...QUOTE]

אנקדוטה מהסטי"לים , איפשהו באמצע שנות ה-70 :

הגיע לב"ח ביקור של קציני שריון .
כשהם הגיעו לאיזור הרציפים , ראו התקהלות גדולה ושמעו הרבה קריאות עידוד .
כשהתקרבו , ראו שני חבר'ה -מלוכלכים ושחורים- הולכים מכות , וכל "הקהל" מעודד בצעקות .
כשהסתיים הקרב , לבשו המתאבקים את החולצות , וקציני השריון כמעט קיבלו התקף לב :
אחד ה-"מתאבקים" היה קצין בדרגת סגן (להזכירכם , תקופה שבשריון היה דיסטאנס רצחני) .
כששאלו מה הסיפור , הסבירו להם שהיה ויכוח בין הצ'יף לאחד המכונאים , והדרך הכי טובה
לפתרון הויכוח היא מכות , בלי חולצות , על הרציף...


אותו קצין , אגב , היה חזק כמו שור וגם כשהיה מפקד-סטי"ל לא התבייש לעלות לרציף
ל-"אחד על אחד" בלי חולצות מול חבר'ה שקראו עליו תגר...

A friend in need - is a friend indeed

ואני גם יודע על מי מדובר (בלי שמות!!!).
קצין אחר נהג בתרגילים לירות לחיילים בין הרגליים - אני יודע, הייתי חייל שלו.
על שמריהו ויניק ז"ל (מ"פ סיירת גולני שנהרג במלחמת יום הכיפורים, יהי זכרו ברוך!) מסופר ב"אינדיאנים על גבעה 16" של אביחי בקר, שבהיותו מ"פ ג' של 51 נהג לזרוק אבנים על האוהלים כשחייליו לא קמו בזמן.
ויש עוד...
היו זמנים...לא מצטער שעברתי חוויות כאלה, אבל טוב שזה עבר מן העולם (אני מקווה!)

בכונה הזכרתי כאן רק את שמו של ירי . הרובאים היו מתים עליו, למרות המכות , והוא השתלב וזרם יפה במיוחד עם מחזורי מאי השונים, הוא היה מעין אבא של כל הפלוגה והיה הבדל גדול בינו לבין שאר המ"פ שהיו , איך לומר בעדינות, קצת מתנשאים .

היה אחד קובי יעקובי

ותיקי הצנחנים [גוטמן ? ] בודאי זוכרים את גד מנלה שהיה מ"מ בשנות ה 60 בגדוד 50 . היו סיפורים שאת המשכורות . ואז היו מחלקים במזומן הוא חילק לחיילים כשהם על עצים . כמו רוב "המטורפים " הוא היה קצין ששש אלי קרב .הוא נהרג ב 68' בבקעה כקמב"ץ הבקעה יחד עם המח"ט אריק רגב .עברו הפרוע לא הפריע לקרוא על שמו את מחנה גדי ועל שמות שניהם את הישוב ארגמ"ן .הוא נהרג למרות שבתפקידו הוא לא היה חייב להיות בקו האש .

על מעלליו פורסם לפני כמה שנים באחד העיתונים ושמעתי גם מחבר שאביו היה פקוד שלו. מסופר על ההתעללויות של ממש בחיילים. זה לא סותר כמובן שהיה קצין אמיץ, בעל עיטור העוז.

אם כבר אתה מזכיר אותי
אז התעללויות בחיילים בגדוד 50 היו דבר שבשיגרה.
מ"מ שלי בחבלה ירה צרור בין הרגליים לאחד מהחברה שנרדם כ"ביום אוייב" בתרגיל מחלקתי וגם היכה אותו.
סמל המחלקה היה נח כל היום כדי לטרטר בלילה ( שממילא היה מאד קצר), והאמת לא את הכל קיבלנו ב"אהבה" והיו לא מעט ריגעי משבר שחשבנו להחזיר חזרה, וחלק מהמטרטרים פחדו מאתנו לאחר מכן כשנפגשנו במילואים והתפקידים התחלפו.

לא יודע אם היתה לכך השפעה או לא, אבל אחד מהמפקדים שדמותו השפיעה רבות על הכוח המגן נחשב ל"משוגע עם קבלות".
מדובר, כמובן, באורד וינגייט, אבי "פלגות הלילה המיוחדות", שהיה ידוע כטיפוס בעל הרגלים משונים (לדוגמה, היה נוהג להסתובב בעירום במגוריו ולהבריש את עצמו במברשת סוסים במקום להתקלח) וכמי שלא פעם היכה את פקודיו (היהודים - הכאת חייל בריטי בתקופה ההיא היתה לחלוטין לא מקובלת) כאשר לא פעלו כמצופה מהם.

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

חייליו מספרים על הכאות של כפריים לשם הרתעה ועונש ועל לפחות מקרה אחד של הוצאה להורג שרירותית של גבר אחד מכל עשרה בכפר כפעולת גמול (על הטבח ביהודי טבריה, דומני). בקיצור, לא מישהו שהיית רוצה שיהיה אויב שלך.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי קגנס חייליו מספרים על הכאות של כפריים לשם הרתעה ועונש ועל לפחות מקרה אחד של הוצאה להורג שרירותית של גבר אחד מכל עשרה בכפר כפעולת גמול (על הטבח ביהודי טבריה, דומני). בקיצור, לא מישהו שהיית רוצה שיהיה אויב שלך.

לא מדויק.
לגבי אורד וינגייט, יש עדויות לכך שהלקה ערבים ולפחות במקרה אחד "האכיל" נכבדים באדמה רוויה בנפט מהצינור שפוצץ. אין שום עדות שאני מכיר הטוענת שוינגייט הרג מישהו שלא בלחימה (למרות שהוראות הפתיחה באש של הצבא היו, איך נאמר, ליברליות משהו). המקרה של "אחד מכל עשרה" בוצע ע"י סגנו של וינגייט, ה.א.נ. ברידן, בכפר מצר (אאל"ט), כעונש על כך שלא נמסרו לידו רובים שהאמין כי נמצאים בכפר. ליתר דיוק, ברידן, בחר אחד מכל חמישה עשר גברים - שלושה בסה"כ - והרג אותם.
במקרה אחר, בכפר חטין, הוציא ברידן להורג שלושה ערבים שזוהו ע"י אחד יגאל פייקוביץ' כקשורים לטבח בטבריה.
בשני המקרים וינגייט לא רק שלא היה מעורב, אלא כלל שלא שהה בא"י - הוא יצא לחופשת מולדת באנגליה בראשית אוקטובר 1938 (מיד לאחר "ליל טבריה"), במהלכה הודח מהפיקוד על הפל"מ בשל פנייתו לחברי פרלמנט לגבי המדיניות בא"י.

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

קצין "מטורף " אבל רק בדעות שלו היה שלמה באום ז"ל . הגעתי לגדוד המילואים שלו ממש לפני עזיבתו , שמעתי עליו קודם , אבל מעולם לא נתקלתי באדם עם דעות כה נחרצות ועם הרבה ביקורת על הנהגת המדינה והצבא . הוא היה סגנו של אריק שרון ב 101 ואחד האחראים להפיכת הצבא ליותר התקפי ויותר מבצעי . בשיחות עימו הוא טען שבכוחו של צה"ל לכבוש את כל המזרח התיכון , להשתלט על שדות הנפט בסעודיה ועוד דברים מהסוג הזה . חלק מהשיחות היו כטוב ליבו באיזה בקבוק טוב . הוא היה חבר טוב של שרון וטליק אבל תעב את מוטה גור הרמטכל של אז . היה סיפור שרץ בגדוד שלפיו היה פעם כנס קצינים בשארם עם מוטה גור ובאום נכנס באיחור , מוטה שהכירו אמר : " שלוימה , מה שלומך ? " באום הסתכל עליו בכעס ואמר לפני אולם מלא : "אני את החשבון איתך עוד לא גמרתי " . . כזה היה האיש . לזכותו יאמר שהוא לא רק היה דברן גדול אלא היה בין היתר מפקד סיירת 7 והוביל את הפשיטה המשורינת מעבר לתעלה במלחמת ההתשה .

בשרשור הזה על באום מתאר פקוד שלו בגדוד 112 (אולי הכרת אותו?) התנהגות חריגה שלו במהלך מלחמת יוה"כ.
במבצע רביב הוא פיקד על כח החרמ"ש של סיירת 7 (שלושה BTRים), לא על כל הכח שהוביל פינקו הראל.

אז מה

הכרתי היטב את באום . אני לא יודע מאיפה הסיפור הזה ? הגעתי לגדוד 112 בשלהי כהונתו כמג"ד ועשיתי שם מילואים עד 1992 , מעולם לא שמעתי את הסיפור הזה והכרתי את רוב החיילים .

פעם שאלתי את שלמה באום האם זה נכון שהוא בעט בפרד ועילף אותו ? באום טען שזה לא נכון . הוא בכלל נגח בראשו בפירדה ולא בפרד . אז ותיקי כפר יחזקאל אמרו שזה לא חכמה , "נראה אותו גיבור נגד פרד " . הוא היה חזק בצורה לא רגילה .

למרות שבסיכומו של דבר הוא חיובי למדי כלפי וינגייט, הוא גם מביא ללא כחל ושרק דיווחים על התנהלות ברוטאלית שלו כלפי ערבים, שגם להודתו שלו חרגה לעיתים מהגבולות שהציב בפני חייליו שלו. לדוגמא, בפעולת הנקמה שלו אחרי רצח חברו הקרוב חיים שטורמן. ככלל, אין ספק שהוא היה מאוד אקצנטרי. יש לומר גם שההיסטוריה האישית שלו כוללת דיכאונות קשים ולפחות נסיון התאבדות אחד. מצד שני, אין ספק שהוא היה גאון צבאי ופורץ דרך. המוזרויות שלו היה בסך הכל תוספת ססגונית והברוטאליות שהפגין מדי פעם לא חרגה לדעתי ממה שהיה נהוג בקולניות הבריטיות.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי קגנס למרות שבסיכומו של דבר הוא חיובי למדי כלפי וינגייט, הוא גם מביא ללא כחל ושרק דיווחים על התנהלות ברוטאלית שלו כלפי ערבים, שגם להודתו שלו חרגה לעיתים מהגבולות שהציב בפני חייליו שלו. לדוגמא, בפעולת הנקמה שלו אחרי רצח חברו הקרוב חיים שטורמן. ככלל, אין ספק שהוא היה מאוד אקצנטרי. יש לומר גם שההיסטוריה האישית שלו כוללת דיכאונות קשים ולפחות נסיון התאבדות אחד. מצד שני, אין ספק שהוא היה גאון צבאי ופורץ דרך. המוזרויות שלו היה בסך הכל תוספת ססגונית והברוטאליות שהפגין מדי פעם לא חרגה לדעתי ממה שהיה נהוג בקולניות הבריטיות.

ממליץ לקרוא את המסמכים המקוריים בארכיונים השונים...
לגבי הברוטליות של וינגייט (ויותר מכך של פקודיו) כלפי ערבים - אני מניח שאתה צודק.

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

ציטוט

בכפר חטין, הוציא ברידן להורג שלושה ערבים שזוהו ע"י אחד יגאל פייקוביץ' כקשורים לטבח בטבריה

האחד ע'''פ שמו ושם משפחתו הוא לא אחר מאשר, יגאל אלון סגן רמטכ''ל וסגן רה''מ וכו' שעיברת
את שם משפחתו לאלון.

אגב, יגאל אלון מעולם לא היה סגן הרמטכ"ל. הוא היה מפקד הפלמ"ח ואחר כך מפקד פיקוד דרום עד שספק עזב את צה"ל, ספק הועזב מימנו.

אכן אלון מיודענו.
שגם בפו"מ לא בדיוק פעל באופן שמש"קיות חווי"ה היו ששות לספר עליו...
אבל... זמנים אחרים ומצבים אחרים.

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

נו באמת...
יגאל פייקוביץ = יגאל אלון

רבים הסיפורים שרצים עליו וביניהם: ( אני מקווה שאני זוכר נכון את הפרטים)

אם מדובר בשמועות ותו לא, אפשר למחוק, בטוח שיש פה חבר'ה שיכולים לאמת/להכחיש
מימי רצועת הביטחון:
1. כוח של קורס קצינים נתקל/עולה על מטען סמוך לגדר, לכוח הרוג לוחם גדוד 101 לשעבר.
יוסי בכר המכהן כמג"ד 101 נכנס עם הג'יפ לתוך לבנון, עולה על מכסה המנוע עם משקפת ומכווין ארטילריה למרות שפע פצמ"רים שנופלים מסביב.
2. סרט שצולם מעטפ, מארב של סיירת צנחנים, הכוח נתקל ויוצא להסתערות.
בסרט רואים שיוסי בעצם מסתער לבד על המחבלים.

2. ראיתי את הסרט הזה. ביצוע טוב, אבל לא מה שאתה מתאר...

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

2. ממש לא לבד

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

https://2016-uploaded.fresh.co.il/2...22/37753829.pdf









("גדוד מוטיבציה" מאת אביחי בקר, "מעריב", 15.08.1996, עמודים 4-5)

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)

יש למישהו קישור לסרט הנ"ל?

למה להרחיק עד וינגייט ? יש סיפור שאינני יודע האם הוא נכון על מאיר הר ציון שהיה אז קצין ולקח עימו חבורה של לוחמים מהיחידה ויצאו לנקום את רצח אחותו שושנה במדבר יהודה . יש עוד סיפור עליו שבזמן סיור בדרום , משה דיין שהיה אז רמטכ"ל כיוון נשק לאיזה בעל חיים והר ציון העיף לו את הרובה מהיד .

שושנה הר-ציון ועודד וגמייסטר, זיכרם לברכה, נרצחו על ידי בדואים במדבר יהודה.כנקמה, מאיר הר ציון וחבריו רצחו 4 גברים מהשבט. הרג אקראי, יש לומר. למרות שבתחילה הוא נעצר על האירוע, מיסמסו את העניין עבור מאיר הר ציון.

סופר לי על אחד ממפקדי היחידה שלי בעבר שסבר שהחיילים לא מבצעים כראוי את תרגולת טיהור חדר בלש"ב ולכן, בלי לומר לאיש, ניצב בתוך חדר בזמן ש"טוהר" באש חיה כשהוא עומד באותה פינה שסבר שהחיילים מזניחים בזמן הטיהור. וכמובן, הוא יצא מהחדר בריא ושלם.
כשבתמימותי חזרתי על הסיפור בפני חברים מיחידות אחרות, הם הגיבו בגיחוך שלכל יחידה יש את הקצין המיתולוגי שלו מיוחס אותו מעשה בדיוק...

שמעתי את זה על ארז גרשטיין ז"ל.

"תשקר‭,"‬ הוא אומר. "אל תספר את כל הסיפור. הישראלים, בעיקר העמותות שפועלות בקרב המסתננים פה, אוהבים שמשקרים להם‭."

הייתי עד לזה באימון מילואים. כנראה שהמיתוס הזה אשכרה גרם לכמה מפקדים לעשות את זה.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

בSAS זה נוהל על-מנת לתת משוב.

אם קצינים עושים את זה רנדומלית, מבלי ליידע את החיילים ועוד במקום בו הם אמורים לחטוף אש ולא כמו בSAS שם הם מדמים בני ערובה, הם לא מטורפים-הם טיפשים.

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

ובתמימותי הרבה חשבתי שבכל היחידות הרציניות בעולם, וגם כמה בארץ, עושים את זה...

אגב, זה לא רק לטובת משוב אלא הרבה מעבר.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

תיקון-אני יודע על הSAS, סביר להניח שעוד יחידות אימצו את זה (או לחלופין הSAS אימץ את זה מיחידה אחרת).

ההבדל המאוד מהותי הוא-

1. הנוכחות של האדם בחדר ידועה מראש למשתתפים.

2. האדם הוא מטרת "נו-שוט" בעוד שבמקרה של "בואו אני אוכיח לכם שאתם לא דוקרים פינות" המטרה היא דווקא שהאדם כן יחטוף כדור...

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון