מה היה לנו?

החמישיה הקאמרית התייצבה מגוייסת כולה (כמו כל אומן ישראלי טוב) למלחמה ביוקר המחיה. אז מותר להתעלם מייצוג שתי חברות אשראי המלוות כספים בריבית שגם אלפרון היה מתבייש להעניק. או ייצוג שני טייקוני מזון. חלילה וחס. עכשיו שקט, נלחמים.
זאת הסיבה שבין הנואמים ניתן היה למצוא את מי שהעמלות ששילמת לבנק שלכם מימנו את הקמפיין איתו, זה שמעוניין להיות ראש הממשלה שלכם. או זה שגובה מאות שקלים עבור הופעה (לא שאסור לו, כמובן, רק שלא יבוא לטעון בשם צדק חברתי, מושג ערטילאי).

הישג ראשון למוחים מקרב מעמד הביניים- מס רווחי הון יעלה. מה זה אומר? שכל אלו שחסכו ובנו תיק צנוע של קרנות נאמנות בבנק במקום הפק"מ הזוחל, אלו שעובדים וחוסכים ואולי רוצים לשמור לילדים- ישלמו עוד קצת מס. זה לא שהתלוננו על המיסים, נכון? אה, רגע..
אה כן, וגם יבטלו את התכנון להוריד לכם, אלו שעובדים קשה ומגיעים לשכר עם מדרגות מס סבירות, את מס ההכנסה. כי צריך לממן את אלו שחלשים מכם, לא? בכל זאת, מי שקרא לקחת מהעשירים ולתת למעמד הביניים, הכשיר את הקרקע לקחת ממעמד הביניים ולתת למעמדות החלשים. מעמדות, אגב, בהם נמצאים לא מעט מאלו שלא ממש מעניין אותם מה קורה למדינה, למעמד הביניים, או למיסוי. כי הם חיים בתוך עצמם ולא ממש מצהירים על כל ההכנסות שלהם. מה אכפת למעלים המס שהעלו את המס?

אה, ומילה טובה לגלובס על המאמר הזה, על צדק חברתי אמיתי, בין שתי המדינות, זאת של תל אביב וזאת של הדרום
http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000693365

"

בשנת 2004 התמלאה העיר אשדוד בשלטים מפחידים. "תושבי אשדוד, הקסאמים בדרך אליכם". ככתב צעיר במקומון בעיר, העורך ביקש ממני לאתר מי הגורם הקיצוני, ההזוי, שמעלה על דעתו תרחיש כזה. זה נראה אז כמו מסע הפחדה של ימין סהרורי. קסאמים באשדוד? מה פתאום. ואכן, הקסאמים באמת לא הגיעו, אבל הגראדים כן. כי בעזה לא בוחנים רק את הגבולות הטכנולוגיים שעומדים לרשותם, אלא בעיקר את גבולות הסולידריות של הציבור הישראלי; ולגבולות האלה קוראים "בין גדרה לחדרה"."

"

חמאס הספיק להתאמן ולהתמקצע מאז, והוא פועל כצבא קטן עם חטיבות, גדודים ופלוגות. צה"ל יודע וצריך להתמודד גם איתם, אבל בשביל זה צריך בדיוק את אותה סולידריות חברתית שהתיימרו להשמיע בכיכר רבין בת"א. מי שמאמין בצדק חברתי ובערבות הדדית צריך לקרוא לא רק לדיור בר-השגה, אלא גם לניפוץ מאזן האימה הזה. מאזן שמחלק את הארץ בין מדינת ת"א למדינה במלחמה".

ולסיום- איך אפשר בלי להתייחס לקריאות למדינת רווחה (מה, לא ידעתם שפעם היתה פה שוודיה של המזה"ת, הכל היה בחינם ואף אחד לא שילם כלום? פרט למדינה, כמובן..)-

http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000693396

ששש... לא לספר, שכסף שלווים צריך להחזיר מתישהו.

"תשקר‭,"‬ הוא אומר. "אל תספר את כל הסיפור. הישראלים, בעיקר העמותות שפועלות בקרב המסתננים פה, אוהבים שמשקרים להם‭."

כל מילה זהב אחי, תרשה לי להוסיף עוד משהו בעניין שמייצג את הגישה המטומטמת:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4142756,00.html

אתה לא חייב לבוא ולבזבז את זמנך ולקרוא הכל. הבנאדם בא ומברך את ליצמן על כך שברוב גאוניותו הפך את טיפול השיניים לילדים לדבר בחינם. אבל רגע, מסתבר שזה לא בחינם, מסתבר שזה על חשבון סל התרופות בחינם. מה עושים? מגדילים את נטל המס על האנשים בשירותי הביטחון, אחרי הכל, צריך לשים גבול לעזרה ההדדית.

מי מאיתנו לא אוהב לקבל מתנות חינם? כשמחלקים דוגמיות בסופרמרקט (בדרך כלל יוגורט חדש), אנחנו תמיד הראשונים להתייצב - משקיעים שתי דקות מזמננו על מנת לקבל מוצר בחינם ומרגישים מבסוטים עד הגג ולא רק מהטעם אלא מעצם ההשג - קיבלנו משהו בחינם , חסכנו שלושה או חמישה שקלים. זה גם הרעיון שעומד מאחורי ה- "מבצעים" , אתה משקיע מעט מזמנך ומצליח לקבל בחזרה (כך זה מוגדר) כמה שקלים בודדים על כל מוצר - נשמע משתלם, לא? אחר כך אפשר להתמקד בעיסוק האובססיבי החביב כל כך על הישראלים - גובה המשכורת. כי נורא חשוב מה יהיה לך בנטו. מה תעשה עם הנטו הזה? פחות חשוב.

אבל כמה מאיתנו משקיעים את אותו זמן בניסיון לחתוך בצד ההוצאות שלנו? לעבור על חשבונות שמגיעים מהמדינה, מהעיריה, מחברות התקשורת וכו וכו' זה הרבה פחות מהנה, נכון? מי שרודף אחרי כל שקל בצד ההוצאות גם עלול להחשב כ"קמצן". אנשים נמדדים בחברה שלנו על פי כמה הם מרוויחים ולא על סמך השאלה מה הם עושים עם ההכנסות שלהם.

וזו בדיוק הסיבה שבגללה המחאה החברתית הצליחה לסחוף אחריה כל כך הרבה אנשים, כי הרבה יותר קל לחשוב מה אתה מקבל במקום להפנים מה אתה נדרש לתת . זה אולי ישמע לכם אבסורד, אבל בחיי היום יום מרבית האנשים מעריכים שקל שהם מקבלים יותר מאשר שקל שהם נותנים. תוספת של 500 ש"ח במשכורת תרגש אותנו יותר מאשר עלייה של 500 ש"ח בהוצאות המתפזרת על פני כמה חברות. ההמונים המפגינים בכיכרות לא מצליחים לתפוס את הקשר בין שורת ההכנסות שלהם ובין שורת ההוצאות שלהם. חשוב להם "לקבל" מהמדינה יותר והם לא מודעים או מדחיקים את העובדה שלשלם כך יצטרכו לתת למדינה יותר ואם מדובר על מעמד הביניים - הרבה יותר . כי הוא זה שמחזיק את המעמדות החלשים יותר.

כשאתה מזמין ארוחה במסעדה לכל החברים שלך, אתה נהנה ביחד איתם, כל כך כיף לך עד שאתה מייחס מעט חשיבות לכך שאתה זה שמשלם את החשבון. זו התנהגות אנושית נורמלית - (אלא אם כן אתה קמצן כרוני) אבל כדי לא לפשוט את הרגל כדאי לשים לה מגבלות ולהבין שאין מתנות חינם. כאשר מישהו נהנה, או הוא או מישהו אחר חייבים לשלם בסוף את החשבון.

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”