http://www.calcalist.co.il/local/ar...3563811,00.html

וזה כמובן עומד להיות נסוי מעניין בבולשיבזם כלכלי מודרני.

אם עם ישראל קונה 4 ספרים ב100 ש"ח בשבוע הספר כי זה נוח לו ונוח להוצאות ואם עוד לא נולד הסופר שמישהו מנע ממנו להוציא את ספריו לאור בעצמו - אז מה רואה כבוד השרה לעצמה להתערב?

האם היא סבורה שכעת יקנו כולם 2 ספרים ב200 ש"ח רק כי החוק לא מרשה אחרת?

הימור שלי - רבים יוותרו על ספר כמתנה או כפינוק קטן. קניות מזדמנות של ספרים תעלמנה וכולם יצאו ניזוקים [חוץ מהשרים כמובן. הם תמיד יוצאים בסדר ואולי אפילו מקבלים ספר עם הקדשה]

שרוקי, תגיד לה משהו!

למה היא מתערבת? כי לחוק הזה איכשהו יש תומכים מימין ומשמאל, אותה הסכמה נדירה מכל סיעות הבית על הכנסת הממשלה עוד יותר עמוק לכיס של כולם.
וזה מדובר כבר שנים-

http://www.kav.org.il/100994/b1017

ובן דודו הפיסח של אותו חוק

http://bibi.org.il/2/edu/shira/kol/a.html

"תשקר‭,"‬ הוא אומר. "אל תספר את כל הסיפור. הישראלים, בעיקר העמותות שפועלות בקרב המסתננים פה, אוהבים שמשקרים להם‭."

מישהו יכול להסביר את הטענה הזו?

ציטוט:

הגורמים השותפים לגיבוש הצעת החוק מעריכים כי כתוצאה מהחוק המחיר הנקוב לצרכן של ספר יהיה נמוך בעשרות אחוזים מהמחיר המומלץ לצרכן כפי שהוא היום.

הוצאות לאור כיום מניחות שבסופו של דבר כל ספר שהן מוציאות יימכר ב-50 ש"ח ומטה במבצע, ולכן כדי להיות רווחיות הן צריכות "לעשות קופה" בחודשים הראשונים להוצאת הספר. אם הן ידעו שמחיר המבצע לא יהיה נמוך כפי שהוא היום, הן יוכלו מראש לקבוע מחיר נקוב נמוך יותר.

זו תאוריה נחמדה שלא תעמוד במבחן המציאות לדעתי.

ושיתוף פעולה של הגברת לבנת שרוצה להחמיא לשמאל כדי שיאמרו שהיא ליברלית

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

ההיגיון מאחורי הצעת החוק הוא שאם תמנע מאנשים לקנות ספר חדש במחיר של בסביבות ה- 25 ש"ח (במסגרת בנדל של 4 ספרים למשל) אז לא תהיה להם ברירה אלא לקנות את הספרים במחיר מלא.

המטרה של הצעת החוק (להגדיל את תמלוגי הסופרים על היצירות החדשות שלהם) מצלצל נורא יפה ורומנטי אבל הבעיה היא שספר זה לא לחם או חלב ואפילו לא דלק. אנשים יוכלו להמשיך את חייהם במידה לא מבוטלת של נוחות גם אם הם יוותרו על רכישת ספרים חדשים ב80 ש"ח ומעלה.

יכול מאוד להיות שאם הציבור הרחב היה מרוויח כמו השרה לבנת אז יש סיכוי שהחוק היה משיג את מטרתו ולכן נשאלת השאלה האם השרה זוכרת שקיים פער מסוים בין ההשתכרות שלה לבין ההשתכרות של הציבור שרוכש ספרים ב25 ש"ח (והיה נמנע מלרכוש אותם אילו המחיר היה גבוה).

(אני אישית לוקח ספרים מהספרייה ותמיד כשאני קורא ספר טוב אני מקווה שהיוצר קיבל ומקבל תמורה הולמת אבל אין סיכוי שהייתי משלם עליהם את המחיר שנקוב עליהם כמחיר לצרכן [בדרך כלל כ80 ש"ח] ולא כי אני לא רוצה אלא כי זה יקר).