
06-03-2012, 19:17
|
|
|
|
חבר מתאריך: 25.08.03
הודעות: 4,830
|
|
מדוע אני כועס?
ובכן באיזור מגורי אני עד לצערי לפעילותם של עברייני רכוש וכמובן שאני מצפה מהמשטרה לעשות יותר. זו מצידה משתדלת לקיים סיורים משטרתיים ולעצור לבדיקה מי שאינו נראה כתושב המקום ושמשוטט לו בחוסר מעש כביכול. (תצפית ומעקב הם תנאי בסיסי לביצוען של העבירות הנ"ל). בפסיקה זו למעש נטלה השופטת את האמצעי הבסיסי הזה מידי המשטרה.
לכל סעיף בחוק קיים סעיף המאזן אותו במקרה דנן וזאת למיטב הבנתי הנידון הוא על האיזון בין סעיף 216(א)(5) לחוק העונשין, המטיל חצי שנה מאסר על מי שנמצא "משוטט בחצרים או בקרבתם או בדרך או בכביש או בסביבתם, או במקום ציבורי, והכל בזמן ובנסיבות שיש בהם כדי להסיק שהוא נמצא שם למטרה אסורה או פסולה". לבין סעיפים מאזנים העוסקים בזכותו של החשוד.
ברור לי שיש כאן נידון התלוי בשיקול הדעת של הרשות המבצעת קרי המשטרה מחד ושל הרשות השופטת מאידך. במקרים המתוארים המשטרה לא עצרה אנשים תמימים אלא בעלי עבר פלילי שגם נשאו נשק (קר). מטרת השהייה שלהם במקום כנראה עוררה חשד והוא ככל הנראה גם לא היה חשד שוא.
ולסיכום לא די בכך שבתי המשפט מקלים באופן חסר פרופורציה עם עברייני רכוש, אלא שמהיום הם גם מונעים מהמשטרה לבצע את פעילויות המניעה המתבקשות, ונטרל את הגורמים המזיקים לכולנו.
|