גילה אדרעי להנהלת הרכבת: חלקו אייפדים לנהגי הקטרים - בנוסף לתלושי חג של 1,000 שקל לעובד
יו"ר ועד עובדי הרכבת ביקשה מההנהלה לחלק אייפדים וסמארטפונים למאות נהגי קטרים, כדי לשפר את הבטיחות ■ ההנהלה הציעה אייפדים לכל 2,000 עובדי הרכבת במסגרת שי לחג ■ אדרעי מסרבת וטוענת: אין קשר בין האייפדים לתלושים


נראה שוועד עובדי רכבת ישראל לא מסוגל להסכים עם הנהלת החברה על שום דבר: יו"ר הוועד, גילה אדרעי, ביקשה מההנהלה לחלק מאות מכשירי אייפד וטלפונים חכמים (סמארטפונים) לנהגי הקטרים, אך סירבה להצעת ההנהלה לחלק את המכשירים כשי לחג.

http://www.globes.co.il/news/articl...?did=1000732776

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

כי אחרת איך יוכלו המסכנים לסחוב את האייפד הכבד כל הדרך הבייתה.
עם זאת הם צודקים - לא צריך לקשור את חלוקת היגוארים לתלושי הרעב בסך 1000 ש"ח שמקבלים העובדים. ממש חוצפה של הנהלת הרכבת.

------------------------------------
אבל עכשיו ברצינות - זה רק אני או שיש משהו מפחיד בחלוקת צעצוע כמו אייפד לנהג קטר.
מישהו חשב מה תהיה ההשפעה על הבטיחות כאשר הנהג יהיה באמצע משחק אנגרי בירדס במפגש מסילה עם כביש? אבל הכל למען הבטיחות כמובן...

www.meirtv.co.il

רק בטיחות. זה כל מה שמעניין את הועד.

אתה מתאר מצב שנהגי הקטר נוהגים ולא שובתים

פועלי כל העולם התאחדו.

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

מה זו החזירות הזו?!

זה בדיוק מה שמציעים במקום עבודתי. או תלושים או המרה למתנה (אם צריך גם מוסיפים תשלום)

ציטוט:

"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.

שיתחילו קודם מקומפי

-----------------------------
S e g m a n y

אני רק טוען שיש אנשים שם (כמו גילה למשל) שהצורה שהם מתבטאים בה בתקשורת מראה שאייפדים זה גדול עליהם אז שיתחילו עם משהו משהו פשוט כמו קומפי
אחר כך נשדרג להם לאלפוני

אין לי שום דבר טוב להגיד על אדרעי ועל הכנופיה שנקראת ועד עובדי הרכבת, אבל אני חושב שבמקרה הזה
הם צודקים. ההגיון אומר שהם צריכים לקבל את הנחיות הבטיחות כמה שיותר מהר ואם הם לא מגיעים לתיבת
הדואר שלהם כל יום אז צריך למצוא לזה פיתרון. הפיתרון יכול ליהיות שהם כן יגיעו לתיבה כל יום או כל פיתרון
אחר (לאו דווקא אייפד). מעניין איך מטפלים בבעיה הזו בחברות רכבות אחרות.

לא יודע, אולי עם כל מיני דברים לואו-טק כמו לוחות מודעות ותדריכים יומיים\שבועיים?

זה לא סיבוך גדול לתדרך עובדים לגבי הנחיית בטיחות חדשה, וכך אתה יכול להיות בטוח שהם אכן קיבלו אותה (בניגוד לאייפד, שאולי מישהו שכח לפתוח את האימייל שלו בו באותו היום). חבורת המושחתים הזו מתנהגת בחזירות לא נורמלית, כשנותנים לה את כל היד והיא מייד דורשת גם את היד השנייה...

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

הIPAD ברשת אירגונית הוא לא בונוס או מתנה ,הוא משמש ככלי לניהול ובקרת עובדים עם כל המשתמע מכך.....
לכן בהיותו כלי בארגז הכלים של ההנהלה היא זו שצריכה לממנו.

וכרגיל אין ארוחות חינם.

אני מכיר כמה אירגונים לא קטנים (אלפי עובדים) ובאף אחד מהם האייפד הוא לא כלי לניהול ובקרת
עובדים, יש דרכים יותר זולות לנהל ולבקר עובדים או להפיץ להם חוזרי בטיחות במקרה הזה. מה
שכן, אני מסכים איתך שאם הנהלת הרכבת החליטה להפיץ את חוזרי הבטיחות בעזרת אייפד הם
צריכים לממן את זה ולא לגרום לעובדים לוותר על מתנת החג שלהם בשביל זה.

מה היה טרום עידן ה I PAD? איך התנהלו עם מעקב אחרי עובדים?

ציטוט:

"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.

פעם האמינו להם
אחר-כך התעסקו בעיקר ב"מה" ופחות באיך ומי
ולבסוף הוחלט שהכי החשוב כמה ($) ? ובכלל לא חשוב איך ומי.

כרגיל בדיחה:
בעיירה נידחת היה יהודי מקומי שהיה ממונה על הקבורה המקומית.
בכל מקרה שלא נדע הוא היה מגיע לבית המשפחה האבלה,היה אוסף את הנפטר,מכין אותו,תולה מודעות ומקיים לוויה.
בעבור השנים התכנסו פרנסי העיר והחליטו שעבודתו של הקברן קשה מדי וע"מ להקל עליו יש למנות לו עוזר שיעשה את עבודת איסוף הנפטר במקום הקברן,החליטו וקיימו.
לא עברו ימים רבים ושוב התכנסו פרנסי העיר,"עבור שני עובדים צריך גם פקידה שתנהל את הרישומים.
.......נו ברור שאם כבר יש 3 עובדים צריך גם מנהל....והמנהל צריך חשבת שכר,הרי צריך שיהיה סדר.

בסוף השנה פנה הגזבר לראש הכפר "צר לי אבל ההוצאות של מחלקת הקבורה מוגזמות,אנא פתור את הבעיה"

בלא דיחוי המועצה התכנסה ובסוף הישיבה הגיעו להחלטה פה-אחד.......אין ברירה צריך לקצץ ולכן הקברן יפוטר.

כי הרי איך יקבלו נהגי הקטרים הודעות על שינויים בלו"ז הרכבת?
מכשירי המירס מאפשרים תקשורת RealTime ברשת ה-IDEN, אבל שמעת פעם איך מירס מצפצף? זה מאוד מעצבן.

וחוץ מזה, עבודה של נהג קטר היא קשה בצורה בלתי-רגילה. נסיעה בקו תל-אביב - חיפה יכולה להיות מאוד משעממת. מה יעשה הנהג? יביט באופן תדיר בלוח המחוונים? יבהה כמו אידיוט בפסים? הרי הסיכוי שמשהו יעלה על הפסים שואף לאפס.
האייפד מאפשר להפיג את השעמום הזה ע"י משחק באנגרי בירדס, גלישה בפרש או צפיה בסרטי "דיסני".
זהו כלי עבודה נטו! והוא בכלל לא יקר. אפשר לקנות כמה כאלה אפילו מהמשכורת החודשית הזעומה של נהג קטר.

קפיטליזם חזירי! את השי לחג רוצים לגזול להם?
הרי קל להטפל לנהגי הקטרים. הנהלת הרכבת ופקידוני האוצר יודעים שמדובר באנשים ערכיים שמחוייבים לציבור הנוסעים ולכן לא יעלה בדעתם לעשות מעשה.

לפני שהחליטו לקצץ בבשר החי של שוברי השי לחג (כי איך יקנו בשר אנטריקוט לחג? יש יוקר מחיה!), ראוי היה לקצץ בשומן של מגזרים מנופחים כמו הרופאים והמורים.
אבל המציאות אינה צודקת וכידוע: מי שמשקיע שוקע ומי שחרא צף.

“I lived in countries that had no democracy... so I don't find myself in the same luxury as you do. You grew up in freedom, and you can spit on freedom because you don't know what it is not to have freedom.”
― Ayaan Hirsi Ali