|
05-05-2012, 18:55
|
|
|
|
חבר מתאריך: 30.07.05
הודעות: 7,874
|
|
פריקה.. פפריקה וכאלה..
אחת לכמה חודשים, כנראה מיקום הכוכבים בשמים משפיע על מצב הרוח של אמא שלי, ואז היא בוחרת פיפס קטן להיטפל אליו, והפיפס הקטן הזה עולה ותופח מהר בליווי של צרחות וצעקות והופך לריב רציני. לא יספיקו לי אצבעות בגוף כדי לספור את כמות הפעמים שזה קרה.
באמת שהיא אמא טובה, והיא תמיד לצידי ותומכת בי, והיא הקריבה למעני המון, אני מודעת לזה וחס וחלילה לא לוקחת את זה כמובן מאליו, והיא יודעת שלא (אפילו שלפעמים נוח לה להעמיד פנים שהיא לא יודעת). אבל יש לה את הנטייה הזאת לחפש קונפליקטים מדי פעם. היא עושה את זה עם אנשים שהיא מכירה (מה שהוביל לזה שכמעט ואין לה חברים), עם אנשים שהיא לא מכירה (בצורה כזאת שפשוט מביך לעמוד לידה באותו הרגע), ולי היא עושה את זה הכי הרבה כי אני תמיד פה וכי אין לי ממש ברירה. ובאותו רגע אני מפסיקה להיות הבת הטובה שהיא מתגאה בה תמיד, והופכת להיות לאגואיסטית, לחוצפנית וכו' וכו'..
כשהייתי קטנה יותר, הייתי מעדיפה לבלוע את הגאווה שלי, להגיד סליחה, לשחק אותה כאילו אני באמת מצטערת על זה, רק שנוכל לחזור ליחסים טובים (לפעמים זה היה גם כדי לבטל את העונש, אני מודה), אפילו שהרגשתי מושפלת ושנאתי את עצמי בשניה שישבתי מולה ושיקרתי.
אבל עם הזמן זה נהיה קשה לוותר על העקרונות שלי ועל מה שאני מאמינה בו, ואני פשוט לא יכולה להביא את עצמי למצב הזה יותר. כשאני חושבת שטעיתי, אני מבקשת סליחה, אבל כשאני חושבת שלא הייתה דרך בה הייתי יכולה לנהוג בצורה אחרת, אז אני אעמוד על שלי. וזה כמובן מעצבן אותה עוד יותר, כי מה קרה שאני לא מוכנה לבקש סליחה פתאום? זאת הייתה הדרך היחידה שהיא הכירה כדי להחזיר דברים למצב רגיל, ועכשיו כשלקחתי את זה ממנה, היא לא יודעת מה לעשות עם עצמה.
אני עוד לא זוכרת אף ריב רציני שבסופו היא זאת שקמה וביקשה סליחה, אם היה אז זה או שהויכוח לא היה רציני, או שהיא העמידה תנאים, או שהיא הכריחה אותי להצטער קודם.
עכשיו סבבה... אולי כשהייתי בת 14, באמת עוד הייתי צעירה, ובאמת הייתי טועה ולא יכלתי לראות את זה. אבל בחיאת רבאק, אני בת 22, בנאדם בוגר לכל דבר, שיכול לחשוב בעצמו ולראות שלא הגיוני שהוא היחיד שלא בסדר תמיד.
הפעם, הריב התפתח למצב כזה, שככל הנראה אני לא אטוס איתה לחו"ל, טיסה שתכננו כבר חצי שנה ואמורה להמריא בעוד 4 ימים. ולמען האמת? אני גם לא רוצה לטוס איתה, לא אם אלה היחסים בינינו, ולא אם היא משתמשת בזה כדי לכופף לי את היד ולגרום לי להגיד דברים שאני לא מתכוונת אליהם. יותר חבל על כל הכסף שיבוזבז.
למי שממש מתעניין, הריב הפעם התפתח מזה שהייתי עסוקה כמה דקות במחשב באיזה משהו שהייתי צריכה להתרכז בו, והיא נכנסה כל כמה שניות כדי לשאול איזה בגדים כדאי לה לקחת לטיסה. באיזשהו שלב אמרתי לה שקשה לי להתרכז ככה, ושעוד כמה דקות אני אתפנה ואעזור לה. ואז מה שנקרא all hell broke loose. לא שזה משנה, באותה מידה זה היה יכול להיות כל דבר נורמטיבי אחר, שבגלל מצב רוח מסויים הוא היה נראה לה לא תקין.
ואני? אני לא אוהבת קונפליקטים, לא שאני מושלמת, אבל גם כשעושים לי משהו מגעיל, אני לא מסוגלת להישאר כועסת על מישהו. וכשכן יש קונפליקט שלא בשליטתי, ואני מנסה מאוד לפתור אותו או לעבוד על המצב, וזה בכל זאת לא עוזר, אני די חסרת אונים.
בפעם הקודמת שרבנו, איכשהו, כעבור כמה ימים לאט לאט המצב נרגע כי היא הייתה צריכה איזה משהו והיא התייחסה אלי כאילו כלום לא קרה כדי להשיג את זה. אבל הפעם? יהיה מעניין לראות מה קורה ולאן זה מתפתח. stay tuned וזה חח.
_____________________________________
|
|