בטור פרשנות שניתן להגדיר כ"קומי ושובבי", מצליח צבי בראל לדלג בחינניות מעל המציאות ולהמשיך בקו שלו אודות הדמוקרטיה הפושה ברחבי ארץ הפרעונים, הפירמידות וכרישי המוסד...

"...התוצאות הללו, שאינן סופיות אבל משקפות ספירה של יותר מ-90% מהקלפיות, מעידות קודם כל על נסיגה משמעותית בתמיכה הציבורית באחים המוסלמים, אחרי הניצחון המוחץ אותו גרפו בבחירות לפרלמנט (כ-47% תמיכה, בהם כלולים קולותיהם של כמה מפלגות חילוניות שרצו בגוש אחד עימם). נראה כי הסיבה העיקרית לכך נעוצה בחשש מפני שליטה מלאה של האחים המוסלמים בכל מערכות השלטון, ביניהן בפרלמנט, בנשיאות ובניסוח החוקה החדשה. חאלד סלאח, עורכו של העיתון אל-יום אל-סאבע, הביע חשש מכך במאמר שפרסם בשבוע שעבר, בו הציג את האפשרות שהשלטון יעבור לידיה של "עריצות חדשה" - עריצות הזרם האסלאמי.

זהו שינוי בתפישה לעומת האופוריה שליוותה את הבחירות לפרלמנט, שבהן הבחירה באחים המוסלמים סימלה את ההשתחררות המוחלטת מכבלי המשטר הישן שאסר על פעילותם. אז, גם תנועות המחאה של הצעירים תמכו באחים המוסלמים וראו בהם שותפים מלאים למהפכה. כעת, אחרי התוצאות המסתמנות בבחירות לנשיאות, נקלעות תנועות המחאה לדילמה קשה: בחירה בשאפיק פירושה החזרת המשטר הישן, בחירה במורסי פירושה שליטה מוחלטת של האחים. התוצאה מבחינתם עלולה להיות אחת: המהפכה לא השיגה את מטרותיה...."

http://www.haaretz.co.il/news/world...-east/1.1716803

---------------------------------------------------

טוריו של צבי בראל לאורך מערכת הבחירות המצרית היו תאווה לעיניים - מותחים, מעניינים, מלאי תפניות ועניין. חלק מהתפניות נבעו מכך שהמציאות שם יציבה בערך כמו הקול של יאסר עראפת, וחלק מהתפניות נבעו מכך שצבי בראל בחר קו מרתק של "מצרים הופכת לדמוקרטיה" והיה צריך להנדס בכל פעם את המציאות בכדי שתתאים לתזה המסעירה והלא-ממש-מחוברת-למציאות הזו.

להלן לינקים אקראיים שלו, שיספרו לנו איך האחואן מלאי חרדות מה"מועמד המתון" (זה שהארץ בישר לנו שיהיה יריבו הגדול של עמר מוסא בסיבוב השני בבחירות (הם סיימו במקומות 4-5, וזכו ביחד לפחות מרבע מהקולות...), אודות כניעת הצבא ל"תנועות ליברליות ודתיות" (הוא מקפיד על החיבור המבדר הזה בכל פעם מחדש...) שתביא לדחיית הבחירות מהמועד המקורי בסוף מאי למועד חדש אחרי השלמת תיקון החוקה (הבחירות, כידוע, נערכו השבוע - לפני סוף מאי...).

יש עוד ים כתבות שלו בנושא, כולן מומלצות ביותר, וכולן מנסות לשכנע אותנו שמצרים מלאת חיים דמוקרטיים תוססים, והגם שהם לא אוהבים אותנו - ברור לגמרי שהטובים מנצחים - ואם לא, אז כנראה שגם הרעים הם טובים, כך שאפשר להירגע...

אז כן, "בילאדי" יכול לטעון שהתמיכה באחים המוסלמים יורדת אבל לא יטרח לספר שהיא עוברת לקיצוניים יותר

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ori חאלד סלאח, עורכו של העיתון אל-יום אל-סאבע, הביע חשש מכך במאמר שפרסם בשבוע שעבר, בו הציג את האפשרות שהשלטון יעבור לידיה של "עריצות חדשה" - עריצות הזרם האסלאמי. זהו שינוי בתפישה לעומת האופוריה שליוותה את הבחירות לפרלמנט, שבהן הבחירה באחים המוסלמים סימלה את ההשתחררות המוחלטת מכבלי המשטר הישן שאסר על פעילותם.

לאנשי תקשורת יש נטייה מעניינת ודי מרגיזה לקחת מאמר או פרשנות של אדם בודד ממדינה אחרת ולהצביע על מה שנכתב בו כסוג של עדות מדעית לשינוי מגמה בציבור הרחב.

זה מרגיז בעיקר אצל אנשי שמאל שמפיקים הנאה גדולה מאוד מלעבור על עשרות מאמרים זרים כדי למצוא מבין ה- 99.999% מאמרי שנאה נגד ישראל את המאמר הבודד שבו מישהו מספר שהוא מוכן לסבול אותנו ואז הם מצביעים על זה ואומרים:"תראו! העולם הערבי יותר נאור ממה שאתם חושבים! זה אנחנו שלא בסדר!".