|
29-05-2012, 20:12
|
|
|
|
חבר מתאריך: 14.12.09
הודעות: 9,751
|
|
ציטוט:
במקור נכתב על ידי eshely77
טאטינה נענשה על התססה ולא על השלט.
|
אני אתן לך קרדיט שפשוט אין לך מושג על מה אתה מדבר:התיק הפלילי דנן, ראשיתו בכתב אישום שהוגש ע"י מדינת ישראל כנגד הגב' טטיאנה סוסקין (להלן-הנאשמת), המייחס לה ביצוע עבירות של מעשה גזענות בצירוף השחתת מקרקעין, פגיעה ברגשי דת, תמיכה בארגון טרוריסטי וסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, כל אלה לפי סעיפים 144 ד1 (א) + 196, 173 ו- 332 (1) לחוק העונשין התשל"ז 1977 וכן לפי סעיף 4 (ז) לפקודה למניעת טרור תש"ח 1948.
http://www.iaapa.org.il/image/users...D7%99%D7%9F.htm
http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=109467
וכן, בהמשך, כמובן:עובדות המקרה פורטו על ידי בהרחבה בהכרעת הדין ואין צורך לשוב ולפרטן פעם נוספת. הנאשמת הורשעה בעבירות של מעשה גזענות בצירוף נסיון להשחתת פני מקרקעין; נסיון לפגיעה ברגשי דת; סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, וכן תמיכה בארגון טרוריסטי - עבירות לפי סעיפים 144ד1(א) + 196 + 25, 173 + 25, 332(3) לחוק העונשין, התשל"ז1977-, וסעיף 4(ז) לפקודה למניעת טרור, התש"ח- 1948.
עיקר בניינה של טענת הסניגור המלומד נסב סביב שאלת מידת העונש הנדרשת, לסברתו, בגין ציור - חמור ככל שיהא - שאינו אלא בבחינת קריקטורה...
...
ציור כרוז החזיר, כמפורט בהכרעת הדין, לא היה קומי, גם לא אירוני, גם לא סאטירי ובשום פנים ואופן הוא לא נעשה לשם שעשוע וגרוטסקא גרידא. נסקרו מהלכי הנאשמת בנדון, ופורטו, באשד של מילים, המסקנות בהכרעת הדין. התמונה המצטיירת לאשורה מעידה שענייננו אינו בציור לשם ציור, גם לא בציור לשם קריקטורה, אלא בתוכן האמיתי אותו עטתה הנאשמת באדרת של ציור. משקל הציור חייב להמדד עפ"י איכותו; עפ"י החדירה לנבכי מניעי הנאשמת הקושרים את העובדות והאירועים אלו באלה, ואין לנו כאן, בגין כל אלה, אלא דברי גידוף חמורים, קשים ופרובוקטיביים כלפי כל בני דת האיסלאם, תוך רתימתו של ציור כאמצעי לביצוע העבירה.
אין כל ספק, שהאירוע הנוכחי הקשור והמחובר בחבל הטבור בנאשמת, ניתך על כולנו, חברה כיחידים, מוסלמים כיהודים, כאירוע מסעיר עד מאד, ואנו, כשופטים, בהחלט מודעים גם לתוצרי הלוואי של הפרשה: רגישות ציבורית עצומה בקרב החברה הערבית-מוסלמית בעולם כולו, במדינת ישראל, ובחברון עצמה - מקום ביצוע העבירות.
אך מעבר לנדרש: כבני האומה היהודית, בכלל, וכחלק מן החברה הישראלית הדמוקרטית, בפרט, מודעים וצריכים אנו להיות מודעים לרגישויות הנדרשות לשמירה מוקפדת מפני פגיעה בבני דת אחרת.
די אם נזכיר לעצמנו כי בעבר, החל מן המאה ה- 15, בעיקר באזורים דוברי גרמנית, תוארו יהודים, דווקא בקריקטורות, כבולעים שתן וצואה של חזירה, וזאת כתוצאה מהתפשטותה של ראיית היהודים כיצורים בלתי אנושיים.
משא זכרוננו הטרי מתוצרי הלוואי של מעשי הנאשמת, עומדים, איפוא, לנגד עינינו, ומי שאינו חש באותן סכנות שבמעשים שכאלה איננו מבין את השעה!
לקח הזלזול והפוגענות בבני דת אחרת, אם לא יוקע על ידינו באופן נחרץ, עלול להוליך לתוצאות חמורות ביותר.
בתקופה של התפתחות חדשה של סוג מסוכן כזה של עבירות (ונציין שוב, כי אינני מתייחס כאן לעבירה של סכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, אליה אתייחס בנפרד ובמצטבר, בעיקר בשל מניעיה) חייבת מערכת המשפט לחזק ולהרחיב את אפיק ההרתעה באמצעות מסר מחמיר וחד-משמעי.
אנו מודעים לאותן מורסות קיומיות שנוצרו בין יהודים לערבים בגין מעשי הנאשמת. לסברתי, בניגוד לטענת הסניגור המלומד, הפוטנציאל ההרסני שבהם אינו טעון הוכחה. היכולת למחוק באיבחה אחת את כל פועלם המפייס של אלה מבין שני העמים, בני שתי הדתות הדרות בסמיכות אחת לרעותה, הוא מזוויע, ויש לעשות את המירב להתריע ולהרתיע מפני רעיונות עיוועים שכאלה, המדשנים את זרע הדמים ומשקים את ניצן המרורים - גם אם נעשה הדבר באמצעות הפשוט מן הפשוט, דהיינו, באמצעות ציור המכונה ע"י הסניגור המלומד כ"קריקטורה" בלבד.
כבר הבעתי לעיל את דעתי, ואשוב ואומר זאת שנית, שאין המדובר בקריקטורה, שכן, מה שצפון בחובו של אותו ציור הוא רצף של זוועה מאיימת העלולה, במידה גבוהה של וודאות, להקים סערה בין-דתית, שאדוותיה ילחכו את כולנו, שכן, אין בו באותו ציור אלא דברי גידוף חריפים שקהל היעד שלהם הם בני דת האיסלאם - גידוף המבוצע שלא באמצעות המללה, אלא באמצעות המשגה, וגם כתובת היעד היתה לא אחרת מאשר חלקי העיר חברון הנתונים בשליטת הרשות הפלסטינאית, רוויית המתח הבין-דתי, במיוחד (גם, אך לא רק) לאחר הטבח שבוצע ע"י יהודי במערת המכפלה, במהלך תפילה דתית. משכך הם פני הדברים, מלאכתנו במקרה זה (כמו גם במקרים חריגים וקשים נוספים), הינה מלאכה קשה, וחלילה לנו מלהוליך מסקנתנו בפזיזות. משימה זו של גזירת הדין במקרים יוצאי דופן, על עומסיה הקשים, מהווה לא אחת שיתוף פעולה עם הבלתי נמנע.
לסיום:וכמה אבני חן עוד יפסידו בני אדם מפני שאיבדו אורך רוח לדבר עם הבריות (יאנוש קורצ'אק)? עוד רבה לפנינו הדרך - חינוכית, שיקומית, הרתעתית כאחד - עד שנחדל מלצפות בביצוע, או בנסיון ביצוע, של מעשים כה מבעיתים, שאחריתם, אם חלילה יצליחו, מי ישורנו, ושמניעתם, בין השאר באמצעות ענישה הולמת, תמנע, אולי, תבערה גדולה.
http://www.nevo.co.il/psika_html/mechozi/m97436a.htm
מביך. וגם הרפש שיצא מפי השופט מביך. כל-כך מגעיל שאמעבר להדגשת מספר משפטי מפתח, אין לי כח להתייחס לתועבה הזאת כרגע. אולי בהמשך.
ציטוט:
במקור נכתב על ידי eshely77
פעם שאלתי את מיודענו שמבין בדברים הללו, איך מדינת ישראל תגיב אם אתחיל בתור בדיחה סרת טעם להפיץ במייל רציני שניתן להשיג אצלי דם של ילדים לאפיית המצות.
כשהכוונה היא כמובן לייצר מהומה וגו'
תשובתו, שכנראה היא נשענת על ידיעה ולא השערה, שבדיוק בשביל זה יש מעצר מנהלי.
טאטינה ניסתה והצליחה להתסיס, שלום הציבור חייב להעביר מסר לשותפיה לדרך.
|
או שהוא גם לא יודע על מה הוא מדבר, או שהוא עבד עליך.
_____________________________________
(קרדיט למרשי)
אמר לה ינאי מלכא לדביתיה אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין אלא מן הצבועין שדומין לפרושין שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס
אמר פסטן: שניהם גרועים, אבל עדיף להיות טיפש מאשר שקרן.
|
|