יש השואלים למה לתת צדקה באופן אישי ולא לסמוך על שלטונות המדינה או לחילופין על מוסדות הענקיים שמעניקים עזרה לנצרכים. למה לתת צדקה למי שפושט יד, בלי קריטריוניים כללים שקבעה המדינה או שאר מוסדות הביורוקרטיים או עמותות שונות.

הבעייה היא שיש מקרים יוצאים מהכלל שאי אפשר לקבוע בחוק, וגם המוסדות שמטפלים עם המון אנשים, מתרגלים לזה, וכל אחד הוא רק מספר.

פה היה מקרה קלאסי שהבן אדם נכנס להרפתקאה משפטית, וגם ייתכן שהיו לו עוד בעיות נפשיות. רק שכנים ומכרים שלו היו יכולים להציל אותו.

הבן אדם הסתובב קרוב לשנה מסביב למחאה החברתית. היו שם הרבה אנשים שהיו יכולים להושיט לו יד באופן פרטי, שלא ירגיש כל כך חסר אונים לגמרי. צריכים להיות יותר רגישים למצוקות.

צריכים יותר מודעות למצוות צדקה, השקולה כנגד כל המצוות.

לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט עַד יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר (ישעיהו סב א)

חצי האי ערב - לערבים, ארץ ישראל - לעם ישראל.

מכה של המוסלמים, ירושלים של היהודים.

https://sites.google.com/site/hamedinai/

ממקום המדינה לעזור לחלשים במצוקתם (לאו דווקא הבחור), ולא לחכות לנדבה מאנשים חולפים ברחוב.

עובדה שחברו נתן לו מקום לגור.
אז על מה אתה מדבר?

לא מסכים.
המדינה זה אתה ואני. ואם מישהו לא רוצה לתת צדקה? תכריח אותו? הרי זאת בדיוק גביית המיסים- להכריח אדם לתת צדקה. עדיפה צדקה שמגיעה מרצון, והיא גם מוסרית הרבה יותר כלפי רכושו של אדם.

"תשקר‭,"‬ הוא אומר. "אל תספר את כל הסיפור. הישראלים, בעיקר העמותות שפועלות בקרב המסתננים פה, אוהבים שמשקרים להם‭."