שלושה שרי חינוך בעבר תקפו אתמול (ג') את דבריו של האחראי ללימודי היהדות במשרד
החינוך, הרב יהודה זולדן, בגנות הדמוקרטיה הישראלית ודרשו להדיחו.

בעקבות מאמרו של הרב זולדן פתחה מנכ"לית המשרד בבדיקה, וראש מינהל החינוך הדתי
הורה להסיר את מאמרו מאתר המשרד. "דבריו של הרב זולדן חמורים מאוד, ומי שזו עמדתו
לא יכול לכהן בתפקיד ממלכתי, ודאי לא חינוכי", אמרה פרופ' יולי תמיר, שרת החינוך הקודמת.

"דמוקרטיה אינה דעה שיש מקום לתמיכה בה ויש להתנגדות, זו התשתית של המדינה שלנו
וזה סוג הדברים שלא מאפשרים את האיזון העדין שאנו שואפים לקיים בין יהדות לדמוקרטיה.
אמירה כל כך בוטה לא יכולה להשאיר את המערכת חסרת תגובה".

שר החינוך בעבר יוסי שריד שותף לדברים אלו: "מול המאמר של מפמ"ר יהדות בולט עוד יותר
שפיטוריו של מפמ"ר אזרחות היו פוליטיים באופן מובהק. שר החינוך מוכן לסבול דברים כאלו
כשמדובר במפמ"ר מטעם, הוא לא רוצה ולא מוכן לסבול כשזה מפמ"ר המעמיד סדר יום שונה
משל השר. אדם כזה לא היה מתמנה אצלי להיות מפמ"ר יהדות, ולו הייתי נכשל במינוי, יש
להניח שעד מהרה הייתי מתקן את הטעות".

שר החינוך בעבר, פרופ' אמנון רובינשטיין, אמר: "המשטר הישראלי נקבע לא על ידי מפקח
במשרד החינוך, אלא על ידי הכרזת העצמאות וחוקי היסוד של ישראל. חוק יסוד כבוד האדם
וחירותו קובע שישראל היא מדינה יהודית אבל גם דמוקרטית. מי שמחזיק בדעות כאלה לא
רשאי להחזיק בתפקיד מפקח במדינת ישראל, ולא כל שכן מפקח לימודי היהדות". הוא הוסיף:
"לדאבוני הרב, החינוך הממלכתי-דתי חדל יותר ויותר להיות ממלכתי ורואה את עצמו עצמאי
ממשרד החינוך. זה תהליך מסוכן לדמוקרטיה הישראלית".

...

לכתבה המלאה: http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/406/359.html

(קרדיט למרשי)
אמר לה ינאי מלכא לדביתיה אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין אלא מן הצבועין שדומין לפרושין שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס
אמר פסטן: שניהם גרועים, אבל עדיף להיות טיפש מאשר שקרן.

גם "הדמוקרטיה" של שריד ושות' היא לא ממש דמוקרטיה...

אלא את היהדות עצמה אילו רק יכלו [והם באמת השתדלו רק שזה נבצר מהם].

מפקח-מרכז מקצוע היהדות ומה שאמר או כתב הינו רק פרט שולי בכל הענין שהרי אם היה מהמחנה הנכון אז אפילו אם היה תומך במפגשים לא חוקיים עם טרוריסטים או במילת נשים עדיין היה נמצא ראוי לכהן בתפקידו ושלושים עמותות עמומות מימון היו נחלצות לעזרתו.

לגבי שר החינוך השלישי היחידי מבין המוזכרים שהוא יותר ציוני ויהודי מאשר מאוהב בעצמו ובגויים - סביר להניח שגם אם אינו מסכים עם שני חבריו הרי שזהו המיליה ממנו בא ואליו ילך והוא לא יתנגד להם רק מחשש 'לא נעים מהחבר'ה [זה האיש שהיה צריך לחצות את שנתו השבעים בשביל להבחין שבקוקטייל של 'כל הטובים והיפים' כלשונו היחידים שאינם בבואת הרקע שלו הינם המלצרים...].

הסקופ העיקרי טמון בשאלה מדוע נבצר מאיתנו לשמוע את דבריה האוביקטיבים הטהורים ומלאי האהבה הנועם והנימוס של שרת חינוך רביעית מהעבר הרחוק, ההיא שחילצה מפיו של עזר ויצמן דברים עסיסיים וצבעוניים אפילו בשבילו...