
14-12-2012, 20:35
|
|
|
|
חבר מתאריך: 27.05.10
הודעות: 3,407
|
|
|
המצב בישראל בסוף שנת 2012
היום פורסמה בעיתון "הארץ" כתבה לפיה כמעט 40% מתושבי המדינה שוקלים לעבור לחיות בחו"ל. ולצערי, לראשונה בשלושים שנותיי אני מוצאת את עצמי מזדהה עם תחושות אלו.
ולא, זה לא שבעוד יומיים אארוז סופית מזוודה ואהגר לציריך או משהו כזה, אלא זה יותר עניין של תחושה. מדוע התחושה, אתם שואלים? אין בעיה, אפתח כעת בפירוט:
על פי הכתבה הנ"ל, הסיבה העיקרית למחשבות של אותם צעירים על עזיבה היא קושי להתקדם כלכלית, ואכן, מצב ממושך במדינה שבו כל כך הרבה אנשים ניגשים לתואר ראשון, שני ודוקטורט,
הורידו כבר מזמן את הערך של התואר, הוא כבר לא מרשים כפי שהיה בעבר, והוא לא באמת ערובה להצלחה בחיים. ובאמת, מי יערוב לי שבסיום התואר אצליח למצוא עבודה מכובדת?
וזה רק עניין התעסוקה, חברים, ומה עם שירותי הרפואה? בתי החולים שנמצאים כבר זמן רב במשבר - מתמחים ואחיות שקורסים תחת העייפות ומחסור בידיים, דבר אשר כמובן בא על
חשבונם של החולים - ואגב, אותו הדבר בדיוק קורה בשירות הפסיכולוגי הציבורי ושירותי הרווחה הסוציאליים - אני שמעתי עדויות של אנשים על רשימות המתנה של חצי שנה לתחילת טיפול פסיכולוגי!
האם זה נשמע לכם הגיוני? האם זה נשמע לכם נורמלי? האם זו נשמעת לכם מערכת בריאה? מדינה בריאה?
ומה עם מחירי הדיור המוגזמים ועם חלום הדירה שנראה בלתי אפשרי? ומחירי המזון המופרזים? ומה עם התחבורה הציבורית שפחותה במידה גבוהה מזו במדינות אחרות? ומה עם תרבות הנהיגה
בארץ, או יותר נכון - חוסר התרבות?
מה עם הפחד מהאלימות? שלא לדבר בכלל על המצב הביטחוני - מדינה שהחיים בה סובבים סביב מלחמות וצבא, על קבוצות בחברה שחיות על חשבון המשרתים בצבא ומשלמי המיסים, ועל כך
שבמקום להפוך לנאורים ופתוחים יותר עם השנים, יותר מדי אנשים כאן הפכו ללאומנים וגזעניים יותר?
אתם מבינים? זו מין תחושה כללית שלא מבשרת טובות לגבי העתיד כאן, הן מבחינה אישית והן מהבחינה הלאומית.
וסתם שתדעו, אם הייתם שואלים אותי לפני עשר שנים, אני הייתי אדם מאוד פטריוטי, אבל היום...אני לא מוצאת בתוכי יותר את הרגש הזה כלפי המדינה...צר לי.
עוד מישהו כאן שותף לתחושה שלי? מה דעתכם? לאן הולכים מכאן? האם יהיה יותר גרוע?
|