לפני כשבועיים סערה המערכת הפוליטית בעקבות הצהרתו של יושב-ראש הבית היהודי, נפתלי בנט, שקבע כי יעדיף להישלח לכלא - ובלבד שלא ייאלץ להשתתף בפינוי יישובים. ראש הממשלה בנימין נתניהו תקף בחריפות את הדברים והתחייב כי מי שדבק בסרבנות לא יהיה שותפו לקואליציה שיקים, אם ינצח בבחירות. אלא שהבוקר נשמעה אמירה חריפה בהרבה דווקא מצד איש מפלגת השלטון.

משה פייגלין, יושב-ראש קבוצת "מנהיגות יהודית" שדורג במקום ה-23 ברשימת הליכוד-ביתנו לכנסת, התייחס בתכנית "העולם הבוקר" לדברים שאמר בנט. כשנשאל כיצד הוא עצמו סבור שיש לנהוג אם תינתן ההוראה לפנות יישובים סיפק סיפק תשובה שאינה משתמעת לשתי פנים.

"סרבנות (במקרים כאלה) היא חובה", הוא קבע באופן נחרץ - והוסיף לכך תימוכין מהמקורות: "רק בשבוע שעבר קראנו את פרשת המיילדות העבריות שלא צייתו לפקודה של פרעה. לפעמים זו חובה לא לציית".

למרות פניית חדשות 2 באינטרנט לליכוד-ביתנו, בחרו שם שלא להגיב על הדברים.

http://www.mako.co.il/news-election...0&pId=565984153

איפה החדשות? הוא אומר דברים בסגנון הזה כמעט בכל הזדמנות כבר כמה שנים לפחות.

למה צריך לגרש יהודים מבתיהם
איזה הגיון יש בזה
איזה יהדות יש בזה
איזה מוסריות יש בזה
הרי אם היה מדובר בערבים כל חלאות המין האנושי מהשמאל הודיעו שהם ישכבו מתחת לגלגלי הרכבים
גועל נפש שזה בכלל עולה לדיון

צריך לשאול שאלה הפוכה.

לא למה לגרש, אלא למה לבנות התנחלויות מעבר לקווי 67 מלכתחילה, ולמה להמשיך לחזק אותן גם כיום.
אם אתה חושב שזה צעד נכון וחשוב - ברור שאין טעם לגרש. יש טעם לחזק.

אבל אם מלכתחילה...

יהיה משהו, כי יש משהו

למה לתת לערבים לבנות בצורה בלתי חוקית וילות בקווי 67
מדוע החוק לא חל עליהם?
מי אחראי לבזיון הזה?
האם אתה מוכן להחיל את החוק בשויוניות על הערבים ועל היהודים?

הרבה דילמות בין מחויבות הפרט לחברה ומחויבות החברה לפרט עולות מן הענין.

נקודתית באשר למה שאמרת אזכיר לך כי השאלה של 'למה לבנות' היא בהחלט לגיטימית אבל היא כבר הוכרעה באופן דמוקרטי וחוקי ולא כאל משהו שהוא על תנאי. כן. זה נכון שתמיד היו שוליים בשמאל הצויוני שיחד עם השמאל הלא ציוני התנגדו להתישבות בחבל קטיף ובסיני - אבל בעשור שאחרי ששת הימים בהסתכלות מפלגתית - הם היו שוליים קיצוניים. כמו בן ארי וגלאון היום. לגיטימים אך לא מייצגים מאומה מלבד שוליים.

אנשים הלכו להקים בית בימית או משק ליד רפיח מתוך שליחות ותחושת קונצנזוס שהחברה בכליה הדמוקרטיים והמשפטיים בהחלט העניקה להם. ברור שמבחינה חוקית היד שלוקחת היא היד שנותנת וכו' אבל מה קורה כשאנו עוברים להכרעות מוסריות? מה קורה כשאנו נותנים למערכת המשפט לגיטימציה להכניס את המוסר האקראי [או הלא אקראי...] של 12-13 שופטים עליונים לתוך המושג 'חוק'?

ברור לך שבג"צ בהרכב שונה יכל לפלפל פילופולים משפטיים שהיו מוליכים למסקנה הפוכה בעניין הגירוש מגוש קטיף. הדבר שהכריע הוא לא החוק אלא דעתם הראשונית של היושבים 'בדין'.

אז אם אנו מכניסים את מושג ה'מוסר' לחוק מה יותר אישי מ'מוסר' ומה יותר מצופה מ'אדם' לפעול או להיות לפחות פסיבי כשזה מתנגש עם המוסר שלו?

לא. אין לי תשובה מה צריך פרט לעשות. שום החלטה אינה מובנת לי מאליה.

מה בכל זאת אני רוצה לומר? שההחלטה 'לא להקים ישוב' שונה מאוד מההחלטה 'לפנות ישוב חוקי וותיק' ועל החברה והמערכות הדמוקרטיות לקחת זאת בחשבון בבואם לקבל הכרעות.

http://www.youtube.com/watch?v=RTf09_AuwrE&noembed