סנאטור צ'אק שומר מניו יורק, פורמאלית מס' 3 בהיררכיה הדמוקרטית בסנאט (אחרי מנהיג הרוב הארי ריד, והמצליף דיק דרבין), הודיע שיתמוך במינוי הייגל למזכיר ההגנה, וקרא לאחרים לעשות כן .
ההחלטה של שומר היא קריטית, שכן מדובר במי שמעשית הוא החזק ביותר במפלגה הדמוקרטית בסנאט, ובמי שנחשב לסנאטור היהודי-ידיד-ישראל החשוב ביותר.
שומר, שבמשך למעלה משבועיים סירב להביע תמיכה במינוי, הסכים להפגש עם הייגל בבית הלבן שלשום, ובסיום הפגישה הודיע שיתביע בעד המינוי.
הפגישה נקבעה יום אחרי שהתפרסם מכתב ששלח הייגל לסנאטור ברברה בוקסר (סנאטורית יהודיה מקליפורניה), ובוב התנצל על דבריו על ה"לובי היהודי", הביע תמיכה נלהבת בישראל, וחזר בו מבערך כל דבר שאמר או עשה בקשר אלינו ב12 שנותיו בסנאט...

-------------------------------------------------------------------------

ההצלחה של אובמה להעביר את שומר למחנה שתומך בהייגל, סוגרת למעשה את המאבק על המינוי. החשש של הבית הלבן היה שאם שומר יתנגד, סנאטורים יהודיים (כמו קארל לוין, יו"ר וועדת השירותים המזויינים), פרנק לאוטנברג, דיאן פיינסטיין, ברברה בוקסר, בן קרדין וריצ'ארד בלות'נטל), וסנאטורים דמוקרטיים המוכרים כידידי ישראל, או כאלה שייבהלו מהצבעה נגדה (כמו קירסטן ג'יליבראנד, בוב מננדז, ביל נלסון ואחרים) - יחברו אליו. במצב כזה, למינוי לא הייתה בדל של תקווה לעבור, לאור הצהרת המצליף הרפו', ג'ון קורנין, שהמפלגה מגוייסת לבלום את המינוי של מי שהם רואים מעל לכל, כעריק פוליטי.
מאוד מאכזב לראות כמה קל היה לאובמה לשכנע את שומר, ויש לקוות ששומר קיבל איזשהן ערובות שהייגל אכן יתנהג כפי שהוא מצהיר כיום (כשמינויו עוד לא אושר), ולא כפי שהתנהג לכל אורך הקריירה שלו. אם צריך להמר - אזי אני מהמר שפסימיות היא גישה ריאלית יותר באשר להתנהלות הייגל כמזכיר הגנה, וזאת לאור המהלכים האחרונים של אובמה, שבהחלט מכין את הקרקע להתנהלות עויינת יותר כלפי ישראל, ואין בדל של סיבה לחשוב שהמינוי שלו לפנטגון, שמלכתחילה נחשב לבעייתי מבחינתנו, לא מהווה סממן מובהק של רוח המפקד באשר אלינו.
אין ספק, מול ממשל עויין עוד יותר מאשר בקדנציה הראשונה, הצורך בממשלה ישראלית שיודעת לעמוד על שלה, גדול מאי-פעם.

יכול להיות ששומר שוכנע שהייגל טוב לאמריקאים והחליט להצביע לפי האינטרס האמריקאי ולא לפי האינטרס הישראלי?

אני שמעתי את שומר בנוגע לאיראן ה-ר-ב-ה פעמים - וההתרשמות שלי הייתה תמיד שהוא מאמין שיש זהות אינטרסים בכל הנוגע לצורך למנוע התגרענות איראנית. הייגל, בכל הנוגע לאיראן, היה סמן שמאלי קיצוני, עד לרמה של התנגדות אפילו לסנקציות סמליות בשעתו.
קשה לי לראות מצב שבו שינה דעתו והגיע למסקנה שיש התנגשות אינטרסים. יותר סביר שהוא באמת שוכנע שהייגל כן בדבריו לגבי שינוי דעתו - או שבבית הלבן הצליחו למצוא מנוף לחץ מספיק חזק, שגרם לו להבין שעדיף לא לריב עם אובמה...

אני מתקשה לראות איך יוכל הייגל או אובמה לשכנמע את שומר שאיראן גרעינית איננה מסוכנת מאוד לארה"ב.

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

למה שינסו לשכנע אותו בזה? הם פשוט אמרו לו שהייגל היום מבין שטעה בגישתו אז, והוא מבין את חשיבות מניעת ההתגרענות של איראן.
אין לי מושג אם זה מה ששכנע אותו (בכ"ז, שומר אינו דביל, וגם הוא יודע מי זה אובמה, מה שווה מילתו, ומה המסר של בחירת מזכיר הגנה שהצבעותיו בעניין איראן, היו בקצה האולטרה-שמאלי של הספקטרום), אבל הדברים הללו נאמרו לו, בין השאר.
ייתכן שקיבל ערובות קצת יותר מוצקות מהבטחות ריקות (למרות שאין לי מושג איזה ערובות ניתן לתת לו) - וייתכן שפשוט נאמר לו בידי אלה שפגשו אותו בבית הלבן שהם יודעים עליו כך וכך (מה שזה לא יהיה), וכדי שהמידע הנ"ל יישאר אך ורק בפורום המצומצם, מוטב שיילך בתלם. כן, אני מודע לכך שזה נשמע קונספירטיבי, אבל מי שראה כיצד הועברה רפורמת הבריאות בקדנציה הקודמת (הם אשכרה הוציאו מהארון דמוקרט שהתנגד לרפורמה), יכול להבין שהם מסוגלים לזה (בהנחה שיש להם מנוף לחץ כלשהו).

זה לא שהיא לא מסוכנת, אבל אולי אפשר לשכנע אותו שיש דברים יותר מסוכנים בטווח הקרוב. אני אתן דוגמה. הבנתי שהייגל תומך בקיצוץ תקציב הביטחון בצורה חריפה, אולי הסבירו לשומר שעדיף קודם לטפל בבעיות הכספיות של ארה"ב ורק אז לטפל באירן?

הדמוקרטים לא רוצים לטפל בבעיות הכספיות של ארה"ב - כיוון שהדרך היחידה - היחידה - שבה אפשר לפתור היא קיצוץ נרחב בהוצאות הממשלה על כל מיני תוכניות שמבטיחות הצבעות לדמוקרטים. איראן לעומת זאת היא סכנה ברורה ומיידית לארה"ב, וגם אם לאובמה לא אכפת, שומר יודע זאת ואמור לדעת שיש יום גם אחרי בחירות 2016.

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

מדיניות הבית הלבן לא תהיה שונה מהותית אם במקום הייגל ימונה מועמד אחר של אובאמה. למה לו להתעמת עם נשיא ממפלגתו שזה עתה נבחר ושיש לו עוצמה פוליטית ניכרת?

אם לנשיא אין כלום על שומר, ושומר אכן מאמין במה שאמר - אזי וודאי שמשתלם לו להתנגד. לאובמה אין בדל של יכולת להזיז את שומר ממקומו בסנאט (הוא ניצח לפני שנתיים ברוב מופרע, ואין לו קצה-קצהו של יריב בניו יורק)., ואלא אם כן באמת השתכנע שאובמה כן בדבריו והייגל כן בדבריו - אזי הדרך היחידה לגרום לו לשנות דעתו, היא באמצעות קלף שלנו לא ידוע עליו, אבל לשומר כנראה שכן ידוע, והוא מאוד ישמח אם נמשיך לא לדעת עליו...

אבל כרגע אני בוחר בתסריט הפשוט והסביר יותר בעיניי - לשומר פשוט אין מה להרוויח מהתנגדות למינוי, והוא לא חושב שההתנגדות תועיל. תמיכה / התנגדות למינוי אינה שקולה לתמיכה / התנגדות לפעולה צבאית לדוגמא. עוד שנתיים, כשיהיו בחירות לסנאט, אף אחד לא יגיד שהניסוי הגרעיני שאיראן ערכה הוא תוצאה של המינוי ששומר תמך בו, יגידו שזו תוצאה של בית לבן רופס, אבל האחריות של שומר תהיה עקיפה מידי. הרבה יותר חשובה תהיה עמדתו בנושאים קונקרטיים שיעלו על סדר היום. לכן, לא שווה לשומר להתעמת עם הנשיא שנמצא היום "על הסוס" ובשבוע הבא יושבע לכהונה שניה.