http://www.themarker.com/news/politics/1.1896904
האיומים הביטחוניים הקונבנציונליים על ישראל פחתו בצורה משמעותית. הסיכוי למתקפה של צבאות סדירים על ישראל, ביבשה, בים או באוויר, בשנים הקרובות, שואף לאפס. עובדה זו לא נובעת מחוסר רצון של מדינות ערב הסובבות אותנו, אלא פשוט מחוסר יכולת. השינויים יוצאי הדופן במזרח התיכון בשנתיים האחרונות הביאו לכך שצבא סוריה חדל למעשה לתפקד ככוח אפקטיבי; לא נראה שיכול להיות איום מצבא עיראק, כך שנעלמה למעשה החזית המזרחית; חלה ירידה במשענת הכספית והלוגיסטית שמקבל חזבאללה מסוריה וגם מאיראן; והמשבר הכלכלי במצרים מביא למצב שבו הצבא שם נותר ללא דלק. ניתן להוסיף למגמה זו גם את הצעידה הנחושה של ארהב לעבר עצמאות אנרגטית בתוך כמה שנים - דבר שיפחית מאוד את השפעת יצואניות הנפט במזרח התיכון ואת יכולת מימון תקציבי הביטחון באזור....

נראה כי לממסד הביטחוני, השבוי בקיבעונות מחשבתיים וממשיך במלחמה על המשאבים בכלים הישנים והטובים של העצמת האיומים, חברו עיוורון מדיני וגישה צינית של המערכת הפוליטית, שלא רוצה להתמודד עם הנושא. רשימת הליכוד-ביתנו אינה יכול להיגמל מנשק ההפחדות ככלי לקרוא למצביעיה אל הדגל, ואילו שלי יחימוביץ', מנהיגת מפלגת העבודה, בציניות ללא בושה, מתרחקת כמו מאש מכל עמדה שיכולה להיחשב שמאלית, ובכלל זה מתייחסת לתקציב הביטחון כאל פרח מוגן.

מה מדינת ישראל צריכה לעשות עם השינוי הגיאופוליטי שסביבה ועם השיפור היחסי במצבה הביטחוני? הפעולות הנדרשות נמצאות בשלושה רבדים. ברובד הראשון מצויה מערכת הביטחון. זו צריכה לראות במצב שנוצר הזדמנות יוצאת דופן. צהל, על כל זרועותיו, צריך לנצל את חלון הזמן הזה לניעור יסודי של כל תפישת הביטחון; צמצום מרחיק לכת בסדר הכוחות שנבנה להתמודדות עם צבאות סדירים, ובהם בעיקר המערך המשוריין; שינוי בתנאי ההעסקה של אנשי הקבע ובפנסיות; והיערכות שתימשך כמה שנים לאיומים שטומן בחובו שדה המערכה העתידי.

.... בשעה זו יש לשים סוגיה זאת במרכז מערכת הבחירות, להיפרד מקיבעונות מחשבתיים וליזום באומץ שינויים יסודיים, שימנפו את השינויים הדרמטיים במזרח התיכון לטובת האינטרסים של ישראל. האם יימצא פוליטיקאי אחד לרפואה שירים את הכפפה?

הכותב היה מנכל משרד האוצר

יהודה

אבל האיומים מצד ארגוני הטרור כמו חמאס וחיזבאללה גברו וכדי להתמודד עם איומים של רקטות צריך להשקיע לא מעט כסף...

אתה צודק בהחלט.
בדיוק בגלל זה הוא טוען שאוגדות משוריינות והמון טנקי מרכבה לא ממש רלוונטים.

גם בהנחה שהוא צודק, וזה בהחלט אפשרי כדאי קודם לחכות כמה שנים כדי לראות שהמגמות שהוא מדבר עליהן ברורות לפני שמתחילים לסגור יחדות משוריינות וכו׳
כדאי ללכת על הצד הבטוח.. אחרי זה לעשות את הצמצומים הנדרשים

!Ya Gotta Believe

אני חושב שצה"ל למעשה עושה את זה. ההשקעה הכספית בצבא היבשה היא מינימלית וגם התוצאות בהתאם. אולי לא צריך להרחיב את כמות הכלים, אבל יש צורך דחוף לרכוש כלים חדשים על מנת להוציא לגמלאות את הישנים, ואז אפשר להקטין את הסד"כ.

מסכים איתך.
העובדות מדברות בעד עצמם, ויש שפע ראיות לכך ממקורות חוץ:
1.קצב הצתידות במרכבה 4 נמוך בהרבה מאשר קצב התצידות בטנקי מדגמים קודמים.
2.מספר חטיבות השריון צומצם בעשורים האחרונים, בזמן האוכלוסיה בישראל בגיל הגיוס גדלה.
3.צה"ל לא רכש תומתי"ם חדשים זמן רב.

ואני בטוח שיש עוד דוגמאות רבות בנושא.

בכללי כמובן שעדיף לראות שהמגמות שאותם מציר איש האוצר התקימו בפועל.
צריך לראות מי יעלה לשלטון בסוריה, במקביל האם ממשלת מצרים תבין שהצבא המצרי גדול על הכלכלה המצרית ותתחיל לצמצמו למידה שיותר תתאים להם.

"לוודא שלא נפסיד זה דבר התלוי בנו, אך ההזדמנות לנצח ניתנת על ידי האויב".
סן טסו

http://www.themarker.com/markerweek/thisweek/1.1905184

מדוע אין דיון ציבורי בקריסה הכלכלית של מדינות ערב ובהזדמנות לחתוך בתקציב הביטחון?

שבוע שעבר פירסם מנכ"ל האוצר לשעבר, ירום אריאב, טור בו הצביע על קריסת הכלכלות של אויבי ישראל ■ אלא שתקציבי הביטחון ממשיכים לגדול ומיליארדי שקלים ממשיכים לממן כוחות וציוד שאולי כבר לא רלוונטים

• 11.01.2013 מאת: גיא רולניק

בשבוע שעבר פירסם מנכ"ל האוצר לשעבר, ירום אריאב, טור אורח ב-TheMarker תחת הכותרת "קשר השתיקה", שבו ניתח את הנעשה בזירת תקציב הביטחון בשנים האחרונות. אריאב הצביע על קריסת הכלכלות של אויבי ישראל, ועל כך שללא קשר לנעשה בארצות ערב - מערכת הביטחון רק תובעת להגדיל את ההוצאה. טוב עשה אריאב שנתן למאמר את הכותרת "קשר השתיקה" - כי כמו ברוב הסוגיות הכלכליות הכבדות ביותר באזור שלנו, הבעיה הראשונה היא קשר שתיקה או בעיית תודעה ושיח בקרב הציבור.

לפני עשר שנים יצאנו בכתבת שער במגזין TheMarker בקמפיין לבדיקת עומק של תקציב הביטחון, הבזבוזים, השחיתויות והניפוח שלו. הקמפיין הזה נחל כישלון גדול: תקציב הביטחון הוכפל, המדינה הגדילה את ההתחייבות שלה לפנסיות לפורשי המערכת בעוד 100 מיליארד שקל, ומערכת הביטחון ממשיכה לשתות כל שקל פנוי בשטח בלי שום הפרעה.

השבוע הזדמן לנו לפגוש את אחד הפרשנים הבולטים במדינה לענייני ערבים וביטחון, אדם האמון על ניתוח הנעשה במדינות ערב, שרבים בישראל נהנים מהפרשנות ומהצניעות שלו. ביקשנו לשמוע את חוות דעתו על מצבן הכלכלי של אויבותינו הפוטנציאליות ותקציבי הביטחון שלהן. תגובתו, שהגיעה לאחר שקט ארוך, היתה כנה להפליא: "אין לי מושג", הוא אמר, "אנחנו לא עוסקים בזה כמעט".

ברור. בעשור האחרון קרסו כלכלית וחברתית רוב מדינות ערב שסביבנו. מחיר הדיקטטורה בעידן הגלובלי מתחיל להתחוור: עירק נכבשה ומעמדה הצבאי חוסל, אירן תחת מצור חסר תקדים, סוריה בקריסה, ירדן מידרדרת ולא מצליחה להאכיל את אזרחיה ומצרים נמצאת במשבר פיננסי מתמשך.

ובישראל? תקציבי הביטחון ממשיכים לגדול, בכל שנה יש רק יותר איומים, מיליארדי שקלים ממשיכים לממן כוחות, ציוד וכוח אדם שאולי כבר לא רלוונטי בכלל. האם פונקציית המטרה של מערכת הביטחון היא ביטחון? או שמא היא להגדיל את המערכת עוד ועוד? האם הקרב הגדול בין גבי אשכנזי לבין אהוד ברק היה סביב ביטחון, או שמא היה ביטוי לכך שבמערכת הביטחון היא מזמן עסק ענק, שייצור ביטחון הוא רק הכותרת שלו?





יהודה

ציטוט:

ברור. בעשור האחרון קרסו כלכלית וחברתית רוב מדינות ערב שסביבנו. מחיר הדיקטטורה בעידן הגלובלי מתחיל להתחוור: עירק נכבשה ומעמדה הצבאי חוסל, אירן תחת מצור חסר תקדים, סוריה בקריסה, ירדן מידרדרת ולא מצליחה להאכיל את אזרחיה ומצרים נמצאת במשבר פיננסי מתמשך.

רק הערה קטנה, סין היא מהמעצמות הכלכליות החזקות בעולם.

אני לא בטוח בכלל שפלוטוקרטיה בכסות דמוקרטית עדיפה על השלטון בסין*, או אם היא בכלל יותר דמוקרטית ממנו. האם בכירי AIG מתחשבים באזרחי ארה"ב יותר משבכירי המפלגה הקומוניסטית הסינית דואגים לאזרחיהם?


* קראתי לא מזמן ספר זכרונות של שגריר שראל בסין לשעבר. הוא מציין שהמסורת הסינית השלטון מתבסס על "חסד השמיים": שגשוג המדינה הוא ההוכחה שהשמיים תומכים בשליט. בעצם, שגשוג המדינה הוא כלי לשליטה פוליטית. הוא מציין שפקידים בכל הרמות עימם נפגש ציינו כמה הם פועלים לשפר את מצב האיכרים העניים.

לעצם העיניין- המצב מורכב. הערכתי היא שלמספר שנים קטן הסיכון למלחמה "סימטרית" (עם אויב שווה-כוח לישראל) אך גובר הסיכון לעימות לא-סימטרי (מול ארגון גרילה/טרור מקומי), אך בעתיד יגבר הסיכון לעימות סימטרי (כלומר, שממשלות עתידיות במצריים ובסוריה יתייצבו ויחליטו לבסס צבא איסלמי שיופנה מול ישראל).

נדמה לי שאתה מתכוון למה שמכונה "מנדט השמיים" (http://en.wikipedia.org/wiki/Mandate_of_Heaven).

(קרדיט למרשי)
אמר לה ינאי מלכא לדביתיה אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין אלא מן הצבועין שדומין לפרושין שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס
אמר פסטן: שניהם גרועים, אבל עדיף להיות טיפש מאשר שקרן.

צודק.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי קרן-אור לעצם העיניין- המצב מורכב. הערכתי היא שלמספר שנים קטן הסיכון למלחמה "סימטרית" (עם אויב שווה-כוח לישראל) אך גובר הסיכון לעימות לא-סימטרי (מול ארגון גרילה/טרור מקומי), אך בעתיד יגבר הסיכון לעימות סימטרי (כלומר, שממשלות עתידיות במצריים ובסוריה יתייצבו ויחליטו לבסס צבא איסלמי שיופנה מול ישראל).

לאחר מלחמת העצמאות, בו גוריון קיצץ בתקציב הבטחון, למרות שכתוצאה התפטר הרמטכ"ל יגאל ידין שבו גורין מאוד העריך ( בן גוריון הציע אז לידין להיות שר הבטחון במקומו ובלבד שלא יתפטר אך ידין סרב).

לדעתי המצב היום דומה. איפה בן גוריון?

יהודה

http://www.themarker.com/markerweek/1.2016858

שאול מופז: לקצץ בתקציב הבטחון

בהסכם הקואליציוני שנחתם אז עם קדימה סוכם שהיקף האברכים שיקבלו פטור יהיה 1,800 איש בשנה, וכל היתר יתייצבו בלשכות גיוס וילכו לשרת בצבא. רצינו לפתוח מגוון רחב של מסלולים כדי שהחרדים יוכלו להשתלב בצה"ל ולהקים גדודים סדירים חדשים. כל גדוד בסדיר חוסך 19 סבבי מילואים במשך שנה שלמה. "אפשר לקצץ בתקציב הביטחון"

"אי אפשר לדבר על קיצוץ במערכת הביטחון מבלי שיש תוכנית רב־שנתית", אומר שאול מופז. "יש לראות את התמונה המלאה, כי הגיע הזמן לעשות שינוי במבנה צה"ל ושינוי בכל סוגיית כוח האדם. תקציב 2013 יהיה חודשי עד אוגוסט, ולכן יהיה קשה מאוד לקצץ השנה בתקציב. תקציב הביטחון אושר ויצא לדרך ויש התחייבויות לספקים, לתוכנית האימונים ועוד. אם ירצו לקצץ באוגוסט, לאחר שרוב השנה כבר חלפה, יהיה קשה לקצץ בלי הראייה הרב־שנתית. אני מתרשם שתקציב 2013 יהיה דומה לתקציב 2012, ויהיה בו קיצוץ בשוליים של 2 מיליארד שקל. כל עוד לא אושר תקציב רב־שנתי, יהיה קשה לקבוע את היקף הקיצוץ".

אבל המציאות שונה: בכל פעם שדיברו בשנים האחרונות על קיצוץ בתקציב הביטחון, לבסוף הוא גדל במהלך שנת התקציב.

"אני חושב שהסוגיה עלתה בשנתיים האחרונות באופן כל כך חזק משני טעמים: ראשית, כי לא היתה תוכנית רב־שנתית, ושנית, כי תקציב הביטחון שעבר בכנסת לא היה תקציב הביטחון, אלא ישראבלוף. רושמים סכום מסוים, שממנו אפשר להבין שתקציב הביטחון קטן ב–3 מיליארד שקל, ומגדילים אותו במהלך השנה דרך ועדת הכספים והוועדה המשותפת לתקציב הביטחון. זו תרבות קלוקלת שנוצרה בשנים האחרונות. בממשלה הקודמת, כשכיהנתי כיו"ר הוועדה לתקציב הביטחון, לא אישרתי תוספת של 3 מיליארד שקל בהתאם לסיכום בין המשרדים.

....

"קודם כל נדרש שינוי בסד"כ. הכלל המוביל בו צריך להיות פליטה של אמצעי לחימה ישנים ואימוץ של חדשים. קחו לדוגמה את מערך השריון: יש הרבה מאוד טנקים שהגיעה השעה להחליפם באמצעי לחימה קטלניים לא פחות, שעונים על צורכי הקרב העתידי. שם נמצא הרבה מאוד כסף.

...

"התוכנית הזו צריכה לכוון גם לתחום כוח האדם. מחצית מהתקציב השקלי של צה"ל מושקע בכוח האדם. במציאות הישראלית, על מצוקת המשאבים והנושאים החברתיים שסוערים בה, לא יהיה מנוס אלא לבצע שני מהלכים משמעותיים. הראשון הוא השוויון בנטל. ישבתי עם השר יעקב פרי, שמוביל הצעת חוק בעניין בשם הממשלה, כדי לוודא שהוא אכן פועל בכיוון הנכון.



"כמו כן, יש לפעול לקיצור השירות הצבאי. ועדת בן בסט קבעה שיש לקצר ארבעה חודשים מהשירות לגברים ולנשים, וכך לא תהיה פגיעה בסד"כ. אלה שיישארו בצבא יקבלו שכר דומה לשכר הממוצע במשק. צה"ל יחסוך בזכות קיצור השירות 550 מיליון שקל בשנה...

מופז מציע גם לפעול לאזרוח תפקידם של אנשי קבע. "הצבא יחליט לאילו תפקידים זה מתאים. כמובן שלא מדובר במטות של יחידות לוחמות אלא בזרועות ואגפים במטה הכללי, בקציני חיל ראשיים, שעוסקים בעיקר בעבודת מטה. במקום להעביר כל כמה שנים סגני אלופים ואלופי משנה, נמנה לתפקידים האלה אזרחים עד גיל 65. כך נוכל לחסוך את הפנסיה של אותם קצינים.

יהודה

אם נסתכל על הוצאות הצבא בשקלים (החלק שמגיע מתשלום מיסים) - רואים שבאופן הולך וגובר, הוצאות כוח אדם (שכר, גימלאות ושיקום) עולות והיום מהוות שני שליש ממנו.
ובכל פעם שהנושא עולה - ההתמקדות היא ברכש ובשדרוג טכנולוגי, ולא בהפחתת עלויות כוח האדם.

האם לצבא יש פחות מדי כוח אדם?
או שיש יותר מדי, ועלויות כוח האדם מכריעות ומעיקות על הצבא?
או שכוח האדם מנוצל בצורה שגויה ויקרה.
האם נעשים שינויים כדי להפחית את העלויות הללו?

היום, כשמדברים על גיוס חרדים (והגדלת היקף הגיוס ב10%), הדבר מקבל משנה תוקף.
האם הגדלת כוח האדם תגרום לעלייה בהוצאות (הגדלת הדרג הפיקודי, ת"ש, אספקה יקרה, הפרדה מגדרית במערך ההכשרה),
או לירידה (הקטנת נטל המילואים, הכשרה זולה למטרות ייעודיות, כוח מילואים זול)?