או: הגדוד הקטן שבלם דיוויזיה.

דברי ימי הקרבות על פרוזדור הצליחה ומבצע אבירי לב זכו לתיעוד רב בשנים האחרונות, לרבות באתר הזה.

במיוחד, זכו לפרסום קרבות ליל 15-16/10 של חטיבה 14, קרב גדוד 890 בליל 16-17 לחודש, וקרב השמדת חטיבה 25, אשר נדון עד דק באשכולות מספר באתר.

בין סיפורי קרבות אלה, נעלם קרב גבורה לא פחות חשוב ולא פחות מכריע, אשר נוהל ע"י קומץ טנקים משתי חטיבות שלא זכו לפרסום בהקשר לקרבות הצליחה.

בבוקר ה-16/10, היתה חטיבה 14 במצב קשה. החטיבה הצליחה לכבוש רצועת קרקע לאורך ציר לקסיקון, מלקקן ועד ציר שיק, תוך סילוק גדוד חי"ר 18 המצרי מעמדתו החזקה בצומת טרטור לקסיקון, ותוך פגיעה בבטן הרכה של העורף הלוגיסטי של דיויזיות 16 והדיויזיה המשוריינת 21 והשמדת טנקים רבים של שתי דיוויזיות אלה. עם זאת, היא שילמה מחיר יקר של למעלה משני שלישים מכח הטנקים שלה. במצב זה התקשתה החטיבה להמשיך במילוי תפקידה , ללא תגבור. הקו שהוחזק על ידה היה קו צר יחסית, לאורך ציר לקסיקון, כאשר ממזרח לה ומצפון עדיין היו פרוסים כוחות הצבא המצרי. במצב דברים זה, ביקשה החטיבה סיוע, וקיבלה את גדוד, 198 שהיה ערוך בגזרה לקראת הצליחה. היה זה גדוד שוטים מחטיבה ,460 אוגדה 162 בפיקוד אמיר יפה. הגדוד, שכלל בין 10 ל12 טנקים ו-3 נגמשים החליף בצהרי יום 16/10 את שרידי גדוד 184 שנאחז בסגול 111, ליד ציר שיק.

הפיקוד המצרי, שהחליט להשמיד את ראש הגשר ופרוזדור הצליחה, תכנן תקיפה בתנועת מלקחיים. הזרוע הדרומית, אשר נשלחה מכיוון ארמיה 3, כללה את חטיבה עצמאית 25, אשר גורלה המר ידוע לכל, והקרבות על תהילת השמדתה נמשכים עד היום.

מן העבר האחר, הוטלה המשימה, לתקוף מכיוון צפון כלפי, על דיוויזה משוריינת 21, מתוגברת באלמנטים מדיווזיה 16. דיוויזיה 21 הוכתה גם היא קשות מאז קרבות ה-14 לחודש, דרך קרב הפריצה של חטיבה 14, וכללה רק כ-100 טנקים, רובם בחטיבה 1 (חטיבת הטנקים השניה- חטיבה 14- הוכתה קשות כתאומתה הישראלית שלחמה בה לילה קודם). ההתקפה הדיווזיונית כללה איפוא את חטיבה 1 (אגב, במקורות אחרים נאמר : חטיבה 24- ראה באתר של ד"ר עמיקם צור. ברם, במחקרו של האלוף אמנון רשף הוכח כי המדובר היה בחטיבה 1).

חטיבה זו כללה בין 50 ל-60 טנקים, ונלווה אליה גדוד ממוכן. כנגדה ניצבו איפוא כ10- טנקים של גדוד 198, אשר בלמו כלפי צפון. בבוקר ה-17/10 נשלחה לתגבור פלוגת טנקים מגדוד 599- חטיבה 421 (חטיבת חיים ארז), בפיקוד הסמג"ד, יהודה בויטל. הפלוגה, שכללה 8 טנקים, אשר סיימו את גרירת הדוברות והתפנו, נפרסה לאורך ציר לקסיקון, בין סגול 138 לסגול 111 (עליו ניצב גדוד 198).

חטיבה 1 המצרית החלה בתקיפה גלים-גלים, החל מן השעה 8:15 בבוקר ועד שעה 11:00 לערך, להתקפתה נילוו הסתערויות חי"ר וירי טנ"ט מרחוק. כל התקפותיה התנפצו על המגנן של גדוד 198, תוך שנגרמות לה אבידות קשות, של כ-50 טנקים ( שיעור הטנקים שהושמדו אינו ברור. בספרו של גדוד 198 נזכרים 40 טנקים. מספר טנקים נוסף, הושמד ע"י פלוגת 499) . כן נגרמו אבידות בנגמשים וכוחות חי"ר. הכח הישראלי סבל 4 פצועים בלבד כאשר כל הטנקים שלו נותרו במצב לחימה מלא. (עפ"י ספרו של גדוד 198, אחד הפצועים, איש חרמש, נפטר מפצעיו).

בכך, בלם כח ישראלי, קטן לאין שיעור מהכח שלחם באותו זמן כמה קילומטרים דרומה משם נגד חטיבה 25, בכח כמעט זהה לכוחה של חטיבה 25, וגרם לו אבידות כה כבדות, עד אשר בתום אותו קרב, חדלה חטיבה 1 המצרית להוות כח לוחם של ממש. נראה, כי לחימה זו אף אפשרה, למחרת היום, את כיבוש החווה הסינית (מתחם אמיר) בקלות יחסית ע"י גדוד 184 המחודש.

קרב זה, שהיה חשוב לא פחות מהקרבות היותר מפורסמים של הצליחה, נעלם לו בין צללי ההסטוריה, מבלי שניתן לאותו קומץ לוחמים עלום, אשר נלחם בגבורה ובשום שכל, הכבוד להם הם ראויים.

יש לציין, כי מרבית נפגעי גדוד 198(פרט לחלל, שנפגע מ-RPG) נגרם ע"י ירי של טנק מגדוד 184, אשר לא זיהה את הכח שבא להחליפו.

.

תודה על השיתוף.

אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'

גדוד 198 היה גדוד קמ"ט של חטיבת בית הספר לשריון. המג"ד היה אמיר יופה ז"ל (נהרג בתאונת אימונים לאחר המלחמה). הייתי בגדוד הזה ביומיים יחסית שקטים לאחר ה9 באוקטובר.
בזמן שהייתי בגדוד היו בו 11 טנקים , ואמיר יופה פיקד עליו תוך פנייה לכל מט"ק בשמו (וללא מסגרת של פלוגות).

שאלת הדיוט-
כיצד התאפשר הניצחון הזה?

בזכות אנשים כמו פותח האשכול ודוד שמואל...

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

נא לא להגזים, לפחות לגבי.

.

בהרבה מאד מקרים הטובים הם שוכני עפר, ואנחנו נשארנו לספר.
לשאלתו של אביעד:

1. יש יתרון למגן שמקובל לכמת אותו ביחס של 3:1
2. היה יתרון לטנקים הישראלים לעומת המצרים (למעט T-62 שעליו לא היה לנו יתרון)
3. הטנקיסטים הישראלים היו עדיפים על המצרים
4. המדריכים והחניכים בקמ"ט היו ממיטב הטנקיסטים.
5. לאחר 10 ימי לחימה הם היו עוד יותר מקצועיים.
6. המצרים היו מתקיפים עם מדפים סגורים.
7. המצרים התקיפו בצורה שבלונית.

קודם כל תודה, אך זה עדיין לא כל-כך מובן לי.
כלומר, לפי מה שאני יודע לאורך כל המלחמה היה לישראל יתרון בטנקים עצמם באיכות הטנקיסטים, יתרון שהמצרים הצליחו להקטין על-ידי השילוב של נ"ט. לפי התיאור הנ"ל גם התקיפה הגדולה הזאת כללה שילוב של חי"ר ונ"ט, אז איך קרה שהדבר לא הורגש בתוצאות התקיפה? האם כאן נכנס החלק של "תקיפה בצורה שבלונית"?

מערכי הנ"ט היו מאד יעילים נגד כוחות שריון תוקפים, החי"ר נועד להגן עליהם מפני חי"ר או חרמ"ש תוקפים. בהתקפה, חי"ר תוקף טנקים זאת התאבדות אלא אם כן: השריון נמצא בנחיתות מספרית גדולה מאד או שלטנקים אין מקלעים (כמו שהיה בתחילת המלחמה בחטיבה 600 ובחטיבות מילואים אחרות שיצאו מצויידות למחצה). פגזי המעיך לא כל כך יעילים בחולות מאחר והם מתחפרים לפני הפיצוץ (ולכך ניתנו אחרי החלחמה פתרונות באמצעות פגז הפלשט, וכיום כלנית ורקפת), למרות זאת, חי"ר שתקף שריון נהדף בד"כ באבידות כבדות. כאן יש להזכיר את האומץ של החי"רניקים המצרים שתקפו בכל זאת ואף הגיעו למצב שבו הם טיפסו על הטנקים. טילי הנ"ט נתנו לפעמים סיוע בהתקפה כרתק. במצב זה הם היו יעילים ובעיקר הכריחו את הטנקים לחלק את תשומת הלב ולהחליף עמדות לעיתים תכופות. בכל זאת, עיקר תועלתם היתה בהגנה כנגד כלי שריון חשופים בתנועה.

תודה רבה על התשובה!

איני משוכנע שה-T62 עדיף על הכלים הישראליים של שנת 1973. עובדה שחטיבה 25 לא הצליחה לעשות כלום נגד הכוחות שמולה. אין ספק שלוחמי גדוד 198 היו ממיטב לוחמי השריון. גם השוט קל היה טנק מעולה לדורו. נראה שהשריון הסובייטי היה נחות. עובדה היא כי כל מקום שבו השריון הישראלי היה במגננה, ספג השריון המצרי אבידות קשות. לא היתה למצרים כל הצלחה שהיא נגד כח שריון ישראלי מגן. המקום היחיד שבו הם במעט הצליחו, היה בקרב 14/10 מול חטיבת הטיראן הישראלית (חטיבה 274). בקרב זה נמנע אסון, שעה שהטנקים המצרים החלו לשטוף את העמדות שלנו, רק בעקבות התערבות אוגדה 162, ששלחה כוחות מחטיבה 500. כך שנראה כי הטיראן ,גם בידים ישראליות, לא היה מוצלח ביותר.

.

ר"ב קישור לדיון בנושא סוגי הטנקים שהשתתפו במלחמת יוה"כ.

ממה שאני יודע כעת, אכן היתה לT-55 תחמושת חלול. בספר "על בלימה" יש השוואה של המחבר בין סוגי הטנקים, עד כמה שאני זוכר (השאלתי את הספר לפני שנה וחצי ולא קיבלתי בחזרה) הוא חושב שהT-62 עדיף על השוט. עד כמה שידוע לי היו לסורים יותר T-62 מאשר למצרים (2 אוגדות משוריינות לסורים + כח אסד, ושתי חטיבות טנקים עצמאיות למצרים) אם למישהו יש אינפורמציה אחרת אשמח להתעדכן. הלחימה נגד הT-62 ברמת הגולן נגד דוויזיות 1 ו3 היתה קשה והT-62 חדר את הטנקים שלנו מטווחים ארוכים. נדמה לי שגם לגדוד 198 היתה היתקלות קשה בגדה המערבית של התעלה עם T-62.

b.a יקר מאחר הסיפור על עזרה לחטיבה לא היה ידוע לי עד כה. אשמח לקבל קצת הרחבה בנושא חטיבת הטירנים (274) במלחמת יום כיפור. בהיותי תותחן מ"פ מטבע הדברים שראיתי רק מעט, את מה שנמצא מולך בטלסקופ או באפיסקופ. יתר תמונת הקרב לקוחה רק ממה שנשמע ברשת הקשר, במקרה שלי רשת גדודית ומסיפרים אישיים מאוחר יותר. תודה

למיטב זכרוני, מופיע באחד מהספרים תיאור חי.לא הצלחתי כרגה לאתרו.

בספרו של ברן, על שתי גדות סואץ, מופיע תיאור הקרב בעמודים 172-173:





ואילו בספרו של מי שהיה מגד סופה, אלישיבשמשי "בכוחם להכריע, מופיע התיאור הבא:



רק אזכיר, כי גדוד אמיר יפה, הינו גדוד 198- נשוא אשכול זה!

.

לb.a תודה
גם אחרי 38 שנה עוד לומדים
תודה

נהניתי לקרוא ולהשכיל.

יש תרשים שיכול לתאר פחות או יותר את מיקום הכוחות בקרב?

על המפה סימנתי את סגול 111. באיזור נפרס גדוד 198. וכן את סגול 138. בין סגול 111 לסגול 138 נפרסה פלוגת גדוד 599 ובלמה מזרחה.
,

.

כחניך לשעבר של-460 התרגשתי לקרוא.

וזה גם פתר לי חידה קטנה שעלתה אצלי בעקבות קריאת הספר של שאזלי הרמטכ"ל המצרי,

לא הבנתי מדוע הוא מתאר בספרו את "קרב דרוואסאר" (השם המצרי לקרב הצליחה).

כקשה כל כך, מעבר לנושא הצליחה (כי לפי רוב הספרות הישראלית זה היה קרב השמדה הדדי.)

כנראה שהכוונה היא למאורעות שהבאת פה.

ושאלה לדוד שמואל, (אם זמין).

בהתייחס לסעיף 6 בתגובתך, אם תוכל לומר לי מה דעתך על סגירת תא הטען במרכבה 4 ?

האם זה רלוונטי גם למציאות הטכנולוגית של היום??

תודה.

אני מבין את השיקולים לסגירת תא הטען במרכבה 4. בכל זאת, כטען לשעבר שיצא פעם מטנק בוער, לא הייתי שש להכנס לתא טען של מרכבה 4. ביחס למה שאמרתי לגבי המדפים הסגורים. אין לי ניסיון על דור הטנקים הנוכחי, אבל אני יודע שאמצעי התצפית של המט"ק בטנקים המודרניים עולים לאין ערוך על אלה של הטנקים ביוה"כ. כמו כן השתנו האיומים, הארטילרייה יותר מדוייקת ואפשר לחטוף כדור מצלף בטווחים ארוכים (השיא, נדמה לי , בסביבות 2.5 ק"מ). האם אפשר להגיע למודעות סביבתית מספקת עם אמצעי התצפית של הטנק כאשר המדפים סגורים? זאת יש לשאול את החברה של הדור הנוכחי.

שזאלי מתכוון, למיטב הבנתי, לכל קרבות 15-18/10, כ"קרב דוויר סואר". אכן, היו אלה קרבות קשים, בהם הוקז דם רב משני הצדדים.

.

B.A ודוד שמואל - אני מוכרח להודות, אני קורא את השרשור זו פעם שלישית מן ההתחלה ואף לקחתי את הזמן לתרגמו סימולטנית לאנגלית ולקרוא אותו לאשתי... מרגש ומחכים בו זמנית.

תודה לכם.

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

אני זוכר היטב את קרב הבלימה המוצלח של גד' 198 כלפיצפון (וגם של גד' 79 כלפי חט' 25 המצרית כלפי דרום) כי צפיתי עליו כמו בסרט.

לחמתי כמ"מ סיור ואח"כ סמ"פ בגדוד סיור 87 של אוגדתשרון.

ב-17 לאוקטובר היינו חלק מההגנה הקרובה על איזור הצליחה "מצמד" וממקומי הגבוה יחסית גם

ערכתי תצפיות לטובת כוחות שונים בגזרה.

הזכרתי אותו ביומני שכתבתי כ- 30 שנה מאוחר יותר ומופיעבאתר גדס"ר 87 www.87th.org.il

תחת "סיפורים אישיים".

אכן התפלאתי שבמשך שנים הוא לא הוזכר למרות חשיבותו והצלחתוהרבה.

הצלחת הקרב נבעה ממספר סיבות:

1 - החשובה ביותר: הקרב התבצע בשיטת ה"פטיש והסדן", אם כילא בדיוק קלאסי, כאשר הכוח הדרומי מהווה הפטיש והכח המערבי מהווה הסדן. המצרים היוחסרי אונים לגמרי לסוג זה של קרב.

בדיוק בצורה זו הושמדו להם כ-300 טנקים ב-14 לאוקטובר וכן כך הושמדה חטי 25 המצרית באותו יום, ה-17 לאוקטובר.

גד,' 198 נתן למצרים להיכנס למלכודת זו ולנוע דרומה ואז פתחהכוח הדרומי (הפטיש) באש ופגע במצרים המובילים ומיד אח"כ פתח הכח המערבי (הסדן) באש על כל המערךהמצרי מן הצד (מערב).

2- יכולת התותחנות המעולה של שריוני צה"ל.

3- פיקוד על הקרב חשופים בצריח.

4 - יכולתו של השריון לשנות הקרב במהירות ולהתאים הכוחותוהמשימות לשינויים תוך כדי תנועה ובקשר במהירות וביעילות.

5 - יוזמתו ותושיתו של כל לוחם ומפקד בשריון גם כאשר, או עדאשר יגיעו, פקודות מפורשות.
החי"ר נ"ט המצרי לא היה יעיל בהתקפה זו כי הוא היהיעיל בעיקר בהגנה כאשר הוא מחופר ומוגן היטב. כאשר הוא בתנועה, הוא גלוי ואש תותחיטנקים ומקלעים, אפילו מרחוק, משתקים אותו טוב למדי.

כל הכבוד לגד' 198 על קרב בלימה מוצלח זה.

ד"א, אני לא זוכר קרב של 3 שעות. אני זוכר שמתקפת המצריםנעצרה בתוך כמה דקות ואח"כ זה היה פשוט בריחה של המצרים, אם כי לכווניםשנים, ומטווח של הישראלים בהם, בעיקר ממערב למזרח.

בברכה,

איציק אגם

לשעבר מ"מ סיור, גדס"ר 87.

ברוך הבא לפורום

שלום איציק, ברוך הבא. נפגשנו כנראה במלחמה. אזכיר לך בפרטי.

.

האם אתה משוכנע שראית את ממצמד את הכח התוקף מצפון לציר שיק, או שמא צפית בחלק ההתקפה מכיוון דיוויזיה 16, שהיה החלק החלש יותר של ההתקפה, אשר התנפצה אל הפלוגה מגדוד 599- שהייתה פלוגת מג"חים?
כפי שאני זוכר את פני השטח, קצת קשה ממצמד לצפות צפונית לאיזור ציר שיק והחוה, גם מחמת המרחק וגם לאור העובדה שהדיונה של סגול 111 מסתירה כלפי צפון.
הקרב של פלוגת המג"חים היה קצר יותר. מנגד, כפי שגם אמנון רשף כותב, תקפו המצרים מצפון גלים- גלים.
אגב, אני זוכר במעומעם סיוע ארטילרי שהונחת ע"י א"א 215 על הסגול הצפוני קצת ל"אמיר".

.

שלום לחברים בפורום

שמי עודד ויליאן אח של דן ויליאן ז"ל מגדוד 198 חטיבה 460 בית הספר לשריון
אחי נפל ביום הראשון למלחמה אז הייתי בן 8 והיה נעדר כ7 חודשים
כול צוות הטנק נהרגו כך שאין ידע מדויק מה קרה
מחפש אנשים שהכירו את אחי ויכולים לספר מה התרחש באותו יום / קרב שבו אחי נהרג

תודה
עודד

דומני שישנן מס' יחידות לא מבוטל אשר חלקן במלחמה עומעם ( ולצערי חלקן הארי במכוון)
גד' 198 המהולל הוא בהחלט אחד מהם
המקבילה לו בחזית הצפונית לעניות דעתי הינה חטיבה 4 אשר לחמה כמאמץ המשני האוגדתי באוג' 146כחלק מתקפת הנגד הפיקודית ב8.10 .
ניתוח מעמיק של קרבות החטיבה מלמד על ביצוע קרב משולב של התקדמות והתקפה מרשימים ביותר ממרחב מעלא גמלא בואכה רכס שעף א- סנדין . וזאת עוד לפני מעלליה במובלעת הכוללים גם השמדת גד' טנקי צנטוריון ירדני בקרב מארב שריון קלאסי.
חלקה של יחידה זו נשכח לצערי בשל נסיבות שונות אך תרומה למערכה הצפונית לא תסולא בפז.
אגב להערכתי החטיבה היחידה אשר איבדה 2 מפקדי גדודים בקרבותיה במלחמה ( מתוך 13 מג"דים אשר נפלו במלחמה).

מקומה של חטיבה 4 במקומו מונח. סיפורה כבר סופר בעבר, אם כי לא במידה הראויה. ואם כבר מזכירים אבדן מג"דים, אז גדס"ר 87, שלחם במסגרת חטיבה 14 איבד שניים וגדוד 184 גם הוא איבד מג"ד.

.

מכיוון שידועים לנו השמות של רוב הלוחמים , אני רוצה לפרט חלק מהם:

(בכלל אשמח כמו רוב המשתמשים אם פותח האשכול יפרט עוד קרבות שנעלמו להם, והיו מכריעים).

השמות מתוך הספר של גדוד 198 (המג"ד סא"ל עמיר יפה ז"ל) :

גיזרת פלוגה ס: בפיקוד טנק בועז כהן (סמ"פ ס)
טנק ירון מט.
טנק עפר פירעם.
טנק גידי גרסטנר.
סה"כ 8 פגיעות בטנקים לכל הכח.
גיזרת פלוגה מ: בפיקוד טנק אילן מנור (מ"פ מ)

לא מצויינים בספר שמות הלוחמים בגיזרת הפלוגה (מט"קים),
כנראה ,מתוך קרבות קודמים, הרצל פדלון ז"ל ,אלי בכר,עופר זילבר,אברהם לנגר, אלון פייט). סה"כ 16 פגיעות ב טנקים לכל הכח.

גיזרת פלוגה כ: בפיקוד טנק יקי ודמני (מ"פ כ) -5 פגיעות בטנקים.
טנק שלמה ינאי-5 פגיעות בטנקים.
טנק יזהר יוסף- 2 פגיעות בטנקים.

גיזרת המפג"ד: טנק ישי וקסלר-4 פגיעות בטנקים.
טנק דני רביב- 4 פגיעות בטנקים.

סה"כ 44 טנקים פגועים לכח המיצרי התוקף.

חשוב לציין שהלוחמים המצוינים (חלקם קצינים ,חלקם צוערים,חלקם גננים), היו אחרי כ10 ימי קרבות

אינטנסיבים, כולל שלמה ינאי (מנכ"ל טבע היום) שחזר\ברח מביה"ח אחרי פציעה .

עוד יש לציין את קמ"ן 14 שהעביר את המידע על תנועת ומיקום ההתקפה המצרית לגדוד 198.

הייתי בטנק של זיוביש (כך קראו לו בגדוד 198)למשך יומיים (יחסית שקטים) שאחריהם חזרתי ליחידתי בחטיבה 500. זיוביש נהרג ב22 לאוקטובר. למיטב ידיעתי הוא נשאר כל הזמן ב198. על לחימתו ב 8 לאוקטובר הוענק לו עיטור העוז. קישור לדף יזכור

יהי זכרו ברוך