20-10-2013, 10:56
|
|
|
|
חבר מתאריך: 14.01.09
הודעות: 8,466
|
|
על פי 8469/99 אביגדור אסקין נ. מדינת ישראל, פ"ד נה (2), 65 - בשביל להוכיח את היסוד הנפשי הנדרש לשם הרשעה בניסיון לשידול (תיקון מס' 39) תשנ"ד-1994, סעיף 33 לחוק העונשין, צריכות להתקיים שתי דרישות, אותן יש לבסס:
"ראשית, על המשדל להיות מודע לכך שיש בהתנהגותו כדי להביא את האחר (ה"משודל") לידי ביצוע העבירה נושא השידול. דרישה זו עניינה מודעות לטיב ההתנהגות המשדלת וכן מודעות לקיומו של אחר הזקוק להנעה מנטלית על-מנת לבצע את העבירה נושא השידול. שנית, על המשדל להתכוון להביא את המשודל לידי ביצוע העבירה יעד השידול. לשון אחר, השידול צריך להיות מלווה בשאיפה – מטרה – מצד המשדל כי העבירה נושא השידול אכן תבוצע, על כל יסודותיה, על ידי ה'משודל'"
כלומר בשביל לטעון שמה שעשו המגיבים במקרה דנן אכן אינו חוקי על פי סעיף זה, את צריכה להוכיח שהם:
א. היו מודעים לכך שהאמירה שלהם אכן עשויה לדחוף אותו לביצוע אונס - לא סביר.
ו- ב. התכוונו להביא אותו לאנוס את אותה בחורה - מאוד לא סביר.
אם, לעומת זאת, את מתכוונת לעבירה על סעיף 144ד2 לחוק העונשין, הסתה לאלימות או לטרור (תיקון מס' 66) תשס"ב-2002, הרי שקיימת בו הדרישה כי"על פי תוכנו של הפרסום המסית והנסיבות שבהן פורסם, יש אפשרות ממשית שיביא לעשיית מעשה אלימות או טרור", גם זה לא נשמע סביר במצב הנ"ל.
אי לכך ובהתאם לזאת, אין אפשרות אחרת אלא להסיק שמרשיי חפים מפשע.
_____________________________________
Vi Veri Veniversum Vivus Vici
|