28-12-2013, 23:06
|
|
|
חבר מתאריך: 09.04.13
הודעות: 5,109
|
|
ציטוט:
במקור נכתב על ידי ai22
1. בישראל, אדם פרטי בכלל לא חייב לעשות הצהרת הון, אלא אם הוא גם עסק (עצמאי, בעל עסק וכו'), או שהוא נחקר על סכום כסף חריג ובלתי מוסבר שעבר דרך חשבונו.
תאגיד לעומת זאת - מראש לא זוכה לשום פרטיות.
פרטיות - לאדם,
שקיפות - לעסק.
חברה ציבורית מחוייבת לאותו דבר שחברה פרטית מחוייבת - שקיפות כלפי בעלי החברה. רק שבחברה כזו - כל מי שמחזיק במנייה בודדת נחשב "בעלים".
2. אתה פה הופך את היוצרות. בשם זכויות התאגיד - אתה טוען שלאדם אין שום זכות לפרטיות.
גישה מאוד קיצונית, שמזכירה את הקומוניזם ולא את השוק החופשי.
3. אני מכניס כריך - ומסביר למלצר את הסיבה (אני בא כחלק מקבוצה, ואני אוכל כשר)
בתור כך - יש לי כוח מיקוח וטיעון סביר, והמסעדות תמיד מוותרות.
אם זה לא היה המצב - הייתה לי זכות תביעה אבל לא כלפי המסעדה (שמראש לא הייתי בוחר בה) אלא כנגד המעביד (שכופה עלי "ארוחה קבוצתית" במקום שאיני יכול לסעוד בו).
4. פעם בקולנוע - לא היה שום מיקוח ושום בחירה, כי בקולנוע כמעט כולנו פרטים ולא קבוצות.
אבל מהרגע שהחל האיום בהתערבות מחוקק - חלק מבתי הקולנוע התחילו לאפשר להכניס אוכל.
בזאת ניתנה כבר לציבור אפשרות בחירה - מה שמייתר לדעתי את החוק.
זה לא משנה את המצב: ללא האיום בכפייה קיים מונופול.
ובמדינה שבה לעסקים אין זכויות ולאנשים יש - די ברור איך דבר כזה יגמר.
5. אבל על זה מדובר - על הונאה.
כשאני הולך לסופר, אני נתקל במקרם רבים במצב שבו יש מחיר אחד על המוצר ומחיר אחר בחשבון.
אם אני שם לב ומתלונן - אומרים "טעות", וקוראים לקופה הראשית שלאחר מספר דקות מתקנת.
זו לא טעות - זו הונאה מכוונת שמתרחשת כל הזמן.
כי אנשים לא הולכים לתבוע על הונאות של שקלים בודדים לכל קנייה. אבל זו עדיין הונאה בקנה מידה גדול.
זו לא "צרכנות נבונה" - אלא התגוננות מפני נוכל.
לפני כן - החיוב היה רק שהמחיר יוצג על המדף. אבל גם אז החברות עשו "טעויות" ובמקרים רבים רשמו מחירים בצורה שמאוד מקשה להבין מה המוצר שלגביו המחיר שמופיע.
6. החובה על המדינה - היא לדאוג לאכיפת החוק.
בין השאר ע"י הכנת תשתית שמאפשרת אכיפה.
אם אני אטען שהחנות הטעתה במחיר אבל אין לי דרך להוכיח - אני לא יכול ללכת למשטרה או לבית משפט.
אבל אם הרשת מחוייבת להצהיר על מחיר (שהיא משנה כל יום, כדי להקשות על הלקות להבין מה המחיר) ניתן להוכיח שהייתה הונאה: או בתיוג או בחיוב.
כשאתה מונע אפשרות להקמת תשתית אכיפה, אתה לא תומך בתחרות, בשוק חופשי, או בפרטיות - אתה תומך בחופש ההונאה.
התירוץ שלך שמניעת הונאה זה סוציאליזם - זו הזניית המושג קפיטליזם.
בזאת אתה גרוע כמו יחימוביץ'.
|
הפכת את היוצרות ובלבלת מושגים. אתה מזכיר לי את אלו שמנסים להיות קפיטליסטים נאורים. לפיד סטייל.
מספרתי את הפסקאות שלך.
1. לא דיברתי על הצהרת הון, אלא על כך שרשויות המס חשופות לכלל ההכנסות שלך. בין אם מעבודה, אז המעסיק מחויב להעביר את פרטיך לרשות, או אם הרווחת בבורסה, ואז חבר הבורסה שלך מנכה את המס. הפרטים שלך ידועים לרשויות.
לתאגיד יש פרטיות בנושא המדיניות העסקית שלו. סודות עסקיים, מבצעים, הנחות, קשרים עם ספקים. אתה חושב שאתה צריך לדעת את כל אלו? אני מניח שלא.
2. הזכות שלך לפרטיות לא רלוונטית בשטח הפרטי של אדם/תאגיד אחר. איזה מין היגיון קלוקל אתה מציג פה? בשטח העסק הפרטי שלי, אני מוכר מוצרי מזון, ואני בטח לא רוצה שאתה תביא מזון מהבית. הקשקוש על כך שמדובר באקט קומוניסטי הוא דרך מאוד מוזרה להסיט את הדיון. בינתיים אתה זה שמעדיף את "טובת הכלל" על הפרט, משמע שזכויות הפרט, וכן- גם זכותו של בעל עסק היא זכות פרט, לקבוע לא חשובות בעיניך. מה זה אומר עליך?
3. אני שמח שנסוגת מהטענת האיוולת על דמי חליצה, שהרי גם לפי הקישור שלך הם אינם חובה חוקית אלא הסכם בין שני צדדים חופשיים. זה נכון גם לכוח המיקוח שלך במסעדה לא כשרה. אין לי בעיה עם זה כלל, כמו שאין לי בעיה עם זה שתארגן חרם על בתי קולנוע שלא רוצים שתביא קולה מהבית. אבל לערב את המדינה בזה? באיזו זכות? הזכות שלך לעשות מה שתרצה בשטח הפרטי של אדם אחר? או חברה עסקית?
4. זה לא מונופול, אוצר המילים שאתה בוחר הוא דרך מעניינת לעוות את הדיון. מי מונע ממך להקים קולנוע שיאפשר זאת? או שאתה רוצה רק להיטפל ליזמים שכן בנו קולנוע על ידי שיסוי המדינה בהם?
5. לא, לא מדובר על הונאה, קראת בכלל את הקישור? מה הקשר בין מה שכתבת לבין הקישור? נחמן שי מדבר על אפשרות לחשוף מבצעי לוס לידר, על חשיפת מחירים לפני שאתה יוצא מהבית, השוואת מחירים בין חנויות ורשתות. קרא את הכתבה בבקשה ואז תגיב עליה.
6. לגבי הקשקוש על יחימוביץ'- אנא, השתדל להיות ענייני, כי מרבית מה שכתבת פה נראה כמו ניסיון טרוליות (אני קומוניסט). כאמור מעלה, לא דיברנו על הונאה, אתה הכנסת את זה כטיעון איש קש או כי התעצלת לקרוא את הכתבה. חשיפת מידע עסקי על מבצעים והנחות פוגעת בעסקים. אמנם כשצרכנים יעשו זאת באפליקציה חברתית לא תהיה דרך לחנות להתגונן, אבל כשהממשלה מחייבת אותם זה סוג נבזי של דיקטטורה. או במקרה שלך ושל שי- הניסיון להיראות קפיטליסטים נאורים תוך ש(הוא) מצהירים- "אין לי שום דבר נגד רשתות המזון ובעליהן. אינני צר עין ואף לא קומוניסט". מזכיר את "חלק מחברי הטובים ביותר הם..".
ולגבי מי קורא למי קומוניסט- אתה טוען שבשל ההגנה על הכלל, יש לפגוע בזכויות של הפרט, בין אם עוסק מורשה או בעל חברה. פרט הוא פרט. אתה מבכר את הקולקטיב על הפרט. מה זה הופך אותך, לדעתך? כי נאור אתה בוודאי לא.
|