מדגם קטן מהיומיים האחרונים:

1. חיוב כל רשתות השיווק לחשוף את כל מחירי המוצרים על מדפיהן, בכל רגע נתון, במאגר אינטרנטי משותף.

2. חיוב בעלי בתי קולנוע לאפשר הכנסת מזון לקולנוע גם אם לא נקנה במזנון.

3. קביעת ברירת מחדל של חסימת תוכן למבוגרים בספקי האינטרנט, עד שהלקוח יתקשר ויבקש את שחרור החסימה.

4. איסור על פרסום אלכוהול באינטרנט.


המשותף לכל החוקים הללו - התנשאות, כפיה, הפרת זכויות בסיסיות. מבחינת המדינה והדיקטטורים הקטנים שיושבים בכנסת, כולנו מטומטמים שצריך לחנך. על כולנו צריך להגן, הם יודעים טוב מכולם. הם זה אנחנו, הם קמים בבוקר ומביטים בראי, ובחזה נפוח טוענים "המדינה זה אני". כן, זאת התחלה של פאשיזם. חסימת פורנו אולי תקבל מחיאות כף מהשמרנים והפמיניסטיות, אבל חסימת תוכן פוליטי שתגיע לאחריה? איסור על בעלי עסקים להחליט מי ייכנס עם מה אליהם נשמע לכם טוב עכשיו, אבל יום אחד חלקכם יהיה בעל עסק, וגם אתם תקבלו את הכפיה. מי יודע, אולי פעם תהיו סופרים וייאסרו עליכם לתת הנחה על הספר החדש שלכם. אתם חושבים שאסור לפרסם אלכוהול באינטרנט כי זה פוגע בילדים? אתם שמחים על החוק, אבל בעתיד תגלו שגם אוסרים עליכם לצרוך אלכוהול בבתי עסק.

קישורים-

http://www.mako.co.il/news-money/co...a0202341004.htm

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4469644,00.html

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4469311,00.html

http://www.haaretz.co.il/gallery/re...emium-1.2198415


עניין צדדי אך די קשור-

"דיון ראשון בנושא בכנסת הנוכחית התקיים בוועדת הכלכלה לפני כחודשיים, ב-28 באוקטובר, אלא שנראה שהצעת החוק שנועדה לחולל מהפכה צרכנית חשובה - תקועה. ומדוע? לא עקב התנגדות חריפה של בעלי בתי הקולנוע שצפויים להפסיד מהמהלך, אלא בגלל ביורוקרטיה וסכסוך על סמכויות בין עובדי משרד הכלכלה לעובדי הרשות להגנת הצרכן. הרשות להגנת הצרכן היא רשות פנים ממשלתית עצמאית שהוקמה במשרד הכלכלה, ושאחד מתפקידיה הוא לפקח על ביצוע הסעיפים השונים בחוק להגנת הצרכן.

במידה והצעת "חוק הפופקורן" תעבור ותיושם בשטח, עובדי הרשות יהיו אלה שיאכפו את החוק החדש ויוודאו שהצרכנים אכן יכולים להכניס אוכל ושתייה מהבית לאולמות - זאת עקב כך שהחוק מאפשר להם לעשות כן על אף שאינם פקחים מוסמכים. אלא שאת העבודה הזו אמורים לבצע הפקחים המוסמכים מטעם משרד הכלכלה.

"40 עובדים ממשרד הכלכלה לא מוכנים שהחוק יעבור כי הם טוענים שאחרי שהיא תעבור, הם יאבדו את עבודתם", טענה ראש מטה הדוברות ברשות להגנת הצרכן, ענת בן עזרא. "יו"ר ועדת הכלכלה ח"כ אבישי ברוורמן אמר כי שעד שלא מסדירים את הסוגיה עם עובדי משרד הכלכלה, אין טעם בעוד דיון בהצעת החוק", הוסיפה בן עזרא.

"מדובר בקומץ קטן מאוד של עובדים במשרד הכלכלה שעסקו באכיפת חוק הגנת הצרכן עוד לפני הקמת הרשות, ובגלל הטענה שיאבדו את עבודתם, ההצעה תקועה"."







בשלטון הפקידים, טובת האזרחים אינה רלוונטית, רלוונטי רק כמה ג'ובים אפשר לחלק (מבלי להתייחס לזה שהרעיון עצמו קלוקל.. כי גם כשהחוק הוא טוב וחשוב, פקיד טיפש ומרושע יכול לתקוע הכל. בדיוק כמו שעובד נמל ינסה לעצור את הפרטת הנמלים. כי אנחנו כולנו פה בשביל לשרת את הפקידים ועובדי המדינה).

ציטוט:

בשלטון הפקידים, טובת האזרחים אינה רלוונטית, רלוונטי רק כמה ג'ובים אפשר לחלק (מבלי להתייחס לזה שהרעיון עצמו קלוקל.. כי גם כשהחוק הוא טוב וחשוב, פקיד טיפש ומרושע יכול לתקוע הכל. בדיוק כמו שעובד נמל ינסה לעצור את הפרטת הנמלים. כי אנחנו כולנו פה בשביל לשרת את הפקידים ועובדי המדינה).

מה אתה לא יודע שמשרות ועסקים לא נוצרו כדי לתת שירות לאנשים אחרים, (וגם כסף לבעלים במקרה של עסק פרטי) אלא כדי לדאוג לעובדים המסכנים והמדוכאים? את מי מעניינת טובת האנשים שצריכים לקבל שירות כל עוד העובד מקבל את מה שהוא חושב שמגיע לו?

כנראה שרק אותנו.

שים לב שוואינט תיקנו את הכתבה בנוגע לסינון אינטרנט כברירת מחדל,
כעת כתוב שלא יהיה סינון.

יהיה משהו, כי יש משהו

"הצעתה הקודמת של שטה, ביקשה לקבוע את הסינון כברירת מחדל לכל לקוח, אלא אם יבקש אחרת. "ספק גישה לאינטרנט יסנן עבור מנוייו אתרים פוגעניים ותכנים פוגעניים באינטרנט; ואולם, החובה לבצע סינון כאמור לא תחול אם המנוי ביקש בכתב מהספק להימנע משירות זה", כך קבעה ההצעה (לקריאה).



אולם, כעת התקבלה הצעה פחות מחמירה"




נבהלה מהביקורת? שמחתי לעזור.

מה ההבדל בין החוק הקיים ?

אגב, זה די מצחיק, כי ספקית האינטרנט שלי מספקת תוכנת סינון שעובדת רק על ווינדוס, האם החוק מחייב אותם להנפיץ תוכנה שתעבוד על לינוקס ושלל צורותיו, IOS על המחשבים טאבלטים ואיפונים, אנדרויד על שלל צורותיו, ווינדוס פון ועוד כמה וכמה מערכות הפעלה ?

אם הבנת, את הצעת החוק המתוקנת לא פרסמו ולא ראיתי. פרסמו רק את הצעת החוק הלא מתוקנת.
אם אתה שואל מה ההבדל בין הצעת החוק שבסוף לא הוצעה לבין החוק הקיים,
ישנם כמה הבדלים כמו הוספת קטגורית "עירום" לתכנים האסורים וחובה להסביר טלפונית ללקוח על סינון אתרים, אבל ההבדל המרכזי היה (כאמור) שברירת המחדל היא סינון, בעוד שבחוק הקיים ברירת המחדל היא לא סינון.

לגבי השאלה שלך - אם חייבים לספק תוכנה רק לווינדווס או גם לכל מערכת הפעלה אחרת - אין תשובה בחוק.
החובה היא לסנן.
אפשר לפרש את זה כחובה לספק סינון לכל מערכת הפעלה,
אפשר לפרש את זה כחובה לספק סינון כלשהו, וזו אחריות הלקוח להשתמש במערכת הפעלה נפוצה מספיק.

להבנתי החברות הסלולריות מספקות שירות של סינון במקור, לא עם אפליקציה או תוכנה, ספקיות האינטרנט יכולות לאמץ את השיטה, ואז לא משנה באיזו מערכת הפעלה אתה משתמש.

יהיה משהו, כי יש משהו

החוק הקיים מחייב כל ספקית אינטרנט לספק ללקוח אפשרות סינון תוכן בחינם, ידוע לי שהספקית שלי מספקת תוכנה בשם "מסננט" בחינם אבל היא עובדת רק על ווינדוס.

עוד ידוע לי, שעקב מגבלות טכנולוגיות אין לספקית סינון לפי חיבור האינטרנט של הלקוח ( בניגוד לספקיות אחרות )
ובנוסף בחיבור מעל 12 מגה בתשתית הוט אין גם לספקיות האחרות אפשרות סינון עקב בעיות בחיבור הVPN במהירויות הללו.

אז אם הממשלה הגאונית שלנו תעביר חוק שחובה לסננן את האינטרנט בכל מצב הספקיות יאלצו לסנן את החיבור ללא חייגן בהוט ומי שירצה גלישה חופשית יאלץ להסתפק מהירות נמוכות בתשתית הוט, או בחיבור הtop-100 של בזק שבתחלס נותן 66. ( רמאיים שכאלו ).

ממש "גילית את אמריקה"
הממשלה אמורה לכפות בנושאים האמורים לשמר את השקט הסביבתי ואת האפשרות לחיות בארץ הזאת.
וכי היא איננה כפה : הטלת מיסים; שרות בצבא; חינוך חובה; חוקי תנועה; וכו'.
היא אפילו קובעת אם נחיה בשלום או במלחמה; אם תהינה שתי מדינות לשני העמים; אם ימשיך הפער הכלכלי; ומה לא.
דוקא הנקודות שהעלת - כולן חיוביות בעיני.

איך הגעת מחוקי תנועה וביטחון המדינה לפופוקורן בקולנוע?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי meac מדגם קטן מהיומיים האחרונים: 1. חיוב כל רשתות השיווק לחשוף את כל מחירי המוצרים על מדפיהן, בכל רגע נתון, במאגר אינטרנטי משותף. 2. חיוב בעלי בתי קולנוע לאפשר הכנסת מזון לקולנוע גם אם לא נקנה במזנון. 3. קביעת ברירת מחדל של חסימת תוכן למבוגרים בספקי האינטרנט, עד שהלקוח יתקשר ויבקש את שחרור החסימה. 4. איסור על פרסום אלכוהול באינטרנט.

1. ממתי שקיפות היא חדירה לפרטיות?
הרי לפי גישת השוק החופשי, הממשלה צריכה להימנע מהתערבות, רק להבטיח את השקיפות והשמירה על החוק - והשוק יסתדר בעצמו בצורה אופטימלית.
רשתות השיווק גם כך מחזיקות מסד נתונים פנימי - כך שהחיוב הוא רק לחבר אותו למאגר מרכזי.

2. מדובר על אכיפת ביטול מונופול על מזון בקולנוע.
זה דבר די משונה, כי החוק שביטל את המונופול עבר לפני שנה וחצי - רק שאינו נאכף.
לא ברור לי מה עוד חוק יעזור.

3. כפי שנאמר - לא מדובר על כפיית סינון מרכזית (דבר שאכן פוגע משמעותית בזכות הפרט).
אלא בהודעה מצד הספק שיש להם תוכנת סינון ללא עלות נוספת, וללא רישום מרכזי.
מכיוון שכבר קיימת תוכנה כזו - אין פה שום כפייה ושום נזק.

4. איסור על פרסום אלכוהול הוא לא חדירה לחיי הפרט. הוא הגבלה על חופש העיסוק (מפריעים לחברות לפרסם במדיום מסויים).
המדינה כל כך פוגענית בתחום - שזו ממש לא החרפה במצב.

בקיצור - מאחורי כותרת יפה, אין כלום.

1. אתה רציני? שקיפות היא ההופכי של פרטיות. מתוקף הגדרה. אני לא יודע על איזה שוק חופשי אתה מדבר, הממשלה צריכה להימנע מהתערבות בין צדדים סוחרים, ולאפשר רק מערכת אכיפה ושיפוט ביניהם. החיוב הזה הוא פגיעה בפרטיות ובמדיניות העסקית של הרשתות. לשיטתך, אפשר גם לחייב חברות פרטיות לפרסם לציבור דוחות כספיים, לא? גם ככה הן מכינות דוחות, החיוב הוא רק לפרסם אותם.

2. מונופול מזון בקולנוע? בדיוק כפי שלמסעדה יש מונופול על הגשת יין בתוכה. אתה מוזמן להקים קולנוע ולאפשר לכולם להכניס לתוכו אוכל. אחדש לך- יש בתי קולנוע שכבר עושים זאת, גם ללא אכיפת החוק. אבל למה לעצור שם? למה לכפות עליהם רק הכנסת מזון שנמכר במזנון? אף אחד לא יעצור אותי מלהיכנס עם לאפה לאולם.


3. כפי שכתבתי לגולש אחר פה- זאת היתה ההצעה המקורית, היא עודנה, ככל הנראה בשל ביקורת. או כי מישהו אמר לשתי הגבירות שהן מדברות שטויות.

4. חופש העיסוק הוא אחד מתחומיו של חופש הפרט. חופש הפרט הוא הגג. החופש שלי כפרט הוא לפרסם אלכוהול באתר שלי, גם אם אני לא החברה עצמה אלא סתם בלוגר.
אני מבין לפי התגובה שלך שיש פה נקודה שאתה מסכים לתקוף? כי התייחסותך היתה טכנית בלבד.

אז מאחורי הכותרת היפה (תודה) יש הרבה. יש דיקטטורה זוחלת.

שני דברים שונים מאוד.
אכן פוגעים בפרטיות התאגיד - כי רשויות המס מכריחות כל תאגיד לפרט באופן מדוייק מאיפה הגיע כל שקל שברשותו. אין לו פרטיות - והוא מחוייב לשקיפות.
אבל - לדרוש מכל אדם לפתוח את התיק ולמנוע ממנו כניסה רק כדי לשמור על המונופול, זו כבר באמת חדירה לפרטיות.
בישראל ובכל העולם ידוע שניתן להביא יין מהבית (זה נקרא "דמי חליצה")
ומנסיוני - ניתן להביא כריך למסעדה (כריך כשר למסעדה לא כשרה).

המדינה לא יכולה להגן על הלקוח - כי למדינה אין דרך לדעת את המחירים, למרות שיש כל הזמן הונאות מחירים מצד רשתות השיווק (הרשות מצהירה על מחיר אחד וגובה מחיר אחר).
לכן - באה דרישה לשקיפות.


אין פה שום דיקטטורה זוחלת.
מדינת ישראל מאז ומעולם הייתה בעלת כלכלה ריכוזית בניהול המדינה.
היא פשוט השתנתה - מניהול ישיר לניהול בעזרת "מקורבים", ואז לניהול בירוקרטי בעזרת רגולציה כבדה. אבל השינוי לא חדש.
יש פה רק יישור קו.

אין פה הבדל. אדם משלם מס כמו תאגיד, ופרטי ההכנסות של שניהם חסויים לציבור, חשופים רק לרשויות המס. רק חברה שרוצה להירשם בבורסה צריכה להיחשף.

אין לך זכות לפרטיות תכולת התיק בתוך עסק של אדם אחר. מהיכן החוצפה? העסק לא שלך, אתה מוזמן לא להשתמש בשירותיו.
אתה מוזמן לקרוא מה אתה מקשר לפה-

"הסדר דמי החליצה אינו קיים בכל מסעדה, והוא כרוך בדרך כלל בבירור בלתי-פורמלי בין הסועדים לבין המלצר, ובתיאום מראש".

מבין את ההבדל? כשיש הסכמה מצד שני הצדדים- יש עסקה. כשצד אחד פונה למדינה כדי לשלול זכויות של הצד השני, יש כפיה.
אגב, יש מסעדת בשר מעולה בנתניה שם בכלל לא מוכרים שתיה, ואתה מוזמן לבוא עם קולה מהבית או לקנות בקיוסק הצמוד. כי כך הם רוצים. לא כי כך כפו עליהם.
אני גם רוצה לראות אותך מכניס כריך למסעדה שלא מרשה את זה. מה תגיד להם, שהם כופים עליך? אולי תתלונן במשטרה? תיזום הצעת חוק? או שפשוט תפסיק ללכת לשם?

ואתה מתבלבל, אין פה הונאה. לא מדובר על מחיר אחד במדף ואחר בקופה, שם חוק החוזים כבר פועל (כשמציעים לך שני מחירים ואתה קונה את המוצר זכותך החוקית לבחור את המחיר שאתה רוצה לשלם). מדובר על כך שמגה ושופרסל יחוייבו להציג את מחירי כל המוצרים שלהם בכל רגע נתון. המדינה מנסה ליצור תחרות בכוח, ואין שום דבר קפיטליסטי בזה. כפיה של תחרות היא כמו כל כפיה אחרת- אקט סוציאליסטי של מתכנן ראשי.

המדינה לא צריכה להגן על הלקוח, אלא במקרים של מרמה, לשם כך יש משטרה ומערכת שיפוט ואכיפה. פרט לכך אתה מוזמן לפעול כצרכן נבון.

נכון שהמדינה מעולם לא היתה דמוקרטית אמיתית, זה לא אומר שאני צריך להסכים לכל תהליך שמתמשך כך. אתה מוזמן ללכת עם העדר ולהגיד שלא קרה כלום.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי meac אין פה הבדל. אדם משלם מס כמו תאגיד, ופרטי ההכנסות של שניהם חסויים לציבור, חשופים רק לרשויות המס. רק חברה שרוצה להירשם בבורסה צריכה להיחשף.

בישראל, אדם פרטי בכלל לא חייב לעשות הצהרת הון, אלא אם הוא גם עסק (עצמאי, בעל עסק וכו'), או שהוא נחקר על סכום כסף חריג ובלתי מוסבר שעבר דרך חשבונו.
תאגיד לעומת זאת - מראש לא זוכה לשום פרטיות.
פרטיות - לאדם,
שקיפות - לעסק.
חברה ציבורית מחוייבת לאותו דבר שחברה פרטית מחוייבת - שקיפות כלפי בעלי החברה. רק שבחברה כזו - כל מי שמחזיק במנייה בודדת נחשב "בעלים".

ציטוט:

במקור נכתב על ידי meac אין לך זכות לפרטיות תכולת התיק בתוך עסק של אדם אחר. מהיכן החוצפה? העסק לא שלך, אתה מוזמן לא להשתמש בשירותיו.

אתה פה הופך את היוצרות. בשם זכויות התאגיד - אתה טוען שלאדם אין שום זכות לפרטיות.
גישה מאוד קיצונית, שמזכירה את הקומוניזם ולא את השוק החופשי.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי meac אני גם רוצה לראות אותך מכניס כריך למסעדה שלא מרשה את זה. מה תגיד להם, שהם כופים עליך? אולי תתלונן במשטרה? תיזום הצעת חוק? או שפשוט תפסיק ללכת לשם?

אני מכניס כריך - ומסביר למלצר את הסיבה (אני בא כחלק מקבוצה, ואני אוכל כשר)
בתור כך - יש לי כוח מיקוח וטיעון סביר, והמסעדות תמיד מוותרות.
אם זה לא היה המצב - הייתה לי זכות תביעה אבל לא כלפי המסעדה (שמראש לא הייתי בוחר בה) אלא כנגד המעביד (שכופה עלי "ארוחה קבוצתית" במקום שאיני יכול לסעוד בו).

פעם בקולנוע - לא היה שום מיקוח ושום בחירה, כי בקולנוע כמעט כולנו פרטים ולא קבוצות.
אבל מהרגע שהחל האיום בהתערבות מחוקק - חלק מבתי הקולנוע התחילו לאפשר להכניס אוכל.
בזאת ניתנה כבר לציבור אפשרות בחירה - מה שמייתר לדעתי את החוק.
זה לא משנה את המצב: ללא האיום בכפייה קיים מונופול.
ובמדינה שבה לעסקים אין זכויות ולאנשים יש - די ברור איך דבר כזה יגמר.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי meac ואתה מתבלבל, אין פה הונאה. לא מדובר על מחיר אחד במדף ואחר בקופה, שם חוק החוזים כבר פועל (כשמציעים לך שני מחירים ואתה קונה את המוצר זכותך החוקית לבחור את המחיר שאתה רוצה לשלם). מדובר על כך שמגה ושופרסל יחוייבו להציג את מחירי כל המוצרים שלהם בכל רגע נתון. המדינה לא צריכה להגן על הלקוח, אלא במקרים של מרמה, לשם כך יש משטרה ומערכת שיפוט ואכיפה. פרט לכך אתה מוזמן לפעול כצרכן נבון.

אבל על זה מדובר - על הונאה.
כשאני הולך לסופר, אני נתקל במקרם רבים במצב שבו יש מחיר אחד על המוצר ומחיר אחר בחשבון.
אם אני שם לב ומתלונן - אומרים "טעות", וקוראים לקופה הראשית שלאחר מספר דקות מתקנת.
זו לא טעות - זו הונאה מכוונת שמתרחשת כל הזמן.
כי אנשים לא הולכים לתבוע על הונאות של שקלים בודדים לכל קנייה. אבל זו עדיין הונאה בקנה מידה גדול.
זו לא "צרכנות נבונה" - אלא התגוננות מפני נוכל.

לפני כן - החיוב היה רק שהמחיר יוצג על המדף. אבל גם אז החברות עשו "טעויות" ובמקרים רבים רשמו מחירים בצורה שמאוד מקשה להבין מה המוצר שלגביו המחיר שמופיע.


החובה על המדינה - היא לדאוג לאכיפת החוק.
בין השאר ע"י הכנת תשתית שמאפשרת אכיפה.
אם אני אטען שהחנות הטעתה במחיר אבל אין לי דרך להוכיח - אני לא יכול ללכת למשטרה או לבית משפט.
אבל אם הרשת מחוייבת להצהיר על מחיר (שהיא משנה כל יום, כדי להקשות על הלקות להבין מה המחיר) ניתן להוכיח שהייתה הונאה: או בתיוג או בחיוב.

כשאתה מונע אפשרות להקמת תשתית אכיפה, אתה לא תומך בתחרות, בשוק חופשי, או בפרטיות - אתה תומך בחופש ההונאה.
התירוץ שלך שמניעת הונאה זה סוציאליזם - זו הזניית המושג קפיטליזם.
בזאת אתה גרוע כמו יחימוביץ'.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ai22 1. בישראל, אדם פרטי בכלל לא חייב לעשות הצהרת הון, אלא אם הוא גם עסק (עצמאי, בעל עסק וכו'), או שהוא נחקר על סכום כסף חריג ובלתי מוסבר שעבר דרך חשבונו. תאגיד לעומת זאת - מראש לא זוכה לשום פרטיות. פרטיות - לאדם, שקיפות - לעסק. חברה ציבורית מחוייבת לאותו דבר שחברה פרטית מחוייבת - שקיפות כלפי בעלי החברה. רק שבחברה כזו - כל מי שמחזיק במנייה בודדת נחשב "בעלים". 2. אתה פה הופך את היוצרות. בשם זכויות התאגיד - אתה טוען שלאדם אין שום זכות לפרטיות. גישה מאוד קיצונית, שמזכירה את הקומוניזם ולא את השוק החופשי. 3. אני מכניס כריך - ומסביר למלצר את הסיבה (אני בא כחלק מקבוצה, ואני אוכל כשר) בתור כך - יש לי כוח מיקוח וטיעון סביר, והמסעדות תמיד מוותרות. אם זה לא היה המצב - הייתה לי זכות תביעה אבל לא כלפי המסעדה (שמראש לא הייתי בוחר בה) אלא כנגד המעביד (שכופה עלי "ארוחה קבוצתית" במקום שאיני יכול לסעוד בו). 4. פעם בקולנוע - לא היה שום מיקוח ושום בחירה, כי בקולנוע כמעט כולנו פרטים ולא קבוצות. אבל מהרגע שהחל האיום בהתערבות מחוקק - חלק מבתי הקולנוע התחילו לאפשר להכניס אוכל. בזאת ניתנה כבר לציבור אפשרות בחירה - מה שמייתר לדעתי את החוק. זה לא משנה את המצב: ללא האיום בכפייה קיים מונופול. ובמדינה שבה לעסקים אין זכויות ולאנשים יש - די ברור איך דבר כזה יגמר. 5. אבל על זה מדובר - על הונאה. כשאני הולך לסופר, אני נתקל במקרם רבים במצב שבו יש מחיר אחד על המוצר ומחיר אחר בחשבון. אם אני שם לב ומתלונן - אומרים "טעות", וקוראים לקופה הראשית שלאחר מספר דקות מתקנת. זו לא טעות - זו הונאה מכוונת שמתרחשת כל הזמן. כי אנשים לא הולכים לתבוע על הונאות של שקלים בודדים לכל קנייה. אבל זו עדיין הונאה בקנה מידה גדול. זו לא "צרכנות נבונה" - אלא התגוננות מפני נוכל. לפני כן - החיוב היה רק שהמחיר יוצג על המדף. אבל גם אז החברות עשו "טעויות" ובמקרים רבים רשמו מחירים בצורה שמאוד מקשה להבין מה המוצר שלגביו המחיר שמופיע. 6. החובה על המדינה - היא לדאוג לאכיפת החוק. בין השאר ע"י הכנת תשתית שמאפשרת אכיפה. אם אני אטען שהחנות הטעתה במחיר אבל אין לי דרך להוכיח - אני לא יכול ללכת למשטרה או לבית משפט. אבל אם הרשת מחוייבת להצהיר על מחיר (שהיא משנה כל יום, כדי להקשות על הלקות להבין מה המחיר) ניתן להוכיח שהייתה הונאה: או בתיוג או בחיוב. כשאתה מונע אפשרות להקמת תשתית אכיפה, אתה לא תומך בתחרות, בשוק חופשי, או בפרטיות - אתה תומך בחופש ההונאה. התירוץ שלך שמניעת הונאה זה סוציאליזם - זו הזניית המושג קפיטליזם. בזאת אתה גרוע כמו יחימוביץ'.

הפכת את היוצרות ובלבלת מושגים. אתה מזכיר לי את אלו שמנסים להיות קפיטליסטים נאורים. לפיד סטייל.

מספרתי את הפסקאות שלך.

1. לא דיברתי על הצהרת הון, אלא על כך שרשויות המס חשופות לכלל ההכנסות שלך. בין אם מעבודה, אז המעסיק מחויב להעביר את פרטיך לרשות, או אם הרווחת בבורסה, ואז חבר הבורסה שלך מנכה את המס. הפרטים שלך ידועים לרשויות.
לתאגיד יש פרטיות בנושא המדיניות העסקית שלו. סודות עסקיים, מבצעים, הנחות, קשרים עם ספקים. אתה חושב שאתה צריך לדעת את כל אלו? אני מניח שלא.

2. הזכות שלך לפרטיות לא רלוונטית בשטח הפרטי של אדם/תאגיד אחר. איזה מין היגיון קלוקל אתה מציג פה? בשטח העסק הפרטי שלי, אני מוכר מוצרי מזון, ואני בטח לא רוצה שאתה תביא מזון מהבית. הקשקוש על כך שמדובר באקט קומוניסטי הוא דרך מאוד מוזרה להסיט את הדיון. בינתיים אתה זה שמעדיף את "טובת הכלל" על הפרט, משמע שזכויות הפרט, וכן- גם זכותו של בעל עסק היא זכות פרט, לקבוע לא חשובות בעיניך. מה זה אומר עליך?


3. אני שמח שנסוגת מהטענת האיוולת על דמי חליצה, שהרי גם לפי הקישור שלך הם אינם חובה חוקית אלא הסכם בין שני צדדים חופשיים. זה נכון גם לכוח המיקוח שלך במסעדה לא כשרה. אין לי בעיה עם זה כלל, כמו שאין לי בעיה עם זה שתארגן חרם על בתי קולנוע שלא רוצים שתביא קולה מהבית. אבל לערב את המדינה בזה? באיזו זכות? הזכות שלך לעשות מה שתרצה בשטח הפרטי של אדם אחר? או חברה עסקית?

4. זה לא מונופול, אוצר המילים שאתה בוחר הוא דרך מעניינת לעוות את הדיון. מי מונע ממך להקים קולנוע שיאפשר זאת? או שאתה רוצה רק להיטפל ליזמים שכן בנו קולנוע על ידי שיסוי המדינה בהם?

5. לא, לא מדובר על הונאה, קראת בכלל את הקישור? מה הקשר בין מה שכתבת לבין הקישור? נחמן שי מדבר על אפשרות לחשוף מבצעי לוס לידר, על חשיפת מחירים לפני שאתה יוצא מהבית, השוואת מחירים בין חנויות ורשתות. קרא את הכתבה בבקשה ואז תגיב עליה.

6. לגבי הקשקוש על יחימוביץ'- אנא, השתדל להיות ענייני, כי מרבית מה שכתבת פה נראה כמו ניסיון טרוליות (אני קומוניסט). כאמור מעלה, לא דיברנו על הונאה, אתה הכנסת את זה כטיעון איש קש או כי התעצלת לקרוא את הכתבה. חשיפת מידע עסקי על מבצעים והנחות פוגעת בעסקים. אמנם כשצרכנים יעשו זאת באפליקציה חברתית לא תהיה דרך לחנות להתגונן, אבל כשהממשלה מחייבת אותם זה סוג נבזי של דיקטטורה. או במקרה שלך ושל שי- הניסיון להיראות קפיטליסטים נאורים תוך ש(הוא) מצהירים- "אין לי שום דבר נגד רשתות המזון ובעליהן. אינני צר עין ואף לא קומוניסט". מזכיר את "חלק מחברי הטובים ביותר הם..".

ולגבי מי קורא למי קומוניסט- אתה טוען שבשל ההגנה על הכלל, יש לפגוע בזכויות של הפרט, בין אם עוסק מורשה או בעל חברה. פרט הוא פרט. אתה מבכר את הקולקטיב על הפרט. מה זה הופך אותך, לדעתך? כי נאור אתה בוודאי לא.

1. רשויות המס ממש לא חשופות. אחרת אזרח פרטי לא היה יכול להעלים מס.
החברה שבה אתה עובד מצהירה על המשכורת שלך, והבנק מצהיר על הרווחים - כי שניהם חברות (ולכן ללא פרטיות).
אם יש להם כסף בחשבון ללא מקור ברור - הם יהיו בצרות.
אבל אתה לא חייב דין וחשבון. אם פתאום יתגלו אצלך כמה מליונים - הם רכושך הפרטי.

2. כשאתה נכנס לבית של מישהו אחר - זה ממש לא נותן לו זכות להפשיט אותך או לחטט בתיקך.
למה שזכויות האדם שלך יבוטלו? רק כי אתה עומד בשטח של אדם אחר?
ואיך אתה ממהר לגזול כל זכות אדם קיימת - בשם זכויות התאגיד הקדושות שלך.

הזכות שיש לבעל השטח - היא רק להשמר מפני אלימות, ולבדוק מקרי גנבה.
אם אתה מתנגד לבדיקה על רקע שני אלו - בעל השטח רשאי לפנות למשטרה (שכן לה דווקא יש זכות לחטט בתיק שלך גם ללא אישורך).

4. השאלה היא - מה נותן לקולנוע זכות לקבוע שהיא מונופול ושאסור להכניס מזון אחר לשטחה?
אם לקולנוע יש יכולת לקבוע שהוא מונופול (ומחליט לאכוף באופן פולשני את האיסור להכניס אליו מזון)
אז המדינה יכולה לבטל את אותו המונופול.
כי לקולנוע אין זכות טבעית לפעול באלימות ולבטל זכויות אדם, ולמדינה יש.
זה נקרא "המונופול על האלימות".


6. עד כה - אתה היית זה שביכר את טובת הארגונים והתאגידים על הפרט - עד לרמת שלילת זכויות מוחלטת.
מדינת ישראל היא מדינה מאוד מאוד פולשנית ואגרסיבית כלפי עסקים, ואני מסכים שחייבים לשנות את זה.
אבל פה - אתה מדבר על דברים שהם ממש זניחים.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ai22 1. רשויות המס ממש לא חשופות. אחרת אזרח פרטי לא היה יכול להעלים מס. החברה שבה אתה עובד מצהירה על המשכורת שלך, והבנק מצהיר על הרווחים - כי שניהם חברות (ולכן ללא פרטיות). אם יש להם כסף בחשבון ללא מקור ברור - הם יהיו בצרות. אבל אתה לא חייב דין וחשבון. אם פתאום יתגלו אצלך כמה מליונים - הם רכושך הפרטי. 2. כשאתה נכנס לבית של מישהו אחר - זה ממש לא נותן לו זכות להפשיט אותך או לחטט בתיקך. למה שזכויות האדם שלך יבוטלו? רק כי אתה עומד בשטח של אדם אחר? ואיך אתה ממהר לגזול כל זכות אדם קיימת - בשם זכויות התאגיד הקדושות שלך. הזכות שיש לבעל השטח - היא רק להשמר מפני אלימות, ולבדוק מקרי גנבה. אם אתה מתנגד לבדיקה על רקע שני אלו - בעל השטח רשאי לפנות למשטרה (שכן לה דווקא יש זכות לחטט בתיק שלך גם ללא אישורך). 4. השאלה היא - מה נותן לקולנוע זכות לקבוע שהיא מונופול ושאסור להכניס מזון אחר לשטחה? אם לקולנוע יש יכולת לקבוע שהוא מונופול (ומחליט לאכוף באופן פולשני את האיסור להכניס אליו מזון) אז המדינה יכולה לבטל את אותו המונופול. כי לקולנוע אין זכות טבעית לפעול באלימות ולבטל זכויות אדם, ולמדינה יש. זה נקרא "המונופול על האלימות". 6. עד כה - אתה היית זה שביכר את טובת הארגונים והתאגידים על הפרט - עד לרמת שלילת זכויות מוחלטת. מדינת ישראל היא מדינה מאוד מאוד פולשנית ואגרסיבית כלפי עסקים, ואני מסכים שחייבים לשנות את זה. אבל פה - אתה מדבר על דברים שהם ממש זניחים.

1. בטח שהן חשופות ובטח שחברה יכולה להעלים מס אם היא לא מדווחת על הכנסה. אולי הדוגמא הבאה תסביר- הבנק מצהיר על רווחי ההון שלך ממסחר בניירות ערך ומנכה אותם כשאתה מממש את הנכסים. עם זאת, אם רשות המיסים רואה שאתה מרוויח בצורה קבועה, היא תורה לחייב אותך כשכיר שזה עיסוקו, קרי מיסוי הכנסה פירותית ולא הונית, כמו שעושים לסוחרי יום. זה לא היה קורה לולא היה לרשות המס ידע על הרווחים שלך.

2. בוודאי שכן! אם אתה רוצה להיכנס לבית הפרטי של אדם מסוים אתה תמלא אחר הוראותיו. אתה תסכים למישהו להיכנס עם חזיר לביתך (כתבת שאתה שומר כשרות)? אתה טוען שאין לו זכות לפרטיות ואין לו זכות לאכול מה שהוא רוצה בבית שלך? או שהזכות שלך לקבוע זאת בתוך ביתך גוברת על הזכות שלו? מה ההבדל אם כך בין שטח פרטי של בעל קולנוע לבין שטח פרטי של בעל בית? כל כך מפריע שזאת חברה ולא אדם? אז תדמיין עצמאי שיש לו קולנוע, לא חברה בע"מ. זה יותר טוב? הנה, אין פה תאגיד. גם זכויות אחרות לא תקפות כאן. למשל חופש הביטוי שלך. נראה לך שאתה יכול להגיד מה שאתה רוצה בבית הפרטי של אדם אחר? ושאין לו הצדק לסלק אותך אם אתה מרגיז אותו, למשל בדיון פוליטי? מה, חופש הביטוי הוא לא זכות חשובה? בוודאי שכן, אבל לא בבית הפרטי של אדם אחר.

4. מה שנותן לקולנוע זכות (מבחינתי, כי החוק לצערי מפגר) הוא העובדה שהשטח לא שייך לך אלא לבעלים שלו. ואם אתה רוצה להשתמש בשירותיו אתה תמלא אחר הוראותיו. בדיוק כמו שאין לך זכות להפגנה פוליטית בתוך הקולנוע ללא אישור, למרות שחופש הביטוי הוא חשוב מאין כמותו.
פרט לכך, השאיפה שלך למלחמה במונופולים (מבלי להתייחס לעובדה שלא מדובר במונופול) מראה שכפי שכתבתי, אתה הקפיטליסט מהסוג הנאור, לפיד סטייל, לא קפיטליסט באמת. טובת הכלל על פני הפרט. ממש כמו אלו שחושבים שהרשות להגבלים עסקיים נחוצה לנו. או אלו שמטילים מכסים כדי שייבוא לא יהרוס ייצור ישראלי, מאותה תואנה של הכלל גובר על הפרט.

6. ומצד שני, הקריאות שלך נגד התאגידים הרשעים (כאילו יס פלנט שווה ערך למונסנטו) מזכירות את נעמי קליין.. הנה, גם אני יכול לזרוק שמות.

כן, המדינה פולשנית ואגרסיבית, וכן, צריכים לשנות את זה, אבל- לא, זה לא זניח. ובלי קשר ציינתי שזה רק מדגם מהימים האחרונים. אם אתה רוצה דוגמא קשוחה הרבה יותר ראה מה קורה בנמלים בדיוק היום (מיד הולך לצרף את זה לאשכול שלי על נמלי חיפה).

1. למרות שלתאגיד יש זכויות מסויימות שיש לאדם - אין לו את כל הזכויות שיש לאדם.
זאת בדיוק הנקודה.
אתה לוקח את החפץ (תאגיד) והופך אותו לחשוב יותר מאדם.
אבל גם כך, מכיוון שאין לך זכות לחטט בחפציו של אדם בביתך (ואם תעשה כך הוא יוכל לתבוע) - גם בקולנוע הזכות הזאת אינה טבעית.

6. אני לא מבין מה יש לך נגד מונסנטו.
המוצרים החדשניים שלהם מספקים מזון זול שהציל עשרות אם לא מאות מליונים ממוות מרעב. הרבה יותר מביל ומלינדה גייטס. צריך להיות ממש רשע כדי להתנגד להם.
אין לי בעייה נגד יס-פלנט - אבל את הצרות שלהם הם הביאו על עצמם. מרגע שהם העירו את המפלצת - הם לבד. בדיוק כמו שכל העסקים במדינה נשחקים על ידיה.


לעומתך - אני חושב שצריך לבחור את הקרבות.
הרבה מעל חצי ממחיר הדירות נובע מרגולציה ממשלתית.
אז כן - הקולנוע הוא זניח.

תבחין גם בין המלחמה על זכויות התאגיד (המעודד קפיטליזם-תאגידי) לבין המלחמה על זכויות אדם (קפיטליזם של שוק חופשי). הקפיטליזם התאגידי לא חף מעידוד מעורבות ממשלתית.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ai22 1. למרות שלתאגיד יש זכויות מסויימות שיש לאדם - אין לו את כל הזכויות שיש לאדם. זאת בדיוק הנקודה. אתה לוקח את החפץ (תאגיד) והופך אותו לחשוב יותר מאדם. אבל גם כך, מכיוון שאין לך זכות לחטט בחפציו של אדם בביתך (ואם תעשה כך הוא יוכל לתבוע) - גם בקולנוע הזכות הזאת אינה טבעית. 6. אני לא מבין מה יש לך נגד מונסנטו. המוצרים החדשניים שלהם מספקים מזון זול שהציל עשרות אם לא מאות מליונים ממוות מרעב. הרבה יותר מביל ומלינדה גייטס. צריך להיות ממש רשע כדי להתנגד להם. אין לי בעייה נגד יס-פלנט - אבל את הצרות שלהם הם הביאו על עצמם. מרגע שהם העירו את המפלצת - הם לבד. בדיוק כמו שכל העסקים במדינה נשחקים על ידיה. לעומתך - אני חושב שצריך לבחור את הקרבות. הרבה מעל חצי ממחיר הדירות נובע מרגולציה ממשלתית. אז כן - הקולנוע הוא זניח. תבחין גם בין המלחמה על זכויות התאגיד (המעודד קפיטליזם-תאגידי) לבין המלחמה על זכויות אדם (קפיטליזם של שוק חופשי). הקפיטליזם התאגידי לא חף מעידוד מעורבות ממשלתית.

1. לא.. אני טוען שהתאגיד שייך לאדם מסוים, או לשניים, והזכויות שאתה פוגע בהן הן של בני האדם, הבעלים. כשאתה כופה על "תאגיד הקולנוע" לוותר על הכנסות מהמזנון אתה פוגע בבעלים כמובן.

6. אין לי, זאת אחת הדוגמאות של נעמי קליין.

איך אתה מזכיר שוק חופשי ותומך בהתערבות ממשלתית בו זמנית? כפי שאמרתי- "קפיטליזם נאור", כמו החבר'ה ממפלגת הצדק והפיתוח של יאיר לפיד. אני מניח שגם נגד הפיקוח שהוטל היום אין לך בעיה..

המדינה והחוקים שהיא מחוקקת לא יכולים להיות תחליף להגיון בריא ולצרכנות נבונה. ללקוח יש דרך לדעת את המחירים, הוא רק צריך להתאמץ קצת כדי להשיג אותם.

ועוד מילה, במיוחד לשניים שהגבתי להם עכשיו- המגזר העסקי בישראל גוסס. בשנים האחרונות מרבית המועסקים החדשים אם לא הרוב המוחלט היו לשירות הציבורי. המדינה מתנפחת על חשבון היזמים והעובדים, כמו עלוקה שמוצצת דם. בסוף קצב המציצה יגבור על קצב ייצור הדם בגוף. הפיתרון יהיה כריתה מהירה ואלימה של העלוקה, מה שכמובן יביא לאבטלה נרחבת ולמיתון, כי כל כך הרבה עובדים חיים על חשבון האחרים ולא עושים שום דבר מועיל.

בפעם הקודמת שזה קרה קיבלנו חומת מגן כלכלית, שהחזיקה לא הרבה זמן. שיקולים פוליטיים ואובדן של ראש ממשלה עם ביצים (שרון, שעם כל מגרעותיו ידע לתת גב לשר האוצר שלו, בעוד שר האוצר הנוכחי וגם הקודם היו צ'ילבות של הראש) מראים לי שבקרוב זה לא יקרה בשנית.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי meac ועוד מילה, במיוחד לשניים שהגבתי להם עכשיו- המגזר העסקי בישראל גוסס. בשנים האחרונות מרבית המועסקים החדשים אם לא הרוב המוחלט היו לשירות הציבורי. המדינה מתנפחת על חשבון היזמים והעובדים/. .

מאיפה המידע?
אשמח לראות את הנתונים

זנגה זנגה, דאר דאר
(מ.קדאפי)

http://www.themarker.com/news/1.640061

גידול בעובדי המגזר הציבורי- 220 אלף בעשור. בתעשיה- 20 אלף. אפשר להסתייג מהנתון, כי הוא מדבר רק על התעשיה ולא על השירותים, ההסתייגות הגיונית. אבל זה לא משנה את העיקר- המדינה מתנפחת על חשבון היזמים.


http://www.calcalist.co.il/local/ar...3619896,00.html

"תסתכלו על גרף גידול כוח האדם בישראל. בשנה האחרונה כמעט 100% מהגידול היה במגזר הציבורי ולא במגזר העסקי. ומי שצריך להוביל זה המגזר העסקי. המגזר הממשלתי צריך לייצר את התנאים, לא לייצר בעצמו"."

ציטוט:

במקור נכתב על ידי meac http://www.themarker.com/news/1.640061 גידול בעובדי המגזר הציבורי- 220 אלף בעשור. בתעשיה- 20 אלף. אפשר להסתייג מהנתון, כי הוא מדבר רק על התעשיה ולא על השירותים, ההסתייגות הגיונית. אבל זה לא משנה את העיקר- המדינה מתנפחת על חשבון היזמים.

מה אתה אומר?
בכתבה של חברת "הארץ/דה-מארקר" הכושלת פרסמו עוד כתבת תעמולה? מעניין מאוד.

תגיד לי רק דבר אחד,
ממתי כתבה בעיתון המפלגתי הזה היא עדות למשהו?
בעשור האחרון מספר העובדים בישראל (בניכוי מובטלים) עלה במעל מליון עובדים.


משונה.
האם יכול להיות שהארץ שוב מסלפים נתונים?
מציגים נתונים באופן חלקי כדי להציג תמונה מעוותת?
לא יכול להיות,
הרי זה עיתון "לאנשים חושבים".

ומה יש לך להגיד על הכתבה בכלכליסט, אם אתה לא רוצה להתייחס לדה מרקר?
אתה רוצה לטעון שלא היה גידול במגזר הציבורי? שהממשלה לא מתנפחת על חשבון האזרח העובד?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי meac מדגם קטן מהיומיים האחרונים: 1. חיוב כל רשתות השיווק לחשוף את כל מחירי המוצרים על מדפיהן, בכל רגע נתון, במאגר אינטרנטי משותף. 2. חיוב בעלי בתי קולנוע לאפשר הכנסת מזון לקולנוע גם אם לא נקנה במזנון. 3. קביעת ברירת מחדל של חסימת תוכן למבוגרים בספקי האינטרנט, עד שהלקוח יתקשר ויבקש את שחרור החסימה. 4. איסור על פרסום אלכוהול באינטרנט. .

למרות שנראה לך שאני סוציאליסט קיצוני בפועל בלא מעט דברים אני מסכים אתך.
בעצם ברמה העקרונית אני לחלוטין מסכים איתך, קרי, אני בעד אחריות פרטית של האדם על חייו כאשר אחריות נושאת בחובה רווח לאחראי והפסד לחסר האחריות.
מצד שני הדברים באופן טבעי הם הרבה יותר מורכבים.
והשוק הוא לא קדוש, בעיקר בגלל שהכוחות שפועלים בו הם מעט יותר מורכבים.

1. אני בעד, בעיקר אם יהיה מדובר באתר פשוט ללא פרסומים. בעצם אנחנו מגדילים את הכוח של הצרכנים. קרי, כל אזרח יוכל לבדוק בבית כמה זה עולה לו.
צודק שיש כאן פגיעה בזכות של בעל הרשת, אבל לגיטמי.

2. מסכים אתך, מטופש לחלוטין. (כמו חוק הסופרים, התוצאה אולי תהיה של סרטים יקרים יותר, פחות צופים. ואלו שנהנו מסרט במחיר זול יותר כי ידעו להתאפק עם קניית הפופקורן יסבלו.

3+4. דווקא כאן העסק הוא מורכב, האינטרנט שינה בכמעט הכל וכשיש לך ילדים בבית אתה לא ממש רוצה להחזיק אוסף של פורנו בסלון זמין לצפיית הילדים. בפועל לכל אחד יש בבית אוסף פורנו שבעבר התביישו למכור אפילו בחנויות מיוחדות לזה.
במקרה הזה אתה מגן גם על חסרי ישע, ילדים. אם ההורה נהג בחוסר אחריות ולא הזמין אינטרנט חסום הוא לא צריך לסבול. אתה גם נהיה יותר רגוע כשהילד שלך משחק עם הילד של השכנים. כי יש פער בין שב ואל תעשה לשב ותעשה.
אגב, באנגליה חוק דומה נפל בגלל שספקיות האינטרנט הגדולות הודיעו שאצלן עצם ההתחברות לשירות מותנה בחתימה על האפשרות לקבל תכנים פורנוגרפים או משהו דומה.
האלכוהול הוא מעט שונה, כי כאן מדובר רק על הפרסום. ועדיין בהתמודדות עם כל הטוב שמעניקה הרשת רגולציה היא לא דבר רע.

זנגה זנגה, דאר דאר
(מ.קדאפי)

1. הם מסבירים את זה יפה

http://www.nrg.co.il/app/index.php?...122ebb1&id=3444

2. אחלה

3 ו-4 : מצטער, להורים יש אחריות להתקשר לחברות ולבקש חסימה. הרי זה לא שהמוצר לא קיים, גם בכבלים, גם בסלולר וגם בספקיות הרשת. לא תפקיד הממשלה להיות ההורים של הילדים.