
20-01-2014, 06:49
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 29.09.09
הודעות: 12,999
|
|
1. לעומת גישתך (תמיכה רק במידה וראש הממשלה יסכים לפגוע במדינה) נתניהו הביע גישה די פרגמטית.
להערכתו כנראה שהוא לא יצליח להגיע לשלום - אבל צריך לנסות.
וגם הנסיון יוביל להתקדמות מסויימת.
3. שלבים ופיקוח מותנה בזמן לא עוזרים - אם אתה מתחייב שבכל מקרה לאחר זמן מסויים אתה מוותר על כל סוג של שליטה, אז לאחר אותו הזמן הצד השני יוכל לנצל את כל המתנות לרעתך.
את ההתחיבויות שלך ידרשו ממך למלא כלשונן - גם אם הדבר הרסני.
זה אומר למשל - שלאחר ויתור כזה, כיבוש מחדש לצרכי הגנה הוא בלתי חוקי.
4. כפי שראיני בעזה - פינוי אלים וכפוי הוא מאוד בעייתי.
הוא מאוד יקר (מחיר שאף מדינה לא תשלם) וכולל רמיסה מוחלטת של זכויות אדם בסיסיות.
פיתרון של שלום צריך לכלול הדדיות - תושבי פלסטין יהודים, כפי שיש תושבי ישראל ערבים.
ובדיוק כפי שישראל סיפחה אזורים עם מיעוט ערבי, כך תאלץ פלסטין לעשות - או לוותר על שטחים.
גם ליהודים יש זכויות.
5. פה אתה מאמץ לחלוטין תעמולה ערבית.
לאחר ששת הימים לא עמדה שום הצעת שלום. כלום.
עמדה רק דרישה לנסיגה חד-צדדית, מגובה בלחץ בינלאומי כבד שישראל התעלמה ממנו. קרא את הפרוטוקולים.
אימוץ התעמולה הערבית בדרך זו - מראה עליך הרבה.
6. בפעם הראשונה שהסכם שלום עמד על הפרק היה לאחר יום כיפור, לאחר הבנה ברורה שבגבולות החדשים תקיפה נגד ישראל היא חסרת טעם.
ואז דווקא כן הייתה התעקשות שמדינה פלסטינית תהיה חלק מההסכם.
ירדן מצידה - סירבה לשתף פעולה עם תוכניות מסוג תוכנית אלון (נסיגה ישראלית חלקית). כנראה עקב חוסר רצון לספח שוב את יהודה ושומרון.
8. גם עזה היא מפורזת. לפי כל ההסכמים.
אבל כבר ראינו שזה שהדבר הוא חלק מההסכמים - לא אומר שהדבר יבוצע.
ברגע שויתרת על שליטה בפועל - זה פשוט לא יקרה.
10. אתה חוזר לנקודה 1.בעבר הבהרת - שהתמיכה שלך מותנית בכניעה לכל הדרישות. רק אם יצליחו בפועל להגיע לשלום.
וזה כולל הימנעות מבניה באזור שבכל מקרה ישראל תשאיר בידה.
מי שמעודד את הפלסטינים הוא מי שרומז כל הזמן שניתן לוותר עוד ועוד. שהרי אם השטח ישאר בידי ישראל, למה שלא נבנה בו?
ובכלל, למה שהם יחתמו על הסכם גרוע כשהם יוכלו לקבל הסכם טוב יותר?
לכן - זו גישה הרסנית.
לעומתה - עומדת גישה המעוניינת לערער כל הישג שהפלסטינאים מעוניינים להשיג בטקטיקת ההתמהמהות,
גם ברמת ההתבססות בשטח שישראל מעוניינת לספח, בעזרת בניה צפופה.
גם ברמת עידוד הגירה,
גם ברמת הילודה. בעיקר כאשר הילודה היהודית ביחד עם עלייה כבר השתוותה לילודה הערבית בישראל ובגדה.
גם ברמת התלות הכלכלית של המתגוררים בשטחי C וירושלים.
וגם ברמת השגשוג הכלכלי והצבאי של המדינה.
רק גישה כזו מראה ש"הבעיה הציונית" היא לא בעיה זמנית שניתן למסמס.
|