שופט: אלימות אריתריאי – חלק מרקע תרבותי
אחרי שריצה מאסר בגלל אלימות כלפי אשתו הושם אזרח אריתריאי במתקן סגור בטענה לסכנה לציבור. בדיון בערעור שלו קבע שופט שאין צורך להפריז במעשיו ושאי אפשר להתעלם מהיחסים השונים בין גברים ונשים במולדתו

עו"ד רועי שעיה
19/01/2014 08:38

בספטמבר 2010 נכנס אזרח אריתריאה לישראל, ובשל ההגנה הקבוצתית שמעניקה ישראל לנתיני המדינה עקב המצב במולדתם, הוא קיבל רישיון שהייה זמני בארץ. האיש, נשוי ואב לילדה, נהג כלפי אשתו באלימות ובדצמבר 2012, בעידוד המעסיק של רעייתו וארגון "מסילה", היא הגישה נגדו תלונה במשטרה. הבעל נעצר והורשע בהסדר טיעון באלימות ואיומים ונגזרו עליו שישה חודשי מאסר בפועל. עם שחרורו הוצא נגדו צו גירוש.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

מאחר שלא ניתן להחזיר את האיש למולדתו הוא הושם במשמורת, ומאז שהה במתקן סגור ללא צפי לשחרורו. ניסיונותיו להשתחרר מהמשמורת העלו חרס, ובית הדין לביקורת עמד על החלטתו להותירו במתקן השהייה בטענה שהאיש מסוכן לציבור.

בערעור שהגיש לבית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע הסביר הבעל כי אינו מסוכן לציבור, וכי מעשיו נבעו מפערי תרבות ולא משום שהוא אדם בעל דפוסים אלימים. באריתריאה, ציין, מצב הנשים שונה, והיום הוא יודע היטב שבישראל לאישה ולגבר מעמד שווה.

עוד טען כי כבר ריצה את עונשו, לקח אחריות על מעשיו והביע חרטה. לדבריו, אשתו ממתינה בכיליון עיניים לחזרתו, ואין כל הצדקה להחזיק אותו במשמורת בלתי מוגבלת בזמן תוך פגיעה בחירותו.
טוען...
מתקן השהייה למסתננים "חולות". פוגע בחירות (צילום: הרצל יוסף)
משרד הפנים טען כי העבירות שביצע המערער מעידות כשלעצמן על מסוכנותו כלפי אשתו וכלפי הציבור בכלל. נטען כי המערער לא למד לקח ודעותיו בנוגע ליחסי גברים-נשים נותרו ללא שינוי. עוד נטען כי החזקתו במשמורת לא תימשך לנצח, אלא עד שיוכיח כי אינו מסוכן לציבור.

אין להפריז בחומרת המעשים
השופט אליהו ביתן קבע שהארכת שהות מסתנן במשמורת לתקופה העולה על 60 יום מתאפשרת על פי חוק ההסתננות רק אם הוכח שהוא מהווה סכנה לביטחון המדינה, לשלום הציבור או לבריאותו. אולם במקרה זה לא מדובר במעשים המופנים כנגד כלל הציבור, אלא רק כלפי אשתו.
http://m.ynet.co.il/Article.aspx?id=4478067
__________________________________________________ _______________

למוד ניסיון מהשטויות של ynet נכנסתי לאתר פסקדין כדי לנסות וללמד זכות על כבודו, בעל תורת היחסות התרבותית :

http://www.psakdin.co.il/fileprint....ic/ver_yytc.htm

הנה מבחר נימוקים מהכרעת הדין :

1. המערער איננו אזרח ישראלי ואיננו עולה לפי חוק השבות, הוא נמצא בישראל בלי רישיון ישיבה והוצא נגדו צו גירוש מישראל. ולצורך הליך זה אין חולק כי הוא "שוהה שלא כדין" בישראל. (ראה סעיף 13 לחוק הכניסה לישראל)

אין גם חולק, כי השמתו במשמורת, על יסוד צו הגירוש שהוצא לו, היתה כדין וכי הוא נמצא במשמורת תקופה העולה על 60 יום ברציפות.

2. הכלל הוא, ששוהה שלא כדין הנתון במשמורת יותר מ- 60 ימים ברציפות, משוחרר בערובה, אלא אם כן מתקיימת בו נסיבה מהנסיבות הקבועות בסעיף 13ו(ב)(2) לחוק הכניסה לישראל.

3. ממונה ביקורת גבולות החליט, שעל אף שהמערער נתון במשמורת תקופה העולה על 60 ימים ברציפות, אין לשחררו, משום שיש בשחרורו כדי לסכן את שלום הציבור. וקביעה זו אושרה על ידי בית הדין לביקורת משמורת. והשאלה היא איפוא, האם קביעה זו מוצדקת וסבירה....

6. חוק הכניסה לישראל נותן למדינה 60 ימים לפעול להרחקת שוהה שלא כדין בה, תוך החזקתו במשמורת, וקובע, כי אם בתוך תקופה זו הוא איננו עוזב את ישראל, שלא בעטייה של התנהגותו, יש לשחררו מהמשמורת, אלא אם כן שחרורו יסכן את "בטחון המדינה", את "שלום הציבור" או את "בריאות הציבור"....

8. המשך החזקת שוהה שלא כדין במשמורת מעל 60 ימים, בנסיבות הקבועות בסעיף 13ו(ב)(2) לחוק הכניסה לישראל, היא שלילת חירות מטעמים מניעתיים, הדומה במרכיבים מסוימים שלה למעצר עד תום ההליכים המשפטיים. (לעניין ההיקש ממשמורת למעצר במישור הפלילי, ראה עעם 4496/13 הנ"ל ועעמ 4326/13 יונס הלהלו נ' משרד הפנים. פורסם בנבו. מיום 3.11.13). והנה, בעוד סעיף 13ו(ב)(2) לחוק הכניסה לישראל מאפשר לממונה ביקורת גבולות שלא לשחרר שוהה שלא כדין הנתון במשמורת מעל 60 ימים אם יש בשחרורו כדי " לסכן את בטחון המדינה, את שלום הציבור או את בריאות הציבור" - כולן סכנות " ציבוריות"ולא " אישיות", סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו-1996 מאפשר לבית המשפט לצוות על מעצר נאשם עד תום ההליכים המשפטיים כאשר "קיים יסוד סביר לחשש שהנאשם יסכן את בטחונו של אדם, את בטחון הציבור, או את בטחון המדינה"

כפי שניתן לראות, בשונה מהוראת סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים, סעיף 13ו(ב)(2) לחוק הכניסה לישראל אינו מזכיר את סיכון בטחונו של אדם כנסיבה המאפשרת המשך החזקה במשמורת מעבר לתקופה הקבועה...

במקרה זה, התמונה העולה, מתלונת אשת המערער במשטרה; מטיעוני המדינה בבקשה למעצר עד תום ההליכים המשפטיים שהוגשה נגדו; מתסקירי המעצר של שירות המבחן עליו; מהחלטת בית המשפט בבקשה; מהדברים המרכזיים שנכתבו על ידי נציג המשטרה בפנייתה לנקיטה בהליכים מינהליים נגד המערער ובפנייתה להחזקתו במשמורת; מהחלטות בית הדין לביקורת משמורת; וכן מטיעוניה העיקריים של המשיבה בכתב ובע"פ; הינה, שהמערער ביצע עבירות כלפי אשתו, בהקשר ליחסים ביניהם כבעל ואשה ועל רקע תפיסתם באשר לתפקידי המינים במשפחה, בלבד, ואין במעשיו אספקטים של סכנה לשלום הציבור הרחב. (אמנם, ב"כ המשיבה ניסתה לשוות לתקיפת האזרח, שעל פי טענת אשת המערער ראה את המערער תוקף אותה והתקשר למשטרה ואז הוא עצמו הותקף ע"י המערער, מימד "ציבורי", אולם, המדובר בהתרחשות משנית והדברים נטענו בלשון רפה ואין מקום לייחס להם את המשמעות שהמשיבה מבקשת לייחס).

אמנם, אשת המערער הזכירה בתלונתה מעשים נוספים שלו, חמורים יותר, ובהם כפייתה לקיום יחסי מין ותקיפת בתם התינוקת. ואמנם, הרשות רשאית להתחשב, לצורך קבלת החלטתה, גם בראיות מינהליות, שטיבן ומשקלן שונה וקל מזה הנדרש לצורך הרשעה בפלילים, ואולם, חלקים חשובים מדברי אשת המערער נאמרו בצורה לאקונית, חסרת פרטים, והיא לא התבקשה להרחיב עליהם, והמערער לא נחקר עליהם כראוי ולא ניתנה לו ההזדמנות להתגונן מפניהם. ומכל מקום, גם מעשים אלה נעשו, על פי הנטען, בהקשר ליחסים שבינו לבינה, כבעל ואשה, ועל רקע תפיסת המערער ואשתו את היחסים שבין גבר לאשה נשואים, ואין בהם אספקט מובהק של סכנה לשלום הציבור

16. גם אין להתעלם מהרקע החברתי והתרבותי ממנו הגיעו המערער ואשתו ואין לצפות שבין רגע הם ישנו את תפיסת עולמם ויתנהגו כמקובל בחברה דמוקרטית בת זמננו. המדובר בתהליכים מורכבים האורכים זמן ומחייבים אורך רוח, התחשבות ומתן הזדמנות.

בהקשר זה, לא למותר לציין, כי מתנדב במוקד הסיוע לעובדים זרים, המסייע לאשת המערער באמצעות אשה אחרת, שמע מפיה, כי לצד האפיזודות הבעייתיות שבין המערער לאשתו, "יש ביניהם יחסים יפים מאוד במונחים של אריתראה" (ראה נספח מש/4), וכן, כי אשת המערער פעלה בכל דרך העומדת לרשותה כדי לסייע לו ולהביא לשחרורו. ושהיא נכחה באולם בית המשפט בזמן הדיון בערעור, ובסיומו, היא התקרבה אל המערער והם נפלו זה על צווארי זה וגעו בבכי מטלטל ונוגע ללב והיא התחננה שהוא ישוב אליה ואל בתם.

17. בנסיבות העניין בכללותן, נראה לי שהמשך החזקת המערער במשמורת, חורגת באופן מובהק מהמידתיות הראויה ואני מורה על שחרורו מהמשמורת. המשיבה רשאית לקבוע למערער תנאי שחרור מקובלים.

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

גזענות הפוכה גם היא גזענות.
אין סעיף שאומר שמותר להעיף "פליט" שמהווה סכנה לסדר הציבורי? פושע אלים?

לא קראת את טיעוניו של כבוד השופט ? אם נסכם אותם זה הולך בערך כך

1. האריתראי מכה , כנהוג באריתראה , רק את אשתו
2. הכאת אשתו זו פגיעה בפרט ספציפי שאין קשר בינה לבין פגיעה בציבור, רק פגיעה בכלל הציבור (פצצת אטום?) מצדיקה כליאה מחשש לשלום הציבור.
3. גם הכאת התינוקת המשותפת היא לא רלוונטית לשלום הציבור
4. אה, הוא הרביץ גם לאזרח לא אריתראי? טוב , גם הוא לא קשור לעניין, הוא אזרח פרטי ולא ציבור.

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

אתה מציג את זה כאילו שהוא קיבל יחס מועדף,
בעוד שישראלי במקומו היה משתחרר לפני חצי שנה כשהוא סיים לרצות את עונשו, לדעתי.

יהיה משהו, כי יש משהו

אם ישראלי היה זוכה לאותו יחס או לא? אין לי מושג וזה גם לא מעניין.
מה שמעניין הם הטיעונים בהם השתמש השופט כדי לשחרר את האריתראי (שמראש לא אמור לקבל יחס של ישראלי , כי הוא גם הבריח את הגבול שלנו בצורה לא חוקית)

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

האריתראי ריצה את עונשו (עונש לחלוטין לא מספק בעיני אך זו אופרה אחרת). לגרש אותו בינתיים אי אפשר והשאלה היחידה היא האם יש בסיס לכלוא אותו תחת עילה של מסוכנות. הטענות לפיהם אלימותו הייתה רק כלפי בני משפחתו (רק..) הן רלבנטיות משום שמשמעותם היא שאין חשש לציבור הרחב מימנו. לטענת השופט (על בסיס העדויות) לא מדובר באדם אלים באופן כללי. זה בהחלט ייתכן. הכרתי ביישוב שגדלתי בו לא מעט אנשים שהיכו נימרצות את בניהם מסיבות ״חינוכיות״ (בהקשר לרקע התרבותי שבאו מימנו) והיו לחלוטין בלתי אלימים מכל בחינה אחרת.
נכון הוא שמי שתקף את אישתו/בתו בעבר עלול בהחלט לחזור על מעשיו. אולם, אם בישראל ביחס לישראליות החוק לא נותן את ההגנה של כליאה מונעת של הגבר האלים לאחר שכבר ריצה עונשו, אין סיבה לתת הגנה עודפת כזו לאריתראית. לא למותר לציין שהכליאה עולה למדינה כסף.
ובלי שום קשר, את המסתננים יש לגרש לאלתר מישראל ויפה שעה אחת קודם.

אנשים שמכים את הנשים שלהם הם אנשים מועדים לאלימות. נכון, לא בטוח שהם מסוכנים לכלל הציבור, כמו שמישהו שמכה מישהו שנמצא איתו בסכסוך של מה בכך על מקום חנייה אולי לא מסוכן ליתר הציבור אלא סתם חם על מקומות חנייה ובשבוע שעבר שללו לו את הרשיון ומאז זה לא רלוונטי.

מצטער, הדוגמא מהקיבוץ לא משכנעת אותי. אז יש אנשים שהאלימות התוך משפחתית שלהם מבודדת , אני לא חושב שזה נכון לגבי כולם או אפילו רובם, בפרט לגבי הכאת נשים שאין בה שום אלמנט חינוכי אלא אלמנט של שליטה.

אלא שבמקרה של הנדון כל זה לא רלוונטי כי ראו אותו מכה אזרח של מדינת ישראל שאינו אשתו. השופט הזה הוא הוכחה שבעזרת פרשנות משפטית אפשר לעוות את כוונת המחוקק.

נ.ב. אכן צריך להעיף מפה את כל המסתננים מאפריקה, את הפושעים המנוולים מהם צריך להעיף מיידית ואם אי אפשר להעיף - לכלוא. יש לנו מספיק פושעים אלימים מתוצרת הארץ
\

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

מושב דווקא.
שנית, את נושא האלימות של גברים כלפי בנות זוגם אני במקרה מכיר היטב שכן אחת העבודות הסטודנטיאליות שלי הייתה קשורה לאספקט השיקומי של גברים כאלה. אני יכול לומר לך שחלקם אכן אפשר לומר שהייתה להם בעיית אלימות כללית אבל אצל אחרים זה היה לחלוטין מןגבל לתא המשפחתי בגלל נסיבות תרבותיות, חברתיות ו/או אישיותיות כאלו ואחרות. לא צדובר בהכרח באנשים שבאופן כללי יש להם בעיית שליטה עצמית או נטיה לבריונות.
ברמה העקרונית, או שאתה מגרש כל זר שעבר על החוק (ואני בהחלט בעד) או שאתה משחרר אותו אחרי שריתה את עונשו. כליאה מונעת היא עניין למקרים קיצוניים ולדעתי נסיבות המקרה אינן מגיעות לרף הזה.

היכה את אשתו, אנס אותה, היכה את בתו, היכה אדם שהתקשר למשטרה כדי להגן על אותה אישה אומללה. כן, ממש מלח אפריקה.