אודות היומן

מלחמת יום כיפור לקחה מהמדינה את התום, ומאיתנו את גיורא. לקחה בלי להוכיח שלקחה. ב- 11 בנובמבר 73', אחרי חמישה שבועות שלא התקבלה ממנו כל ידיעה, גיורא הוכרז כנעדר. יחד איתו נחשבו עוד מאות מחיילי צה"ל לנעדרים. ימים של ציפייה, לילות של חרדה, חודשים ארוכים בין ייאוש לתקווה.

דוד החל לכתוב את היומן 11 יום אחרי שפרצה המלחמה וכל שביב של מידע על גיורא לא התקבל. נראה שההחלטה לתעד את פעולותיו הייתה מעין בחירה הישרדותית לא מודעת עבורו. הדרך היחידה לשרבב מעט סדר אל תוך אי הסדר המטריף את הדעת. כמה פיסות מידע משורבטות צמחו לשורות הנפרשות על פני עמוד שלם, דף הצטרף לדף, ובחלוף הימים הפכו הדפים הבודדים למחברת. כשהסתיימה אחת, נפתחה הבאה. אבא לא תכנן שמלאכת התיעוד הקפדנית תוליד יומן עב כרס. מי מוכן להאמין שיחפש לאורך מאות עמודים את בנו? כך למשל ב- 18.5.74 כותב אבא: "היום יום הולדתו של גיורא. המשכתי לסדר ניירות". מה מבטא טוב יותר מזה את הכאוס הפנימי שמשווע להיגיון כלשהו?

http://yoman73.co.il/index.php/about/

Diplomacy is about surviving until the next century - politics is about surviving until Friday afternoon
Sir Humphrey Appleby