 |
27-09-2012, 18:58
|
|
|
|
חבר מתאריך: 23.10.08
הודעות: 25,344
|
|
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי orenp1 שמתחילה ב "מחפש חומר על עובדי חברת חשמל שתקנו את קו מתח גבוה במוצב טייבה"
קטע מהספר של צ'יקו- מלחמה ללא אות:
ההתחשמלות
בשבוע האחרון של תקופת התעסוקה המבצעית ברכס רמים התרחש האירוע הקשה ביותר עבורי כמפקד. שני לוחמים מפלוגה ג', ערן חודדה ואביקם הופמן זכרם לברכה, התחשמלו למוות כאשר יצאו לתדלק את אחד מנגמ"שי הפלוגה במוצב "א-טייבה" מפגיעת כבל חשמל שעבר סמוך למוצב. שלושה לוחמים נוספים, בהם מפקד המחלקה, נפצעו במהלך ניסיונות החילוץ.
קשה לתאר במלים את תחושת הכישלון והקושי הנפשי המלווים מפקד באבדן חיילים במסגרת משפחתית כמו גדוד של גולני. כאשר מדובר בתאונה, הופכות ההתמודדויות האישית והפיקודית קשות שבעתיים.
האירוע התרחש בשעות אחר הצהרים, כשכוח משוריין מהפלוגה שב ממשימת פתיחת הציר המוביל למוצב. בנוהל שבשגרה, נשלחו אביקם וערן לתדלק את הנגמ"ש, ובעודם ממתינים לתורם בתחנת הדלק החנו את הנגמ"ש בתוך מחפורת במסוע ההיקפי של המוצב. בזמן ההמתנה נגע ערן, שעמד על סיפון הרכב, בשוגג בקו החשמל ונפגע קשה. אביקם, שנחלץ לעזרתו, התחשמל ונפגע אנושות גם הוא. מספר לוחמים בפיקוד המ"מ הלל שהבחינו בנעשה, זינקו לעבר הנגמ"ש ובניסיונותיהם הנואשים לחלץ את ערן ואביקם נפגעו גם הם.
את ההודעה על האירוע קיבלתי במפקדת הגדוד. כששמעתי את טון הדיבור של אופק מ"פ ג' הבנתי שהמצב חמור. ניסיונות ההחייאה של רופא במקום והצוות הרפואי הגדודי שהגיע יחד עמי למוצב לא צלחו. עמדתי סמוך לאלונקות המוקפות בצוותים הרפואיים ופקחתי על פינוי הפצועים. חשתי במבטי הלוחמים הננעצים בי, לתחושת האובדן הקשה התווסף תסכול עז.
אביקם וערן היו שניהם לוחמים בולטים בפלוגה, כל אחד בדרכו. ערן היה לוחם ותיק בוגר קורס מכ"ים שאהבתו לגולני, ולפלוגה ג' בפרט, לא ידעו גבולות. חוש ההומור שלו היה הדלק הפלוגתי וקשה היה שלא להבחין בדמותו בפלוגה. אביקם היה לוחם צעיר שסיים את הכשרתו רק מספר שבועות קודם לכן ונבחר על ידי למסלול פיקוד מיוחד בגדוד. הרעיון היה לשלב לוחמים בעלי פוטנציאל גבוה לפיקוד בפלוגה הותיקה כדי להכשירם לקצונה בצורה טובה יותר. נהלנו שיחה מעניינת וכיון שחשתי שאביקם מתלבט, נהגתי בביקורי בפלוגה לשוחח עמו ולעודדו.
בפעם האחרונה שנפגשנו הבחנתי שנקלט היטב וכששוחחנו כבר הביע את רצונו לצאת לקורס קצינים, לשוב ולפקד בפלוגה. יכולתי להזדהות עם תחושותיו למרות פער הגילאים, שכן את דרכי הצבאית התחלתי בצורה דומה. עברתי את אותם השלבים, מההסתייגות מהאווירה המשפחתית הדחוסה של גולני ועד ההתאהבות בנוף האנושי המופלא המרכיב את הפלוגות הרובאיות. ההזדהות האישית והקרבה שחשתי, למרות הפרשי הדרגות, הקשו עלי מאוד.
אירוע ההתחשמלות היה חמור ומכעיס במיוחד, כיון שהיה אחרון בשרשרת מקרים. מספר חודשים קודם לכן, לפני כניסת הגדוד לתעסוקה, התחשמל למוות חן כנרתי ז"ל, לוחם סיירת צנחנים, כשחזר עם צוותו מפעילות מבצעית בגזרה, למוצב טייבה. שתי התחשמלויות נוספות, של רכבים משוריינים, התרחשו במהלך שהותה של פלוגה ג' במוצב. בשתי הפעמים נקראנו לבירור אצל מפקד האוגדה, תא"ל גבי אופיר, וננזפנו על חוסר הזהירות. אף אחד, למרות התרעותינו, לא השכיל להבין שהבעיה, כנראה, איננה חוסר הזהירות של הכוחות בשטח.
כבלי החשמל באזור הביטחון נבנו ותוחזקו על ידי חברת החשמל הלבנונית ללא כל יכולת בקרה של צה"ל. אספקת החשמל לצה"ל בוצעה על ידי גנראטורים גדולים שהוצבו בכל מוצב ללא כל תלות במערכת החשמל של לבנון. במקרה של מוצב טייבה עברו שלושה כבלי חשמל לבנונים סמוך ומעל למוצב ברמת תחזוקה ותשתית גרועות במיוחד.
בעקבות האירועים החלה בפיקוד הצפון עבודת מטה לטיפול בכבלי החשמל. ה"מינהל האזרחי", שהיה הגוף במפקדת היחידה לקישור ללבנון האחראי על הקישור לגופים האזרחיים, הונחה לפנות לחברת החשמל הלבנונית בדרישה להעתיק את הקו הבעייתי. גם הקורא שאינו מצוי בהוויה הלבנונית יכול לתאר בעיני רוחו את המוטיבציה של חברת החשמל הלבנונית להזיז כבל חשמל שמפריע למוצב צה"ל.
חודשיים לפני האסון ערך מפקד האוגדה, גבי אופיר, ביקור במוצב. את גבי הכרתי שנים קודם לכן כאשר שמשתי מ"פ ג' תחת פיקודו כמח"ט גולני, וכקצין אג"ם בחטיבה 769 כשהתמנה למפקד עוצבת הגליל, והרגשתי כלפיו קרבה מיוחדת. בתום הסיור עמדנו בכניסה למוצב ושוחחנו ביחידות. הצבעתי על אחד מעמודי החשמל, שהיה נטוי על צידו, ואמרתי לגבי שאני מבין היטב את חשיבות המשימה של הפלוגה, אבל אם לא יוסר המפגע, אסון נוסף הוא רק עניין של זמן. ידעתי, שגבי ביקש להעביר את הפלוגה מהמוצב, במידה ולא יועתק הכבל, ורציתי לחזקו. גבי הסתכל אלי ואמר, שהוא מבין את הבעיה, אך העתקת הכבל דורשת זמן ובינתיים עלי לעשות הכול שפקודי לא יפגעו. הרגשתי שלא היה שלם עם דבריו ושהמצב שנוצר במוצב הדאיג אותו מאוד.
למחרת האסון החל מרתון של תחקירים מהמח"ט וכלה באלוף הפיקוד. נכר מתח רב בקרב המפקדים במהלך התחקירים. מהתחקיר הראשון הבנו, כי תחום הטיפול בתשתית אינו עומד על הפרק. הנושאים שעמדו לבחינה היו רק אלה הקשורים בהתנהגות הכוחות, מההכרות עם המפגע דרך ההנחיות שנתנו ועד פרטי ישומן בשטח. השאלה המרכזית שעלתה הייתה מדוע המחפורת בה התרחשה התאונה לא זוהתה כמפגע וכפועל יוצא לא סומנה ונחסמה כנדרש.
לאור התפתחות התחקירים חששתי מאוד שהאחריות כולה תוטל על אופק, מפקד הפלוגה. במצב כזה היה נוח להטיל את האחריות על המפקד בשטח. מקרים כאלה אינם נלמדים בבתי הספר של הצבא. כל חיי שירתי ביחידות לוחמות וידעתי היטב את מחויבותי לגבות את פקודי בלחימה, אך כאן נפגשתי עם התמודדות מסוג אחר. בפעם הראשונה בשירותי הרגשתי שמפקדי אינם מתכוננים לגבות אותי. חמור מכך, נרמז לי שלא כדאי לי לגלות גיבוי מלא כלפי המ"פ אם ברצוני לא להיפגע.
ביום שלמחרת יצאנו להלוויות החללים והביקור הראשון אצל המשפחות. מלווים בקפלן מח"ט גולני, משענתנו האיתנה והיחידה בימים קשים. צעדנו בבית הקברות בחולון שהתמלא בקהל רב ללוות את ערן חודדה ז"ל בדרכו האחרונה. מסע ההלוויה היה טעון ובמהלכו הוטחו בנו דברים קשים. הבטתי באופק וחשתי שהוא, כמוני, מתקשה מאוד לעמוד במעמסה. בקושי רב נשאתי את דברי ההספד בתוך קהל רב שהצטופף סביב הקבר הטרי. בבית המשפחה התקבלנו בפתיחות רבה אך נשאלנו שאלות קשות ונוקבות. לא התחמקנו מאחריותנו וניסינו להסביר את נסיבות המקרה ככל שיכולנו. כיוון שהיינו נציגי הצבא היחידים שנכחו, מטבע הדברים, הופנו הטענות הקשות כלפינו.
למסע ההלוויה של אביקם הופמן ז"ל בבית הקברות בהר הרצל הגענו ישירות מבית המשפחה בחולון. הלוויה התנהלה באיפוק רב. בבית המשפחה התקבלנו בחמימות אך גם כאן הועלו שאלות וטענות נוקבות בשיחה שהתנהלה בחצר המשפחה בגבעה הצרפתית.
ביום שלמחרת הלוויות התקיים תחקיר ראשוני בשטח בראשות שר הביטחון יצחק רבין ז"ל. הרגשתי שמלבד אלוף הפיקוד,יצחק מרדכי, שהפגין הגינות ותמיכה, נכר מתח רב בקרב הקצינים הבכירים. שר הביטחון, כהרגלו, התעניין בכל פרט והאזין בקשב רב לדוברים. מדי פעם קטע השר את רצף הדברים בכדי לברר נושא או לשאול שאלה מנחה. למרות התוצאות החמורות של האירוע היה סיכום הדברים של יצחק רבין עניני, נוקב, אך מחבק. הכרתי את התנהגותו עם מפקדים ולוחמים במקרים כאלה והפעם, כאחד האחראים הישירים לאירוע, הוקרתי תודה. לחיצת היד ומילות העידוד בצאתו לעבר המסוק היו תמיכה חריגה באותם ימים.
בתום התחקיר פנה אלינו סגן שר הביטחון מוטה גור ז"ל בחצר המוצב ואמר לנו: "שירתי שנים ארוכות בצבא ואני יודע לזהות מנהיגות אמיתית. לבי עמכם ואני גאה על שיש לנו מפקדים כמותכם בצבא שדבקים באמת ויודעים לקחת אחריות. אך אנא מכם אל תיקחו על עצמכם מה שאינו בתחום אחריותכם". דברי תמיכה אלה, שבאו מאדם כה מנוסה ומוערך במערכת הביטחון, היו עידוד אמיתי. באותו רגע לא הבנתי את שניסה מוטה גור לייעץ לנו, מאוחר יותר למדנו בדרך הקשה.
סידרת התחקירים הצבאיים וועדות החקירה למיניהן הסתיימו בלשכת סגן הרמטכ"ל בדיון רב משתתפים. בסיכום דבריו קבע סגן הרמטכ"ל שלמרות התוצאות החמורות של האירוע אינו מוצא מקום להטיל אחריות אישית על אף אחד מהמפקדים ורק פירט מספר מסקנות שיש ליישם במהרה. לתומנו סברנו שסיכום סגן הרמטכ"ל, האלוף אמנון שחק, הוא סוף פסוק ושמסקנותיו הן הקובעות, לא ידעתי את אשר עדיין מצפה לנו.
בשטח ,במוצב טייבה, ניכר יישום המסקנות מהר משתיארתי. יומיים לאחר האירוע העותק קו החשמל על ידי צוות מחברת החשמל הישראלית, שנרתמה למשימה בהתנדבות, הרחק מהמוצב והועבר לעמודים גבוהים. התבוננתי בקו החדש וחשתי מחנק נוראי.
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
