לוגו אתר Fresh          
 
 
  אפשרות תפריט  ראשי     אפשרות תפריט  צ'אט     אפשרות תפריט  מבזקים     אפשרות תפריט  צור קשר     חץ שמאלה ●●● ברוכים הבאים אל פורום צבא וביטחון ●●● לפני הכתיבה בפורום חובה לקרוא את דבר המנהל ●●● עקבו אחרינו! ●●● חץ ימינה  

לך אחורה   לובי הפורומים > חיילים, צבא וביטחון > צבא ובטחון
שמור לעצמך קישור לדף זה באתרי שמירת קישורים חברתיים
תגובה
 
כלי אשכול חפש באשכול זה



  #2  
ישן 19-12-2012, 12:13
צלמית המשתמש של רועי AZ
  רועי AZ רועי AZ אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 26.01.05
הודעות: 13,766
אמנון ליפקין-שחק הלך לעולמו בגיל 68
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי רועי AZ שמתחילה ב "נפטר אמנון ליפקין שחק, הרמטכ"ל ה-15"


תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #20  
ישן 19-12-2012, 17:00
צלמית המשתמש של marloweperelab89035
  marloweperelab89035 marloweperelab89035 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 06.02.07
הודעות: 2,332
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי רועי AZ שמתחילה ב "נפטר אמנון ליפקין שחק, הרמטכ"ל ה-15"

יהי זכרו ברוך
_____________________________________
"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #21  
ישן 19-12-2012, 17:14
  Tal-T Tal-T אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 07.09.06
הודעות: 423
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי רועי AZ שמתחילה ב "נפטר אמנון ליפקין שחק, הרמטכ"ל ה-15"

נפתלי בנט פירסם סיפור יפה על האיש היקר. אני אשים כאן, יהי זכרו ברוך.

ציטוט:
אמנון ליפקין-שחק ז"ל - גיבור ישראל ובן אדם טוב לב
סיפור אישי
**
בשנת 1993 אמנון שחק היה סגן הרמטכ"ל.
באותה תקופה הייתי מפקד צוות צעיר וחדש ביחידת מגלן. יום אחד, בעת סדרת ניווטים בצפון, פתאום התקשרו אליי מהיחידה לחזור מיד חזרה לבסיס בג'וליס (בדרום), כי "סגן הרמטכ"ל מגיע לביקור, ואנחנו רוצים שיפגוש את הצוות שלך".
לא הבנתי מה פתאום מבטלים ניווטים בשביל ביקור של קצין בכיר אבל פקודה זו פקודה.
**
הגענו לבסיס, התארגנו, ואכן סגן הרמטכ"ל בא לדבר איתנו.
בניגוד לקצינים אחרים, הוא דיבר עם החיילים שלי בגובה העיניים. לא סיפר לנו על המצב הבינלאומי, אסטרטגיה לאומית וכו', כמו שאלופים אחרים נהגו לעשות, אלא דיבר על אימונים, ניווטים וכו. על דברים אמיתיים ורלבנטיים לנו.
ובעיקר--שאל המון שאלות: האם אתם עושים התעמלות בוקר? (לא, אנחנו בשבוע ניווטים!), למה אנחנו באמצע השבוע ביחידה ולא בשטח? (כי קראו לנו חזרה לבסיס!) וכו.
**
בסוף הוא סיכם ואמר לצוות שלי שזה לא בסדר שאנחנו בבסיס ולא בשטח, ועוד כמה דברים.
הרגשתי פגוע כי אני לא רציתי לחזור ליחידה!
אז כתבתי לו מכתב מסג"מ לסגן רמטכ"ל, ושלחתי בדואר צבאי ללשכת סגן הרמטכ"ל. היה לי ברור שלא ייצא מזה כלום.
**
אחרי שבועיים קיבלתי זימון לסגן הרמטכ"ל. ללישכה שלו בקריה. אני סג"מצ'יק והוא סגן הרמטכ"ל.
הוא ביקש סליחה (!), וישב איתי כמעט חצי שעה לשאול שאלות על היחידה, על האימונים, על המוכנות המבצעית שלנו, על התרגולות, על הבעיות ועל הכל.
נותרתי פעור פה. לא גנרל רם מעלה, אלא מפקד שדה איכפתי ואמיתי.
**
אמנון ליפקין-שחק היה מעל לכל - בן אדם. טוב לב. ערכי. אוהב את החיילים, את העם שלו ואת הארץ הזו.
הוא היה גיבור ישראל שזכה לעיטורים על גבורה אמיתית בפעולות כמו מבצע אביב נעורים (שהסתבך, ורק בזכות קור רוחו הכוח הצליח להיחלץ תוך עמידה במשימה), החווה הסינית ועוד פעולות רבות.
**
טלי, אורי ושאר המשפחה - כל עם ישראל כואב איתכם.
יהי זכרו ברוך של גיבור ישראל ואיש טוב.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #30  
ישן 20-12-2012, 00:27
  משתמש זכר קרן-אור קרן-אור אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 11.09.06
הודעות: 10,328
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי רועי AZ שמתחילה ב "נפטר אמנון ליפקין שחק, הרמטכ"ל ה-15"

אם כבר קפץ:
צויין כאן כי בהכללה, רמטכ"לים מתים וצעירים, ופוליטיקאים מתים מבוגרים (מהממוצע).

הייתי משער שזה קשור לתחושת ערך עצמי. רמטכ"ל מוצא את עצמו בגיל צעיר יחסית מחוץ למערכת אליה הוא רגיל לשייך את עצמו, ולרוב מתקשה להגיע לעמדה חשובה מחוץ לצבא. ממילא, הוא מרגיש מעט מיותר.
ייתכן ולו היו נשארים בשירות פעיל ברמה מסוימת, היו מאריכים חיים; אפשר לציין את דגלס מק'ארתור, שבנסיבות מיוחדות שירת בתפקידי פיקוד עד גיל 71, הרבה אחרי שהיה רמטכ"ל ה- ARMY, ונפטר בגיל 84.

בפוליטיקה אין תאריך תפוגה, ובכפרט אם האדם נושא בכהונה- הוא חש בעל ערך, חיוני ומשפיע. ידועה הדוגמא האנקדוטלית של גולדה, שהיתה בת 71 וחולת סרטן בעת שנבחרה לראשות הממשלה ב-69', אך התאוששה ותפקדה היטב מבחינה בריאותית עד 73' לפחות.
עריכה: הגבתי באשכול "פיקוד מסוכן מעישון".. איך זה קפץ לכאן?

נערך לאחרונה ע"י קרן-אור בתאריך 20-12-2012 בשעה 00:52.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #31  
ישן 20-12-2012, 18:19
צלמית המשתמש של marloweperelab89035
  marloweperelab89035 marloweperelab89035 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 06.02.07
הודעות: 2,332
מספר כתבות פרידה והספד מליפקין שחק ז"ל
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי רועי AZ שמתחילה ב "נפטר אמנון ליפקין שחק, הרמטכ"ל ה-15"

"היית מפקד, מורה וחבר"\ מאת רא"ל בני גנץ

"הערכים והיושרה שלך האירו כל פינה חשוכה עבורי. היית לי משענת ייעוץ איתנה. את הדברים שאמרת לי השבוע אשא כצוואה. אתה נשארת איתי". הרמטכ"ל ה-20 של צה"ל, בני גנץ, סופד לרמטכ"ל ה-15, אמנון ליפקין שחק, שהלך לעולמו בגיל 68
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4322341,00.html

"על מסלול נחיתה מאולתר באדיס אבבה, לפני יותר מ-20 שנה, כשההיסטוריה מתרחשת אל מול עינינו ב"מבצע שלמה", שאלתי אותך: 'אמנון, אתה בטוח שזה טוב להגשים חלום?' כסגן רמטכ"ל, פיקדת אתה על "מבצע שלמה" בעודי עומד בראש יחידת שלדג שהובילה את משימת האבטחה הקרקעית. בהפוגה הרגעית בין קבוצת עולים אחת לבאה אחריה, חלקתי איתך את חששותיי - כמו גם את תקוותיי - אל מול המבצע המורכב שניהלנו כתף אל כתף. מאז דאגתי למצות את הרגעים לצדך, בכל הזדמנות שהייתה לי. היית לי מפקד, שימשת עבורי מורה, ואני מרשה לעצמי לומר שראיתי בך גם חבר. כחייל צעיר קיבלת אותי לחטיבת הצנחנים, והעמדת גג אדום מעל המקום שהיה לי לבית עד אשר מינית אותי לפקד על החטיבה. חלפו שנים, והנה אני פוגש את המקומות שבהם עמדת אתה כרמטכ"ל. טביעת אצבעך נוכחת בכל אבן דרך שעליה למדתי או צעדתי בעצמי במשך יותר מ-30 שנות שירות. הערכים שהנחו את הדרך שבה הנהגת את צה"ל, ובראשם יושרתך הבסיסית, מאירים עבורי כל פינה חשוכה של התלבטות, של תהייה, מטשטשים, ולו לרגע, את תחושת הבדידות המאפיינת את האחריות המגיעה עם תפקיד הרמטכ"ל. בשנתיים האחרונות היית עבורי משענת ייעוץ איתנה. כותל שמולו יכולתי לשטוח את אשר על לבי בדיסקרטיות, מתוך ידיעה כי אתה מבין את דבריי, וחש את תחושותיי. ידעת להציג את תמונת המצב כפי שהיא - מבלי לייפות אותה, במתן עצה נכונה, מנקודת מבטו של מנהיג המצויד גם בציניות בריאה ובשפיות מפכחת. במפגשים הרבים שלנו הענקת לי את מלוא הווייתך. דמותך, דמות גיבור אמיץ לב, שידרה בפשטות את תבונתך, את סוד כוחך הנובע כולו ממי שאתה, בלי הצורך להיתלות בסממני יוקרה או הוקרה. היית בעיניי שקול באופן בלתי רגיל ובעל כושר הבחנה נדיר בין עיקר לטפל הנדרש כל כך בעמדות הפיקוד שבהן כיהנת. אישיותך מלאת הקסם ניבטה מכל פניך - המקצועיים, הפיקודיים ויותר מכול בלטה באיש שהיית. צפיתי בהתמודדותך האצילית עם המחלה ובהבנתך את פני הדברים. "ניצחתי את הסטטיסטיקה", כך אמרת. לחמת במחלה עשר שנים שלמות שבהן הענקת לנו מתבונתך, ליווית את משפחתך ברגעי קושי ושמחה כשאתה מודע כל העת למצבך, מכיר תודה על הזמן ונאבק לשמרו, נוצר את החיבוק המשפחתי, מחבק את הילדים ואת טלי שנפשה קשורה בנפשך, שסעדה אותך עד נשימתך האחרונה לאורך מסע חיים של שותפות מוחלטת. בפגישתנו האחרונה השבוע, אמרת לי באותה חדות אופיינית דברים שאשא איתי כצוואה. גם משיחה זו, כמו מכל אחת משיחותינו לאורך השנים, יצאתי מחדרך אחר משנכנסתי, רואה רחוק ובהיר יותר - ומיהרתי להעלות על הכתב את הדברים שהיו צלולים, נובעים ממקור חכמה נקי, ישר, אמיץ וייחודי. נאחזתי בזמן שהענקת לי לצדך עד שאמרת "בני, אתה צריך ללכת". הבנתי את משמעות המילים. נשקתי למצחך, לחצתי את ידך. "דרך צלחה", אמרתי, יצאתי ואתה נשארת איתי."

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
הרמטכ"ל שחק והמח"ט גנץ. "קיבלת אותי לצנחנים" (צילום: באדיבות דובר צה"ל)
("ynet", פורסם ב- 20.12.2012 )

אשכנזי ספד לליפקין-שחק: "היה עבורי סוג של אח גדול"

http://www.mako.co.il/news-israel/l...0&pId=786102762


אמנון ליפקין שחק: אחרון הנסיכים של צה"ל\ מאת עמוס הראל

http://www.haaretz.co.il/1.1889318
הרמטכ"ל ה-15 של ישראל, שהלך היום לעולמו, היה קצין כריזמטי, נבון בצורה יוצאת דופן. הקריירה הפוליטית שלו היתה החמצה עבורו ועבור החברה
("הארץ", 19.12.2012)

2012-1944 || אמנון ליפקין שחק: הגיבור המופנם\ מאת אמיר אורן

http://www.haaretz.co.il/1.1889688
התכונות שקידמו את ליפקין-שחק ממפקד נועז לאלוף ולרמטכ"ל, היו גם אלו שבלמו את רוממותו לשר ביטחון ואולי גם לראש ממשלה
("הארץ", 19.12.2012)


עפר שלח על ליפקין-שחק: "רק מעטים היטיבו כמוהו להבין ולעשות"\ מאת גלעד מורג ומורן אזולאי

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4322036,00.html
"עפר שלח, שהיה פקודו של הרמטכ"ל לשעבר אמנון ליפקין-שחק שהלך לעולמו הבוקר לאחר מאבק במחלת הסרטן, ספד לו: 'אמנון היה דמות ייחודית בנוף הציבורי בישראל'. שלח, חבר מפלגת 'יש עתיד', הוסיף: 'אמנון היה מפקדי בחטיבת הצנחנים. הוא היה איש נבון שהפליא להוביל אנשים ברגעי משבר וראה נכוחה את הדרך שבה עלינו ללכת כמדינה וכחברה. בפגישותינו, ראיתי אדם מפוכח וקר רוח, שמעטים היטיבו כמוהו להבין ולעשות'. ("ynet", פורסם ב- 19.12.2012 )
_____________________________________
"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #33  
ישן 21-12-2012, 09:07
צלמית המשתמש של marloweperelab89035
  marloweperelab89035 marloweperelab89035 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 06.02.07
הודעות: 2,332
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי רועי AZ שמתחילה ב "נפטר אמנון ליפקין שחק, הרמטכ"ל ה-15"

קטע רלוונטי על ליפקין והרוח שהשרה כמח"ט הצנחנים ממאמר שכתב פעם עפר שלח בכתבה פרי עטו- "הרמטכ"ל תפס פיקוד" שהתפרסמה במוסף שבת של "מעריב" 01.11.1996 תחת הכותרת "מעצמנו נדרוש".

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
_____________________________________
"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #38  
ישן 25-04-2013, 18:11
צלמית המשתמש של marloweperelab89035
  marloweperelab89035 marloweperelab89035 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 06.02.07
הודעות: 2,332
רון בן ישי בטור פרידה מחברו זה שנים ארוכות
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי רועי AZ שמתחילה ב "נפטר אמנון ליפקין שחק, הרמטכ"ל ה-15"

רמטכ"ל, אבל מעל לכל - אדם\ מאת רון בן ישי

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4322018,00.html

הכרתי אותו בפנימייה הצבאית, ראיתי אותו בלבנון וב"מבצע שלמה" ושמעתי ממנו לראשונה על הסרטן. לאורך השנים, סיפק שחק הערכת מצב מפוכחת ובשיחתנו האחרונה, לאחר "עמוד ענן", הזהיר מבית החולים: "אם אבו מאזן חלילה יילך, הלך עלינו. נישאר עם המשוגעים". פרידה מקצין וג'נטלמן
אמנון ליפקין שחק, הרמטכ"ל לשעבר שהלך היום (ד') לעולמו, היה מעל לכול אדם חכם ורגיש והוא ידע לחבר בין השניים. הוא היה אדם יותר משהיה מפקד ויותר משהיה חייל. אדם שהיה קשוב לאחרים ובה בעת הייתה לו כריזמה ששירתה אותו היטב כמפקד כל הדרך ללשכת הרמטכ"ל, גם כשהיו מפקדים בצה"ל שלא אהבו אותו וניסו לשים רגליים ולעכב את קידומו. את ליפקין שחק הכרתי כנער בפנימייה הצבאית. הוא היה מחזור אחד מתחתיי בפנימייה ובבית הספר הריאלי והיחסים בינינו לא היו קרובים. הם התהדקו רק הרבה יותר מאוחר, כשאמנון היה כבר מפקד חטיבת הצנחנים. במבצע "ליטני" ראיתי אותו מפקד בקרב, שקט, נחוש ודואג כל העת לשים דברים בפרופורציה למתן את ההתלהבות של מ"מים ומ"פים ולהסביר להם שניצחון בקרב חשוב, אבל חשוב לא פחות לעשות זאת במינימום אבידות לכוחותינו. עוד לפני כן הוכיח ליפקין שחק את איכות יכולת הפיקוד, קור הרוח ואומץ הלב שבהם ניחן. במבצע "כראמה" פיקד על שריוניות צרפתיות מיושנות שנתקעו בבוץ בתוך שטח ירדן ממזרח לנהר הירדן. הוא נלחם וחילץ את הכוח שלו כמעט ללא נפגעים. אחר כך, במבצע "אביב נעורים" בביירות, כשצה"ל פשט וחיסל מפקדי מחבלים בבתיהם בסיוע המוסד, שחק היה אחד ממפקדי הכוח וגם שם בלט קור הרוח שלו שסייע לו למנוע הסתבכות ולחלץ את אנשיו לחוף הים, שם נאספו על-ידי הסירות שחיכו להם. תוך כדי כך כמובן גם השמיע כמה הערות אירוניות שיש אנשים שלעולם לא ישכחו. דמותו הגבוהה בלטה בשטח תרתי משמע. במלחמת לבנון הראשונה היה מפקד אוגדה וזכור לי איך הזדעזע למראה מעשי הזוועה שביצעו אלה באלה הדרוזים והנוצרים בהרי השוף. היום אנחנו מבינים תופעה זו טוב יותר לנוכח מה שקורה כעת בסוריה, אבל אז הזדעזע שחק למראה האכזריות שבני אדם יכולים לגלות אלה כלפי אלה לעתים, כשהם שכנים מאות בשנים.
ידיד נפש של יצחק רבין
לבנון ליוותה את שחק גם כשהתמנה ב-1995 לרמטכ"ל. הוא פיקד על מבצע "ענבי זעם" והוא היה שם כשרבין נרצח. אמנון שחק היה קרוב מאוד ליצחק רבין. הוא ואשתו טלי, שאותה הכיר במהלך שירותו הצבאי, היו ידידי נפש של לאה ויצחק רבין. הם לא רק כיבדו זה את זה, אני יכול להעז ולומר שהייתה ביניהם ובין משפחותיהם אהבה של ממש. הייתי לצדו ב"מבצע שלמה", כשחולצו יהודי אתיופיה ממחנה המעבר באדיס אבבה, רגע לפני שהמורדים השתלטו על העיר. הוא פיקד על המבצע מנמל התעופה כשסביבו נחתו והמריאו מטוסי ג'מבו של "אל על " ו"הרקולסים" של חיל האוויר. אנשי היחידות המיוחדות הובילו חבורות חבורות של יהודים בשקט ובסדר מופתי אל המטוסים. כמה קילומטרים משם התחוללו קרבות עזים בין אנשיו הנסים של השליט האתיופי, היילה מריאם, והמורדים שצרו על הבירה וכבר נכנסו לתוכה. בתוך כל המהומה הזאת עמד שחק, דיבר במכשיר הקשר עם הארץ במכשיר שני, נתן הוראה להחיש את ההסעות שהביאו את היהודים ממחנה המעבר כדי שהאש לא תפגע בהם. וממש באותו הזמן אמר לאנשי סיירת מטכ"ל ושלדג: "בזהירות, בזהירות. אני לא רוצה פה פצועים ונפגעים. זה ייקח עוד דקה, אבל תעשו את זה כמו שצריך". בסופו של דבר, כולם הגיעו בריאים ושלמים ארצה.
חשף את מחלתו לפני המינוי
עוד לפני שהתמנה לרמטכ"ל התגלה סוג נדיר של סרטן הדם בגופו. אמנון שחק התלבט רבות אם לחשוף עובדה זו שהייתה רלוונטית לתפקודו. בסוף, בעצת אשתו, הוא החליט לחשוף עובדה זו בציבור. אני גאה בכך שהזוג בחר בי כעיתונאי לספר את הסיפור ולהפקיד בידי את המידע שעשוי היה לשים קץ לקריירה הצבאית שלו. שחק סיפר לי את העובדות בלי להסתיר פרט. אני זוכר שהתקשיתי רגשית לשמוע את הדברים ולהתייחס אליהם בניטרליות מקצועית. שחק ראה את זה תוך כדי שיחה ואמר לי "תגיד לי, ממה אתה מתרגש? או שאני אמות או שלא. בינתיים, אני כשיר ויכול לעשות כל דבר", אמר וחייך. כך היה. אמנון, עם הנחישות, כוח הרצון והאהבה העוטפת של טלי, הצליח להתמודד עם המחלה כמעט 27 שנים - עד שהכריעה אותו.
"אם אבו מאזן יילך, נישאר עם המשוגעים"
אני רוצה להזכיר רק את השיחה האחרונה שלי איתו. צלצלתי אליו בטלפון לבית החולים אחרי מבצע "עמוד ענן" ושאלתי אותו מה הוא חושב על האופן שבו נוהל המבצע ועל מה שהשיג. שחק התנצל שקולו צרוד ושקשה לו לדבר. "אבל", אמר לי, "המבצע נוהל בסדר והתוצאה סבירה. אבל זה לא העניין. העניין הוא שצריך להגיע להסדר עם הפלסטינים. בלי זה, נצטרך שוב ושוב לחזור על המבצעים האלה בתוצאות דומות וצריך גם שהמנהיגים שלנו יבינו סוף סוף שכדי להגיע להסדר עם הפלסטינים צריך לדבר ולגמור עניין עם מי שמוכן לדבר איתנו ורוצה בהסדר איתנו. אני מתכוון לאבו מאזן. אם הוא חלילה יילך, אז הלך עלינו ואנחנו נשארנו עם המשוגעים שלהם והמשוגעים שלנו. הם יגמרו אותנו". את הדברים האלה שנאמרו בלחישה צרודה לקחתי לעצמי כצוואה. לאורך השנים, ידע שחק לספק הערכת מצב מפוכחת, כוללת מאוד והגיונית ולהצמיד לה את המרכיב הרגשי. התוצאה הייתה תמיד מלאכת מחשבת שראוי וגם השתלם לנהוג על פיה. כך היה כשביקשתי את עצתו וחוות דעתו כעיתונאי וכחבר. רק בפוליטיקה לא צלחה דרכו, מפני שהוא טעה לחשוב שכמי שייסד את מפלגת המרכז ועמד בראשה תקופה קצרה, הוא חייב להמשיך להיות קצין וג'נטלמן. הוא היה האנטי-פוליטיקאי האולטימטיבי. הוא לא ניסה להתחבב על אנשים ולהתחנף אליהם, הוא הציע את שירותיו וכשאלו נדחו, הוא פשוט משך כתף והלך לדרכו כשהוא נוהג בדיוק על-פי סולם הערכים שקבע לעצמו וקבע לאחרים. אדם נדיר. ("YNET", 19.12.2012)
_____________________________________
"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #40  
ישן 31-07-2013, 10:39
צלמית המשתמש של marloweperelab89035
  marloweperelab89035 marloweperelab89035 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 06.02.07
הודעות: 2,332
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי רועי AZ שמתחילה ב "נפטר אמנון ליפקין שחק, הרמטכ"ל ה-15"

קטע מן הפרק "מלחמת מאה השנים" מתוך הספר "תדע כל אם עברייה" מאת עמוס הראל, כפי שהועלה באתר "אלכסון" בהקשר למבצע שלכת, עליו פיקד ליפקין-שחק ז"ל, בעת שהיה מח"ט הצנחנים, שנערך בליל 8-9 ביוני 1978, ובמהלכו פשטו לוחמים מחטיבת הצנחנים ומהקומנדו הימי, שהובלו ליעדם בספינות חיל הים, על בסיס מחבלים בלבנון.:

"לפני כשלוש שנים הוחלט לכלול ביקור באתר ההנצחה כבר בחלק הראשון של הטירונות, כחלק מהמאמץ להחדיר בחיילים מורשת חטיבתית. הטירונים של פלוגה ב' שומעים הרצאה על תולדות הנח"ל ואחר כך מתבקשים להתחלק לזוגות, לבחור תיק על אחד החללים, לקרוא עליו ולכתוב מכתב, שיונח בתוך תיק המידע. אחדים מהם בוהים, כמעט מהופנטים, בסדרת התצלומים המתחלפת על הקיר. התמונות מוקרנות בשחור־לבן. רבים מהחללים מתו כשהיו מבוגרים רק בחודשים אחדים מטירוני נובמבר 2011. אילו חיו היום, יכולים היו להיות דור ההורים, אפילו דור הסבים של החיילים החדשים. השיער, ועוד יותר מכך השפמים, של חללי שנות השישים והשבעים, שונים מאוד מהמקובל כיום. אבל הפנים צעירות — והן נראות איכשהו דומות במקצת לאלו של החיילים הצופים בהם. 'איזה מפחיד זה', פולט אחד הטירונים של כספי באוזני חברו, בעודו מעיין בחוברת לזכר אחד הנופלים. טירונים בני 18 אינם נוטים, כנראה, לשקוע לעתים קרובות מדי במחשבות עמוקות על מידת הסיכון הכרוכה בשירות קרבי. הביקור באתר ההנצחה מספק להם מנה מרוכזת מהסוג הזה. אבל אילנה זהבי, אישה קטנה, בשיער אפור ומשקפיים, שכמה מנכדיה מבוגרים בכמה שנים מטירוני הנח"ל, מגשרת בקלות על פערי הידע הללו. היא מרבה לדבר על בנה בפני קבוצות של תלמידים וחיילים, כחלק ממפעל הנצחה רחב שיזמה המשפחה. לפני שהיא נכנסת לאולם, כספי מעביר תדרוך קצר לטירונים. 'יש לי בקשה אחת מכם', הוא אומר לחיילים. 'נכנסת לכאן אישה שעומדת לשתף אתכם במשהו מאוד אישי. במקרים כאלה, הדבר הכי נורא זה אם האנשים בקהל לא מגיבים. לכן, אני מבקש שלא תתביישו לשאול שאלות'. השיחה המרכזית של היום היא עם האם השכולה אילנה זהבי, אמו של סרן ניר זהבי, שהיה מפקד פלוגה בגדוד 50. ניר, חניך הפנימייה הצבאית בבית הספר הריאלי בחיפה ותושב חדרה, נהרג ביוני 1978 בלבנון, בעת פשיטה של כוח מחטיבת הצנחנים על בסיס קומנדו של ארגון הפתח הפלסטיני בדהר אל־בורג', מצפון לצידון. הפעולה, מבצע 'שלכת', נועדה לסכל תוכנית של הפתח לבצע פיגוע נוסף, בנוסח הפיגוע ב'אוטובוס הדמים' בכביש החוף שלושה חודשים קודם לכן. כל זה קרה 14 או 15 שנים לפני שהטירונים המאזינים לזהבי נולדו. רובם גם מתקשים לעקוב אחר ההיסטוריה הפתלתלה של הנח"ל ואינם מודעים לעובדה שהקצין החייכן עם הכומתה האדומה שירת בגדוד 50 בתקופה שבה הגדוד עדיין השתייך לחטיבת הצנחנים, בטרם הקמת חטיבת הנח"ל. לבנון, אומרת זהבי לחיילים, 'היתה צרה של כולנו כבר אז, לא רק עכשיו'. היא מתארת בפרוטרוט את הקרב האחרון של ניר: כיצד הסתער במעלה גרם מדרגות ונורה למוות בידי מחבל, שמיד אחר כך הרג גם את חברו, המ"פ סרן יפתח עין, שהסתער בעקבותיו; כיצד נקברו גופות שני מפקדי הפלוגות תחת ההריסות בפיצוץ מחסן התחמושת שעליו פשטו הצנחנים, והכוח קיבל הנחיה לסגת בלא גופתו של ניר עם עלות השחר והתקרבות כוחות תגבור פלסטיניים. 'אבל מפקד החטיבה אמנון ליפקין־שחק — ואנחנו נזכור לו את זאת כל חיינו — התעקש: אני בלי ניר לא חוזר הביתה'. הצנחנים חילצו את שתי הגופות לפני שעזבו, למרות הסכנה, 'ואפשר לראות בפעולה הזו את הערכים שצה"ל מחנך אליהם', אומרת זהבי. בתת־ההכרה שלו, היא מספרת לחיילים, 'כל הורה ששולח ילד לקרבי יודע שזה עלול לקרות. כשזה קורה, זה לא מנחם אותך אבל ברגע שאתה יודע שזה למען מטרה מסוימת, זה נותן לך לבלוע את הגלולה המרה בקצת יותר קלות. אנחנו היינו מאלה שלא כעסו על הצבא. ידענו שניר האמין במה שהוא עושה. קשה לי מאוד לראות הורים שלא מניחים לצבא, שנלחמים נגד המפקדים. למפקד אין עונש יותר גדול מזה שאבד לו חייל". הטירונים מציגים שאלות כנות, ישירות. 'היית שולחת אותו שוב לקרבי?' מבקש אחד מהם לדעת. 'זו דילמה מאוד גדולה', עונה זהבי, 'לדאבוננו הרב. פעם קראנו ולמדנו על מלחמת מאה השנים בין אנגליה לצרפת. תחשבו על זה שהמלחמה פה מתנהלת מאה שנה, עם הפסקות קטנות. אם לא תגן על עצמך, מי יגן? אתה צריך לתת מעצמך. קשה לחשוב על זה בכלל, אבל זו המציאות שלנו'. היא מספרת גם על 'גיא, הבן הצעיר שלנו'. הוא 'ביקש שנחתום לו כדי שילך לקרבי. הוא דומה לניר כמו שתי טיפות מים. הם אפילו נולדו באותו תאריך. אמרתי לו: אתה יכול להתגייס לאן שאתה רוצה, רק לא לצנחנים. לא אעמוד בלראות אותך עם כומתה אדומה'. חייל אחר שואל אם זהבי כועסת על מה שקרה לבנה. 'יש כעס בסיסי כזה', אומרת האם השכולה. 'למה דווקא לי קרה הדבר הנורא הזה? אחר כך יש געגועים: עוד פעם לשמוע אותו. והוא מופיע לך בחלום. רק אחרי הרבה זמן, לפעמים אתה לומד לחיות עם הכאב'. היא מסיימת בבקשה: 'אם קורה לחבר שלכם דבר כזה, עשו כל מאמץ לשמור על קשר עם המשפחה. למרות שזה קשה. זה נותן לנו, להורים, המון כוח'." (מתוך הספר "תדע כל אם עברייה"מאת עמוס הראל, כנרת זמורה-ביתן דביר, 2013, עמודים 216-217)

והמשך לכך עדות אחיו של זהבי ז"ל, גיא זהבי: "חשוב לציין גם את הדרך שבה צה"ל שומר על קשר עם המשפחות השכולות, זה משהו שצריך ללמד בבתי ספר. בוגי יעלון פיקד על סיירת הצנחנים בפעולה שבה ניר נהרג ואמנון ליפקין-שחק היה המח"ט. הם היו בקשר עם ההורים שלי כל השנים. מטלפנים, באים, נגישים לכל בקשה ובעיה." (מתוך הכתבה שיחת היום | "גיא זהבי, היית מפריד בין יום הזיכרון ליום העצמאות?", "הארץ", 18.04.2010 )
_____________________________________
"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)


נערך לאחרונה ע"י marloweperelab89035 בתאריך 31-07-2013 בשעה 10:46.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #41  
ישן 05-06-2014, 20:12
צלמית המשתמש של marloweperelab89035
  marloweperelab89035 marloweperelab89035 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 06.02.07
הודעות: 2,332
עוד כתבה על הפשיטה על דהר אל-בורג'
בתגובה להודעה מספר 40 שנכתבה על ידי marloweperelab89035 שמתחילה ב "קטע מן הפרק "[B]מלחמת מאה..."

הלוחם שעשה חיים משוגעים\ מאת אביחי בקר

סרן ניר זהבי התגרה תמיד בממסד הצבאי, אך גם קשר בו את גורלו

ניר זהבי - 21 שנה למותו - היה הבכור מבין ארבעת ילדיהם של אילנה וצ'וצ'יק (אברהם). הוא היה פרא שובה לב ובחור עם שיגעונות, שאיפיינו בעיקר את שירותו הצבאי. הוא נולד בקיבוץ האון, גדל בחדרה בשכונת בית אליעזר, למד בחיפה, ונהרג בדהר אל-בורג' לפני שמלאו לו 23. סרן זהבי נקבר בהר הרצל בירושלים. בבית הספר היסודי הוא היה אימת המורים. לצד התעודות המצוינות שקיבל, הוא היה גם אלוף המעללים. עונשים בנוסח לכתוב אלף פעם "אין להפריע בזמן השיעור" היו עניין שבשגרה. למרות זאת, תמיד סלחו לו. היה ברור שהוא חף מכל זדון. לקראת התיכון, ההורים הבינו שהם חייבים למלט אותו לפנימייה הצבאית בחיפה. שם, הם חשבו, ילמדו את הילד משמעת מהי. בפנימייה הוא המשיך לתת דרור לאנרגיות. הוא היה מהדמויות המובילות במחזור: פה גדול, שחצן וחוצפן, שנון, פזיז, מהיר להתכתש, כריזמטי וקפריזי. הוא היה מנהיג חברתי ואהוב הבנות. שאיפתו בחיים, כך כתב בספר הבוגרים, היא להיות סופר קרבי. הוא וחבריו התגייסו בנובמבר 73'. כשנהרג בתאונה הראשון שבהם, יחזקאל עזורי, החבורה נטעה לזכרו חורשה ליד קיבוץ גזית. "אנחנו עוד נפריח את השממה", זרק זהבי בדיחה מקאברית.

הוא התגייס לצנחנים, לגדוד 890, לפלוגה שלחמה במלחמת יום כיפור בחווה הסינית. זהבי, שלא היה שותף להיסטוריה שלהם, יישר אתם קו יחסית בקלות. לפני שיצא לקורס קצינים זומן לראיון אצל המג"ד. זה נתן לו לחכות שעתיים, ולזהבי נמאס. "שיחכה לי בסיבוב", אמר, ארז את חפציו ונסע לקורס קצינים בלי שפגש במג"ד. גם בבה"ד 1 עשה רעש וצלצולים. "כמה שאתה קטן, אנחנו נקצר אותך בראש", הוזהר הסורר על ידי הסגל, אבל זהבי לא הוריד ווליום. בגמר הקורס הוא קיבל ציון א-ב (הציון הגבוה ביותר) במנהיגות, בתפישה טקטית, בידיעת החומר ובכושר גופני. לא כך במשמעת. כפסע היה בינו לסילוק. באחד ממעשי השטויות שלו שילשל בחבלים מקומה רביעית מכשיר קשר, כדי לחסוך בצורך לרדת למסדר עם המכשיר על הגב. המכשיר נפל ולרוע מזלו התנפץ לרגלי המג"ד. בו במקום העלו את זהבי למפקד בית הספר, להליך הדחה. בסופו של דבר הוחלט שהוא יופיע למסדר הסיום כרגיל, יקבל את הדרגה, אבל בהתפזר הטקס יובל לכלא 6. מבחינתו של זהבי זה היה סידור הוגן. כשגמר לרצות את העונש, חזר לבה"ד 1 להיות מד"כ (מדריך כלואים). התחנה הבאה היתה יחידת ה"עורב" של חטיבת הצנחנים. הוא היה בצוות הקמתה. באחד הדיונים אצל המח"ט אז, מתן וילנאי, פרץ ביניהם ויכוח מהותי. "היית מת", פלט זהבי בתגובה להחלטה שלא הסכים לה. הנוכחים נדהמו, הם היו בטוחים שזהבי, במקרה הטוב, ייזרק מהחטיבה. לתדהמתם, וילנאי שינה את עמדתו וקיבל את זו של המ"מ שלא ידע מורא מהו. בוטה ככל שהיה, הממונים עליו השכילו לזהות בו את הרעננות ואת פרץ הנעורים שבז לגבולות ולמוסכמות. הוא הילך עליהם קסם בנחרצות שלו, בשבילם הוא היה השתקפות כל מה שהם לא, או מה שהם היו בעבר. המוטיווציה שלו היתה אדירה, אולי אדירה מדי, והוא תמיד שאף למצוינות. עם זאת, האווירה שיצר היתה מופקרת. היו מקרים שבסגל שלו, סתם כשעשוע, אנשים דרכו רובים זה לעבר זה.

בתרגילים הוא דימה לחיילים שדה קרב באמצעות ירי בסמוך להם. פעם אחת זה עלה לו בפצוע וזהבי הורחק לכלא, בשנית. וכך אצל זהבי משפט רדף משפט (באחד המקרים, למשל, הוא ירה במכסה מנוע של רכב צבאי שעיצבן אותו). למרות הכל, הושאר בצנחנים ועלה עם גדוד 202 לתעסוקה מבצעית בגזרת החרמון. פעם אחת הגדיש את הסאה: "אתם מביישים את הברזלים שעליכם", אמר למפקדיו, בעקבות נזיפה שקיבל. ממקום התעסוקה המבצעית נסע לביתו, "תקראו לי רק אם יהיה משהו מעניין", אמר. בצנחנים לא רצו לשמוע עליו יותר והוא נשלח להיות קצין מבצעים בחטיבת הבקעה. שם הוא נרגע. זו היתה תקופתו הצבאית היפה ביותר והוא הרגיש כמלך הבקעה. כדי להתמנות למפקד פלוגה, הוא נענה להצעה לעבור ליחידת "שקד". אך הוא לא האריך ימים בתפקידו - הפעם שלא באשמתו - כי היחידה פורקה. זהבי חזר לצנחנים כמפקד פלוגה בגדוד 50. במבצע ליטני פעל באזור ראס אל-נקורה. מדי פעם חזר לסורו: כשזיהה, למשל, באחד הכפרים, משקיף או"ם צרפתי המנסה לבזוז רכוש נטוש, הוא הרקיד אותו באמצעות ירי לימינו ולשמאלו. אחרי מבצע ליטני, בהמתנה לקידום, נענתה בקשתו לצאת לחופשה אצל הוריו ששהו באותה תקופה במרסיי. לפני שחזר אמר לו אביו: "אתה ניר, רק אל תמות לי בשביל בגין". חמישה ימים אחר כך, מדרום לצידון, בפשיטה על בסיס ימי של ארגון "ספטמבר השחור", נהרגו סרן יפתח עיין וסרן ניר זהבי, שניהם מאותו מחזור בפנימייה הצבאית. על הפעולה בדהר אל-בורג', מבצע "שלכת", שבו השתתף כוח משולב של צנחנים ושייטת 13, פיקד אמנון ליפקין, אז אל"מ, מח"ט הצנחנים. משפחת זהבי שומרת אתו על קשר הדוק. כשרצו לפטר את צ'וצ'יק מעבודתו בביטוח הלאומי, התערבות טלפונית של הרמטכ"ל הביאה לביטול הגזירה.

"אני לא יודע איך", מספר האב, "אבל הרבה לפני שקרה לנו האסון, תמיד כשהייתי נוהג במכונית, היה תוקף אותי מין חיזיון כזה שבו ניר בני שוכב ביני לבין השמשה הקדמית, כשהוא מת. תמיד חששתי לניר". "אני נדהם", אומר האב צ'וצ'יק, "כשאני צופה בטלוויזיה איך הורים שכולים ריים עומדים זקופים מול המצלמות, דקות אחדות בלבד אחרי שניחתה עליהם המכה, ומספרים בשטף מי היה בנם. זה לחלוטין לא מובן לי". הוא, אף שעבר כבר דור, פשוט לא מסוגל. כשהוזמן באחד מימי הזיכרון האחרונים ליומן הצהריים של "קול ישראל", כדי לספר בשידור חי על החיים בלי ניר, הוא לקח כדור הרגעה. אבל אפילו זה לא סייע לו. מול המיקרופון נשבר, בלי שהספיק לומר מלה. מדי אוקטובר, ביום ההולדת של ניר זהבי, באים אל ההורים החברים מהפנימייה ארוחה שכבר היתה למסורת. כל שנה נערך מרוץ מסורתי לזכרו בשכונת נעוריו, בית אליעזר. ליד מושב שתולה הוקם חניון פעיל המנציח את זהבי ואת יפתח עיין. "אני רוצה שכולם יידעו מי היה ניר", מודה צ'וצ'יק במידה מסוימת של כפייתיות. עד שיצא ספר הזיכרון הוא הסתובב תמיד צמוד לשתי מזוודות שבהן היה כל חומר הגלם שנאסף. עשר שנים הוא התנהל כך. היעד העיקרי של מבצע "שלכת" היה בית דו קומתי. זהבי היה ראשון בחוליה הקדמית של הכוח שעליו פיקד מפקד גדוד 50, סא"ל יאיר רפאלי. הוא זרק רימון לעבר החלון, אלא שזה נהדף על ידי הסבכה. אש ממרפסת הבית עיכבה את ההתקדמות. זהבי כמוביל טיפס דרך גרם המדרגות החיצוני. לפני שהגיע לקומה השנייה נפגע מצרור יריות וכנראה נהרג במקום. ללוחם שאחריו היה מעצור בנשק, השלישי עקף אותו ונפצע קל, הרביעי יפתח עיין נהרג וגופתו פונתה מיד. באותו רגע אירע פיצוץ. בין הריסות המבנה נמצאה לאחר מכן גופתו של זהבי. תהליך חילוצו היה מסובך. "אני לא מחפש אשמים, לא חופר, אין לי כעס על אף אחד. למרות שיש הרבה שאלות פתוחות, למה נהגו כך ולא אחרת, הדברים האלה פשוט לא מעסיקים אותי", אומר צ'וצ'יק.

צ'וצי'ק זהבי מאוד נחרץ באשר לתגובותיהן של משפחות שכולות כלפי רשויות המדינה. הוא רואה בזאת "השתלטות הרסנית שמניעיה הם נקמה. גם אנחנו לא נעשינו בריאים ועשירים מאז שניר נהרג. אני גם מתנגד חריף לשימוש שנעשה במשפחות שכולות לצרכים פוליטיים, לא משנה מאיזה צד של המפה. למרות שאני חושב שהגיעה השעה לצאת מרצועת הביטחון, לדעה שלי אין שום עדיפות בוויכוח הציבורי". זהבי האב חיבר נוסח יזכור משלו: הקדיש שלו נקרא בעברית, ולא כפי שנהוג ארמית. הוא שואף לגבש טקס שיהיה חילוני למהדרין, שחזן צבאי לא ידרוך במקום. בכל אזכרה משפחתו של ניר משמיעה מעל הקבר קטע שחיבר אחד מבני המשפחה. אלף שקל על כל מלה, מהחמישית ואילך, הבטיח פעם האב לבתו הצעירה שרון בתנאי שתקרא דברים שחיברה. היא התמוטטה במלה השלישית. שרון היתה בת שש כשניר נהרג. לימים, כשהתגייסה, הלכה לצנחנים לגדוד "פתן" שאימץ לו את מורשת גדוד 50 ההיסטורי. "חשבתי שאם אשרת בצנחנים כמוך זה יעזור לי להתגבר, אבל מתברר שטעיתי", כתבה רשימה לאח שלא הכירה. "בגדוד לא הפסקתי לדמיין אותך... תמיד שאלתי את עצמי איך אתה היית נוהג... יש מי שדואג שכמעט כל חודש נבלה בהלוויה של מישהו, או שנבקר בבית חולים", כתבה לו על המציאות בלבנון שבעצם לא ממש השתנתה מאז ועד עתה. ("הארץ", 20.04.1999)
_____________________________________
"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #43  
ישן 06-11-2013, 10:09
צלמית המשתמש של marloweperelab89035
  marloweperelab89035 marloweperelab89035 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 06.02.07
הודעות: 2,332
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי רועי AZ שמתחילה ב "נפטר אמנון ליפקין שחק, הרמטכ"ל ה-15"

דוכיפת ציינו שנה למות הרמטכ"ל ה-15 ליפקין-שחק\ מאת עידו בנבג'י

http://glz.co.il/1138-29351-HE/Galatz.aspx
אמש התכנסו אנשי דוכיפת בקיבוץ שפיים כדי לציין שנה למותו של אמנון ליפקין-שחק ז"ל. לשחק הוענק עיטור העוז, ואחד מפקודיו סיפר כי "לחם בקור רוח בלתי רגיל". לדברי חברו, "השנים אצל אמנון נעצרו, אבל בלבבות האנשים, השנים של אמנון ממשיכות לעבור"
אמש (ב') התכנסו אנשי דוכיפת בקיבוץ שפיים כדי לציין שנה למותו של הרמטכ"ל לשעבר אמנון ליפקין-שחק ז"ל. הם הגיעו כדי לזכור ולהזכיר חוויות ממי שהיה מפקדם הנערץ, לתקופה קצרה אמנם, אך שליווה אותם עד יום מותו. את מטרת הערב הגדירה רעייתו של אמנון, אשת גלי צה"ל, טלי ליפקין שחק - "להחיות באמצעות הסיפורים האלה את אמנון". לדבריה, "אפשר לשמוע עוד מכל מה שאנחנו יודעים אבל אף פעם לא שבעים". ליפקין-שחק היה איש צבא, מדינאי, שר וחבר כנסת. עבור משרתי סיירת דוכיפת הוא היה בראש ובראשונה חבר. עדי לבנת תאר שיחה שהייתה לו לפני מספר שנים עם שחק. "אמרתי לאמנון: 'תראה איך השנים עוברות', אז הוא ענה לי: 'אתה יודע מה, שיעברו. הבעיה היא שהן מפסיקות לעבור", סיפר לבנת והוסיף: "השנים אצל אמנון נעצרו, אבל בלבבות של האנשים פה, השנים של אמנון ממשיכות לעבור". את הפיקוד על הסיירת הצעירה, דוכיפת, קיבל שחק לאחר מלחמת ששת הימים, במהלכה נפל מקים הסיירת, אהוד שני ז"ל. שחק עמד בראש סיירת דוכיפת למשך כשנה, עד פירוקה בשנת 1968. גם בתקופה הקצרה הזו, יצר קשר אישי עז עם פקודיו.
"הוא הציע לי: 'אם תשיג אותי בריצה אתה מסודר - אם לא, אתה אוכל אותה"

אחד מפקודיו, מקסים אדרי, סיפר כי באחת השבתות יצא לחופש, תפסו אותו ללא כומתה, ושחק היה צריך לשפוט אותו. "הוא הציע לי 'עסקת טיעון' - 'נעשה תחרות ריצה', אמר לי, 'אם אתה משיג אותי אתה מסודר - אבל אם לא, אתה אוכל אותה", סיפר אדרי. יהודה חגי, עוד אחד מפקודיו, סיפר גם הוא על אופיו כמפקד. "אמנון הגיע עם גופיה ועם תיק של כלי הרצחה שלו. הוא פתח את הברז - שטפטף מעט וסינן קללה", סיפר חגי, "הרמתי את העוקב מחלקו הקדמי, ואז אמר לי אמנון - 'יהודה, אתה הולך לקורס קצינים". במרץ 1968 חצו שריוניות שעליהן לוחמי דוכיפת את הגבול עם ירדן. הן פתחו במבצע כראמה - שממנו ארבעה מהם לא שבו. המבצע נועד לפגוע במפקדת הפת"ח בכפר כראמה שבירדן, אך הצבא הירדני פתח באש והמבצע הפך לקרב. לשחק הוענק עיטור העוז על תפקודו תחת האש. "הירדנים היו ביתרון אדיר לנוכח זה שהם היו על הגבהות", סיפר אבנר חרמוני, אחד הלוחמים, "אמנון בקור רוח בלתי רגיל הסביר לי מה לעשות: 'קח כמה שיותר שיריוניות וגש לרפול. אין לנו קשר - אנחנו חייבים מטוסים. אין לנו שום קשר'". שחק התקדם מאז בסולם הדרגות והפך לרמטכ"ל ה-15 של צה"ל. עם אותם החברים שהיו חייליו בשלהי שנות ה-60', שמר על קשר עד יומו האחרון, והיה עבורם מפקד נערץ.
( מתוך אתר "גלי צה"ל", 05.11.2013 )
_____________________________________
"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #46  
ישן 29-12-2013, 11:32
צלמית המשתמש של marloweperelab89035
  marloweperelab89035 marloweperelab89035 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 06.02.07
הודעות: 2,332
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי רועי AZ שמתחילה ב "נפטר אמנון ליפקין שחק, הרמטכ"ל ה-15"

תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
_____________________________________
"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #47  
ישן 01-01-2014, 12:14
צלמית המשתמש של marloweperelab89035
  marloweperelab89035 marloweperelab89035 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 06.02.07
הודעות: 2,332
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי רועי AZ שמתחילה ב "נפטר אמנון ליפקין שחק, הרמטכ"ל ה-15"

מת אמנון ליפקין שחק, הרמטכ"ל ה-15\ מאת עופר אדרת

ליפקין שחק, בן 68 במותו, הותיר אחריו אשה, העיתונאית טלי ליפקין שחק, ו-5 ילדים. בעבר כיהן כשר התיירות וכשר התחבורה מטעם מפלגת המרכז והיה ממקדמי יוזמת ז'נבה

השר לשעבר והרמטכ"ל ה-15 של צה"ל, רב-אלוף (במיל') אמנון ליפקין שחק, מת היום (רביעי) ממחלת הסרטן והוא בן 68. הוא הותיר אחריו אשה, העיתונאית טלי ליפקין-שחק, וחמישה ילדים. ליפקין שחק נולד ב-1944 וב-1962 התגייס לצנחנים ושירת בגדוד 890 של החטיבה. במהלך שירותו זכה בשני עיטורי העוז - הראשון על על תפקודו בקרב כראמה כמפקד סיירת דוכיפת והשני על תפקודו במבצע אביב נעורים ב-1973. ב-1995 מונה לרמטכ"ל ה-15, וב-1998 השתחרר מצה"ל. ב-1999 נבחר ליפקין שחק לכהן כחבר כנסת מטעם מפלגת המרכז. הוא מונה לשר התיירות ועם התפטרות יצחק מרדכי כיהן במקביל גם כשר התחבורה. בהמשך פרש ממפלגת המרכז וחבר לישראל אחת בראשות אהוד ברק. ב-2003 היה מהחותמים על יוזמת ז'נבה. ב-1994, בהיותו סגן הרמטכ"ל, סיפר ליפקין שחק בראיון כי ארבע שנים קודם לכן גילה שחלה בסרטן הדם, אולם הבריא מהמחלה. בעת גילוי המחלה שימש ליפקין שחק כראש אמ"ן, ובתקופת המאבק בה אפשר לו ראש הממשלה דאז יצחק רבין לנסוע להתייעצויות עם רופאים בחו"ל.
מהילדות בתל אביב ללשכת הרמטכ"ל
ליפקין שחק נולד וגדל בתל אביב. אמו, שרה, עלתה לארץ בגיל 20 מווילנה, ועבדה כאחות בחדר ניתוח בבית החולים "הדסה". אביו, צבי, היה מבעלי קולנוע "הוד" בעיר ובעל קרקעות. אחיו הבכור, יעקב ליפקין, הוא ד"ר לביולוגיה ימית באוניברסיטת תל אביב. אחותם תמר מתה מסרטן כשהיתה בת 33. כשבגר למד בפנימייה הצבאית ובבית הספר "הריאלי" בחיפה באותו מחזור עם מתן וילנאי. כמו וילנאי, גם הוא התגייס לצנחנים. בשירותו השתתף ליפקין שחק בפעולות תגמול בגדה המערבית, שקדמו למלחמת ששת הימים. לאחר המלחמה קיבל פיקוד על יחידת דוכיפת של הצנחנים, איתה השתתף ב-1968 בפעולת "כראמה", שבה פשט צה"ל על מפקדת הפת"ח בכפר הירדני. בעקבות הפעולה קיבל את עיטור העוז. בדברי ההסבר לעיטור נכתב: “בפשיטת צה"ל פיקד סרן אמנון ליפקין על כוח שנקלע לשטח מוכה אש טנקים וארטילריה של האויב. סרן אמנון ליפקין המשיך בלחימה ובחילוץ נפגעים באומץ ובקור רוח, על אף התנאים הקשים בהם היה נתון הכוח שבפיקודו”. אחד מלוחמיו, לוי פייגין, סיפר ב-1998 בראיון לשרה ליבוביץ דר ולנרי ליבנה במוסף "הארץ" על הפעולה ההיא: "היתה התקפה מטורפת של הירדנים ואני אמרתי לאנשים בצוות שלי, זה טירוף לצאת תחת אש כזאת, אבל אמנון החליט לצאת לפעולה ואני אמרתי לצוות שלי, איזה מטורף. הוא אמיץ לב בצורה בלתי רגילה. בהתחלה שקענו בבוץ ואמנון אירגן חילוץ ואחר כך, כדי לא לשקוע נאלצנו לנסוע על הכביש תחת קני טנקים ותותחים ירדניים שישבו מעל הכביש, וזה נהיה פחות קרב ויותר עניין של היחלצות ופינוי שאמנון ניהל. אחר כך, כשאמנון קיבל את הצל"ש הוא אמר שהוא מוכן לקבל אותו בתנאי שזה ייחשב צל"ש לכל סיירת דוכיפת על פעולתה... הוא מין מפקד כזה שאפשר ללכת אחריו בעיניים עצומות... כולנו, כל החיילים הפשוטים, הסתכלנו עליו מלמטה למעלה בהערצה וגם אהבנו אותו מאוד. הוא אדם נעים הליכות מאוד אבל יודע להיות קשה ולא לוותר כשצריך, ותמיד ידענו שגם כשהוא מעניש הוא מעניש בצדק, כי הוא ישר והגון בצורה קיצונית ממש".

ב-1971 מונה ליפקין שחק למפקד גדוד הנח"ל המוצנח, שהשתתף בפעולות רבות בלבנון. ב-1973 השתתף במבצע "אביב נעורים" נגד מפקדות מחבלים בביירות. בעקבות המבצע קיבל פעם נוספת את עיטור העוז. בדברי ההסבר נכתב: "בפשיטה על בניין 'החזית הדמוקרטית' בביירות, פיקד סא"ל אמנון שחק על הכוח הפושט. בתחילת הקרב נפגעו שלושה לוחמים, שהיו שליש הכוח הפושט. על שארית הכוח נפתחה אש, הן מהיעד עצמו (בניין בן שבע קומות) והן על ידי מחבלים, שהגיעו מהסביבה הקרובה. למרות הנפגעים, אש האויב החזקה, וחוסר האפשרות לקבל סיוע מכוחות אחרים, התמיד סא"ל אמנון שחק בביצוע המשימה. הוא פינה את הנפגעים, השמיד את כח האויב ופוצץ את הבנין. במעשיו אלה, הוכיח מנהיגות מעולה, קור רוח, אומץ לב ותושייה למופת". אחד הלוחמים בכוח של ליפקין שחק, מנחם זטורסקי, סיפר בראיון למוסף "הארץ": "אתה צריך שיהיה לך מזל גדול כדי שיהיה לך מפקד עם תכונות כמו של אמנון. הוא אדם קר רוח בצורה בלתי רגילה. הוא שקט מאוד. הוא יודע להיות מאוד מאוד ממוקד. הוא לא אוהב דברים טפלים. מתעסק רק בעיקר. מאידך, הוא איש של עבודת צוות נהדרת. יש לו מנהיגות מאוד סוחפת. יש לו גם אינסטינקטים בריאים. הוא מפגין יציבות בלתי רגילה, שקט, נינוח, לא מבלבל את המוח. רק הנוכחות שלו מספיקה כדי שכולם יישארו רגועים, אבל גם דרוכים. "ההתנהגות שלו היתה פשוט מדהימה מבחינת קור רוח ורוגע. אני לא זוכר אותו אומר משהו מיותר. אין לנו הרבה מפקדים כאלה, שיודעים להקרין ברגע הנכון את השלווה, ולקבל במהירות את ההחלטות הנכונות". לוחם אחר באותה פעולה הוסיף: "אחרי שירו בחוליית החוד שלנו, אם אמנון היה מחליט להתקפל ולסגת אף אחד בעולם לא היה מעלה על דעתו לבוא אליו בטענות. אבל אמנון, שהוא אמיץ מאוד, לא איבד את קור הרוח שלו. מסביב ירו עליו מכל הכיוונים והוא נשאר קר ושקול ודאג להשלמת הפעולה בצורה הכי מוצלחת, ותוך כדי זה גם לפנות את הפצועים וההרוגים אחורה. הוא איש שדה יוצא מן הכלל, ולדעתי בשלב הזה הוחלט שאמנון הוא מספר אחת בין כל המג"דים".


במלחמת יום כיפור לחם ליפקין שחק בחווה הסינית ובגזרת איסמיעליה בקרבות הבלימה והצניחה בסיני. בהתייחסו לחווה הסינית סיפר בראיון ל"ידיעות אחרונות": "לא הבנו לחלוטין לאן אנחנו נכנסים... אני זוכר, למשל, את הדרך אל החווה בלילה. היה ליל ירח כזה פסטורלי, ובדרך ראינו גופות שוכבות באמצע המדבר. היינו בטוחים שאלו גופות של חיילים מצרים, וכשהתקרבנו וראינו שאלו גופות של חיילים ישראלים, אני זוכר שלי זו היתה רעידת אדמה פנימית. פעם ראשונה שהבנתי שיכול להיות מצב שחיילים ישראלים שוכבים שם גופה ליד גופה ואף אחד לא פינה אותם". ב-1977 מונה למפקד חטיבת הצנחנים, שלקחה חלק במבצע "ליטני", בו חדר צה"ל לדרום לבנון. ב-1983 מונה לאלוף פיקוד המרכז והיה אחראי ללחימה בטרור בגדה. בהמשך כיהן כראש אמ"ן. ב-1991 מונה לסגן הרמטכ"ל ופיקד על מבצע "שלמה", בו עלו לארץ יהודי אתיופיה. ב-1995 מונה ליפקין שחק לרמטכ"ל ה-15, תפקיד בו כיהן עד 1998. "שום איום חיצוני על מדינת ישראל לא יוכל להצליח. אני חושב שאף מדינה באזור לא תוכל לנצח את ישראל. גם אם ינסו להפתיע אותנו, אף אחד לא יוכל לנצח. יש לנו צבא חזק שיכול להעניק למדינת ישראל ביטחון מלא" אמר ב-1996 בראיון ל"הארץ". בתקופת כהונתו כרמטכ"ל אירעו שורת אסונות צבאיים: אסון המסוקים, אסון השייטת והשריפה בסאלוקי. לצד זאת, בתקופתו התרחשו גם מהומות מנהרת הכותל ומבצע ענבי זעם.
הקריירה הפוליטית והמאבק לשלום
לאחר שחרורו הקים ליפקין שחק את מפלגת המרכז יחד עם דן מרידור ורוני מילוא. “השמאל לבדו אינו יכול לנצח בבחירות לראשות הממשלה, ולכן יש להקים מפלגת מרכז", אמר ל"הארץ". "המטרה היא לסלק את נתניהו מהשלטון והדרך היעילה ביותר להשיג זאת היא בהקמת רשימת המרכז". המפלגה, שבראשה עמד בסופו של דבר יצחק מרדכי, קיבלה שישה מנדטים, ונכנסה לקואליציה בראשות אהוד ברק. ליפקין שחק נכנס לכנסת מטעם המפלגה, ומונה לשר התיירות ובהמשך גם לשר התחבורה. בהמשך פרש מהמפלגה וחבר ל"ישראל אחת" בראשות אהוד ברק – אותו החליף בתפקיד הרמטכ"ל כמה שנים לפני כן. בעקבות כישלון ברק בבחירות לראשות הממשלה ב-2001, התפטר מהכנסת. ב-2003 היה מהחותמים על הסכם ז'נבה. בשנה שעברה היה שותף להתארגנות חדשה בשם "ישראל יוזמת", שקראה לשבור את הקיפאון המדיני וליזום הסכם שלום אזורי. בראיון ל”מעריב”, אמר: "אין לי רצפט, אבל ברור שחייבים לנקוט יוזמה, לפתוח ביוזמה ישראלית שאומרת שישראל מוכנה להמשיך ולהתקדם לקראת הסדר. הקבוצה שאני חלק ממנה חושבת שהאינטרס שלנו כישראלים הוא לצאת מהמקום הזה שבו אנו נמצאים ללא פתרון, לצאת מהמצב שבו הסכסוך הישראלי-פלסטיני נמשך ונמשך. להערכתי, ולהערכת כל הקבוצה, אי הגעה לפתרון לא משחקת לטובת ישראל. הבעיה היא שלא הצלחנו לשכנע את עצמנו ואת העולם שאנו באמת ובתמים רוצים בחידוש השיחות". ("הארץ", 19.12.2012)
_____________________________________
"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #48  
ישן 02-01-2014, 10:41
צלמית המשתמש של marloweperelab89035
  marloweperelab89035 marloweperelab89035 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 06.02.07
הודעות: 2,332
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי רועי AZ שמתחילה ב "נפטר אמנון ליפקין שחק, הרמטכ"ל ה-15"

2012-1944 || אמנון ליפקין שחק: הגיבור המופנם\ מאת אמיר אורן

התכונות שקידמו את ליפקין-שחק ממפקד נועז לאלוף ולרמטכ"ל, היו גם אלו שבלמו את רוממותו לשר ביטחון ואולי גם לראש ממשלה

אמיץ, עצור ומתוחכם - אלה היו המאפיינים העיקריים של אמנון ליפקין-שחק ב-50 שנותיו כאיש צבא וציבור. הם שקידמו אותו ממפקד נועז בדרג הפלוגה והגדוד לאלוף ולרמטכ"ל, אך בתמהיל זה היה גם משהו שבלם אותו מחשבונות שהיו יכולים לרומם אותו גם בפוליטיקה, לשר ביטחון ואולי לראש ממשלה. ליפקין, זאב בודד בעיני בן-מחזורו בפנימיה הצבאית ואחרי רבע מאה במטכ"ל, גיורא רום, היה תלמיד בינוני למדי שהפליא לפרוח - וכמדומה גם מצא את ייעודו - בצנחנים של תחילת/אמצע שנות ה-60'. במהרה קנה לעצמו שם של קצין-לוחם קר ושקול, המוביל את חייליו בגופו אל הסכנה, נפגע איתם ויודע לחלץ אותם, כמשתקף בהצטיינותו תחת אש בכראמה ובביירות. שירות הקבע לא משך אותו. בן-מחזורו מתן וילנאי - מעולם לא באמת ידיד קרוב, עוד לפני שליפקין מנע ממנו תמיכה במינויו לרמטכ״ל אחריו - השקיע בשנות ה-70 מאמץ בשידולו להישאר בצבא. כסגנו של עוזי יאירי במלחמת יום הכיפורים, חווה מקרוב את חוסר-האונים של מח"ט הצנחנים, אולי התפקיד היוקרתי ביותר של אלוף-משנה בחילות השדה, המוטל למערכה אבודה בידי כוחות גדולים ממנו ומטולטל בידיהם. אחרי המלחמה, בבית הספר לפיקוד ומטה של המארינס בקוונטיקו, וירג'יניה, נהנה מהרגיעה. התפקיד הצבאי הנחשק ביותר בעיניו, אמר אז, הוא ש"ג בקוונטיקו - מרים את המחסום, מוריד את המחסום, ללא דאגה. בגלל תקלה במחסום אחר, כמח"ט הצנחנים במבצע ליטני, כמעט והודח בידי שר הביטחון חם-המזג, עזר ויצמן, שהפתיל הקצר שלו קיצר את מסלולם של קצינים מוכשרים אחרים באותן שנים. עמדה לו הגנתו של הרמטכ"ל, מוטה גור, ולאחר שנים מעטות סייעה לו חסותו של רמטכ"ל אחר, משה "וחצי" לוי, שהזניק אותו בדרגה ובתפקיד לפני בני-גילו, לאלוף פיקוד.

השתייכותו לאירגון אמ"ל - אנשי משה לוי - מיקמה את ליפקין-שחק במחנה יריביו של דן שומרון; בבוקר הודעת הממשלה על מינוי שומרון לרמטכ"ל, בפברואר 1987, היה שחק חיוור כקיר לשכת ראש אמ"ן. אך החשש ששומרון ייפרע ממנו התבדה ושחק נשאר חבר מרכזי במטכ"ל, בדרכו למעלה. באותה תקופה בלטו תכונותיו כמנהל. ראשית, אבחנה בין עיקר לטפל (ושלא כאצל אחרים, עיסוק בעיקר). שנית, זיהוי לוז הסוגייה השנוייה במחלוקת. שלישית, הכרת מנופי ההשפעה - הידיעה איך לסכם דיון לטובת עמדתו בשיחה מקדימה ולא בשלוש שעות ויכוח כללי בין קודקודים. רביעית, מידה של ניכור ורתיעה ממאבק - אם המחליטים אינם רוצים באימוץ הצעתו הצודקת, לא צריך. כדי לנצח במהפכה, נחוץ להט ועמל-פרך; ליפקין-שחק לא היה מהפכן. באותן שנות ה-80' התחבב על שני יצחק, שמיר ורבין. שמיר, יוצא המוסד ומי שהתייחס בצינה חשדנית לאנשי-צבא ואולי במיוחד לאהוד ברק, ראה בליפקין-שחק, ראש אמ"ן שלמד להכיר, מועמד טוב לראשות המוסד לאחר נחום אדמוני, אך העדיף לשמר אותו בצה"ל כרמטכ"ל עתידי. רבין, שר הביטחון ובהמשך גם ראש הממשלה, הפגין כלפיו חיבה נדירה. עוזרי רבין נחלקו לשתי סיעות, זו בעד הרמטכ״ל והפוליטיקאי המיועד ברק וזו בעד שחק, סגנו ונסיך-הכתר שלו. רבין לא הכריע ביניהם - הוא רצה בשניהם - אך הקפיד להשאיר את שחק כמועמד יחיד לרמטכ״ל, כאשר הפר הבטחה למתחרהו, אורי שגיא, להתנסות גם הוא כסגנו של ברק. רצח רבין הנחית בעליל מהלומה רגשית קשה על שחק. זה היה מוות חטוף ומיותר, שני בתוך פחות משנתיים, לאחר התרסקות מסוקו של אלוף נחמיה תמרי. בגלל היעדרו של תמרי מתמונת המטכ"ל, טיפח שחק את שאול מופז כמועמד חלופי לווילנאי. כדי למנות את מופז לראש אגף התכנון שינה שחק ברגע האחרון, לאחר ההודעה וחתימת כתב המינוי, את שיבוצו של שלמה ינאי לראש אג"ת. שר הביטחון שמעון פרס, שאליו התקרב שחק לאחר רצח רבין, אישר; שר הביטחון הבא יצחק מרדכי, יריבו של וילנאי ולעתים - לא תמיד - ידידו של שחק, השלים את המלאכה.

שחק מילא תפקיד לאומי חשוב בבלימת הרפתקנות הבוסר של בנימין נתניהו, בשנים 1996-98. סלידתו מנתניהו גרמה לו לקבל שלוש החלטות פוליטיות: להתמודד על ראשות הממשלה חודשים מעטים לאחר שחרורו מצה"ל (חוק הצינון טרם נחקק), לסרב להצעת ברק לחבור אליו לקראת הבחירות ולקבל את תיק הביטחון בממשלתו, לסגת מהבכורה ומהמועמדות לראשות הממשלה ברשימה משותפת ("המרכז") עם מרדכי, דן מרידור, דליה רבין ואחרים. התוצאה היתה תרומה של שחק להפסדו של נתניהו ולנצחונו של ברק, אך תפקיד משני בלבד לשחק עצמו בממשלה קצרת-הימים של העבודה, מרצ, ש"ס והמרכז. אילו התאפק קצת שחק בתום תקופתו כרמטכ"ל - ואילו התירה לו זאת בריאותו המיוסרת - היה בוודאי נקרא במהרה לעלות מהספסל, מעתודת המטכ"ל. פרס, בוודאי, ראה בו בשנים האחרונות חבר בכיר באצולה הישראלית, מי שראוי יותר מאחרים לכהן אחריו כנשיא. שחק הסתפק בייעוץ לרמטכ"ל הקודם, גבי אשכנזי, ולזמן מה גם לברק, ששחק היה בעיניו בעליל מהמעטים שזכו אצלו להערכה אמיתית, לא מתנשאת. תרומתו הלאומית האחרונה, שוב לנוכח שגיונות נתניהו, היתה בהשתתפות במאמץ הבלימה של ההרפתקה באיראן. חלקו בקרב זה צריך לזכות אותו בעיטור העוז השלישי, האזרחי. ("הארץ", 19.12.2012)
_____________________________________
"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)


נערך לאחרונה ע"י marloweperelab89035 בתאריך 02-01-2014 בשעה 10:47.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #49  
ישן 05-01-2014, 15:50
צלמית המשתמש של marloweperelab89035
  marloweperelab89035 marloweperelab89035 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 06.02.07
הודעות: 2,332
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי רועי AZ שמתחילה ב "נפטר אמנון ליפקין שחק, הרמטכ"ל ה-15"

אמנון ליפקין שחק: אחרון הנסיכים של צה"ל\ מאת עמוס הראל

הרמטכ"ל ה-15 של ישראל, שהלך היום לעולמו, היה קצין כריזמטי, נבון בצורה יוצאת דופן. הקריירה הפוליטית שלו היתה החמצה עבורו ועבור החברה

רב-אלוף (בדימוס) אמנון ליפקין-שחק, הרמטכ"ל ה-15 של צה"ל שהלך לעולמו היום (רביעי) בגיל 68 אחרי מאבק ממושך במחלת הסרטן, היה אחרון הנסיכים של צה"ל. שחק היה קצין כריזמטי, נבון בצורה יוצאת דופן, שהמנהיגות השקטה והשקולה שלו קנתה לו מעריצים רבים בשורות הצבא. כשחצה את הקווים מהצבא לפוליטיקה, בימים שבהם לא הוטלה תקופת צינון על קצינים, התקשה לממש את ההבטחה שהיתה גלומה בו. הקריירה הפוליטית הקצרה שלו הותירה אחריה טעם של החמצה – עבורו, אך גם עבור החברה הישראלית, שלא אפשרה לו להשאיר חותם דומה לזה שהשאיר אחריו במדים. שחק השאיר אחריו אשה, העיתונאית טלי ליפקין שחק, וחמישה ילדים. שחק נולד ב-1944 בתל-אביב ולמד בפנימייה הצבאית של בית הספר הריאלי בחיפה, במחזור ח' יחד עם האלופים במילואים מתן וילנאי וגיורא רום.

ב-1962 התגייס לחטיבת הצנחנים, שבה עשה את רוב המסלול הקרבי שלו. במלחמת ששת הימים שירת כסמג"ד בצנחנים. בגיל 24 מונה למפקד פלוגת הסיור "דוכיפת", שעמה השתתף במבצע כראמה בירדן ב-1968. על תפקודו בפעולה רבת הנפגעים, שבה הופתע צה"ל מעוצמת ההתנגדות של החמושים מהארגונים הפלסטיניים, זכה שחק בעיטור העוז על אומץ לבו, העיטור הראשון מבין שניים. בעיטור השני זכה במבצע "אביב נעורים" בביירות ב-1973, שם – כמפקד גדוד בצנחנים שפיקד על כוח שפשט על מפקדת החזית העממית, הפגין לדברי משתתפים בפעולה קור רוח מופתי ואומץ לב, לאחר ששניים מקציניו נהרגו בהיתקלות הראשונה עם המחבלים. שחק היה סגנו של מח"ט הצנחנים עוזי יאירי בקרבות בסיני במלחמת יום הכיפורים. ב-1977, בן 33 בלבד, מונה בעצמו למח"ט הצנחנים ופיקד על החטיבה במבצע ליטאני בלבנון, שנה מאוחר יותר. באותן שנים פיקד על שורת מבצעים נוספים של החטיבה בלבנון. במלחמת לבנון הראשונה שימש כמפקד אוגדה 162 וכעבור שנה מונה לאלוף פיקוד המרכז. הוא היה ראש אגף המודיעין במטכ"ל בין השנים 1986 ו-1991 (תפקיד שאהב במיוחד), סגן הרמטכ"ל תחת אהוד ברק במשך ארבע שנים וב-1995 מונה בידי ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין לרמטכ"ל ה-15 של צה"ל. בתקופתו כרמטכ"ל עמדו במוקד הלחימה בחיזבאללה באזור הביטחון בדרום לבנון ולצדה ההתמודדות עם הטרור הפלסטיני מהגדה ומהרצועה, כשהסכמי אוסלו עם הרשות הפלסטינית נקלעו לקשיים. שחק היה הרמטכ"ל הראשון שהתייחס למאבק בחיזבאללה כלחימה של ממש כנגד ארגון גרילה ודרש מהיחידות להתמקצע ולרכוש את הכישורים הדרושים להתמודדות עם הארגון השיעי. במסגרת זו, שונתה המתכונת של אימוני היחידות, הוקמה יחידת אגוז של חטיבת גולני שהתמחתה בלחימה בדרום לבנון. תת-אלוף צ'יקו תמיר, בספרו "מלחמה ללא אות" על שנותיו של צה"ל בדרום לבנון, כתב כי שחק קבע שההתמודדות בלבנון היא "מלחמה ולא פעילות ביטחון שוטף" ובכך "שינה למעשה את הנחת העבודה של הצבא כולו".

באותן שנים החריפה המחלוקת הציבורית בדבר נחיצות השהייה באזור הביטחון. סדרת אסונות שאירעו בלחימה – ובראשם אסון המסוקים (פברואר 1997) ואסון השייטת (בספטמבר של אותה שנה) - חוללו שינוי בדעת הקהל הישראלית והביאו להקמתו של ארגון "ארבע אמהות". אבל רק תקרית נוספת, שבה נהרג תא"ל ארז גרשטיין מפקד יחידת הקישור ללבנון כעבור שנתיים (בתקופת כהונתו של יורשו של שחק, שאול מופז) שכנע את ההנהגה הישראלית בדבר הצורך בנסיגה. שחק, אף שהיו לו ספקות באשר לצורך בהמשך השהייה, לא דחק בממשלת נתניהו הראשונה להחליט על נסיגה. ההחלטה הושארה לראש הממשלה הבא, אהוד ברק. לשחק היו יחסים קרובים עם רבין, שחיבב והעריך אותו במיוחד. כסגן רמטכ"ל, בראשית ימי אוסלו, נשלח שחק למו"מ עם הפלסטינים בטאבה. פרסום תמונתו, מטייל על החוף ומשוחח עם הבכיר הפלסטיני נביל שעת, היה אחד הצעדים הראשונים שנועדו להכין את הציבור הישראלי לקבל את המציאות החדשה מול אש"ף. בשלב מאוחר יותר ניהל שחק גם את שיחות הרמטכ"לים בערוץ הסורי. מכהונתו של שחק זכור גם נאום שנשא לזכרו של רבין, ביום השנה לרצח ראש הממשלה. שחק כלל בנאום ביקורת חריפה על החברה הישראלית ועל יחסה לצה"ל, שאותו תיאר כשק החבטות של החברה. "במערבולת הרגשות שנקלעה אל תוכה החברה שלנו, בבלבול הגדול שהשתרר, מאבד צה"ל את מעמדו. נכון, אין פרות קדושות ולא צריך שיהיו; אבל הביקורת הנוקבת שבאה מרצון לתקן, מאהבה, פינתה במידה רבה את מקומה לניכור. הקשר הבלתי-אמצעי בין צה"ל לחברה האזרחית, שהיה נשמת אפו של הצבא, חלק מהייחוד שלו ומרכיב בעוצמתו - הקשר הזה הפך למעיק, לא תמיד ענייני, קצת חונק", אמר אז. "הקיטוב, הנהנתנות, הסקטוריאליות, האדישות, האופורטוניזם והמניפוליטביות, ניתבו עצמם אל לב הקונסנסוס. ושם, במרכז הזירה, מצאו שק אגרוף לחבטות. כוחו של צה"ל בהיותו צבא העם, לא רק כור היתוך אלא חתך של החברה, מראה המשקפת את דמותה על כל מרכיביה, ולא במהופך. כוחנו בא לנו מצדקת הדרך, מההבנה המלאה, מהשכנוע העמוק שאי אפשר בלי צה"ל, וצה"ל חזק ומחוזק הוא תנאי יסוד לקיומנו בבטחה ובשלום. אבל כמה רחקנו מהימים שבהם מדי צה"ל היו מקור לגאווה, מקור לכבוד. בשנה הזאת, בתהליך שהתחיל כבר מזמן וקיבל תנופה, מהלכים בתוכנו חיילים ומפקדים - בסדיר, בקבע ובמילואים - והבעה מתנצלת כמעט על פניהם. או שאנחנו פראיירים, או שאנחנו מיליונרים".

אחרי חיסולו של "המהנדס" יחיא עייאש, התמודדו צה"ל והשב"כ בתחילת 1996 עם סדרת פיגועי התאבדות קשים של החמאס והג'יהאד האיסלאמי בתחומי הקו הירוק. בספטמבר של אותה שנה פרצו "אירועי המנהרה", מעין "קדימון" לאינתיפאדה השנייה, ביומיים עקובים מדם שבהם נהרגו 16 חיילי צה"ל ושוטרים וכשבעים פלסטינים. שחק כרמטכ"ל היה שונה מאוד בגישתו מקודמו, אהוד ברק. ברק הבטיח "צבא קטן וחכם", אבל תוכניתו התמוססה בחלקה לנוכח צרכי הביטחון השוטף וההתנגדות הפנימית בצה"ל. כשנכנס שחק לתפקיד, בינואר 95', בישר מראש: לא יהיו מהפכות. בראיון ל"הארץ" עם סיום כהונתו כרמטכ"ל, אמר שחק: "מהפכה היא דבר שנחוץ לעשות במצבים מאוד קיצוניים. אף על פי שמאוד פופוליסטי לומר: אני אהפוך, אני אעשה צבא כזה, צבא אחר. צבא משול לאונייה בים, שצריכה יציבות כל זמן שהיא נעה קדימה. סערות מפריעות לה ושינויי כיוון תכופים מאטים מאוד את קצב ההגעה ליעד. אני לא מאמין במהפכות לא נחוצות לצרכים פופוליסטיים". שחק בלט גם בגיבוי הנמרץ שהעניק לקצינים שהועמדו לדין על אחריות לתאונות אימונים ותאונות מבצעים. בשנות התשעים, על רקע ריבוי תאונות ומחאות חריפות של הורים שכולים, הקשיחה הפרקליטות הצבאית את הטיפול בקצינים שהיו מעורבים בתאונות והרבתה בהגשת כתבי אישום. המדיניות עוררה ביקורת חריפה בדרגי השדה בצה"ל ועימותים קשים בין הרמטכ"ל לפרקליטות. אף ששחק לא ניסה לסכל את הגשת כתבי האישום, הוא הפגין את מורת רוחו בקידום מופגן של קצינים שהסתבכו במשפטים בערוץ הפיקודי. תא"ל (מיל') תמיר, שהועמד לדין בשל אחת התאונות בלבנון בתקופה זו אמר ל"הארץ" כעבור כמה שנים כי "שחק עצר את הסחף. הוא שינה את הגישה. שחק הבין את הסכנה הטמונה בתופעה, והתמיכה הגלויה שהעניק למפקדים שינתה את יחס המערכת כולה כלפינו. ההליך המשפטי חשף אותנו לפנים המכוערות של הצבא, אבל שחק החזיר את ההיגיון: גם מול ביקורת ציבורית צריך לשמור על ערכי יסוד ולגבות את מי שנשלח למשימה ולא פשע, אלא לכל היותר התרשל".

השנה האחרונה של כהונת שחק אופיינה במתח קבוע ובעימותים תכופים עם ראש הממשלה נתניהו, בקדנציה הראשונה שלו. המתיחות נבעה במידת מה מחילוקי דעות באשר לגישת הממשלה למצב בשטחים ולהשלכות הקיפאון בתהליך המדיני עם הפלסטינים, אך בעיקר מהעדר כימיה אישית בין השניים וממה ששחק ראה כהתנהלות פזיזה ולא אמינה של לשכת נתניהו. זמן קצר לאחר פרישתו ביולי 1998, לאחר קדנציה בת שלוש וחצי שנים, הודיע שחק על הצטרפותו לחיים הפוליטיים. במסיבת עיתונאים שכינס תיאר שחק את האווירה במדינה תחת שלטון נתניהו כמדכדכת ומדאיגה והבטיח לפעול "להחזיר את החיוך" לאזרחים. אבל לאחר סדרת ארוכה של תרגילים ומגעים פוליטיים, שבהם לא גילה כישרון יוצא דופן, מצא עצמו שחק רק במקום השני במפלגת המרכז, שלראשותה נבחר יצחק מרדכי. בבחירות 99' זכתה המפלגה רק בשישה מנדטים והיתה לשותפה זוטרה יחסית בממשלתו של אהוד ברק. שחק נטל חלק פעיל בממשלת ברק, שהלכה והתכווצה לאורך פחות משנתיים של כהונה והיה מעורב במגעים לשלום עם הפלסטינים ועם סוריה. הוא שימש כשר התיירות וכשר התחבורה ועם קריסתה של מפלגת המרכז הצטרף לזמן קצר למפלגת "ישראל אחת" (שהיתה אחד הגלגולים של העבודה) בראשות ברק. זמן לא רב לאחר נפילת ממשלת ברק פרש מפוליטיקה. בהמשך היה יו"ר קבוצת תהל, אך נותר פעיל בזירה הציבורית, ובין השאר היה מהחותמים על יוזמת ז'נווה. ועדיין, אין מנוס מלתאר את הקריירה הפוליטית הקצרה שלו כהחמצה מאכזבת, בוודאי לנוכח תקופתו בצבא. ייתכן שלא היתה בו באותה עת השאפתנות הדרושה (או המרפקים הנדרשים), כדי להגיע לראשות הממשלה, כפי שהצדיקו כישוריו האישיים. שחק, שדחה בעקביות פניות לחזור לפוליטיקה, התראיין לעתים בכלי התקשורת והמשיך להציג עמדות מדיניות מתונות ולקרוא לקידום תהליך השלום עם הפלסטינים. בכירים בצמרת המדינית ובעיקר בצה"ל הוסיפו להתייעץ עמו לעתים קרובות בשאלות רגישות – ובהן הטיפול באיום האיראני. הוא נחשב ליועץ קרוב של הרמטכ"ל לשעבר, גבי אשכנזי. ביוני השנה אמר שחק כי ישראל "לא צריכה למהר" ולטפל בעצמה באופן צבאי באיום הגרעין מאיראן. בימים האחרונים, לאחר שמצבו החמיר, באו לביקורי פרידה בבית החולים הדסה עין-כרם רבים מחבריו ופקודיו בעבר. נשיא המדינה, שמעון פרס, בא לבקרו וכך עשה גם הרמטכ"ל בני גנץ, שהתגייס לצנחנים כחייל צעיר כששחק היה מפקד החטיבה. ("הארץ", 19.12.2012)
_____________________________________
"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #50  
ישן 06-01-2014, 12:09
צלמית המשתמש של marloweperelab89035
  marloweperelab89035 marloweperelab89035 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 06.02.07
הודעות: 2,332
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי רועי AZ שמתחילה ב "נפטר אמנון ליפקין שחק, הרמטכ"ל ה-15"

סגן הרמטכ"ל ליפקין שחק התריע לפני אסון צאלים - ובכה אחריו\ מאת עמרי אסנהיים

http://news.walla.co.il/?w=//2598973
עמרי אסנהיים, מחבר הספר "צאלים - הטראומה של סיירת מטכ"ל", מספר על מפגשו לפני חצי שנה עם אמנון ליפקין-שחק, ועל דברים נדירים שאמר בישיבות המטכ"ל הסודיות לפני האסון
בשעות הערב של יום חמישי, יום האסון בצאלים, הגיע סגן הרמטכ"ל אמנון ליפקין-שחק למשרדו של שמעון שבס, אז מנכ"ל משרד ראש הממשלה, ב"וילה", לשכתו של יצחק רבין בקריה. ליפקין-שחק היה מפקדו של שבס בצנחנים. הם נותרו מאז בקשר חברי קרוב, כמעט משפחה. שבס היה הכותל של ליפקין-שחק בלשכת ראש הממשלה, איתן הבר נחשב לפטרונו של הרמטכ"ל, אהוד ברק. זה היה יום מטורף. שבס, שביטל את רוב הישיבות בעקבות התאונה, התרווח על הכורסה. ליפקין-שחק התיישב לידו. הם הביטו שותקים בטלוויזיה. מהמסך השתקפה דמותו של הרמטכ"ל ברק שהתראיין ב"מבט" על האסון. "לאיש הזה יש לב של אבן", אמר לפתע ליפקין-שחק תוך שהוא ממשיך לבהות במסך, "לא של אבן. של מתכת. אם הוא היה מתנהג ככה ביחידה שלי היינו עושים לו 'שמיכה' אחרי היום הזה". שבס הסתובב לעבר ליפקין-שחק. את מה שראה לא ישכח לעולם. סגן הרמטכ"ל ישב בכורסה והזיל דמעות. הוא בכה. (מתוך הספר "צאלים: הטראומה של סיירת מטכ"ל" מאת עמרי אסנהיים, אור יהודה: כנרת, זמורה-ביתן, תשע"ג 2012, עמוד 155) הסיטואציה הנדירה הזאת, של סגן רמטכ"ל הפורק את לבו על המפקד שלו, הרמטכ"ל ברק, ואחר-כך בוכה, היא אחת התמונות החזקות ביותר שנצרבו בי במהלך כתיבת הספר "צאלים – הטראומה סיירת מטכ"ל". ליפקין-שחק היה אחד האנשים המרשימים ביותר שפגשתי במהלך התחקיר. הגעתי אליו לפגישה כחצי שנה לפני מותו. לא הכרתי אותו כלל קודם לכן. הערכתי אותו על כך שלמרות המחלה שכבר נתנה בו אותותיה הסכים להתראיין ממושכות לטובת הספר. למרות מצבו, הניתוח שלו למה שהתרחש לפני האסון, במהלכו, וגם אחריו, היה חד, מדויק, לא מתפשר ולא מתחסד. בניגוד לכמה מגיבורי הפרשה האחרים שהתראיינו בנושא, הדברים שאמר ליפקין-שחק התכתבו באופן מדויק לדרך המיוחדת שבה התבטא עשרים שנה קודם לכן, בפרוטוקולים של הישיבות הסודיות שלפני האסון, כשהמבצע לחיסולו של סדאם חוסיין עוד היה רעיון מוחשי.
דיונים ערים בלשכת הרמטכ"ל
הקול הייחודי שהשמיע ליפקין-שחק בלט כבר בישיבות הראשונות שדנו בדרך הביצוע של החיסול. בלשכת הרמטכ"ל ברק נערכו דיונים ערים בשאלה באיזו דרך להוריד את סדאם. שלוש אפשרויות עלו על הפרק: הפצצה מדויקת של מטוסי קרב מהאוויר, שליחת זוג מסוקי אפאצ'י ליירוט מדויק של היעד, או שימוש בכוח של יחידה מובחרת שיתמקם בפאתי בגדד ויירה טיל "תמוז" על סדאם והפמליה שלו. כשעל הפרק עלתה האופציה להפציץ באמצעות מטוסי קרב, ליפקין-שחק היה היחיד שהשמיע הסתייגות חריפה לירי שכזה מהאוויר לעבר מרכז אוכלוסייה בתוך עיר זרה. "אנחנו למקום שיש ארבעת אלפים איש לא נשלח טיל מהאוויר", התריע ליפקין-שחק, "... יש לנו עוד המון מה ללמוד..." בישיבה נוספת, שנערכה ב-30 באפריל 1992 המשיך הרמטכ"ל ברק לדחוף קדימה. ליפקין-שחק המשיך להטיל ספק, ולעמוד באומץ מול מפקדו. "יש פה כמה החלטות מאד כבדות", הוא אמר, "אחת, לא עשינו שום דיון ולדעתי היינו צריכים לעשות כבר דיון, בכלל על עצם הדבר הזה, מה המשמעויות של חיסול בשיטה מבצעית כזאת".
ברק: "שהיא משאירה עקבות?"
ליפקין-שחק: "משאירה או לא משאירה, אני עוד לא יודע, יש לנו פה דפ"א (דרך פעולה אפשרית) עם חיל האוויר, יש לנו פה דפ"א עם חולייה קרקעית, יש רעיון, זה לא חשוב, אבל מספיק טוב בשביל לתת לזה משמעויות".
ברק: "כי אנחנו, כשאנחנו באים לדרג המדיני בפעם הראשונה לדיון להבדיל מעדכון..."
ליפקין-שחק: "כשאנחנו באים לעצמנו, אני אומר לך שאני חושב, עוד פעם, אני לעצמי לא נתתי את כל המשמעויות".
ברק: "זה כן. אני אומר – כשאנחנו באים אנחנו צריכים להיות אחרי שביררנו לעצמנו".
ליפקין-שחק: "לא! לפני שאנחנו יוצאים לדרך. אמ"ן רוצה עכשיו שניים וחצי מליון דולר. אז אני לא יודע כמה נצליח לגרד. אנחנו נכנסים להשקעות. חיל האוויר נכנס להשקעות יותר ממה שתוכנן, זה דבר אחד..." שאלתי את ליפקין-שחק בראיון מדוע היה סקפטי לרעיון, ומה לדעתו הסיבה לכך שברק היה נחוש כל-כך להכין את החיסול. נראה שאת ליפקין-שחק הטרידה באותם ימים של השיחה בינינו האפשרות שנתניהו וברק יממשו את האיום להפציץ את הכור הגרעיני באיראן. "אהוד רוצה להיכנס להיסטוריה", אמר ליפקין-שחק, "הוא, דרך אגב, אמר את זה גם בהקשר האיראני. אם היו הורגים את סדאם חוסיין וזה היה נגמר בהצלחה מסחררת, אהוד היה זה שמקבל על זה את הקרדיט. אהוד הוא איש ברוך כישרונות מצד אחד, אבל מצד שני אני לא שולל את האפשרות שהוא מסתכל כל הזמן איפה הוא יהיה בפנתיאון. איפה הוא יכול להיכנס לספר דברי הימים. אהוד רעב לאיזשהו מקום שם".
"רוצים להסתיר מה שהיה שם"
מיד אחרי האסון בצאלים, בשעות הראשונות שאחרי התאונה, היה ליפקין-שחק המתנגד הבולט ביותר ברצון להסתיר מפני התקשורת והציבור את המידע על מה שקרה בשטח. כשהגיע לקריה תפס סגן הרמטכ"ל את אבי בניהו, שהיה אז ביום החפיפה הראשון שלו לתפקיד בכיר בחטיבת דובר צה"ל. "שמע בניהו", אמר לו ליפקין-שחק, "אותך אהוד מעריך. הוא הביא אותך לכאן. זה היום הראשון שלך בתפקיד. מה שתגיד לו הוא יעשה. תשכנע אותו לפרסם הכול. הכול. בלי לגלות סודות צבאיים, אבל גם בלי להסתיר. אנחנו עומדים לעשות טעות גדולה. רוצים להסתיר מה שהיה שם". "הסתרת הנוכחות של הרמטכ"ל במקום היתה טמטום", אמר לי ליפקין-שחק בראיון לספר, "מהיכרותי את אהוד, הוא הבין כבר אז שהמבצע גנוז. אהוד לא איש תמים. הוא היה צריך לקחת בחשבון שיֵדעו תוך זמן קצר שהוא היה שם, ושהיעד היה סדאם חוסיין. אין דרך אחרת. כל ההתנהלות אחר כך היתה לדעתי מבוהלת ולא הגיונית. אני לא יודע מאיפה היא נבעה. אולי מהפחד שזה ידבק בו. אהוד הוא איש מורכב. הוא מוכשר כמו שד אבל יש לו דברים שאני לא יודע להסביר אותם. אם היו מתנהלים אחרת, אסון צאלים היה נשאר אסון של תאונת אימונים ולא הופך ל'פרשת צאלים ב'". גם אל ליפקין-שחק אפשר היה לבוא בטענות בפרשה. גם הוא, כמו אהוד ברק, בחר שלא להגיש עזרה לפצועים (בניגוד למה שהתפרסם אחרי התאונה – הוא הכחיש בפני כי עמד בצד והקיא את נשמתו נוכח המראות הקשים), גם הוא כמו אחרים שינה את גרסאותיו בין ועדת החקירה לבין מצ"ח. ההבדל היה שבאמנון ליפקין-שחק איש לא חשד. איש מבין המרואיינים לספר לא העלה בדל של ספק בטוהר המידות שלו. זה היה משותף לכולם מדני ארדיטי, חברו הטוב של ליפקין-שחק מהיישוב רעות, דרך עמירם לוין שלימים שימש תחתיו כאלוף פיקוד הצפון והעריך אותו מאוד, ואפילו עד אורי שגיא, שבוודאי לא שכח לליפקין-שחק שלא מינה אותו לסגן הרמטכ"ל והביא למעשה לפרישתו מהצבא, אבל המשיך לרכוש לו אהדה עמוקה, ואפילו אהבה, עד יום מותו. לפני מספר שבועות ישבתי עם חבר. "עכשיו, אחרי שהסתיים התחקיר לספר", הוא שאל אותי, "מכל האנשים שפגשת וראיינת, מי היית רוצה שיהיה המפקד של הבנים שלך?". מניתי לו שלושה שמות שכאלה. אמנון ליפקין-שחק היה הראשון מביניהם. ("מערכת וואלה! חדשות", 22.12.2012)
_____________________________________
"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #51  
ישן 25-01-2014, 00:08
צלמית המשתמש של marloweperelab89035
  marloweperelab89035 marloweperelab89035 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 06.02.07
הודעות: 2,332
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי רועי AZ שמתחילה ב "נפטר אמנון ליפקין שחק, הרמטכ"ל ה-15"

יחידה 101 - חולייה מבהיקה בשרשרת הביחונית\ מאת רא"ל אמנון ליפקין-שחק


תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה

(מתוך הספר "ואלה שנות...50 למדינת ישראל", בעריכת ניסים משעל, הוצאת "ידיעות אחרונות", 1998, עמוד 49)
_____________________________________
"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)


נערך לאחרונה ע"י marloweperelab89035 בתאריך 25-01-2014 בשעה 00:14.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #53  
ישן 17-03-2014, 23:32
  G_Zhukov G_Zhukov אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 13.05.03
הודעות: 2,807
הונפקה מדליה לזכרו של הרמטכ"ל אמנון ליפקין-שחק
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי רועי AZ שמתחילה ב "נפטר אמנון ליפקין שחק, הרמטכ"ל ה-15"

הונפקה מדליה לזכרו של הרמטכ"ל אמנון ליפקין-שחק

המדליה תושק בתאריך הולדתו של רב אלוף ליפקין-שחק החל ב-18.3. השנה היה הרמטכ"ל ז" אמור לחגוג את יום הולדתו ה-70

אסף גולן | 17/3/2014 18:17
תגיות: מדליה

החברה ישראלית למדליות ולמטבעות, הנפיקה את המדליה הממלכתית לזכרו של רב אלוף אמנון ליפקין-שחק, מי שהיה הרמטכ"ל החמישה עשר של צה"ל. המדליה תושק בתאריך הולדתו של רב אלוף ליפקין-שחק החל ב- 18.3. המדליה, הינה ה-14 בסדרת מדליות "ראשי המטה הכללי של צה"ל" המונפקות על ידי החברה הישראלית למדליות ולמטבעות. המדליה הונפקה בזהב, כסף וארד.


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/archive/300x225/1/558/910.jpg]


רא"ל אמנון ליפקין-שחק, נולד ב – 1944 בתל אביב, בן למשפחת ליפקין ממתיישבי חברון, שאבי –סבו, יצחק ליפקין המכונה אבו בסאל, יצא מבית המשפחה בחברון לירושלים והקים בה שכונות יהודיות ראשונות מחוץ לחומות. לאחר סיום לימודיו בפנימייה הצבאית שליד בית הספר הריאלי בחיפה, התגייס בשנת 1962 לחטיבה 35, חטיבת הצנחנים. ליפקין-שחק מילא בחטיבת הצנחנים את כל תפקידי הפיקוד; ממ"כ עד מח"ט, ובין היתר פיקד על סיירת "דוכיפת", היה מג"ד הנח"ל המוצנח וסמח"ט. בשנת 1977 קיבל את הפיקוד על החטיבה. עוד שימש קצין אג"מ פיקוד מרכז וראש תחצ"ן ומפקד חטיבת מילואים. הוא השתתף במלחמת ששת הימים ברמת הגולן, במלחמת יום הכיפורים בקרבות הבלימה בסיני ובראשם הקרב בחוה הסינית ונטל חלק בעשרות רבות של מבצעים מעבר לגבול. פעמיים עוטר בעיטור העוז על חלקו ותפקודו במבצע כארמה בירדן (1968) ובמבצע "אביב נעורים" בביירות (1973).

בשנת 1981 עבר ליפקין-שחק הסבה לשריון, הועלה לדרגת תא"ל והתמנה למפקד אוגדת מילואים משוריינת. באוקטובר 1982 קיבל את הפיקוד על אוגדה סדירה ושימש מפקד כוחות צה"ל בגזרת ביירות והרי השוף. בספטמבר 1983 הועלה לדרגת אלוף והתמנה לאלוף פיקוד המרכז. בשנת 1986 התמנה כראש אגף המודיעין במטכ"ל, תפקיד שמילא חמש שנים, ולאחריהן כיהן כסגן הרמטכ"ל. בשנת 1991 תכנן ועמד בראש "מבצע שלמה" להעלאת יהודי אתיופיה. כמו כן מונה על ידי ראש הממשלה ושר הביטחון לעמוד בראש הצוות הביטחוני לגיבוש הסכם עזה-יריחו עם הפלשתינאים כחלק מהסכם אוסלו.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/...&cat=402&loc=69
_____________________________________
Diplomacy is about surviving until the next century - politics is about surviving until Friday afternoon
Sir
Humphrey Appleby


תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #56  
ישן 28-04-2015, 09:06
צלמית המשתמש של marloweperelab89035
  marloweperelab89035 marloweperelab89035 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 06.02.07
הודעות: 2,332
ראיון ישן עם הרמטכ"ל דאז, אמנון ליפקין-שחק ז"ל בשנת 1996
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי רועי AZ שמתחילה ב "נפטר אמנון ליפקין שחק, הרמטכ"ל ה-15"

https://2015-uploaded.fresh.co.il/2...28/72866260.pdf

אף מדינה באזור לא תוכל לנצח את ישראל\ מאת זאב שיף ואיתן רבין
האירועים בעיראק אינם צריכים להדאיג את ישראל כרגע, ועם זאת היא עוקבת אחר כל המתרחש שם, מבהיר רב-אלוף אמנון ליפקין-שחק. הרמטכ"ל מקפיד שלא להתייחס לענייני מדיניות אלא לעניינים צבאיים בלבד. את שורשיה של בעיית המוטיווציה יש לחפש, לדעתו, לאו דווקא בצבא עצמו אלא בחברה הישראלית
"שום איום חיצוני על מדינת ישראל לא יוכל להצליח. אני חושב שאף מדינה באזור לא תוכל לנצח את ישראל. גם אם ינסו להפתיע אותנו, אף אחד לא יוכל לנצח. יש לנו צבא חזק שיכול להעניק למדינת ישראל ביטחון מלא". זו תגובתו של הרמטכ"ל, רב-אלוף אמנון ליפקין-שחק, על השאלה אם צה"ל מוכן כיום פחות למלחמה בגלל השינויים החברתיים המשפיעים על היחס לצבא ולביטחון והשחיקה המתמשכת בתקציביו.
"הפתעות יכולות להיות תמיד וברור שהפתעה צבאית אינה נעימה", אומר הרמטכ"ל, "אך גם הפתעה צריכה להניב תוצאות למען האויב, ועליו להחליט אם כדאי לו להפתיע את צה"ל".
האם אנו מביאים בחשבון גם נשק להשמדה המונית?
הרמטכ"ל: "זה נושא שיש לעקוב אחריו בעניין רב, מעקב צמוד. בעיקר אחרי הקומבינציה המסוכנת בין היכולת לשגר טילים עם ראשים בלתי-קונוונציונליים ובין העובדה שיכולת זו נמצאת במדינות שהן לא רק אויבותיה של ישראל, אלא שמצוי בהן שלטון שאת הגיונו אנחנו לא תמיד מבינים. כדי למנוע התפתחות כזאת יש צורך בשיתוף פעולה בינלאומי".
מהו בעיניך הלקח מירי הטילים האמריקאי על עיראק ומנכונותו של סדאם לקחת סיכונים שוב ושוב? אילו השלכות יש לכך על ישראל?
"קודם כל, זה לא עניין שלנו. לא היינו מעורבים בו. עלינו להמשיך ולעקוב אחר המתרחש בעיראק. להערכתי, בתמונת המצב העכשווית לא צריכה להטריד אותנו האפשרות של איזושהי פעולה עיראקית יזומה נגדנו. ובכל שאר הדברים נצטרך להמשיך ולעקוב אחר הקורה שם."סדאם עשה כמה מהלכים הנראים בלתי-הגיוניים לכל המתבונן מהצד, ויש להניח שהוא יכול לעשות כמה מהלכים שייראו בלתי-הגיוניים בעתיד. ישראל עוקבת אחרי כל התנועות העיראקיות. אנחנו נמצאים בקשר ישיר עם האמריקאים בעניין זה".
בנוגע לאפשרות של הפתעה אומר שחק: "נעשה הכל כדי למנוע הפתעה. מדובר באלפי אנשים העושים כאן במלאכה. לאזרחי ישראל צריך להיות ברור, וזה לא תמיד מובן מאליו, שאנו מסוגלים לעמוד בכך משום שיש עשרות אלפי אנשים, בשירות סדיר וקבע ומילואים, הנושאים את ביטחון ישראל על כתפיהם ועושים עבודה קשה מאוד".
הרושם הוא שהרמטכ"ל הנוכחי צריך לציין את קיומו של צבא חזק בקול תקיף יותר מאשר רמטכ"לים שקדמו לו. לרמטכ"ל ה-15 של צה"ל יש משימות שלא היו לקודמיו. יותר מהם עליו לבצע נסיגות גדולות משטחים. נסיגות לא מחמת תבוסה בקרב אלא במסגרת הסדרי שלום. ובעת ובעונה אחת עליו לנהל מלחמת גרילה, שכיום, בשל נסיבות פוליטיות, קשה לנצח בה ניצחון חד-משמעי. בתקופתו של שחק גם מתעוררת בציבור, ובכלל זה בקרב הנוער המתגייס, השאלה אם ישראל זקוקה כבעבר לצבא גדול. הפתיחות הרבה מעוררת שאלות שהתשובות עליהן נראו פשוטות למדי בעבר. הביקורת על צה"ל ועל מפקדיו הבכירים באה מימין ומשמאל כאחד, לרבות ממפלגת השלטון. הקיצוצים בתקציב הביטחון נעשים תוך כדי הכפשה של הקצונה, הנראית לרבים כמתעשרת ושמנה מדי. הנכונות לשרת בצבא, בעיקר ביחידות המילואים, אינה כתמול-שלשום.
אתה מדבר על מלחמה כוללת, אך האם צה"ל מנצח בקביעות במלחמה הקטנה, בביטחון השוטף, מול חיזבאללה ודומיו?
"במגעים עם האויב בשטח, צה"ל מנצח ברוב המפגשים. אנחנו גורמים לאויב הרבה יותר אבידות משהוא מצליח לגרום לנו, אף על פי שחלק מהתנאים מקילים עליו יותר מאשר על צבא סדיר הנמצא במוצבים קבועים. אם במשך הזמן שני הכוחות היחידים שיהיו בשטח הם צה"ל וחיזבאללה, אין ספק שאנחנו ננצח. מי שנושא כאן במרבית הנטל הוא הצבא הסדיר. יש שם מעט אנשי מילואים. הכוח העושה בלבנון את הלחימה מוכן כיום טוב יותר למשימותיו. שם לא תמצא בעיות במוטיווציה. החיילים יודעים מדוע הם שם, מכירים טוב את השטח ואת האויב".
הממשלה מדברת על פתרון מדיני, לבנון-תחילה. מהם התנאים הצבאיים שצה"ל מציב לנסיגה מלבנון?
"קודם כל, סידורים שיבטיחו ביטחון לגליל. זה מחייב שיהיה שלטון האחראי לשטח. כלומר, ממשלת לבנון באמצעות צבא לבנון. המשמעות היא שיהיה שם רק כוח מזוין אחד, צבא לבנון. אפשר שגם יוניפי"ל יישאר לתקופה מסוימת. צריך לפרק את חיזבאללה כמיליציה צבאית. הוא יוכל להישאר כמפלגה פוליטית, כמובן. גם איראנים אינם צריכים להסתובב שם. אין להם סיבה להיות במקום אלא כדי ליצור בעיות. לא צריך שם גם סורים. אם לבנון היא מדינה ריבונית, לא נכון שיהיה בה צבא אחר חוץ מצבא לבנון. יש לנו גם חוב מוסרי וענייני לצד"ל. ההסדר חייב להבטיח שלא יאונה רע לאלה שמשרתים בצד"ל. אנשים אלה צריכים למצוא את מקומם בצבא הלבנוני או במסגרת אחרת".
האם תתנגד לכך שצבא סורי יימצא צפונה יותר, בבקעת הלבנון?
"כל זמן שמן הבקעה יכול צבא כזה, בתרחיש כזה או אחר, להוות איום על צפון המדינה דרך טריטוריה לבנונית, איננו יכולים שלא להתייחס לאיום כזה מצד הצבא הסורי".
האם אתה מעריך שאפשר להגיע להסדר בלבנון רק עם הלבנונים?
"ודאי שלא. לא בנתונים של היום. הסורים דומיננטיים בכל מה שקורה בלבנון".
על רמת הגולן והמשא והמתן האפשרי עם הסורים נמנע רב-אלוף שחק מלדבר. כשנפגש בשעתו עם הרמטכ"ל הסורי, חיכמת שיהאבי, אמר כי עמדת הצבא היא שעל צה"ל להישאר ברמת הגולן גם במסגרת הסדר סופי. זאת אישר לו יצחק רבין לומר. שחק מסתפק עכשיו בתשובה שלילית על השאלה אם שינה מאז את דעתו על הגולן, אך אינו רוצה לעסוק בפרטי השיחה עם שיהאבי. על השאלה, אם הוא רואה עצמו נפגש שוב עם הרמטכ"ל הסורי, משיב שחק: "אני בספק אם זה יהיה בזמן הקרוב. גם קיום שיחות כאלה, יש בו משום החלטה מדינית. אני לא הכתובת להחלטה כזאת. צה"ל יעשה מה שיבקשו ממנו ויעניק את ההמלצות בכל הנושאים הביטחוניים שיידרש להם. הוא יציג את הצרכים הביטחוניים ואין מישהו אחר שיעשה זאת בישראל".
האם אתה רואה סימנים להתקדמות בשנה הבאה בהסדר עם הפלשתינאים?
"להערכתי, עם הפלשתינאים ההסכמים צריכים להימשך. זו ההחלטה שלנו. באופן יחסי זה דבר דיפשוט. לא שהמצב פשוט כרגע. אני מניח שמרגע שהתחילה ההידברות עם הפלשתינאים, הדברים יתקדמו. על הפרק עומדים בשנה הקרובה שלושה שלבים של היערכות צבאית נוספת".
האם אתה רואה הסדר בחברון?
"אני מניח שבסופו של דבר ההסדר בחברון יהיה מקובל על שני הצדדים והוא יבוצע".
צה"ל המליץ לבצע את ההסדר הקודם מיד, לא כן?
"העברנו את הנתונים שהתבקשנו למסור. כרגע עומד הנושא להחלטת ממשלת ישראל".
האם אתה חש שיש לך כיום יותר שיתוף פעולה עם הממשלה הזאת לעומת הממשלה הקודמת? האם אתה שותף בכל תהליכי קבלת ההחלטות?
"זו אינה שאלה לגיטימית. מה זה שיתוף פעולה?! הצבא אינו קובע היכן הוא אומר מה שיש לו לומר. הצבא הוא כלי בידיה של הממשלה, וכל ממשלה מפעילה את הצבא כמיטב הבנתה במשימות שהיא חושבת שנכון לשלוח את הצבא אליהן".
האם יושבה לדעתך המחלוקת עם יו"ר ועדת החוץ והביטחון, ח"כ עוזי לנדאו, שכינה את הקצינים הבכירים שפוטים של הממשלה הקודמת ואמר זאת בפורום מפלגתי בלי שחלקו שם על דבריו?
"שמעתי מה שאמר. השיבותי מה שהשיבותי. אני לא חושב שנכון להוסיף דברים בעניין".
זו היתה אמירה יוצאת דופן. גם בוועדת חוץ וביטחון לא הכל חזרו בהם מתמיכתם בה.
"נכון, דבר כזה הוא בהחלט יוצא דופן".
האם לדעתך תתבקש להאריך כהונתך כרמטכ"ל לשנה רביעית, או שבכוונתך לפרוש בתום שלוש שנים?
"מדוע אני צריך לחשוב על זה היום? יש לי זמן רב עד לתום שלוש שנים".
ברצוננו לעסוק גם במה שקורה בתוך צה"ל. האינך מרגיש כי צה"ל מאבד לאטו את מקומו בחברה הישראלית? שהיחס אליו משתנה?
"זו שאלה לגיטימית לחלוטין. עוסקים בה כיום באינטנסיוויות רבה ויותר משעסקו בה בעבר. אני מניח שבתקופה הקרובה ימשיכו לעסוק בה. השאלה צריכה להיות מהו מקומו של הביטחון בחברה הישראלית. כשמדברים על ביטחון מדינת ישראל, מתכוונים לצה"ל. לא שצה"ל עושה זאת לבד, אבל צה"ל היה וימשיך להיות הגוף המרכזי.
"כבעיה אקדמית אולי זה יהיה סימן טוב אם הביטחון יאבד את מרכזיותו בחברה. אני יכול להצביע על הרבה מדינות שהביטחון אינו השאלה המרכזית המעסיקה את עמיהן. השאלה היא אם מדינת ישראל הגיעה למצב הזה. לדעתי, לא. אם אכן דבר זה מתרחש אצלנו, הוא קורה מוקדם מדי. דומני שאנחנו ממהרים מדילפתוח את החגור הצבאי. זה קורה בתחומים שונים. חלק מהדברים העוברים כיום על החברה הישראלית, ובתוך כך גם על צה"ל, הם חלק מתופעה לא-בריאה.
"יש לכך יותר מאשר סימפטום אחד. באחרונה דובר הרבה על מוטיווציה. אמרנו שבמילואים יש מעט מדי אנשים שיכולים לשרת במערך הקרבי ומשרתים בו. יש בעיה בחלוקת הנטל בין אנשי המילואים. אין לי טענה לאיש מילואים שאינו יכול להיות לוחם מסיבות בריאות וכדומה. כחברה צריכה להיות לנו טענה כלפי מי שיכול לעשות זאת ואינו נמצא שם, במילואים. ההבדל אינו בכך שמעולם לא היו משתמטים, והיום פתאום יש משתמטים. אני מוצא שני הבדלים מהותיים כיום. האחד, שפעם השתמטות היתה בושה במדינת ישראל ועכשיו זו פסקה להיות בושה. וההבדל השני, שפעם ידענו כחברה להעריך טוב יותר את האנשים שתורמים. להעניק תחושת סיפוק וכבוד לאלה שעושים יותר. השאלה היא מה קורה בחברה הישראלית".
האם אינך מגלגל את האחריות החוצה, לכל החברה? אולי גם לצה"ל יש אחריות לכך?
"איני עוסק בחלוקת האחריות או מעביר אותה מצה"ל. דיברתי על יחס אחר של החברה כיום לשאלת ההשתמטות. אנחנו הרי חלק מהחברה, לא משהו נפרד. אני רואה זאת קודם כל כבעיה של החברה וצה"ל בתוכה. אי-אפשר להפריד".
אולי בצה"ל יש הסתאבות מסוימת ורבים רואים זאת ומושפעים? אולי צה"ל שמן בשורה של תחומים והדבר משפיע?
"אני לא חושב שצה"ל עוסק בגלגול האשמות ממקום למקום. אני משוכנע שצה"ל לא נהיה שמן יותר במשך השנים ולא נעשה יעיל פחות. ההיפך הוא הנכון, לפחות באותן אמות מידה שאפשר למדוד בהן דברים. אם הכסף, למשל, נחשב ערך גבוה יותר בסולם החברתי, אני מניח שבני נוער המדברים על הגשמה אישית יראו את הכסף בדירוג גבוה יותר מאשר בני גילם לפני עשרים שנה. אפשר לשאול כיצד זה משפיע על אנשים צעירים המחליטים מה לעשות עם עצמם בשלוש שנות השירות הסדיר או בשלושים שנות שירות מילואים. היום אנשי מילואים שומעים ממעסיקים שלהם טענות שהם עושים יותר מדי מילואים. לפני 15 או עשרים שנה לא שמעו טענות כאלה וגם לא הושפעו מזה. אלה דברים שלבסוף מתחברים ומשפיעים על התוצאה וגם על מצב הרוח".
אבל אתה אחראי לכך בתוך צה"ל.
"אומר לכם מה צה"ל מתכוון לעשות בעניין זה כדי להשפיע על הדברים. לפני הגיוס הצבא מסביר לעשרות אלפי בני נוער את ערך השירות ביחידות קרביות ועוזר להם להתרשם. מול אנשי המילואים יש לעשות יותר. ביחידות הסדירות הוכפל שכרם של הלוחמים. הצלחנו להרחיב את מספר המשרתים במילואים. עשרות אלפי אנשים נכנסו למעגל. לא כולם מרוצים וזה עושה לא מעט קשיים, כי חלקם טוענים שהם אינם מוכשרים למלא את המשימות, אך נמשיך בכך. זה מסייע לחלוקת הנטל ומקטין את רצף השירות במילואים.
"אימון המילואים יעיל יותר כיום. המג"דים והמ"פים מקבלים יותר כלים ותשומת לב. אפילו דברים פרוזאיים כמו 'רכב לבן' כשבאים למילואים ואפילו הוצאות קטנות. אני מקווה שבצבא מעניקים להם הערכה רבה יותר על מה שהם עושים. על-פי התגובות למדנו שזה חשוב. הצלחנו גם לקצר את רצף השירות המבצעי בצורה משמעותית".
אך דיברת על השתמטות גדולה משירות המילואים.
"סד"כ-המילואים לא קטן. לא צימצמנו אותו. אין שם מגיפה כפי שייחסו לי שאמרתי. ברור שיש דברים מטרידים. למשל, רבים מדי הורידו פרופיל רפואי. איני מאמין שפתאום יש לנו יותר אנשים חולים. זו תופעה שהחלה מזמן. אולי חלק מהאנשים אומרים לעצמם שבגלל השלום ישראל אינה צריכה כוחות צבא גדולים. הם טועים, לטעמי".
כיצד תטפלו בבעיה זו?
"נבדוק אם אפשר לתגמל אחרת את אנשי המילואים המשרתים כל שנה. זו אולי הדרך בחברה המתייחסת כיום אחרת לעניין הכלכלי. אך אנחנו לא לבד בעניין הזה. יש להגיע להסדר קבוע עם כל המוסדות האקדמאיים, שמי שעושה מילואים בקיץ יוכל להיבחן במועד ג' ולא יפסיד בחינות. יש למצוא פתרון כדי שהמעסיק לא יוכל לפגוע במי שעושה מילואים, ואולי לתגמל מעסיקים של עובדים העושים הרבה ימי מילואים".
האם ביחידות הסדירות המצב דומה?
"כאן יש הרבה פחות בעיות. רוב אלה הנקראים לשירות חובה מתגייסים. חלק גדול מהחיילים רוצים לשרת ביחידות לוחמות. ההתנדבות ליחידות מיוחדות אינה קטנה וביחידות שאינן התנדבותיות ההתנהגות יציבה במשך שנים. יש אפילו שינויים לטובה במקומות שעובדים נכון עם הטירונים. למשל, בחיל הנדסה. גם לגולני אין כל קושי לקבל חיילים טובים והביקוש לגולני גבוה. באופן יחסי נכונות הנוער ללכת לחיל רגלים גדולה מאוד".
האם נכונה הטענה שרבים מבקשים להוריד פרופיל ל-21 ולהשתחרר מסיבות נפשיות?
"אינני יודע. אינני חושב שיש כאן שינוי דרמטי. לעומת זאת, לפני הגיוס יש יותר חיילים הנפסלים לשירות ביחידות קרביות. הבדיקות הקפדניות מגלות כנראה יותר בעיות רפואיות. אך אין כאן התנהגות משברית. נצטרך לבחון מחדש את הפרופילים הרפואיים. שנים שלא עשינו זאת. עד סוף השנה נתאים אותם לאופי השירות בכל היחידות. זה יפתח, למשל, הזדמנויות לאנשים שהיום מנועים מלשרת במקומות מסוימים".
אתה אומר למעשה כי אין שינויים דרמטיים. מה קורה, למשל, בעניין נפקדים ועריקים בצה"ל? האם חלה עלייה במספרם?
"מהסטטיסטיקה שלפני אינני רואה גם כאן שינויים דרמטיים".
האם אין ירידה בנכונות להליכה לקצונה?
"היום מצבנו בעניין הקצונה הרבה יותר טוב מאשר לפני שנים, למשל, ב-1984 ו-1985. הנכונות ללכת לקצונה גבוהה יותר".
האם אתה רואה שינוי בהרכב הקצונה של צה"ל במשך השנים, בין השאר כתוצאה מכך שחובשי הכיפות תופסים מקום נרחב יותר בקרב הקצונה הצעירה?
"צה"ל בוחן קצינים על-פי הכישורים שלהם ועל-פי הצלחתם בביצוע תפקידיהם. לרקע האזרחי של החייל אין שום משמעות בנוגע לטיפוח הקצונה בצה"ל. אין למעשה הבדל מבחינתנו אם קצין הוא דתי או לא דתי".
יש לכם ויכוח חריף עם האוצר על תקציב הביטחון. כיצד יסתדר צה"ל עם הגירעון הגדל?
"היה ויכוח מזיק ומיותר ואני מקווה שלא נחזור על ויכוחים כאלה. לגיטימי לדון על התקציב ולהציג תפישות שונות, אך בגלל הדרך שבה התנהל הוויכוח, הוא היה פוגע. הוא פגע באנשים שלא נכון היה לפגוע בהם, במשרתים בקבע. עכשיו אנו מדברים על תקציב 1997. בשנה הבאה יהיה פחות כסף לצה"ל בכל תחומי הפעילות, כולל הצטיידות ואימונים, מחקר ופיתוח. התוכנית הרב-שנתית של צה"ל עוברת עדכון. לא נוכל לעשותה באותו קצב. הבנתי שאחרי 97' יש סיכוי טוב מאוד שיהיה גידול במשאבים ובתקציב שיעמוד לרשות צה"ל. ואם אכן כך יהיה, נוכל לסגור חלק מהפערים".
האם שקלתם למכור נכסים יקרים של צה"ל במרכז הארץ כדי לממן צרכים ביטחוניים?
"אנו עושים זאת כבר כמה שנים. מפנים מחנות במרכז הארץ. למשל, דרום הקריה בתל אביב. פינינו בסיס בהרצליה והעברנו אותו לנגב. הכסף מאפשר להעתיק יחידות למקומות כמו הנגב, אך זה לא הביא לנו עוד כסף".
באחרונה נוצרה מעין סתירה בין פיקוד לאחריות בצה"ל. יש האומרים בצה"ל: האחריות הפיקודית היא שלנו, אך לא האחריות המשפטית. האינך רואה בכך סתירה? מהי עמדתך?
"הבעיה היא בתחום תאונות באימונים. החוק מחייב חקירת מצ"ח אחרי תאונה. הממצאים חייבים לעבור לפרקליטות הצבאית והיא מחליטה אם לקיים הליך משפטי או לסגור את התיק, או המלצה אחרת. יש כמה דברים המטרידים אותנו. הליך זה נמשך זמן רב, הן החקירה והן ההליך המשפטי. יש כמובן עינוי דין לא-קטן למעורבים. לדעתי, יש בעיה בהעמדה לדין של אנשים שטעו אולי בשיקול דעתם. לכן אנו בודקים אלטרנטיבות. בצד המאמץ להקטין את התאונות באימונים אנו רוצים לנהל את החקירה באחריותם של המפקדים. תהיה חקירה אך בסופה יחליטו המפקדים מה נכון לעשות במי שטעה".
כלומר, לא יהיה הליך משפטי אחרי מוות בתאונת אימונים?
"נכון יותר לעשות משהו אחר במקרה של תאונה באימונים. אנשים אלה אינם עבריינים פליליים. איני חושב שצריך להשאיר להם רישום פלילי לכל חייהם בגלל תאונת אימונים. איני חושב שעליהם לעבור את ההליכים הפליליים. לא תהיה חקירה אוטומטית של מצ"ח בכל תאונה".
ומה יהיה תפקידו של הפרקליט הצבאי הראשי?
"גם הוא לא יהיה מעורב אוטומטית בתהליך החדש. מפריע לנו מאוד שההליך הנוכחי הוא פרובלמטי מאוד מבחינת משכו ושמפקדים עומדים לדין פלילי".
הארכנו בראיון ולא הקפנו את כל הנושאים. התרצה להוסיף משהו?
"אנו עומדים בפתח שנה חדשה. אל לנו לשכוח את משפחות החללים והנעדרים ואת צערם. להם ולכל משפחת צה"ל, בסדיר ובמילואים, ברצוני לאחל שנה טובה ושנת ביטחון, להם ולעם כולו. על כולם לדעת כי צה"ל עומד בביטחה על משמרתו".
("הארץ", 13.09.1996)
_____________________________________
"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)


נערך לאחרונה ע"י marloweperelab89035 בתאריך 28-04-2015 בשעה 09:12.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
תגובה

כלי אשכול חפש באשכול זה
חפש באשכול זה:

חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה דרג אשכול זה
דרג אשכול זה:

מזער את תיבת המידע אפשרויות משלוח הודעות
אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים
אתה לא יכול להגיב לאשכולות
אתה לא יכול לצרף קבצים
אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל
קוד [IMG] פעיל
קוד HTML כבוי
מעבר לפורום



כל הזמנים המוצגים בדף זה הם לפי איזור זמן GMT +2. השעה כעת היא 01:56

הדף נוצר ב 0.11 שניות עם 12 שאילתות

הפורום מבוסס על vBulletin, גירסא 3.0.6
כל הזכויות לתוכנת הפורומים שמורות © 2024 - 2000 לחברת Jelsoft Enterprises.
כל הזכויות שמורות ל Fresh.co.il ©

צור קשר | תקנון האתר