במקור נכתב על ידי זוהר הקדוש של הרשב"י
ובא וראה, ארבע מאות שנים עמד הממונה של בני ישמעאל ובקש לפני הקב"ה, אמר לו מי שנימול יש לו חלק בשמך, אמר לו כן. אמר לו והרי ישמעאל שנימול, למה אין לו חלק בך כמו יצחק, אמר לו, זה נימול כראוי וכתיקוני, וזה אינו כך, ולא עוד אלא שאלו מתדבקים בי כראוי לשמונה ימים, ואלו רחוקים ממני עד כמה ימים, אמר לו (השר) ועם כל זה כיון שנימול לא יהיה לו שכר טוב על זה, אוי לאותו זמן שנולד ישמעאל בעולם ונימול, מה עשה הקב"ה (כלפי טענת השר), הרחיק את בני ישמעאל מדבקות העליון,ונתן להם חלק למטה בארץ הקדושה בשביל המילה שבהם, ועתידים בני ישמעאל לשלוט על ארץ הקדושה זמן הרבה בשעה שהיא ריקה מכל, כמו שהמילה שלהם היא ריקה בלי שלימות, והם יעכבו את בני ישראל לשוב למקומם עד שישלם הזכות של בני ישמעאל.
ועתידים בני ישמעאל לעורר מלחמות גדולות בעולם, ויתאספו בני אדום עליהם, ויערכו אתם מלחמה אחת על הים ואחת על היבשה ואחת סמוך לירושלים, וימשלו אלו על אלו, וארץ הקדושה לא תמסר לבני אדום. באותו זמן יתעורר עם אחד מסוף העולם על רומי הרשעה, ויערוך עליה מלחמה ג' חדשים, ויתאספו שם עמים ויפלו בידיהם, עד שיאספו עליה כל בני אדום מכל קצוי העולם, ואז יתעורר הקב"ה עליהם, זהו שכתוב כי זבח לה' בבצרה. ולאחר כך מה כתוב, לאחוז בכנפות הארץ וגו', ויכלה את בני ישמעאל מן הארץ, וישבר כל הכחות שלמעלה, ולא ישאר כח למעלה על עם העולם, אלא כח ישראל בלבדו... (וארא קצח)
|