‏"אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי וְאַשִּׂיגֵם, וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם" (תהלים יח, לח).

ובפסוק הסמוך נאמר:
"יְשַׁוְּעוּ וְאֵין מוֹשִׁיעַ, עַל ה' וְלֹא עָנָם" (תהלים יח, מב).

כאן מתעוררת תמיהה גדולה:
הרי הם זועקים אל ה'! יש בהם, לכאורה, ניצוץ של הכרה והכנעה. איפה אפוא הרחמים האלוקיים? מדוע ה' אינו עונה להם?

והתשובה חדה וברורה:

כי בשעה זו, לאויבים יש תפקיד אחד ויחיד:
**להניח את הנשק ולהיכנע - באופן מוחלט ומיידי.**

לא להתפלל.
לא להתבכיין.
לא לזעוק.
לא לבקש רחמים.

רק להיכנע.
רק להרים ידיים.
רק להפסיק את המרד של משמרות המהפכה.

ברגע זה אין להם זכות אפילו על תפילה.
תפקידם היחיד הוא הכניעה המלאה, בלי שום תוספת, בלי שום דיבור, בלי שום ניסיון להרוויח עוד רגע.

ובכדי שהאויב יבין זאת - אומרים לו שזעקתו לא תיענה.

לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט עַד יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר (ישעיהו סב א)

חצי האי ערב - לערבים, ארץ ישראל - לעם ישראל.

מכה של המוסלמים, ירושלים של היהודים.

https://sites.google.com/site/hamedinai/