סירב לשחרר מחבלים וכמעט הודח
09:25, 3 יוני 2005 / כ"ה באייר תשס"ה

ידיעות אחרונות טוען כי אלוף פיקוד המרכז יאיר נווה סירב אתמול לחתום על הצווים בטענה שאינו "חותמת גומי", ודרש להימנע משחרור מחבלים מארגון 'החזית העממית'. גורם בכיר: האלוף חתם רק לאחר איום בהדחה
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.inn.co.il/data/images/2005/05/19/aluf_yair_nave_s.jpg]


אלוף פיקוד המרכז, האלוף יאיר נווה, סירב אתמול לחתום על שחרור המחבלים, ועשה זאת רק לאחר שיחה קשה עם הרמטכ"ל היוצא, משה יעלון, אשר לפי מקורות בכירים במערכת הביטחון אף איים עליו בהדחה. כך טוען הבוקר העיתון 'ידיעות אחרונות'.

דווח, כי אישור האלוף לשחרור האסירים נדרש כהליך פורמאלי בלבד, כתוצאה מהעובדה שהם נשפטו כולם בבתי משפט צבאיים. ואולם האלוף נווה סירב אתמול לחתום על הצו בטענה "שאינו חותמת גומי". הוא דרש להימנע משחרור מחבלים מארגון 'החזית העממית'. יצויין כי בין המשוחררים, רבים שלא ריצו אפילו שני שליש מעונשם. זוהי הקלה בקריטריונים של הממשלה, שבעבר הציבה תנאי של לפחות שני שליש לפני שחרור. אחד המחבלים ששוחרר הוא האני מחמד גאמה מסילוואד, שהורשע בחטיפה, כליאה, ירי לעבר ישראלים ולעבר עמדות צה"ל. כמו-כן, מבדיקה שנערכה לפני מספר חודשים התברר כי אחוז גבוה מאד מהמחבלים המשתחררים שבים אל הטרור. אחד מאותם 500 ששוחררו לפני מספר חודשים, נלכד לאחרונה בג'נין כשהוא מנסה לייצר רקטות קסאם.


סירוב האלוף נווה לחתום על הצו הביא לדאגה רבה במשרד המשפטים, משום שעל פי הוראת בג"ץ על המדינה לפרסם את הרשימה באתר האינטרנט של השב"ס 48 שעות בטרם שחרורם. לפיכך העמיד נווה את השחרור בסימן שאלה. החלטת האלוף הדהימה את לשכת שרון, וביקורת קשה על האלוף נשמעה מצד מזכירו הצבאי של ראש הממשלה, האלוף יואב גלנט. הביקורת הביאה להתערבותו של הרמטכ"ל היוצא, משה יעלון ביומו האחרון בתפקיד, אשר שיכנע את נווה לחתום על מכתבי השחרור.

נווה סירב להתייחס לדברים ומסר רק כי הוא אינו מוכן "להתייחס לדברים שעולים בשיחות מקצועיות ומבצעיות". דובר צה"ל הכחיש את הידיעה מכל וכל וטען כי יעלון כלל לא נפגש עם האלוף נווה.
ערוץ 7

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

וכבר כתבתי כאן בתגובה אחרת לגבי האלוף יאיר נוה ,שהבחירה היא בידיו. הוא צריך לנהחליט אם הוא ממלא את הוראות הדרג המדיני או הולך הביתה-בדיוק כמו כל משרת אחר בקבע.
כל זמן שהוא לובש מדים הוא חייב למלא הוראות של הדרג המדיני אא"כ דגל שחור של חוסר סבירות מתנוסס מעליהן.
יתרונו הוא בכך שהוא יכול לנהל דיון ואפילו להתווכח על מהלך כלשהו. בפורום המתאים.
אחרי שהתקבלה החלטה הוא חייב לקיימה או לפרוש.

אפילו גרוע מזה
הוא מריונטה!!

הוא אדם שממלא תפקיד. בשכר.
אם לדוגמא, מנכ"ל הגיע לישיבת הנהלה עם הוראות מהדירקטוריון לבצע מס' דברים. ואחד הסמנכ"לים חושב שמצפונית אינו יכול לבצע את ההוראת שקבל מהדירקטוריון באמצעות המנכ"ל.
הוא יכול לעשות אחד מ2 דברים:
1.לבצע למרות נקיפות המצפון שלו . (אולי להביע מחאה /להתווכח עם ההוראות -אבל בסוף המנכ"ל קובע והוא יבצע) ואם הוא יבצע הוא יהיה סמנכ"ל חותמת גומי? לא.
הוא ישאר סמנכ"ל שעושה לפעמים דברים שאינם נראים לו. מיליארדי אנשים עושים לפרנסתם מעשים שאינם נוחים להם. פיזית ומצפונית. אז מה חדש?
2.להתפטר.

מר נווה ,הוא סמנכ"ל לענייני פיקוד המרכז בארגון ששמו צה"ל.
המנכ"ל מר יעלון נתן לו הוראה לביצוע שהגיעה מהדירקטוריון -הממשלה.
לא מתאים ? תתפטר.

כמה פשוטים החיים אם אנשים מעוניינים לחשוב קצת.

במדינה מתוקנת הצבא מקבל הוראות מהמדינה ולא ההיפך.

במדינה מתוקנת מי שבידיו זכות החתימה הוא גם זה שאמור להפעיל שיקול דעת.
בידיו גם אמור להיות הכח להחליט אם הוא חותם או לא.

מתי בפעם האחרונה נשיא המדינה סירב לחתום על חוק ? נשיא המדינה צריך לייצג את האזרח ולסרב להיות חותמת גומי על חוקים שהתקבלו בצורה לא ראויה.

קפצתי לביקור

החתימה של הנשיא על חוקי הכנסת היא "חתימת קיום" ואין לנשיא שיקול דעת לסרב. ואגב, נשיא המדינה אינו מיצג את האזרח. חברי הכנסת מיצגים את האזרח.

קודם כל לא ברור לי מהי "חתימת קיום" ומה ההבדל בינה לבין חותמת גומי. ואם אין הבדל, לא ברורה לי רוח החוק, אולי תוכל להסביר לי.

מכיוון שלא ממש מוגדר מה התפקיד של הנשיא, ומה בדיוק היצור הזה אמור לעשות, אני מביט אחורה אל הנשיא הקודם, שהיה פופולרי מאוד, וללא ספק מימש את התואר "האזרח מס 1". הוא לא חשב והתנהג כמו איש שררה - הוא חשב, דיבר והתנהל כאזרח, וזה היה הקסם שלו ומה שהפך את המשרה הזאת לעדיין רלוונטית. כיום, כשיושב לך דחליל אפור וחסר עמוד שדרה באותו כיסא, ההבדל מורגש היטב.

קפצתי לביקור

אם הממשלה מחליטה ממחר בבוקר לצאת למלחמה נגד אירן, כי היא סבורה שהיא מהווה איום אסטרטגי על קיומה ומורה לרמטכ"ל לגייס את צבא המילואים - האם הרמטכ"ל יכול לסרב לחתום על צווי הגיוס כי הוא חושב שהמלחמה מיותרת?
הרי יש לו את זכות החתימה ושיקול הדעת הוא שלו - לא?

אז זהו, שלא.
הצבא כפוף לדרג המדיני והוא ממלא אחר הנחיותיו.
בהיבט הזה, של קבלת הנחיה מפורשת מהגוף המוסמך שמעל הצבא, "זכות" החתימה היא אדמיניסטרטיבית.

זהו, אין יותר אנשים שהולכים לפי צו מצפונם?

"...שיאים של התמדה, נאמנות ומסירות נפש." יגאל אלון "מסך של חול"

לינק.
בעצם זה ערוץ7, אני בטוח שאין להם בעיה למצוא מממנים לתעמולה שלהם.

קודם כל- להד"ם.
נחום ברנע, "ידיד הימין" הידוע, הדלוק חזק על האלוף חובש הכיפה, עד כדי כך שמוחו הקודח המציא סיפור שלא היה ולא נברא:
"הרמטכ"ל, רב-אלוף דן חלוץ, קיים בבוקר (יום ו') בירור בנושא זה, ובהנחייתו הוציא דובר צה"ל את ההודעה הבאה:

"דובר צה"ל מבקש להכחיש את הפרסום הבוקר בידיעות אחרונות בדבר כמעט הדחתו של אלוף פיקוד המרכז, האלוף יאיר נוה, על-ידי הרמטכ"ל לשעבר אלוף משה יעלון.

"רב-אלוף יעלון לא קיים כל שיחה עם האלוף יאיר נוה בנושא שחרור האסירים, ומכאן שסוגיית ההדחה כלל לא עלתה".

אחרי שסגרנו את הנקודה הזו נעבור לדיון העקרוני (והתאורתי במקרה זה)-
אל תזבלו לי את השכל בדבר חוסר השיקול דעת שיש לאלוף הפיקוד בדבר החתימה על צווי השחרור.
אם אין לו שיקול דעת, אזי יכול לחתום על הצווים גם אחד הקצינים הזוטרים במערכת.
אם נדרשת חתימת אלוף אזי הוא נושא באחריות כלפי חתימתו. האמירה "אמרו לי אז חתמתי" לא תתפוס בשום ארכאה שיפוטית.
האלוף חייב לוודא שחתימת ידו על הצו לא תגרום לנזק ולפגיעה בחיי אדם. ואם זה אכן יקרה- הוא לא יוכל להסתתר תחת האמירה "נחום ברנע אמר לי...".

אבל, כאמור, הדיון הוא תאורתי בלבד כיוון שברנע תקע לנו פה שוב ברווז עיתונאי עשוי כהלכה.



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.anonymous.org.il/pic/geva7.jpg]